תקנה 15: האם ירידה של 20% הינה ירידה ניכרת בהכנסות ? 1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 1/11/12 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערער נותרה נכות יציבה בשיעור 12.5% מיום 1/2/04, וזאת לאחר הפעלת תקנה 15 ברבע ("ההחלטה"). 2. עניינו של המערער הוחזר לוועדה לפי פסק דין מיום 19/6/11 (ב"ל 10- 08- 622929) ("פסק הדין"). פסק הדין אישר את הסכמת הצדדים בדבר החזרת עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים "על מנת שתקבל מהגבייה חישוב שכרו הממוצע של המערער בשנת 2009 במלואה, וזאת לאור העובדה כי החישוב לעניין תקנה 15 בוצע על סמך ממוצע שנתי של שנת 2001 ויש להשוות לממוצע שנתי משנת 2009. הוועדה תחשב מה אחוז הירידה בשכר, וככל שהוא עולה על 25%, תדון האם יש להפעיל את תקנה 15 ביותר מרבע, זאת בשים לב להחלטת ועדת הרשות מיום 9/6/10 ממנה עולה כי המערער לא יכל לחזור לעבודתו כמאמן כדורעף לאחר התאונה". טענות הצדדים: 3. טענת הערעור היא שהוועדה לא קיימה את פסק הדין כהלכתו. לפי הטענה, היה מקום להפעיל את תקנה 15 במלואה, שכן ירידה של 20% בהכנסות הינה ירידה ניכרת בהכנסות. עוד נטען כי מתקיימת חלופת הגיל והמערער איבד את מקצועו כמאמן כדורעף, כך שבתחום זה מדובר בירידה בהכנסות בשיעור 100%. 4. לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי, שכן הוועדה מילאה אחר הוראות פסק דין. נטען כי מאחר שמדובר בירידה בהכנסות בשיעור 20%, לא נדרשה הוועדה לערוך דיון בהפעלת תקנה 15 ביותר מרבע. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 5. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. 6. הוועדה התכנסה ביום 18/8/11 בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירוכירורגיה ומומחה לכירורגית כלי דם. הוועדה הקשיבה לטיעוני באת כוח המערער, ורשמה אותן בסעיף 19 לפרוטוקול. המערער אובחן כסובל מ"מצב לאחר קרע בשריר ארבע ראשי משמאל". לאחר שעיינה בפסק הדין, פנתה הוועדה לוועדת הרשות לצורך היוועצות בעניינים החשבונאים. ביום 1/11/12, שבה הוועדה והתכנסה. לאחר שעיינה בחוות דעת ועדת הרשות מיום 6/8/12, ובהנחיות המשיב מיום 18/6/09, קבעה הוועדה כי לפי בדיקת ועדת הרשות ירדו הכנסות המערער כמעט ב-20%. לדעת הוועדה, בהתאם להנחיות המשיב, ירידה בהכנסות בשיעור של 20% עד 25% מחייבת הגדלת הנכות ברבע. לאור זאת קבעה הוועדה, כי המלצת ועדת הרשות הינה סבירה, והיא מקבלת את אותה. הוועדה קבעה למערער נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 51(5)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. בנוסף הופעלה תקנה 15 ברבע, ונקבעה למערער נכות משוקללת בשיעור 12.5%, בתחולה מיום 1/2/04. 