1.9.12 הוא התאריך הקובע לביטול סעיף 9א' לחוק הבטחת הכנסה 1. השאלה המתעוררת בהליך זה היא האם כדין נדחתה תביעה לגמלת הבטחת הכנסה, בחודש דצמבר 2011, בנימוק שהתובעת היא בעלת רכב, וזאת על יסוד הוראת סעיף 9א'(א)(ב) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א - 1980 (להלן - חוק הבטחת הכנסה). 2. בפתח הדברים יש להבהיר כי הדיון בעניינה של התובעת הוא על פי הדין שקדם לנפסק בבג"צ 10662/04 חסן נ' המוסד לביטוח לאומי, 28.2.14, בו נקבע כי המועד הקובע לבטלות סעיף 9א' לחוק הבטחת הכנסה הוא יום 1.9.12. עוד ובאותו הקשר יש לציין כי על פי הראיות, הרכב שבו מדובר נרכש בשנת 2011 בסכום של 78,500 ₪. כלומר, אם עניינה של התובעת היה נבחן בהתאם למצב המשפטי על פי התיקון לחוק הבטחת הכנסה, בעקבות בג"צ 10662/04, התובעת לא היתה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה (תקנה 10ב' לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב - 1982). 3. לאור האמור לעיל, יש לבחון את עניינה של התובעת על פי הדין שקדם לנפסק בבג"צ 10662/04, היינו בהתאם לנוסח סעיף 9א' לחוק הבטחת הכנסה במועדים הרלוונטיים, כדלקמן: "(א) בסעיף זה, "רכב" - רכב מנועי כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת התעבורה, שבבעלות התובע או שבשימושו של התובע או ילדו הנמצא עמו, למעט אופנוע. (ב) לענין חוק זה רואים, בכפוף להוראות סעיף קטן (ג), רכב כנכס אשר מופקת ממנו הכנסה חודשית שסכומה אינו נמוך מסכום הגמלה שהיתה משתלמת לתובע, לולא הוראות סעיף קטן זה. 3. אין חולק שהרכב בו מדובר נרשם על שמה של התובעת (בתעודת ביטוח חובה של הרכב נרשם שהתובעת ואמה הן בעלים משותפים של הרכב והכתובת הרשומה בתעודה היא כתובתה של התובעת). גרסת התובעת היא שהרכב נרכש על ידי אמה ולשימושה של האם, לאחר שזו חזרה לגור בישראל באוגוסט 2011 ומאז התגוררה במקומות שונים בארץ. הרכב נרשם על שמה של התובעת לאור מצוקת החניה בתל אביב (התובעת מתגוררת באזור הצפון הישן בעיר), על מנת לאפשר לאמה חניה קרובה לביתה, כאשר הגיעה לבקרה ולעזור בטיפול בבתה התינוקת. מאחר שאין חולק שהרכב בו מדובר נרשם על שם התובעת, על התובעת הנטל לשכנע כי לבד מהרישום, הרכב לא היה בשימושה או בבעלותה. שאלה זו נגזרת, בין השאר, מהשאלה מי נשא בפועל בהוצאות השימוש ברכב - הוצאות דלק, ביטוח וטיפולים ברכב. 4. הראיות שהוצגו אינן תומכות בגרסת התובעת, הכל כפי שיפורט להלן. 5. על פי עדות אמה של התובעת, היא זו שנשאה בעלות הוצאות הדלק. בהקשר זה ראוי לציין שאמה של התובעת מתגוררת בגליל ובשנת 2012 התגוררה בערבה (סעיף 2 לתצהירה). העדות לפיה רק אמה של התובעת נשאה בהוצאות הדלק אינה מתיישבת עם נתוני החיובים בכרטיס האשראי שלה. 6. מתדפיס החיובים עולה שהוצאות הדלק של אמה של התובעת השתנו משמעותית מחודש לחודש (857 ₪ בחודש 11/11; כ - 2,000 ₪ בחודש 12/11; 570 ₪ בחודש 1/12; 935 ₪ בחודש מרץ 12'; למעלה מאלף ש"ח בחודש אפריל 12'). 