תביעה בטענת סילוק עובד מהעבודה לאחר זימון משטרה 1. התובע, טכנאי אלקטרוניקה, הועסק ע"י הנתבעת, המפעילה חנות בה מעבדה לתיקון מכשירי אלקטרוניקה, מפברואר 2006 ועד יולי 2012. בתביעה זו הוא תובע פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, פיצויים בגין אי המצאת תלושי שכר וכן את שכר החודש האחרון לעבודתו, סך התביעה עומד על למעלה מ-132,000 ₪. 2. התובע טוען שהוא פוטר ע"י מנהל הנתבעת ביום 12.7.12 לאחר שדרש את שכרו וזכויותיו הסוציאליות, ועמד על זכותו להמשיך לקבל תוספת מיוחדת בסך של 150 ₪ בגין התקנת טכנולוגיה חדשה על מכשירים שתיקן, טכנולוגיה שלטענתו שייכת לו מאחר שהוא הביא אותה לנתבעת. לטענתו כמענה לדרישותיו מנהל הנתבעת פיטר אותו, וכשהוא ביקש להסיר את אותה טכנולוגיה ממחשבי הנתבעת שלטענתו שייכת לו, מנהלי הנתבעת זימנו משטרה וסילקו אותו ממקום העבודה. 3. הנתבעת טוענת שהתובע עזב את מקום העבודה, לא שב לאחר שהתפרע וגרם לנזקים בחנות הנתבעת, אף עבר לעבוד בעסק מתחרה ולקח יחד איתו את המידע העסקי של הנתבעת. לאור זאת טוענת שאינו זכאי לפיצויי פיטורים. לטענתה התובע חב לה דמי הודעה מוקדמת בסך של 5,000 ₪ שאותם יש לקזז מכל סכום שייפסק. 4. בדיון ההוכחות הציגה הנתבעת את צילומי האבטחה מהיום האחרון של עבודתו של התובע, לטענתה בצילומים רואים שהתובע גורם נזק למחשבים השייכים לה. התובע טוען שבצילומים אלה דווקא רואים שנציגי הנתבעת תוקפים אותו. 5. לאחר שמיעת ההוכחות הצדדים ביקשו לסכם בכתב. התובע בסיכומיו העלה טענות נוספות בגין רכיבים שלא הוזכרו בכתב התביעה כמו למשל, דמי חגים שלא שולמו לו הפרשות לפנסיה שלא הופרשו לו כלל ושכר של מחצית חודש יולי שלא שולם לו. מובן שלא ניתן לפסוק לגבי רכיבים שלא הוזכרו בכתב התביעה ולא שולמה אגרה בגינם. 6. עיקר המחלוקת היא לגבי נסיבות סיום העבודה של התובע. התובע טוען שהוא פוטר ואף טען שהנתבעת ביקשה להוציא נגדו צו הרחקה ממקום העבודה בעקבות תלונת הנתבעת במשטרה לגבי התנהגותו. התובע טוען שאף עדה מטעם הנתבעת אישרה שהוא פוטר. הוא הפנה לסעיף 11 לתצהירה של גב' מירב דבש, מנהלת הנתבעת שהצהירה: "כאשר הבין התובע כי אני מסרבת לבקשתו ולדרישתו, גמלה החלטה בליבו לעשות הכל בכדי לגרום לי לפטרו וכך היה". בחקירתה בעמ' 32, ש' 27 לפרוטוקול מיום 23.1.14 הסבירה את האמור בסעיף 11 לתצהיריה, לטענתה היא לא פיטרה את התובע, אלא הוא התנהל כך לאורך החודשיים האחרונים כדי שהיא תפטר אותו. גב' דבש אישרה שהגישה תלונה במשטרה והזמינה משטרה למקום העבודה וביקשה מהשוטרים שיוציאו את התובע מהעסק (עמ' 33, ש' 1-9). לשאלה האם התובע יכול היה להמשיך לעבוד במקום שבו הוא לא רצוי הסבירה שהיא ביקשה מהתובע באותו בוקר לקחת יום חופש וגם לאחר שהזמינה משטרה היא לא רצתה לפטר אותו. 7. הנתבעת באמצעות מנהליה טוענת שביום האחרון לעבודתו הזמינה משטרה כדי להוציא את התובע מהמעבדה כדי למנוע ממנו להמשיך לעשות נזקים, לאחר שהחליט למחוק את הסיסמאות שלו ולקחת מהמחשבים את המידע שלטענתו שייך לו. לטענתה, כבר חודשיים לפני סיום עבודתו של התובע הוא החל להתייצב לעבודה באיחור מידי יום, הפסיק לאכול ארוחות עם יתר העובדים ונעלם לפרקי זמן ארוכים. לטענתה, התובע ביקש להעלות את שכרו ומשבקשתו נדחתה הוא החל במעין "שביתה איטלקית". הנתבעת טענה שבתקופה האחרונה לעבודתו הגיע התובע כשנודף ממנו ריח של אלכוהול. לטענתה התובע ביקש לקבל מכתב פיטורים וכשנענה בשלילה, השיב שהוא הולך והוא ייקח איתו את כל החומר שבמחשבים שעבד עליו במשך השנים. הנתבעת טוענת שהתובע גנב ממנה סודות מסחריים, למרות זאת טענה לאורך כך ההליך וגם בסיכומיה שלא התכוונה לפטרו. 