אירוע מוחי בעקבות עיקול ש"הסתבך" כפגיעה בעבודה: 1. הוגשה תביעה להכיר בארוע מוחי שארע לתובע בשנת 2007, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק. במהלך החקירה הנגדית של התובע התברר לראשונה כי בשנת 2011 הגיש התובע תביעה למל"ל בגין ארוע משנת 2011 שארע לו לטענתו, בעבודה וכי תביעתו נדחתה. כאשר פנה ליעוץ משפטי בעקבות דחיית התביעה, הומלץ לו שלא להגיש תביעה לבית הדין לעבודה לגבי הפגיעה משנת 2011 אלא להגיש תביעה בגין ארוע אחר לחלוטין, משנת 2007. התובע פעל בעקבות ההמלצה והגיש, ביולי 2012, תביעה למל"ל שעניינה פגיעה נטענת משנת 2007. לאחר שתביעתו נדחתה, הגיש את התביעה לבית הדין לעבודה, היא התביעה שבפנינו. 2. התובע שלח מכתב למל"ל ביום 9/10/11 שכותרתו: "בקשה להכרה בתאונת עבודה" (נ/2). במסמך פירט שני ארועים. האחד מיום 6/9/07 והשני מיום 4/9/11. בהתייחס לארוע משנת 2007 כתב: "בתאריך 6/9/07 ביצעתי צו להוצאת מעוקלים בישוב תפוח ליד אריאל. במהלך ביצוע הצו הרגשתי לפתע חולשה ביד וברגל ימין והתחלתי ללכת בצליעה על רגל ימין. נסעתי דחוף לבית חולים השרון בפ"ת. אושפזתי..." 3. התובע נחקר על ידי חוקר המל"ל ביום 19/2/12, בעקבות הגשת התביעה לגבי ארוע משנת 2011. חקירה זו היתה בעקבות תביעתו לגבי ארוע משנת 2011. התובע סיפר בחקירתו על הארוע שארע לו בעבודה בשנת 2007: "...במקרה זה כאשר הגעתי לבית לא היה בו איש. נאלצתי לפרוץ. תוך כדי הפריצה הרגשתי רעידות ביד ימין וברגל ימין שמלווים בכאבי ראש עזים. ישבתי בצד ושתיתי מים. לאחר מס' דקות כשחשתי קצת יותר טוב, המשכנו לבצע את הצו. הייתי עם גזבר הישוב ישראל ואנשי אבטחה של הישוב, הוצאנו את כל המטלטלין החוצה. בשלב זה הגיע החייב ולקח את כל המטלטלין בעצמו באישור הגזבר..." 4. תעודה רפואית ראשונה נפגע בעבודה, בגין הארוע מספטמבר 2007, יצאה ביום 27/6/12, קודם להגשת התביעה למל"ל. בתעודה נרשם: "במהלך ביצוע צו עיקול והוצאת מעוקלים חש כאב ראש עז ורעידות שהתחילו בפלג גוף ימין ורגל". 2. בטופס התביעה למל"ל, מיולי 2012, חמישה חודשים אחרי החקירה, נכתב: "במהלך ביצוע צו עיקול להוצאת מעוקלים מתוך בית בישוב תפוח. התחלתי לחוש כאב ראש חזר ורעידות בפלג גוף ימים וזאת בעקבות התרגשות גבוהה ופחת תוך כדי ביצוע העיקול. אכן במקום התקבצו עשרות נערי גבעות שהיו נחושים למנוע את העיקול במקום ... קללו אותי ואף ניסו להגיע אליי ולהכות אותי כאשר ספגתי מהם מספר מכות בחזה וברגל." 3. בתצהיר התובע, שהוגש לאחר הגשת התביעה לבית הדין נאמר: "5. ביום 06/07/09 הגעתי לביצוע צו עיקול בישוב תפוח בשעות בוקר 09:30 - 09:00. היה מדובר בעיקול יחסית פשוט מכיוון שלפי מידע שקיבלנו קודם לכן החייב לא היה אמור להימצא בבית מכאן לא היה כל צפי כי יגלוש לפסים אלימים. 