הכרה בתאונת דרכים בדרך מפגישה עם לקוח כתאונת עבודה

1. התובע יליד 1961, עצמאי, הגיש ביום 25.6.11 תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת דרכים מיום 8.5.11, לטענת התובע מדובר בתאונת עבודה. התובע טוען כי תאונת הדרכים ארעה במהלך עיסוקו, בדרכו מפגישת עבודה עם לקוח באשקלון. לטענתו הוא אסף את בנו בדרך חזרה מהפגישה, וכשעמד ברמזור בצומת ק.צ.א.א. נפגע מרכב שהתנגש ברכבו מאחור. 2. פקיד התביעות דחה את התביעה ביום 13.11.11 מהסיבה שהתובע לא הוכיח שהיה בדרכו חזרה מפגישת עבודה ולא הוכיח שהתאונה ארעה במהלך עיסוקו ובמשלח ידו. לטענת הנתבע, לתובע לא נגרם אי כושר כתוצאה מהפגיעה הנטענת, מאחר שהתובע עבד והיה מסוגל לעבוד בתקופת אי הכושר הנטענת ועל כן גם מטעם זה יש לדחות את התביעה. 3. בהודעתו לחוקר מטעם הנתבע מיום 9.10.11 (נ/8), מסר התובע כי הוא עצמאי, בעל עסק לייעוץ וטיפול למבוטחים בענייני ועדות רפואיות. התובע תיאר שביום 8.5.11 הגיע לאשקלון בשעות הבוקר לפגישת עבודה, לאחר סיום הפגישה, חיכה לבנו שהיה חייל באותה העת, לאחר שאסף אותו נסע מאשקלון עם בנו לכיוון שדרות בין השעות 12:30 ל-13:00 ובעת שהמתין ברמזור אדום, התנגש רכב אחר ברכבו. מאז התאונה, טען התובע שלא עבד במשך ארבעה חודשים, למעט התייצבות וליווי לקוחות בוועדות רפואיות. התובע מסר בהודעתו לחוקר הנתבע כי ניהל יומן פגישות, לא ממוחשב, אשר נמצא באגף הרווחה בשדרות. בעת מסירת ההודעה, התובע לא זכר עם מי נפגש ובאיזו שעה נפגש ולא המציא את דף היומן באותה העת. 4. בפנינו העידו- התובע, משה חליווה- בנו של התובע, מר רענן ביננשטוק - לקוח של התובע, בתום דיון ההוכחות ביקש התובע לזמן לדיון נוסף את החוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי - מר לוי אמיתי. 5. התובע העיד כי ביום התאונה נפגש עם מר ביננשטוק בין השעות 10:00 ל-11:00 בקניון באשקלון, לטענתו ביומן הפגישות שניהל, הפגישה נקבעה לשעה 9:30 כנשאל על ידי ב"כ הנתבע: "אתה מנסה לקשור תאונת דרכים שהיתה לו בערך ב-12:30 לפגישה שהיתה לו בעבודה. אתה מביא יומן שכתוב שהפגישה ב-9:30 ומקודם אמרת לי שהפגישה אורכת כחצי שעה." על כך השיב התובע: "אני חוזר ואומר, הדברים שאני אומר אני אומר כהערכה ולא בוודאות מהסיבה שזה היה מלפני מספר שנים, הפגישה עם רענן לפי מה שרשום ביומן אכן ב-9:30 רשומה ביומן, אינני זוכר מתי בדיוק הוא הגיע, אני זוכר שזה היה בבוקר. בדרך כלל שאני עושה פגישות כאלה, אני עושה את הפגישה ואחר כך מתפנה לדברים אחרים או לפגישות אחרות. לי לא זכור שהיתה עוד פגישה באותו יום. מה שכן יכול להיות שהפגישה היתה מאוחרת יותר ב-10:00 או 10:30. בכל זאת הוא מגיע ממרכז הארץ ואני לא יכול להגיד בדיוק אם זה התחיל ב-9:00 או ב-10:00 אני לא זוכר" (ר' פרוטוקול מיום 2.7.13, עמוד 3, שורות 5-14). התובע העיד כי בנו חיכה לו בקניון ולא הוא חיכה לבנו. התובע העיד כי לאחר מועד הפגיעה הופיע בחמש וועדות רפואיות וכי הופעתו בוועדות אלו לא הייתה מלווה במאמץ רב, בשל הופעה של מספר דקות (ר' פרוטוקול מיום 2.7.13, עמוד 5, שורות 16-23, שורות 29-31). 6. מר ביננשטוק הגיש תצהיר הנושא תאריך 1.7.13 שנחתם על ידו ביום 2.7.13 (יום הדיון בו העיד בפנינו): "3. אני מצהיר בזה, כי ביום 8.5.11 נפגשתי עם מר אבי חליבה לצורך קבלת שירותים ממנו בייצוג בתביעה להכרה בנכותי. 