תאונת עבודה במפעל אחרי החתמת שעון נוכחות עניינה של תובענה זו הינה הכרה בתאונה שאירעה לתובעת , כתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לתיק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ב 1995 (להלן: "החוק"). ואלה העובדות הנדרשות לעניין: 1. התובעת ילידת 1986, עבדה במועד הרלוונטי לתאונה, במפעל עוף עוז שיווק בע"מ, הנמצא באזור התעשייה שגב שלום (להלן: "המפעל"). 2. לטענתה של התובעת ביום 21.6.11, היא הגיעה למפעל, ולאחר שהחתימה את שעון הנוכחות, בדרכה לחדר ההלבשה, היא החליקה על הריצפה שהייתה רטובה, וכתוצאה מכך נפגעה ברגל שמאל, בגב ובראש. 3. התובעת המשיכה לעבוד כרגיל במפעל, ולא דיווחה על הפגיעה למעסיקה, אולם לאחר שהגיעה לביתה וסיפרה לבעלה על התאונה, ביקש ממנה האחרון, לדווח על הפגיעה למעסיקה, והיא אכן התקשרה למעסיקה ודיווחה על הפגיעה. 4. התובעת פנתה לקופת החולים במקום מגוריה, אולם מאחר והמרפאה הייתה סגורה, פנתה התובעת לד"ר מרהג' מורשד (להלן: "הרופא"), שהמליץ לה על 6 ימי מחלה ונטילת תרופות לשיכוך כאבים. 5. התובעת פנתה לנתבע על מנת להכיר באירוע התאונה כתאונת עבודה, אך הנתבע דחה את תביעתה. טענות הצדדים 6. לגרסתה של התובעת, התאונה אירעה תוך כדי ועקב עבודתה במפעל ועל כן יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה. 7. עוד טענה התובעת כי מיד לאחר שהבינה כי עליה לעדכן את המעסיק, פעלה לעשות כן בהקדם האפשרי, ודיווחה בו ביום על התאונה, ואף קיבלה אישור מהמעסיק - טופס בל/250, כבר למחרת יום התאונה. 8. עוד טענה התובעת כי המסמכים הרפואיים שיש בידה תומכים בטענתה, כי פגיעתה נבעה כתוצאה מאירוע התאונה. 9. הנתבע ביקש לדחות את טענותיה של התובעת וטען כי מדובר בתביעה שהתיישנה, שכן היא הוגשה ביום 21.1.13 על אף שמכתב הדחייה נשלח אליה ביום 15.12.11. 5. הנתבע הוסיף כי בהתאם לדוח הנוכחות שהוצג לו מהמפעל, התובעת לא נכחה כלל במועד האירוע במפעל ועל כן לא יתכן שמדובר בתאונת עבודה. 6. לגרסת הנתבע, הפגיעה ממנה סובלת התובעת, הינה תוצאה של מצב רפואי קודם ללא קשר לעבודתה, ולפיכך החלטת פקיד התביעות לדחיית התביעה שהגישה, התקבלה כדין. הראיות בתיק 7. מטעם התובעת העידו חשבת השכר במפעל- הגב' מריאנה בן עמי, רכז כוח אדם במפעל- מר עאדל טראבין, עובדת המפעל- הגב' אבו עג'אג' ג'מלת וכן התובעת עצמה. מטעם הנתבע העידה הגב' היאם אבו עג'אג'. 8. מלבד העדויות אותם שמענו, הציגו בפנינו הצדדים מסמכים, לרבות תעודות רפואיות. דיון והכרעה: 9. סעיף 79 לחוק קובע כי "תאונת עבודה" הינה "תאונה של מבוטח שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעסיק או מטעמו, ובעובד עצמאי תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". לאור האמור, השאלה בה עלינו להכריע אפוא, האם דובר בתאונה שאירעה לתובעת "תוך כדי עבודתה ועקב עבודתה אצל מעסיקה". 