8. הנתבעת אישרה שביום סיום עבודתו 12.7.12 שכר חודש יוני טרם שולם לתובע שלטענתה השכר של חודש יוני אמור להיות משולם ב-20 בחודש יולי. לטענתה, התובע ביקש ששכרו ישולם לו ביום ה-20 בחודש לאחר החודש בו עבד. אין בידינו לקבל את עמדת הנתבעת, השכר אמור להיות משולם עם תום החודש בעדו הוא משתלם (סעיף 9 לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958). על פניו התנהלות הנתבעת מהווה עבירה פלילית לפי סעיף 25 לחוק הגנת השכר. 9. לאחר שבחנו את טענות הצדדים בעניין נסיבות סיום העבודה הגענו למסקנה שהתובע פוטר ביום 12.7.12. באותו יום פרץ ויכוח בין התובע לבין מנהלי הנתבעת במהלכו זימנה הגב' דבש משטרה על מנת לסלק את התובע מחצרי הנתבע. מהות הוויכוח כפי שתיארנו לעיל, היתה דרישתו של התובע להמשיך לתגמל אותו בסך של 150 ש"ח בגין התקנת טכנולוגיה חדשה בסוג מסוים של משחקים, טכנולוגיה שלטענתו הוא התקיים אותה ותוגמל בגינה, עד הודעת מנהל הנתבעת שהוא מפסיק לתגמלו בגין התקנת אותה טכנולוגיה. לאחר שזומנה משטרה הגישו נציגי הנתבעת תלונה נגד התובע במסגרתה ביקשו נציגי הנתבעת לקבל צו שיאסור על התובע להתקרב לחצרי הנתבעת. נציגת הנתבעת אישרה בעדותה שהיא הזמינה משטרה וביקשה מהמשטרה שיוציאו את התובע ממקום העבודה. לא ראינו בסרטי האבטחה שהתובע מחבל במחשבים או מנפץ חומרה כפי שטענה הנתבעת, אלא רואים שהתובע עובר בין עמדות שונות של מחשבים בחנות ורואים את נציג הנתבעת מנסה למנוע מהתובע לגשת לאותם מחשבים. 10. נציגי הנתבעת חזרו על כך שלא התכוונו לפטר את התובע אלא ביקשו ממנו שייקח יום חופש לאחר אותו אירוע ביום 12.7.12. עמדת הנתבעת תמוהה, הרי אם הנתבעת טוענת שהתובע חיבל במחשביה ואף הזמינה משטרה כדי לסלקו מהמקום לא ברור כיצד ביקשה להמשיך להעסיקו. מה עוד שטענה שבכתב הגנתה שכבר חודשיים לפני סיום עבודתו ביקש העלאה בשכר ומשנדחה שבת "שביתה איטלקית". 11. טענת התובע לפיה ביקש להמשיך לתגמלו בגין אותה התקנה וביקש את זכויותיו הסוציאליות מתיישבת יותר עם העובדות וטענות הצדדים. הנתבעת הודתה שהיא הלינה את שכרו של התובע מדי חודש והודתה שלא שילמה לו את שכר חודש יוני 2012. התובע העיד שקיבל תגמול בסך של 150 ₪ בגין כל התקנה (עמ' 8 שורה 21 לפרוטוקול מיום 4.7.13) עד שהחליט מנהל הנתבעת להפסיק לתגמלו. עדות התובע לא נסתרה והיתה קוהרנטית, עדותו אף מתיישבת עם טענת הנתבעת שהיו סכומים ששילמה לתובע במזומן ולא מצאו ביטוי בתלוש השכר (סעיף 79 לסיכומי הנתבעת), התנהלות בעייתית לכשעצמה. העדות גם מתיישבת עם הטענה הבסיסית של הנתבעת שהתובע ביקש לקבל תגמול בגין ההתקנה והנתבעת סירבה. מאחר שהנתבעת משיקוליה בחרה לא לתעד בתלושי השכר את כל הכספים ששילמה לתובע, אין לה להלין אלא על עצמה, אנו מקבלים את גרסת התובע וקובעים שהתובע קיבל תוספת מיוחדת זו עד שהנתבעת החליטה להפסיק לשלמה והתובע עמד על זכותו להמשיך לקבלה. אנו קובעים שהתובע פוטר, עובדה זו מתיישבת גם עם טענת עדת הנתבעת גב' מירב דבש כפי שכתבה