4. באותו יום בבוקר בערך בשעה 11:30 נפגשתי עם מר חליבה בקניון חוצות בעיר אשקלון, לשם נסעתי במיוחד על מנת לפגוש אותו, כדי לבחון ייצוגי בעניין הנכות." מר ביננשטוק העיד בפנינו כי נפגש עם התובע עשרות פעמים, לעומת האמור בתצהירו, בעדותו בפנינו הוא לא יכול היה להצביע על יום 8.5.11 כמועד פגישה עמו. כמו כן העיד כי נהג להיפגש עם התובע באשקלון ובד"כ אורך הפגישות עם התובע היה בין רבע שעה ל-20 דקות (ר' פרוטוקול מיום 2.7.13, עמוד 6, שורות 24-26, שורה32). לגבי הפגישה באשקלון השיב שהיא היתה בבוקר, הוא לא זוכר בדיוק מתי "זה היה לפני 3 שנים, זה יכול להיות שעה שעתיים, אני לא יכול להגיד לך בדיוק את השעה. אולי 10:00 זה סביב השעות האלה. זה לא היה 9:30" (ר פרוטוקול מיום 2.7.13, עמוד 7, שורות 9-10). 7. בנו של התובע, העיד כי ביום האירוע הנטען, חזר עם מפקדו תושב אשקלון, יצר קשר טלפוני עם אביו ואביו אמר לו שהוא בפגישה בקניון והוא בא אליו לשם. 8. בהודעתו לחוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי (נ/8, עמוד 2, שורות 7-9 להודעה) מסר התובע כי "מה שעשיתי באשקלון ב-8.5.11 מהבוקר לא זוכר שעה בערך 8:30 - 9:30 יצאתי שדרות לאשקלון עד שיצאתי מאשקלון בסביבות השעה 12:15 הייתי בפגישות באשקלון". כאמור, בהודעת התובע בפני החוקר (נ/8) ביום 9.10.11 הוא לא ידע לומר עם מי נפגש באותו מועד לדבריו יש לו רישום ידני שנמצא באגף הרווחה בעירייה, לבקשת החוקר לגשת יחד לאגף הרווחה הוא סרב מהסיבה שלטענתו המשרדים סגורים. ביום 23.10.11 התקבל במחלקת נפגעי עבודה של הנתבע מכתב מהתובע הנושא תאריך 11.10.11 ( נ/10) בו כתב התובע: "אבי חליבה, עובד סוציאלי המרכז למימוש זכויות רפואיות 11.10.11 לכבוד המוסד לביטוח לאומי מח' נפגעי - עבודה הנשיא -101 אשקלון בפקס: 6741131 בהמשך לפגישתי עם חוקר המל"ל מיום 9.10.11 בו ביקשני את שם המטופל עימו נפגשתי ולהלן פרטיו: רענן ביננשטוק - נייד. . . וכן באותו היום היו סידורים נוספים הקשורים לענייני המשרד. לידיעתכם והמשך טיפולכם בברכת חג שמח. אבי חליבה, עו"ס" בעניין איסוף הבן מקניון באשקלון בדרכו חזרה מיד בתום הפגישה, העיד התובע שבנו חיכה לו לאחר שמפקדו של הבן החזיר אותו לאשקלון (ר' פרוטוקול מיום 2.7.13, עמוד 4, שורות 18-22). בהודעתו לחוקר המוסד (נ/8) מסר "אני נזכר שהבן בא משדרות לאשקלון ע"י הגי'פ שלו (הבן) השאיר את הג'יפ בתיקון במוסך באשקלון... ונפגש עם המפקד וחזר איתו..." (עמוד 2, שורות 3-4 להודעה מיום 9.10.11) כאשר נשאל על ידי החוקר מה עשה בנו איתו ברכב? השיב: "אותו היום חזר מפיקוד העורף ברמלה או מחולון והתקשר אלי והייתי באשקלון וחיכיתי לו כי סיימתי פגישה והוא בא הביתה ..." (עמוד 1, שורות 15-17 להודעה מיום 9.10.11). התובע בחקירתו התקשה להצביע על מועד הגעתו של הבן לקניון. התובע טען לאי כושר עבודה כתוצאה מתאונת הדרכים ובהודעתו לחוקר המוסד לביטוח לאומי טען כי לא יכל לעבוד במשך 4 חודשים. בעדותו, כשנשאל ע"י ב"כ התובע: "אני מבינה שאחרי הפגיעה עבדת באיזשהו היקף נכון?" השיב: "אני לא יכול לקרוא לזה עבודה אבל הייתי בדברים שהייתי צריך להופיע בהם" (ר' פרוטוקול מיום 2.7.13, עמוד 5, שורות 13-14). בהצהרת התובע לנתבע מיום 5.7.11 הצהיר "...