10. בהלכה הפסוקה, נקבע כי הנטל להוכיח קיומה של תאונת עבודה כמשמעה בחוק מוטל על המבוטח בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" (ר' עב"ל (ארצי) 270/05 סביח מלחם - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.4.06). 11. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ונתנו דעתנו למכלול העדויות והמסמכים שהובאו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. 12. הגרסה שהציגה בפנינו התובעת, נמצאה בלתי מהימנה, והתרשמנו כי העדים אשר העידו מטעמה, ביקשו לתמוך בגרסתה בצורה בלתי אובייקטיבית, מתוך כוונה כי בסופו של יום יוכרו החבלות מהם סובלת התובעת, כחבלות שנוצרו על רקע תאונת עבודה. במה דברים אמורים? 13. דו"ח הנוכחות שהוצג בפנינו (ר' נ/4) מעלה כי במועד התאונה התובעת לא נכחה כלל בעבודה, ואף נרשם בדו"ח כי התובעת "נעדרה" מעבודתה. נתון זה שומט את הקרקע תחת טענת התובעת לפיה אירוע התאונה התרחש לאחר שהחתימה את שעון הנוכחות. 14. חשבת המפעל הגב' בן עמי, אשר העידה מטעם התובעת וביקשה לתמוך בגרסתה, סיפרה בעדותה כי שעון הנוכחות לא היה תקין וכי "היו מספר רישומים ידניים", ו"הנוכחות לא הייתה ממחושבת" (ר' פרוטוקול עמ' 7, ש' 13), אולם עדותה זו לא רק שלא תמכה בגרסת התובעת, אלא הובילה אותה אל שוקת שבורה, שעה שהתובעת טענה כי התאונה התרחשה לאחר החתמת שעון נוכחות מבלי שהיה נדרש להחתים כרטיס, שכן רישום הנוכחות התבצע על ידי מנהל העבודה באופן ידני. 15. מעדותה של הגב' בן עמי למדנו כי הדברים שנרשמו בטופס בל/250 נרשמו על סמך דברי התובעת בלבד, שכן התובעת לא עדכנה את הממונים עליה באופן מיידי, ואף הדברים לא הועלו על ידי עובדים נוספים שדיווחו בנוגע לתאונה. הגב' בן עמי הדגישה בעדותה כי "אנו ממלאים את טופס 250 על פי דברי העובדת, אנחנו לא ראינו בעיניים", ומתוך דבריה למדנו כי הדברים שנרשמו לא היו מידיעת מנהליה של התובעת. 16. העובדה כי מנהלי המפעל הסתמכו על דבריה של התובעת בלבד, מצאה את ביטויה במכתב שנשלח על ידי מנכ"ל המפעל לסניף המוסד לביטוח לאומי בבאר שבע (ר' נ/6), בו נרשמו נתונים לא ברורים כלל וכלל. מנכ"ל המפעל ציין במכתב כי במפעל מותקנים שעונים ביומטריים ודגימת האצבע נקלטת לאחר מספר ימים, כך שדגימת האצבע של יום 21.6.11 לא נקלטה וזאת חרף העובדה שדגימת האצבע של יום 22.6.11 כן נקלטה, ואף צוינה בדוח הנוכחות. בנוסף ציין המנכ"ל כי השעות שנרשמו בין הימים 22.6.11-29.6.11 נרשמו באופן ידני, אולם להערכתו התובעת לא עבדה, ושעות העבודה נרשמו בטעות, אולם לא ידע להפנות לדו"ח נוכחות עדכני, המשקף נאמנה את היקף עבודתה של התובעת בחודש יוני 2011. 