7. המערער נפגע בברך שמאל ביום 8/10/2002. בתקופה הרלוונטית לפגיעה עבד המערער כמורה לחינוך גופני וכמאמץ כדורעף. בהתאם לפסק הדין, התבקשה הוועדה לערוך חישוב ממוצע שכרו של המערער בשנת 2001 אל מול ממוצע שנתי של שנת 2009. עיון בהחלטת ועדת הרשות מיום 13/2/12 ומיום 6/8/12 מעלה כי על פי נתוני הגבייה, חלה ירידה בשכר בשיעור 20% בלבד, וזאת בהסתמך על נתוני השכר של המערער במחלקת הגבייה לשנת 2001 ו-2009. לאמור: הוועדה השוותה בין הכנסות המערער טרם הפגיעה בעבודה לבין הכנסותיו בשנת 2009, כמצוות פסק הדין. ועדת הרשות ציינה, כי בהתאם לחוות דעת רואה החשבון מטעם המערער מיום 7/2/12, הירידה בשכרו של המערער עומדת על 24%. ועדת הרשות הוסיפה, כי המערער חזר לעבודתו כמורה להתעמלות, אך אינו יכול לעבוד כמאמן כדורעף כפי שעשה לפני הפגיעה. לאור העובדה כי קיימת ירידה בשכר בשיעור של 20%, המליצה ועדת הרשות להפעיל את תקנה 15 ברבע. 8. תקנה 15(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, קובעת כי "הוועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו". בהתאם לנוסח התקנה, על הוועדה להתחשב במקצועו וביכולתו של הנפגע לשוב לעבודתו, בנוסף לשאלת הירידה בהכנסות. כלומר: מדובר במבחן משולב, בהתאם לכלל הנתונים הרלוונטיים בדבר מקצוע, יכולת לשוב ולעסוק בו וירידה בהכנסות. את נוסח התקנה יש לבחון בהתייחס לתכליתה של ההוראה, שמטרתה לאזן את יסוד ה"קביעה האובייקטיבית" של דרגת הנכות על פי השיטה הפונקציונלית כשלכל פגיעה אחוז הנכות בצידה, בהתחשב בנתונים האישיים של הנפגע. באשר לטענה שחלה "ירידה ניכרת" בהכנסות המערער: 9. לשון תקנה 15 לא קובעת מהי "ירידה ניכרת" ולא קובעת במפורש, כטענת המערער, כי יש לראות בירידה בשיעור 20% לפי חישוב ועדת הרשות, או בשיעור 24% לפי חישוב רואה החשבון מטעם המערער, משום "ירידה ניכרת" בהכנסות. 10. על פי פסיקת בית הדין הארצי, ירידה בהכנסות בשיעור שלא עולה על 25% אינה בגדר "ירידה ניכרת". בעב"ל 180/09 המוסד לביטוח לאומי - שמריהו בן אלטא (פסק דין מיום 11/11/10) קבע השופט פליטמן (כתוארו דאז), בסעיף 9 לפסק הדין, כך: "כאן מן הראוי לציין, כי ירידה ניכרת בהכנסות הינה בשיעור של כ- 25% ומעלה בהשוואה להכנסות קודם לתאונה". באשר לטענה שהמערער איבד את מקצועו כמאמן כדורסל: 11. ועדת הרשות קבעה, בהקשר זה, כי המערער הועסק טרם הפגיעה כמורה להתעמלות וכמאמן כדורעף; בעוד ששב לעיסוקו כמורה להתעמלות, אין הוא יכול להמשיך ולבצע את עבודתו כמאמן כדורעף. מכאן, שאמנם נפגע עיסוקו של המערער כמאמן כדורסל, בעקבות הפגיעה הנדונה, אולם אין מדובר באובדן מוחלט של המקצוע, שכן המערער המשיך לעבוד, לאחר הפגיעה, כמאמן כושר גופני. 12. הנה כי כן, הוועדה שקלה את נתוניו האישיים של המערער בהתאם לפרמטרים שנקבעו בתקנה 15, וקביעתה כי יש לראות בירידה בהכנסותיו בשיעור שבין 20% ל- 25% כמצדיקה הפעלת תקנה 15 ברבע - היא סבירה ומידתית. 13. מאחר שלא נמצאה "ירידה ניכרת" בהכנסות המערער, לא מצאתי להידרש לטענות המערער בנוגע לחלופת הגיל, שכן מדובר בתנאים מצטברים. למעלה מהדרוש יצוין, כי פסק הדין אף לא כלל הנחיה בעניין זה. 14. המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהוועדה פעלה בדיוק על פי הנדרש ממנה בפסק הדין, ולא מצאתי שנפלה בהחלטתה טעות משפטית. 15. לאור כל האמור, הערעור נדחה בזאת. 16. אין צו להוצאות. 17. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. תקנה 15 (ביטוח לאומי)שאלות משפטיות