אי הגעה ללשכת התעסוקה בגלל שהות בחו"ל

אי הגעה ללשכת התעסוקה בגלל שהות בחו"ל זוהי תביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מכח חוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1981 (להלן - החוק), בגין חודש יוני 2012. העובדות 1. לתובעת משתלמת גמלת הבטחת הכנסה מזה מספר שנים. 2. לצורך קבלת הגמלה על התובעת להתייצב בשירות התעסוקה ביום ב' בכל שבוע. 3. התובעת שהתה בחו"ל עם הוריה בין התאריכים 6.6.12 - 13.6.12, לפיכך לא התייצבה בשירות התעסוקה ביום ב' ה- 11.6.12. 4. עם חזרתה ארצה התייצבה התובעת בלשכת התעסוקה וזאת ביום 14.6.12. 5. במכתבו מיום 21.6.12 במענה לפניית אביה של התובעת , ציין הנתבע: "במענה למכתבו של אביך מיום 12.6.12 הריני להביא לידיעתך כי שירות התעסוקה מוסמך לאשר כי מתקימים תנאי הזכאות כמחוסר עבודה. טרם התקבל דיווח בגין שיתוף פעולה בשירות התעסוקה עבור חודש 6/12. כפי הנראה מאחר ולא התייצבת בשירות התעסוקה כנדרש בחוק לא יתקבל עבורך דיווח על התייצבות כנדרש. לידיעתך יום היעדרות משרות התעסוקה בגין שהות בחו"ל אינו מהווה יום העדרות מוצדק". 6. במכתבו מיום 8.7.12 הודיע הנתבע לתובעת על אי תשלום גמלת הבטחת הכנסה לחודש יוני 2012, מן הטעם שהתובעת לא פנתה לקבל עבודה כנדרש, בניגוד לחובתה לפי סעיף 2(א), לחוק. טיעוני הצדדים 7. התובעת טוענת כי אם עצם היציאה לחו"ל איננה שוללת זכות לגמלה, ומן הסתם אדם לא יכול להתייצב בשירות התעסוקה שעה שנמצא בחו"ל, באותה מידה לא ניתן לקבוע כי אי התייצבות במועד ההתייצבות הקבוע אינו מהווה היעדרות מוצדקת, מה גם והיא פעלה בשקידה ראויה ומיד למחרת הגעתה ארצה התייצבה בלשכת התעסוקה. 8. מנגד טוען הנתבע, כי תנאי לקבלת הבטחת הכנסה הוא התייצבות התובעת כדין בלשכת שירות התעסוקה מידי יום ב' בשבוע. התובעת שהתה בחו"ל ולכן החסירה יום התייצבות בשירות התעסוקה ביום 11.6.12. לפי סעיף 14א (ב) ו- (ג) וסעיף 2(א)(2) לחוק הבטחת הכנסה, דורש עבודה החייב בהתייצבות כל שבוע בשירות התעסוקה, אינו זכאי לגמלת הבטחת הכנסה, בחודשים בהם יצא את ישראל ולא התייצב כנדרש. המסגרת הנורמטיבית 11. אין חולק שהתובעת חייבת בהתייצבות פעם בשבוע ביום ב' בשירות התעסוקה, ומשהתובעת לא התייצבה, ביום 11.6.12 עקב צאתה את ישראל, אין היא זכאית לגמלה עבור חודש יוני 2012 לפי הוראות סעיפים 14א(ג) ו-2(א)(2) לחוק. 12. יוער עוד כי יש ממש בטענת הנתבע כי אין הוא בעל הדין הנכון בתביעה זו. הגוף המוסמך לאשר התייצבות כדין הוא שירות התעסוקה. בנסיבות אלה, יש גם לקבל את עמדת הנתבע לפיה מששירות התעסוקה הודיע שהתובעת לא פנתה לקבל עבודה כנדרש בחודש יוני 2012, אין באפשרות הנתבע לשלם גמלת הבטחת הכנסה לחודש זה על פי הנדרש בחוק. הנתבע אף אישר כי שלילת הגמלה לא נבעה מנסיעתה לחו"ל ולו הייתה נוסעת במועדים שאינם פוגעים באפשרותה להתייצב כנדרש בשירות התעסוקה, הייתה משתלמת גמלתה כסדרה. צודק הנתבע בטענתו כי יש לאבחן את פסק הדין בעניין עב"ל 1362/04 שלום אוחנה נ' המוסד, (מיום 20.4.06) גם בשל נסיבותיו המיוחדות היינו נסיעה שאינה וולונטרית אלא שנכפתה על המבוטח נוכח פטירת האב בלוח זמנים שלא היה בשליטתו. (ראה גם עב"ל 265/09 המוסד לביטוח לאומי נ' יהודה גולדשמיט, מיום 20.1.11). אכן הייתה זו יציאתה הראשונה של התובעת לחו"ל באותה שנה ולא היא נשאה בעלות הכרטיס, אולם אין בכך להצדיק חריגה מהכללים לעיל. כאשר מדווח שירות התעסוקה כי אין התייצבות של דורש העבודה מחוייב הנתבע לפעול בהתאם למפת ההתיצבות שהוגשה לו ואין בידיו שיקול דעת לאשר את התביעה. במקרה שבפנינו הגישה התובעת ערר על החלטת שירות התעסוקה שלא לאשר התייצבותה ביום 14.6.12 נוכח אי התייצבותה ביום 11.6.12 אולם ועדת הערר שליד מועצת לשכת התעסוקה תל אביב החליטה ביום 26.2.13 לדחותו.על החלטה זו הייתה רשאית התובעת לערער בפני בית דין זה. (כשהערעור מופנה כנגד שירות התעסוקה). סיכום 14. נוכח האמור התביעה נדחית. אין צו להוצאות. דמי אבטלה