17. חוסר הקוהרנטיות בין גרסת התובעת לבין הגרסה שהוצגה על ידי מנהלי המפעל, מצאו את ביטוין גם בין גרסת התובעת לבין הגרסאות אותן שמענו מחברותיה לעבודה. 18. בתביעה למוסד ציינה התובעת כי הגב' היאם אבו עג'אג' הייתה עדה לאירוע, ומלבד עדה זו לא צוינו שמות של עדות נוספות. בתשובה לשאלות חוקר המוסד סיפרה הגב' היאם כי "אני לא ראיתי אותה מתי שהיא נפלה, אני חושבת אף אחד לא ראה אותה, אני לא יודעת, אני זוכרת אני הייתי עם כל הבנות הלכנו קדימה לכיוון המחלקה וזוהרה (התובעת, י.כ) הייתה מאחור ואז היא באה אלינו ואמרה לכל הבנות שהיא נפלה, היא אמרה שהיא נפלה אבל אני לא יודעת אם זה בפרוזדור או במחלקה כי היא אמרה לנו את זה רק בסוף היום" (ר' נ/8). 19. במהלך עדותה הגב' היאם אבו עג'אג' חזרה בה מהגרסה שמסרה לחוקר וטענה כי התובעת נפלה והיא עזרה לה לקום (ר' פרוטוקול עמוד 14 שורה 31) אולם בהמשך עדותה, כאשר נשאלה איזו מבין שתי הגרסאות שהציגה, היא הגרסה הנכונה, אישרה שהדברים שמסרה לחוקר ועליהם חתמה הם הנכונים (ר' פרוטוקול עמוד 15 שורות 9-10). 20. בהיבט זה יש להעיר כי בית הדין הארצי קבע כי כאשר ישנה סתירה מהותית בין דברים שמסר עד לחוקר, לבין הגרסה בבית הדין יש להעדיף את גרסת ההודעה בפני החוקר על פני הגרסה המאוחרת בבית הדין (ר' דב"ע נז/0-37 חיים אוחנה - המל"ל, עב' ארצי לא (3) 66), ואנו סבורים כי כלל זה יש להחיל גם בנוגע לעדותה של הגב' היאם. 21. מעבר לכך, התובעת כאמור ציינה בטופס התביעה למוסד רק את שמה של היאם, אולם במסגרת ההליכים בתיק, זימנה את הגב' ג'מלת אבו עג'אג', כעדה נוספת להתרחשות האירוע, ואף עדה זו נמצאה בלתי מהימנה עלינו. 22. הגב' ג'מלת סיפרה בעדותה כי הלכה לפני התובעת, וראתה אותה נופלת, אולם בהמשך שינתה גרסתה וטענה כי לא יכלה לראות את התובעת (ר' פרוטוקול, עמ' 13, ש' 20-22). 23. בניגוד לטענת מנהלי המפעל כי הייתה תקלה בשעון הנוכחות, סיפרה העדה כי "אף פעם לא התקלקלו השעונים", ואף הכחישה כי נעשה דיווח ידני על ידי מנהל העבודה (ר' פרוטוקול עמ' 14, ש' 1-3). 24. התובעת ביקשה לבסס את דבריה על תעודה רפואית (ר' נספח ב' לכתב התביעה) שקיבלה מהרופא שטיפל בה ביום אירוע התאונה, אולם לא מצאנו קשר ברור בין התעודה הרפואית להתרחשות התאונה. 25. ד"ר מורשד זומן להעיד אולם לא התייצב לעדות, משכך התקשינו לקבוע כי הרופא אכן עמד מקרוב על טענת התובעת שעה שסיפרה לו כי נפגעה בתאונת עבודה. 26. לא נעלמה מעיננו ההלכה לפיה יש לתת משקל מיוחד למסמכים רפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו, אולם במקרה דנן התרשמנו ממכלול הנתונים כי התובעת הציגה בפנינו גרסה בלתי מהימנה אשר לא התיישבה, עם האמור במסמך שנרשם על ידי הרופא. 27. מכל האמור לעיל, דין התביעה להידחות. 28. אין צו להוצאות.כרטיס נוכחותמפעלתאונת עבודה