6. מהטעם הזה לא הוזמנו שוטרים ו/או מאבטחים לביצוע הצו. 7. מזכיר הישוב הראה לי את הבית כמו כן צרף אליי 2 אנשים שהיו צריכים לסייע בפינוי המעוקלים ועזב. 8. מיד לאחר מכן התברר כי הבית לא ריק וכי נמצא בתוכו אדם אחד שאינו החייב וסרב לפתוח את הדלת. ככל הנראה הזעיק למקום את חבריו כדי לסקל את ביצוע הצו. 9. תוך זמן קצר מאוד התאספו סביבי בריונים ככל הנראה מדובר בנוער שמכונה נוער גבעות שידועים כאלימים וכאלה שאינם חוששים מהחוק ו/או בהתנגשות עימו. 10. הם לא הסתפקו בגידופים ו/או בחסימת דרכי אלה ביקשו לפגוע בי פיזית כאשר היה להם מבט של רצח בעיניים ולחלק מהם מקלות בידיים. לציין כי בעבר נתקלתי כבר בעוינות בביצוע צווים אך לא בעוצמה כזאת. 11. בשלב זה לא היו לידי מאבטחים כלל, אלה 2 אנשים מהישוב שהיו צריכים לסייע לי בביצוע הצו. 12. קיבלתי מס' מכות יבשות בגב וברגליים ואז מכה ממקל בגב כתוצאה מכך נפלתי ארצה, חשתי כי אני מצוי בעין הסערה וחששתי באופן ברור לחיי. בשלב זה הוזעק למקום בשנית מזכיר הישוב שהגיע עם רכב ביטחון של הישוב. 13. העיקול בוצע באווירת טרור לא פחות כאשר בתווך היה צורך לפרוץ את הדלת של הבית הרגשתי מאוים כפי שלא הרגשתי מעולם. 14. תוך כדי ביצוע העיקול התחלתי לחוש ברע הופיע לפתע כאב ראש חזק במיוחד וגם חולשה ורעד בפלג הגוף הימני. 15. הפסקתי את פעולת העיקול והתיישבתי לנוח במרפסת בסמוך לקיר הבית. 16. כעבור הפסקה של כ- 30 - 40 דקות המשכתי בפינוי כאשר אני סובל מכאבי ראש וחולשה רגל ימין ויד ימין העברתי את המעוקלים בעזרת אנשי הישוב והביטחון למחסן הישוב. 17. בשלב זה שוחחתי עם אישתי בטלפון ותיארתי לה את מצבי והיא עמדה על כך שאפנה מיד לטיפול רפואי. וכך היה. 18. מהישוב נסעתי ישירות לבית חולים השרון שם אבחנו כי עברתי אירוע מוחי זמן קצר קודם לכן." 4. התובע נשאל בעדותו האם סיפר למישהו על הארוע בעבודה בספטמבר 2007. לטענתו, סיפר לרופא המשפחה כשבוע לאחר הארוע. מסמך רפואי כאמור לא הוצג. במרכז הרפואי רבין, אליו פנה ביום הארוע, לא ציין דבר על כך שהתסמינים החלו במהלך ארוע חריג בעבודה. במהלך העדות הופנה התובע לדברים שמסר לחוקר המל"ל בהתייחס לארוע משנת 2007 (כמובא לעיל). התובע השיב: "ת. הגעתי בסביבות תשע לתפוח. יש בשער שומר. איך שנכנסתי היו כמה נערים בכניסה שלא התייחסתי אליהם. אני רוצה להאמין שלא הבנתי את השאלה של החוקר. שאל אותי השומר לאן אני מגיע ואמרתי למזכירות לבצע עיקול. שמעו אותי כמה ילדים והתחילו לקלל. נסעתי למזכירות. פגשתי את ישראל המזכיר והוא הפנה אותי לבית שצריך לעשות בו את הצו. הגעתי לשם, באו אליי שני מאבטחים וישראל עזב את המקום. כשבאתי לבצע לא היה אף אחד בבית. דפקנו בדלת ולא היה אף אחד. מסתבר שהיה אדם בפנים ולא דיבר. כשהתחלנו לקדוח הוא אמר שהוא לא פותח את הדלת ושנביא את בעל הדירה. תוך כדי זה שחיכינו שבעל הדירה יבוא, התקבצו כל נערי הגבעות. היה שם ויכוח מילולי ותקפו אותי וקיללו אותי וקיבלי מקל לגב וקראתי לישראל שיגיע והוא הגיע עם מאבטחים של היישוב. הוא ניסה להפריד ואמר שהוא מזמין משטרה. איך ששמעו משטרה