בסעיף 11 לתצהירה: "כאשר הבין התובע כי אני מסרבת לבקשתו ולדרישתו גמלה ההחלטה בליבו לעשות הכל בכדי לגרום לי לפטרו וכך היה". לו הנתבעת לא רצתה לפטר את התובע היה עליה לנהוג בצורה אחרת, למשל לשלוח לו מכתב התראה שהיא רואה בהתנהגותו כהתפטרות, או שהיא רואה בהתנהגותו כעבירות משמעת, אולם הנתבעת לא עשתה כן, אלא כאמור טענה בפנינו שרצתה שהתובע ימשיך לעבוד אצלה. טענת הנתבעת שהתובע גנב סודות מסחריים לא הוכחה, על מנת להוכיח סוד מסחרי יש להוכיח את הסוד. סוד מסחרי אינו מילת קסם על מעסיק הטוען לקיומו של סוד מסחרי להוכיח את קיומו, כלומר לתאר ולפרט מהו הסוד, מה שלא הוכח בעניינינו. יחד עם זאת, מהתמונות שהוצגו בפנינו במהלך הסרטון, עולה שהתובע ניסה להשתמש במספר מחשבים, כפי שהעיד ביקש להסיר את הסיסמאות של אותה טכנולוגיה חדשה שלטענתו התקין. התובע אף העיד שלא תיקן את המחשבים באותה עת, הסבריו שביקש לקחת את הסיסמאות שלו מתיישבות יותר עם התמונות שראינו בסרטי האבטחה שהציגה הנתבעת ועם טענות התובע שפוטר ע"י הנתבעת. יש לזכור שהתובע לא קיבל את שכר חודש יוני למרות שמועד תשלום השכר כבר חלף. 12. נציגת הנתבעת הגישה תלונה במשטרה נגד התובע מספר ימים לאחר 12.7.12 מה שמלמד שהנתבעת החליטה על הגשת התלונה לא בזמן המריבה עת זימנה משטרה, אלא לאחר ששקלה את הדברים. מהמסמכים שהוצגו בפנינו-בסופו של דבר התיק במשטרה נגד התובע נסגר מהסיבה שלא נמצאו ראיות מספיקות להעמדה לדין. 13. לצד התלונה במשטרה וצו ההרחקה שהוצא לתובע, לא ברורה עמדתה של הנתבעת בסעיף 43 לסיכומיה ולפיה לא היתה כל כוונה לפטר את התובע מאחר שהיה איש מקצוע מעולה. נראה שכוונת הנתבעת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים ולכן חזרה על כך שלא התכוונה לפטר את התובע. 14. כאמור, אנו קובעים שהתובע פוטר. לא ניתן לדרוש מעובד שמסולק ממקום העבודה ע"י משטרה להמשיך לעבוד מה עוד שבהמשך הוצא כנגד התובע צו הרחקה ממקום העבודה וכאמור שכר עבודתו של חודש יוני ומחצית יולי לא שולם לו. הנתבעת לא טענה שיש לשלול או להפחית מהתובע פיצויי פיטורים בשל התנהגותו אלא טענה שהתובע כלל לא פוטר. התובע בתצהירו התצהיר שמנהל הנתבעת פיטר אותו באותו מועד, ב"כ הנתבעת לא חקר את התובע בעניין זה. כאמור אנו מקבלים את גרסתו של התובע בנוגע לסיום יחסי העבודה ביום 12.7.12. עדותו של התובע התיישבה עם הראיות ואף עם טענות הנתבעת. כאמור התובע הצהיר שפוטר ע"י מנהל הנתבעת, מר דבש, ולא נחקר בעניין זה ע"י ב"כ הנתבעת. הנתבעת לא טענה בסיכומיה שיש מקום להפחית או לבטל את פיצויי הפיטורים (אמנם הטענה הועלתה בכתב ההגנה כטענה חלופית אך נזנחה ע"י הנתבעת בסיכומיה). משקבענו שהתובע פוטר הוא זכאי לפיצויי פיטורים מלאים- התובע עבד 6.39 שנים, שכרו החודשי עמד על 5,000 ₪ (עמ' 12 ש' 27-28 לפרוטוקול מיום 4.7.13) כך שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור של 31,974₪. 15. למרות קביעתנו שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים החלטנו שאין מקום להעניק לתובע דמי הודעה מוקדמת, התובע עצמו טוען שביקש להתפטר מאחר שלא קיבל את זכויותיו הסוציאליות, התובע מסתמך בין היתר על סעיף 11 בתצהירה של גב' דבש, מאותו סעיף עולה שהסיבה לפיטורי התובע היתה דרישתו להעלאת שכר ולקבלת זכויות סוציאליות, כך שגם אם דרישתו היתה מתקבלת יתכן שהוא לא היה זכאי לקבל דמי הודעה מוקדמת כיוון שביקש להתפטר על רקע אי קבלת זכויות סוציאליות. התובע אישר שמיד עם סיום עבודתו התחיל לעבוד בעסק אחר. כמו כן, לא ניתן לדרוש ממעסיק שחושד לכאורה שעובד מסב לו נזק ונוטל ממנו רכוש שלא כדין, לכאורה, שימשיך להעסיקו. בנסיבות הללו אנו סבורים שלמרות קביעתנו שהתובע פוטר הוא לא זכאי לדמי הודעה מוקדמת. 