השלמת הכנסה: הכנסות מירושה התובענה דנן מכוונת כנגד החלטות הנתבע מיום 28/5/12 ומיום 3/7/12 לדחות את תביעתה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה בגין אי המצאת פרטים, ובגין הכנסות מנכס שקיבלה בירושה (דחיה רטרואקטיבית מחודש 07/10). עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן: ביום 14/1/10 התובעת הגישה תביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה. בתביעתה טענה כי היא איננה עובדת וכי היא מתגוררת אצל ביתה. ביום 8/6/10 אמה של התובעת הלכה לעולמה והורישה לה דירה ברח' בורמה 32 בתל אביב. המדובר בדירה בת שני חדרים בגודל 55 מ"ר הממוקמת בבניין בן שלוש קומות (בקומה שלישית). אין מחלוקת כי הדירה נהרסה בשנת 2005 ככל הנראה בעקבות פיצוץ על רקע פלילי שהיה בבניין, ובמועדים הרלוונטים לתביעה הדירה נותרה הרוסה ועמדה ריקה בלא ניתן היה להשתמש בה למגורים. ביום 20/12/11 נשלחה לתובעת בקשה למילוי פרטים לצורך מעקב על זכאות לגימלת להבטחת הכנסה. התובעת התבקשה להצהיר אם יש בבעלותה נכסי מקרקעין לרבות מגרש/דירה או נכס אחר והצהירה כי אין בבעלותה נכסים נדל"נ (נספח ג' להודעת הנתבע). ביום 25/1/12 הגישה התובעת תביעה חדשה להבטחת הכנסה. בהצהרה על נכסים שמלאה התובעת ביום 14/2/12 התובעת התבקשה להצהיר אם יש בבעלותה מגרש/דירה /מגרש שעליו מבנה, גם בהזדמנות זו הצהירה התובעת כי היא איננה בעלים של כל נכס, ונמנעה מלפרט כי ירשה מאמה נכס נדל"נ (ראה נספח ד' להודעת הנתבע). ביום 15/4/12 וביום 9/5/12 נשלחו לתובעת מכתבים במסגרתם נתבקשה להמציא נתונים ביחס לדירה שירשה מאימה. התובעת המציאה מסמכים שונים לרבות העתק צוואה, תמונות של הדירה ההרוסה ועוד כיו"ב. ביום 28/5/12 נמסרה לתובעת הודעה על כך שתביעתה לגמלה מיום 25/1/12 נדחית מחמת אי המצאת נתונים שהתבקשו, ביחס לדירה שירשה. בחודש יוני 2012 או בסמוך לכך, התובעת המציאה למל"ל אישור מעירית תל אביב ממנו עולה כי מיום 1/11/05 הדירה של אימה ז"ל הרוסה ואין בגינה חיובי ארנונה. ביום 1/7/12 ניתנה חוות דעת שמאית ביחס לשווי הדירה שירשה התובעת מאימה. לפי חוות הדעת, אשר לא נסתרה, שווי הנכס נכון ליום 12/6/12 עומד על 630,000 ₪. ביום 3/7/12 נמסרה לתובעת הודעה לפיה תביעתה נדחתה על פי הוראות סעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסה, החל מחודש יולי 2010, מאחר שנזקפה לזכותה הכנסה חודשית מנכס בסך 3,987 ₪, והכנסה זו גבוהה מסכום הגמלה החודשית לה הייתה זכאית לפי חוק הבטחת הכנסה העומדת על 1,994 ₪. מהמסמכים שהוגשו על ידי התובעת עולה כי ביום 31/7/12 הועברו הזכויות בדירה לבנה יניב משיח ללא תמורה, וכי במקביל נטל הבן הלוואה לצורך ביצוע שיפוצים בדירה. טענות הצדדים לטענת התובעת הוכח כי לא ניתן היה לעשות כל שימוש בדירה שירשה. אין חולק כי הדירה הייתה הרוסה, לא ראויה למגורים, ולא ניתן היה להשכירה. ב"כ התובעת מפנה לעדותו של בנה שתאר כיצד הבין ממתווכים כי לא ניתן למכור את הנכס לאיש, בשים לב למצבו. לנוכח האמור טוענת התובעת כי אין מקום לזקוף לזכותה הכנסה כלשהי בגין הדירה שירשה. לטענת הנתבע, בדין נדחתה התביעה, באשר בתקופה הרלוונטית לתביעה הייתה התובעת בעלים של נכס ששוויו על פי הערכת שמאי 630,000 ₪, ולא הייתה כל מניעה לממש אותו בדרך של מכירה. הכרעה סעיף 5(2) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א 