כולם ברחו. באתי לפרוץ את הדלת ופרצתי והאיש היה בפנים. הוצאנו את הדברים ותוך כדי פריצה הרגשתי שאני בסחרחורת ויד ימין רועדת. המאבטחים הוציאו את הדברים ואני ישבתי בחוץ, אני לא זוכר כמה זמן. הוצאנו את הדברים. התקשרתי לאשתי והיא אמרה שאסע דחוף לבית חולים." במהלך העדות הוצג לתובע צו העיקול (שצורף לתצהירו) בו נרשם שהדלת נפרצה והוחלף מנעול חדש. בחקירתו חזר ואישר שכלל לא חשב להגיש תביעה בגין הארוע משנת 2007 וכי לא סיפר עליו לרופאים, אך לאחר שהגיש תביעה על ארוע משנת 2011 וזו נדחתה, פנה ליעוץ משפטי ושם הובהר לו, לטענתו, "מה הכוונה ארוע חמור שקרה במהלך עיקול". 5. התובע הגיש תצהיר של מר ישראל בלונדר, גזבר הישוב תפוח. כך נאמר בתצהיר: "2. הייתי בזמן הארוע גזבר השיבו והתלוויתי למר שאלתיאל ולמאבטחים אשר הגיעו לבצע צו עיקול בבית משפחת ... בישוב. 3. עם כניסת צוות לישוב הקיפו אתנם עשרות צעירים אשר צעקו, איימו, דחפו וקיללו את מר שאלתיאל הכל בנסיון למנוע ממנו את ביצוע העיקול. 4. האווירה היתה עוינת ואני עשיתי ככל יכולתי לגונן עליו אבל למרות נוכחותי ולמרות נוכחות מאבטחים במקום מספר צעירים הגיעו אליו קרוב ואף פגעו בו אך לא באופן משמעותי. 5. מר שאלתיאל חש מאוים מאד לדבריו והוא דאג שיפגעו בו באופן רציני וכל הזמן קרא לעברי שאני יגונן עליו. 6. תוך כדי ביצוע העיקול הוא התלונן בפניי כי כואב לו מאד הראש וכי הוא חש רעידות ביד וברגל, הצעתי לו לנוח כאשר מצבו לא השתפר הוא אמר לי שהוא נוסע ישירות לבית חולים...". בעדותו אישר שלא זכר את תאריך הארוע אלא, לדבריו, עורך הדין התקשר אליו והזכיר לו את התאריך. העד הופנה לדברים שאמר התובע לחוקר המל"ל ואישר שמדובר בגירסה שונה. לדברי העד, מדובר בעיקול שהסתבך למרות שלא צפו שכך יקרה. לדבריו, מדובר היה בהתנגדות מעל ומעבר למצופה. העד זכר שהארוע ארע אצל חייב בשם "שרוני". 7. בסיכומי התובע נטען כי אף שקיים קושי ראייתי להוכיח קיומו של ארוע חריג בעבודה משנת 2007, הרי שהתובע עמד בנטל המוטל עליו ואף הביא עד שיתמוך בקיומו של ארוע כנטען על ידו. ב"כ התובע טען שהתובע הפך להיות מודע לזכותו להגיש תביעה בגין הארוע הנטען, רק בשנת 2012 ומכאן הפער בין הגרסאות השונות שמסר. נטען כי אי הדיוקים אינם מכרסמים בגרעין העובדתי של קיום ארוע של הוצאת מעוקלים שבמהלכו היה "בלגאן" וכי כתוצאה מכך התובע חש ברע. 8. בסיכומי הנתבע נטען כי לאור הגרסאות השונות שמסר התובע ולאור העדר תעוד במסמכים הרפואיים, יש לדחות את התביעה. 9. לאחר עיון בחומר הראיות ובסכומים, להלן החלטתנו. 10. התובע הוכיח שביום 6/9/07, בעת ביצוע הליך עיקול מטלטלין בישוב תפוח, חש ברע ונסע לבית חולים השרון, שם אושפז ונקבע שהוא סובל מארוע מוחי. עובדה זו עולה מצו העיקול ומהחשבונית שצירף וכן מדו"ח חדר מיון. כן עולה גם מהמכתב ששלח למל"ל ביום 9/10/11 (נ/2). 