בעיות ברכיים בגלל עמידה ממושכת ממאמץ בעבודה

בעיות ברכיים בגלל עמידה ממושכת ממאמץ בעבודה: לפני תביעתה של התובעת להכיר בפגימה ממנה היא סובלת בברך ימין כ"פגיעה בעבודה" מכוח עילת ה"מיקרוטראומה". התובעת, ילידת שנת 1948 הועסקה בין השנים 1977 עד 2012 כאחות במחלקת הפנימית בבית החולים קפלן ברחובות (סע' 2 לתצהיר התובעת, עמ' 2 לפרוטוקול ש' 15, ר' גם נ/1). לטענת התובעת, במסגרת עבודתה היומיומית כאחות העניקה טיפול סיעודי לכ- 30-12 חולים ביום (סע' 4 לתצהיר התובעת). עבודתה בוצעה בעמידה ממושכת על הרגליים, חלקה בעמידה סטטית וחלקה בהליכה וביצוע תזוזות רבות של הרגליים והברכיים באופן שיצר מעמסה על ברכיה (סע' 5 לתצהירה). עבודתה כללה עבודות פיזיות שונות כגון: הרמה, הורדה ונשיאת חולים, ביצוע שינויי תנוחה לחולים וכו'. לטענתה, חלק מהחולים היו בעלי משקל כבד, חלקם בעלי שיתוק (סע' 7 לתצהירה). לצורך הרמת/הורדת/נשיאת החולים נעזרה באדם נוסף (סע' 8 לתצהירה). במסגרת הודעה לחוקר הנתבע (נ/1) סיפרה התובעת כי במסגרת עבודתה היא "כל היום על הרגליים, מעלה ומורידה חולים, לתת נוזלים, לבצע הוראות רופאים, מול המחשב בהזנת נתונים". התובעת הוסיפה כי היא משמשת כאחות אחראית, אחת מתוך 5 אחיות במשמרת ואחראית לטיפול בכ-16 עד 18 חולים ב-3 חדרים. לדבריה, במהלך משמרת היא מורידה חולים מהמיטה לכורסא כפעמיים, בסיוע עובד נוסף. כמו כן, בין פעמיים לשלוש במשמרת היא מחלקת תרופות לחולים, בודקת לחץ דם לחולים כפעמיים במשמרת, לעיתים יותר. התובעת שאלה האם היא מבצעת תנועות כיפוף, והשיבה כי כאשר יש צורך בהוצאת נוזלים מהמחסן, או כל עירוי או מכשיר אחר שיש צורך לאחסן או כאשר חולה נופל. לדבריה "העבודה מאוד דינמית במחלקה, לא כל יום אותו דבר". בבית הדין הוסיפה והעידה התובעת, כי עבודתה כוללת: רחצת חולים, כאשר הורדת החולים והרחצה נעשים על ידה בעזרת כוח עזר. עוד כוללת עבודתה: ביצוע בדיקות בחולים (לחץ דם, דופק, חום, בדיקות סוכר) וחלוקת תרופות לפי הצורך (עמ' 2 ש' 17-22, עמ' 3 ש' 1-2); "כאשר לחולה יש קוצר נשימה מרימים לו את המיטה. המיטה יכולה להיות נמוכה או גבוהה... לפעמים מורידים את המיטה כדי להוריד את החולה מהמיטה. וזה על ידי כיפוף הברכיים שלי והרמת החולה והושבתו על הכורסא" (עמ' 3 ש' 3-7). בנוסף "אני בודקת סימנים חיוניים. ואחר כך רחצת חולה, טיפול בפצעי לחץ...אחר כך אם הרופא מאשר אז אנחנו מורידים על הכורסא. והכל בליווי כח עזר" (עמ' 3 ש' 8-12). "אחר כך חלוקת תרופות באמצעות מחשב שנמצא על העגלה" (עמ' 3 ש' 15). לטענת התובעת, רוב העבודה במשמרת מתבצעת בעמידה סטטית. כך כאשר היא מוציאה פקודות מהמחשב, כאשר היא עוסקת בטיפול בפצעי לחץ וביצוע בדיקות לחץ דם וחום (עמ' 3 ש' 16-18, 20-21). לטענת התובעת, לרוב היא עומדת בגובה החולה, אך לעיתים צריכה להתכופף (עמ' 3 ש' 19). במסגרת העבודה עליה לענות גם לטלפונים המתקבלים במחלקה: "גם לענות לטלפונים זה לא ליד שולחן, יש דלפק ואנחנו עונות בין לבין, אני עומדת שם. אם אני צריכה לחלק תרופות והטלפון מצלצל אז אני עונה וחוזרת" (עמ' 3 ש' 25-26). עד כאן תיאור התובעת את עבודתה. הכרעה: ההלכה בדבר התנאים להוכחת תביעה בעילת ה"מיקרוטראומה", נדונה רבות בפסיקתו של בית הדין הארצי. כדי להוכיח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה, יש להראות ביצוען של פעולות חוזרות ונשנות, זהות במהותן הפועלות בזו אחר זו על מקום מוגדר בגוף ומתבצעות באופן תדיר בעבודה, למשך פרק זמן רצוף (ראו דב"ע מח/77-0 אליעזר מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"ט(1) 538 (1988); עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.7.02). יתר על כן, עצם החלת תורת "המיקרוטראומה" כ"תאונת עבודה" אינה חופשית מספקות: "ישנה סברה כי תורת המיקרוטראומה הורחבה הרבה מעבר לכוונותיה המקוריות, וכי הפיקציה המשפטית שימשה קרש קפיצה להתפתחות מפליגה, ויש השואלים אם היא רצויה ...". (ליאור טומשין - גלעד מרקמן - ניר גנאינסקי, "תאונות עבודה ומחלות מקצוע", הוצאת נבו (תשע"ב - 2011) בעמ' 321). עוד נקבע בפסיקה, כי לאור האמור, לא הוכחה תשתית עובדתית מספקת, לצורך יישום תורת המיקרוטראומה; וממילא דין התביעה להידחות. אין צו להוצאות. זכות ערעור: תוך 30 יום. ברכיים