7. הוצאות דלק בסכומים נמוכים יחסית, במיוחד כאשר התובעת התגוררה בתל אביב ואמה בערבה או בגליל, מעוררות שאלה מי נשא בהוצאות הדלק (ר' עדות התובעת לפיה אמה הגיעה לתל אביב על מנת לעזור לה מדי שבוע או שבועיים - עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 8-9). שאלות אלה, שלא נמצאה להן תשובה בעדויות או בראיות החפציות, מתעוררות ביתר שאת ביחס לחודש ספטמבר 11' בו אמה של התובעת הוציאה רק 137 ₪ לרכישת דלק וכן ביחס לחודש פברואר 12' שבו הוצאות האם בגין רכישת דלק עמדו על 113 ₪ . 8. התובעת נשאלה בעניין והפנתה את השאלה לאמה בטענה שהרכב לא היה אצלה (עמוד 4 לפרוטוקול, שורה 25 עד עמוד 5, שורה 5). גם אמה של התובעת נשאלה בנושא ותשובתה לפיה שילמה דלק במזומן אינה מהימנה (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 15-18). זאת הן מאחר שתשובתה הראשונית לשאלה כיצד שילמה על הוצאות הדלק היתה בכרטיס אשראי (עמוד 6, שורות 2-3) והן מאחר שעל פי עדותה, גם כאשר השאירה את הרכב לתובעת, השתדלה להשאיר לה מיכל דלק מלא (עמוד 6 שורות 18-19). כלומר, שעל פי עדותה, רק היא שילמה את הוצאות הדלק, וכאמור - הנתונים העולים מדוחות חברת האשראי אינם מתיישבים עם הסבר זה. 9. מעבר לכך יש לציין כי מחיובי כרטיס האשראי של התובעת עולה, שבניגוד לעדותה, מעת לעת היא נשאה בהוצאות הדלק של הרכב (350 ש"ח בחודש 12/11, 313 ₪ בחודש 6/12). 10. בנוסף, מחיובי כרטיס האשראי של התובעת עולה שבניגוד לעדות התובעת בתצהירה, לפיה היא לא נשאה בהוצאות הרכב כלל, התובעת שילמה 500 ש"ח בחודש 10/11 לעיריית תל אביב יפו בגין חניה וסכום נוסף של 250 ₪ בגין אותו חיוב (גם הוא לעירייה). אף אלה הוצאות המעידות על שימוש ברכב. 11. זאת ועוד - התובעת ואמה העידו שהאם נשאה בהוצאות בגין טפולים ברכב. החשבוניות שהוצגו לאחר ישיבת ההוכחות הן מפברואר 2012 (טיפול שנעשה בבאר שבע) ומחודש נובמבר 2012 (טיפול שבוצע בכרמיאל). בהתחשב בעובדה שהרכב שנרכש הוא רכב משומש, העובדה שלא הוצגו חשבוניות לתקופה מוקדמת יותר, כלומר ממועד רכישת הרכב באוגוסט 2011 ואף לא ניתן לכך הסבר בעדויות, פועלת לחובת התובעת. 12. לאור כל האמור לעיל, נוכח סימני השאלה המתעוררים ביחס לנושא התשלום בגין הוצאות הדלק והטיפולים ברכב סמוך לרכישתו וכן העובדה שהתובעת שילמה סכומים לא מבוטלים לעיריית תל אביב בגין חניה ואף נשאה בהוצאות הדלק עבור הרכב שעל שמה, נדחית טענת התובעת לפיה לא עשתה כל שימוש ברכב שנרשם על שמה ועל שם אמה או שלא נשאה בהוצאות אחזקתו. מסיבה זו התביעה נדחית. 13. כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. הבטחת הכנסה