11. על מנת שהארוע המוחי יוכר כפגיעה בעבודה, על התובע להוכיח כי ביום הארוע או בסמוך, ארע ארוע חריג בעבודתו. התובע ידע על דרישה זו רק לאחר שקיבל יעוץ משפטי, לאחר שתביעה שהגיש לגבי ארוע משנת 2011, נדחתה. מכאן ואילך, החל ה"ארוע" מיום 6/9/07 לקבל פנים חדשות לחלוטין. ממצב של חולשה ביד ימין וברגל ימין במהלך ביצוע עבודה שגרתית, התנפח הסיפור לכדי ארוע אלים, בו קבוצה של "נערי גבעות" או "בריונים" התנפלו על התובע ואף היכו בו. נפרט להלן את התפתחות העלילה: בבית החולים נרשם כי במהלך העבודה חש חולשה ביד וברגל. גם במכתב מיום 9/10/11 התובע מספר על עבודה שגרתית במהלכה חש חולשה ביד וברגל. בחקירה בפברואר 2012 מספר על כך שנאלץ לפרוץ לבית ותוך כדי הפריצה חש בחולשה ביד וברגל ימין. לאחר שנח וחש יותר טוב, המשיך בתהליך הוצאת המטלטלין עד שהחייב הגיע ולקח אותם. במועד זה אין איזכור כלשהו ל"נערי גבעות". בטופס התביעה למל"ל מיולי 2012 מספר על התרגשות גבוהה עקב כך שהתקבצו במקום עשרות נערי גבעות שהיו נחושים למנוע את העיקול, קיללו, היכו בחזה וברגל. בתצהיר בבית הדין, מספר על "בריונים" שהתאספו סביבו, על אדם שהתבצר בבית וסירב לפתוח את הדלת, על גידופים, חסימת הדרך לבית, מבט של רצח בעיניים, מקלות בידיים, מכות יבשות בגב וברגליים, מכה בגב שכתוצאה ממנה נפל, אווירת טרור. 12. כפי שהתרשמנו בבירור, מדובר בסיפור מתפתח, שהחל להתרקם ולהתעבות רק לאחר שהתובע קיבל יעוץ משפטי. 13. העד מטעם התובע אישר בחקירתו שלא זכר כלל את התאריך שבו ארע הארוע הנטען וכי זה נמסר לו על ידי ב"כ התובע. די בכך כדי לקבוע שעדותו אינה יכולה לסייע לתובע ואינה יכולה להוות תימוכין לארוע חריג שהתרחש ביום 6/9/07. 14. התובע מנוסה בהגשת תביעות למל"ל ובתאונות עבודה. על פי עדותו, הגיש בעבר תביעות למל"ל בגין תאונות עבודה. 15. התובע עצמאי. התובע לא הנפיק טופס 283 בשנת 2007 ואף לא בסמוך להגשת התביעה למל"ל. לדבריו, תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה (בה אין שום איזכור של ארוע חריג בעבודה) הוצאה בשנת 2012 לצורך הגשת התביעה למל"ל. 16. סיכום חומר הראיות מעלה כי אין לתת אמון בשלל הגרסאות שמסר התובע באשר לארועים ביום 6/9/07 בישוב תפוח. מלבד ביצוע הליך שגרתי של הוצאת מטלטלין במועד זה בישוב תפוח, לא הוכח שהיה ארוע חריג כשלהו. בודאי לא הארוע המתואר בתצהיר התובע, אשר אין לו זכר במסמכים או בגרסאות מוקדמות של התובע. התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי ביום 6/9/07 ארע ארוע חריג בעבודתו שגרם לו לתחושות אשר בגינן פנה לבית החולים ואושפז. 17. לאור כל האמור, התביעה נדחית. 18. אנו סבורים כי בנסיבות המיוחדות של תיק זה, נוכח מועד הגשת התביעה כמפורט לעיל והסיבה להגשתה ונוכח שלל הגרסאות שהלכו והתפתחו במהלך ההתדיינות, יש לחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט בגין דחיית התביעה. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪.אירוע מוחיהכרה בתאונת עבודהעיקול