16. לאור נסיבות סיום יחסי עבודה כפי שקבענו לא מצאנו שיש להעניק פיצוי נוסף בקשר לסיום יחסי העבודה כפי שביקש התובע בכתב תביעתו. 17. תביעת התובע לדמי חופשה- התובע בכתב תביעתו תבע 30 ימי חופשה. בדיון המקדמי ביום 16.1.13 העמיד התובע את תביעתו לדמי חופשה על 15 ימים בלבד. הנתבעת לא הציגה כל ראיה בעניין תשלום ימי החופשה, בנסיבות הללו אנו מקבלים את תביעת התובע לדמי חופשה וקובעים שהוא זכאי פדיון חופשה שנתית בסך של - 3,585 ₪. 18. תביעת התובע לדמי הבראה- התובע תבע דמי הבראה בסך של - 2,597 ₪, הנתבעת לא הציגה כל ראיה בעניין, נציגת הנתבעת טענה טענה כללית שלא הוכחה, שדמי ההבראה שולמו במזומן. לאור זאת אנו קובעים שהתובע זכאי לסכום של 2,597 ₪ בגין דמי הבראה. 19. שכר עבודה אחרון - הנתבעת לא הכחישה שלא שילמה לתובע את שכר חודש יוני ומחצית משכר חודש יולי. לטענתה קיזזה את הסכום שחב לה התובע אולם משדחינו את טענת הנתבעת עליה לשלם לתובע את שכרו האחרון בסך של 5,274 ₪. כאן המקום לציין את מורת רוחנו מהתנהלות הנתבעת שהודיעה בצורה מפורשת בסעיף 41 לכתב הגנתה ששילמה לתובע את שכרו באיחור קבוע של 20 יום. לצד קביעתנו על סמך הראיות שהתובע פוטר, מובן שלא ניתן לדרוש מעובד שבאופן קבוע לא מקבל את שכרו במועד הקבוע בחוק להמשיך לעבוד. 20. יתר תביעות התובע נדחות. התובע תבע פיצויי בגין אי המצאת תלושי שכר , אולם זנח רכיב זה בסיכומיו. התובע בסיכומיו התייחס לדמי חגים הפרשות פנסיה ושכר עבור עבודתו בחודש יולי. מדובר טענות שלא נטענו בכתב התביעה ולכן אין מקום לדון בהם. למעלה מן הצורך נוסיף שעיון בתלושי השכר שצירפה הנתבעת לא מעיד על הפרשה לפנסיה, גם כאן לכאורה מדובר בהתנהלות לא תקינה, בלשון המעטה של הנתבעת. אולם, משהטענה לא עלתה בכתב התביעה, אלא רק לאחר מכן, אין מקום לפסוק לטובת התובע בגין רכיב זה. 21. הנתבעת בסיכומיה טענה שהתובע קיבל דמי נסיעות במשך השנים ביתר מאחר שהיא דאגה להסעתו אל מקום העבודה, וביקשה לקזז סכום זה מכל סכום שייפסק. הטענה הועלתה לראשונה בסיכומי הנתבעת ולכן אין מקום לקזז סכום זה, מה עוד שטענה זו עומדת בסתירת לטענת הנתבעת שהתובע נהג לאחר לעבודה בחודשים האחרונים לעבודתו. 22. סופו של דבר - על הנתבעת לשלם לתובע: פיצויי פיטורים בסך של 31,974 ₪ פדיון חופשה בסך של 3,585 ₪ דמי הבראה בסך של 2,597 ₪ שכר עבודה לחודש יוני 2012 בסך של 5,274 ₪. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. אם פיצויי הפיטורים ושכר העבודה לא ישולמו תוך מועד זה, הם יישאו פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים מלאים מיום 1.8.12 ועד התשלום המלא בפועל. 23. לאור התוצאה אליה הגענו ובהתחשב בסכום התביעה המקורי, הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך של 1,500 ₪ ובשכ"ט ב"כ בסך של 2,500 ₪ שישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.משטרהסילוק עובדהשעיה