1980 קובע כדלקמן: 5(ב) הגימלה לזכאי שיש לו הכנסה תהיה בסכום השווה להפרש שבין הגימלה, שהיה זכאי לה לפי סעיפים קטנים (א) או (ה) לולא ההכנסה, לבין ההכנסה. "הכנסה" מוגדרת בסעיף 9 (א) לחוק הבטחת הכנסה : (א) בחוק זה - "הכנסה" - הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, אף אם לא צמחה, הופקה או נתקבלה בישראל, ולרבות - (1) .... (4) סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם הנכס הוא של ילדו של הזכאי הנמצא עמו ואף אם אין מופקת ממנו הכנסה; עוד נקבע בסעיף 9 (ב) לחוק השר רשאי לקבוע בתקנות כללים בדבר חישוב הסכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, כאמור בסעיף קטן 9(א)(4). על פי הסמכות הקבועה בסעיף 9 (ב) לחוק הבטחת הכנסה, הותקנו תקנות בדבר חישוב הכנסה מנכס שאין מופקת ממנו הכנסה בפועל. הנתבע פעל על יסוד אותן תקנות וקבע כי ההכנסה החודשית מהדירה עומדת על סך 3,987 ₪, תחשיבו של הנתבע לא נסתר, טענות התובעת מכוונות כנגד עצם זקיפת ההכנסה ולא ביחס לחישוב. כפי שכבר ציינו, על פי הוראות התקנות, גם כאשר מדובר בנכס שלא ניתן להשכירו ולהפיק ממנו הכנסה שוטפת, כדוגמת מגרש חקלאי, יש להתחשב בשווי הנכס בעת שנקבעת ההכנסה ממנו. נדמה כי תכלית ההוראה היא שלא לכלות את המשאבים הציבוריים לשם תשלום הבטחת הכנסה למי שבידו נכס שניתן למכרו ולהשתמש בתמורה על מנת להתקיים בכבוד. אין בידינו לקבל את טענות התובעת ביחס לאי היכולת לממש את הנכס בדרך של מכירה. מדו"ח השמאי עולה בבירור כי מדובר באזור מגורים שבו מתבצעות עסקאות במקרקעין. השמאי נתן דעתו למצבה הפיסי של הדירה ולצורך בהשקעת משאבים לשם שיפוץ, השמאי התייחס לסביבה ולזכויות הבניה בנכס ועל יסוד כל אלה העריך את מחירו. השמאי לא התרשם כי מצבה הפיסי או המשפטי של הדירה מונע את מכירתה בשוק החופשי ועדותו של בנה של התובעת בעניין זה, כאילו מתווך אמר לו שלא ניתן למכור את הדירה בשל מצבה, איננה משכנעת. עיינו בפסקי הדין שאליהם הפנתה ב"כ התובע ואולם לא מצאנו כי יש בהם כדי לסייע לתובעת. עניינו של פסק הדין בתיק עב"ל 1078/00 פואז נ' המל"ל הוא במצב שבו המבוטח היה בעלים של מגרש, כאשר על המגרש נבנה בית על ידי בנו. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי לצורך חוק הבטחת הכנסה יש לשום את שווי המגרש בלא התייחסות לבניין שעליו. בפסק הדין בעניין דב"ע מז / 0-96 עבד אלקאדר פאיז ותד נ' המל"ל קבע בית הדין הארצי לעבודה כי העברת הנכס לבנו של התובע היתה אותנטית, ולא נועדה לזכות את התובע בהבטחת הכנסה. כאשר בענייננו ממילא אין כל ראיה להעברת הנכס לבנה של התובעת במועדים הרלוונטים לתביעה. בשים לב לקביעתנו כי התביעה נדחתה כדין, בהתאם להוראות סעיף 5 (א) לחוק הבטחת הכנסה, בבחינת למעלה מן הצורך נציין כי ממסמכים שצורפו להודעת הנתבע, עולה כי התובעת השלימה פרטים ביחס לדירה שירשה מאימה, כמו גם נתונים אחרים שהתבקשו עוד לפני שנשלחו אליה מכתבי התזכורת בעניין (ראה נספח ז' להודעת הנתבע). הבהרות נוספות נשלחו ביום 20/5/12 (ראה נספח ח' להודעת הנתבע). לנוכח האמור, אנו סבורים כי לא היה מקום לדחות את התביעה "מחמת אי המצאת פרטים". לנוכח כל האמור לעיל אנו קובעים כי בדין נדחתה התביעה לפי סעיף 5 (א) לחוק הבטחת הכנסה, וכי דין התובענה דנן להידחות. בנסיבות העניין בשים לב למהות ההליך אין צו להוצאות. ירושההבטחת הכנסה