מצהיר בזאת כי מאז לא עבדתי כלל כתוצאה מהפגיעה, פרט למס' ימים אשר התלוותי עם מטופלי לוועדות רפואיות..." בהמשך ההצהרה, ציין התובע כי התלווה ל- 5 ועדות רפואיות בחודש מאי ובחודש יוני. 9. בתום הדיון ביום 2.7.13 ביקש התובע לזמן את החוקר שגבה את העדות על מנת ללמוד אודות המעשים שעשה בעקבות החקירה, לאור זאת התקיים דיון נוסף ביום 31.12.13 בו נשמעה עדותו של החוקר שחזר על הדברים שנכתבו בזיכרון הדברים. החוקר הסביר שאין טעם לבדוק את הפרטים שמסר התובע לאחר הפגישה:- " אם לא מופיע אז לא ביקשתי. דרך אגב, אם לא מופיע שביקשתי אז לא ביקשתי ולא ראיתי את היומן, ואם אתה שואל להיגיון, פגישה תמיד אפשר להוסיף אחרי זה. מה שבאותו רגע אני לא רואה אני לא מבקש. כי תמיד אפשר להוסיף אחרי זה. מופיע שהוא התבקש להמציא למחלקת נפגעי עבודה." (עמ' 11, ש' 1-4 לפרוטוקול מיום 31.12.13) בסיכומיו טען התובע שנימוקי החוקר תמוהים ולטענת התובע, הנתבע דחה את התביעה מבלי שטרח ובדק את התביעה כנדרש. 10. לאחר סיכומי הצדדים בעל פה ביום 28.1.14 ביקש התובע לצרף פסיקה, לפיה על החוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי לפעול בשקידה על מנת לברר זכאות של מבוטח. התובע צירף פסיקה הנוגעת לזכאות להבטחת הכנסה, הפסיקה לא מתאימה למקרה שלפנינו. התובע לא זכר עם מי נפגש והחוקר הסביר מפני מה לא מצא לנכון להמשיך לבדוק את העתק דף היומן שמסר התובע לאחר אותה פגישה, לא מצאנו כל פגם בהתנהלות החוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי. יש לזכור שעל עובד עצמאי לא חלה חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 ועליו חובת ההוכחה שהתאונה אירעה לו תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו ולכן הטענות כנגד חוקר המוסד לא במקומן. זאת ועוד, לא ברור לנו מפני מה ביקש התובע לזמן את החוקר לעדות בדיון נוסף, מה שהכביד על ההליך והאריך את הדיון שלא לצורך. 11. לאחר בחינת הראיות, מצאנו כי הגרסאות שונות, סותרות אחת את השניה, אינן עקביות בעניין זמני הפגישה, זמני איסופו של הבן, מי חיכה למי, מה היה במהלכו של היום, האם התקיימה פגישה אחת עקב משלח ידו של התובע או סידורים אחרים שאינם עקב משלח ידו של התובע. כמו כן, הגרסאות שהובאו בפנינו על ידי התובע והעד אודות הפגישה עם מר ביננשטוק מעלות ספק רב בדבר התקיימותה במועד הנטען. התובע טען כי הפגישה עם מר ביננשטוק נערכה "במטרה לבחון את ייצוגו של העד" דברים אלו אינם מתיישבים עם גרסתו וגרסת העד כי התובע טיפל בו במשך שנים (ר' פרוטוקול מיום 2.7.13, עמוד 4, שורה 16). 12. לא ניתן לקבל את האמור בתצהירו של מר ביננשטוק. בעדותו בפנינו הוא לא ידע לומר בכלל מתי היתה הפגישה ובוודאי לא את השעה. לא ברור כיצד הצהיר בתצהירו עליו חתם ביום 2.7.13 לאחר שהוזהר לומר את האמת שהפגישה היתה ביום 8.5.11 ובשעה 11:30. כאשר באותו יום בעדותו בפנינו לא ידע לומר מתי נערכה הפגישה אם בכלל. 13. גם אם היינו מקבלים את גרסת התובע שאכן התקיימה פגישה עם מר ביננשטוק ביום הפגיעה, הרי התובע לא הוכיח את שעת הפגישה, שנקבעה ביומנו לטענתו בשעה 9:30, התובע טען במכתבו לנתבע (נ/10) שהיו לו סידורים נוספים הקשורים לענייני המשרד, סידורים אלה לא הוכחו בפנינו. 14. אנו קובעים כי הפגיעה מיום 8.5.11 בשעה 12:30 אינה פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 ו-80 לחוק הביטוח לאומי, התשנ"ה-1995. זאת בנוסף לעובדה שהתובע ליווה מבוטחים לוועדות רפואיות לאחר התאונה כך שלא נגרם לו אי כושר כאמור, התביעה נדחית. 15. אין צו להוצאות. 16. ניתן להגיש ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה.תאונת דרכיםהכרה בתאונת עבודהלקוחותתאונת עבודה