רישום עצמאי בביטוח לאומי חודשיים לאחר תאונת עבודה: תביעה זו עניינה להכיר בשבר באגן שארע לתובעת כ"פגיעה עבודה". רקע עובדתי 1. התובעת היא בעלים של עסק לממכר מזון באשקלון. 2. ביום 29.12.11 נפלה התובעת. כתוצאה מהנפילה שברה התובעת את האגן ואושפזה בבית החולים "ברזילי" באשקלון. 3. על פי הדיווחים שהגישה התובעת לרשויות מס הכנסה, מע"מ והמוסד לביטוח לאומי פתחה התובעת את העסק ביום 1.11.11. התובעת צרפה אישור פתיחת תיק במס הכנסה שאינו נושא כל תאריך הגשה, אישור פתיחת תיק במע"מ הנושא את חתימת התובעת ביום 31.10.11, אך אינו נושא תאריך הגשה ואישור הגשת דיווח למוסד לביטוח לאומי הנושא חותמת תאריך הגשה מיום 20.2.12. 4. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשתי סוגיות. האחת - האם הייתה התובעת מבוטחת כעצמאית בעת האירוע. השנייה - האם נפלה התובעת בעבודתה, אם לאו. 5. ביום 18.6.12 דחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק כי: "על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה" היא תאונה שארע לעובד עצמאי תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו. מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח לדעתי, שנגרם אירוע תאונתי תוך ועקב עיסוקך במשלח ידך". כנגד החלטה זו מלינה התובעת בתביעתה זו. טענת הצדדים 6. לטענת התובעת פתחה את העסק ביום 1.11.11 כאשר עובר לפתיחת העסק פנתה ליועץ מס אשר היה אמור לטפל בכל הנוגע לרישומים מול רשויות המס, לרבות הנתבע. לטענת התובעת, אין לה כל ידיעה מתי פעל יועץ המס לביצוע הנדרש על ידו. 7. באשר לקיומו של האירוע טוענת התובעת, כי בעת שביקשה לנעול את דלתות העסק, צעדה צעד לאחור ומעדה על מדרגה המצויה בפתח העסק, נפלה ושברה את האגן. לגרסתה, בסמוך לנפילתה נלקחה לביתה וסירבה תחילה להתפנות לבית החולים. לדבריה, רק למחרת בבוקר לאחר הפצרות ילדיה, פנתה לבית החולים שם התברר כי הינה סובלת משבר באגן והיא אושפזה לניתוח שכתוצאה ממנו שהתה בבית במשך כשלושה חודשים. 8. לטענת הנתבע, יש לדחות את תביעת התובעת על הסף היות ולא הייתה רשומה כעצמאית אצל הנתבע בעת האירוע ואף לא עשתה את המוטל עליה כדי להירשם. לטענת הנתבע, פנתה התובעת להירשם רק ביום 20.2.12, לאחר מועד הפגיעה הנטענת ומשכך, אין מקום לקבל את תביעתה. 9. באשר לאירוע גופו טוען הנתבע, כי קיימות סתירות מהותיות בין הגרסאות שנמסרו על ידי התובעת ומשפחתה ויש בהן כדי ללמד שהאירוע התאונתי לא התרחש במסגרת העבודה. לטענת הנתבע, הסתירות נוגעות הן לעניין מי נוכח בעת הנפילה, מי ראה את הנפילה, מי פינה את התובעת ומי הכניסה לביתה. ה כ ר ע ה רישום התובעת כעצמאית 10. הוראות סעיף 77(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - "חוק הביטוח הלאומי") קובעות את חובת הרישום לעובד עצמאי כדלקמן: "לגבי עובד עצמאי, תנאי לגמלה לפי פרק זה הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם". 11. כעולה מהרישומים שהובאו בפני בית הדין, רישום התובעת כעצמאית אצל הנתבע נעשה רק ביום 20.2.12, כמעט חודשיים לאחר מועד האירוע הנטען. משכך, לא יכול להיות חולק כי בעת האירוע לא היתה רשומה התובעת אצל הנתבע כעצמאית. לטענת התובעת, מסרה בידי יועץ המס את פעולת הרישום ברשויות המס וסמכה עליו כי יעשה את הדרוש לשם כך. לא ניתן לקבל טענה זו. התובעת לא הציגה כל ראיה שממנה ניתן ללמוד כי פנתה ליועץ מס ו/או עשתה כל פעולה אחרת לקדם את רישומה אצל הנתבע. למעלה מן הצריך נוסיף, כי גם המסמכים האחרים שהגישה התובעת שמהם היא מבקשת שנלמד כי נרשמה אצל רשויות המס כעובדת עצמאית, אינם תומכים בטענתה זו, שכן על גבי המסמכים אין כל חותמת או אישור המתייחס למועד ההגשה וציון התאריך 31.10.11 הנחזה להיות תאריך החתימה בפני יועץ המס, לא אושר אף על ידי התובעת בעצמה בעדותה. לשאלה מדוע לא הובא יועץ המס, להעיד מטעם התובעת ולחזק את גרסתה, כי פנתה אליו בבקשה לבצע את רישומה אצל שלטונות המס, בחרה התובעת שלא להשיב תשובה ברורה (עמ' 4 שורות 22-23 לפרוטוקול). 12. הלכה פסוקה היא כי "הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלוונטית מובילה למסקנה שאילו הובאה, היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה ועל כן ההימנעות מחזקת את ראיות התביעה (ע"פ 728/84 חרמון נ' מדינת ישראל, פד"י מא(3) 617 (1987)) והדברים יפים גם בענייננו. עוד נקבע כי רשלנות של רואה חשבון ברישום מבוטח אינה מסירה אחריות מהמבוטח וזאת כל עוד לא הוכיח המבוטח שעשה כל שביכולתו לביצוע הרישום (עב"ל (ארצי) 324/79 שמעון הניג - המוסד, פד"ע לה 621 (2000); דב"ע נה/0-184 אריה בדרה - המוסד, ניתן ביום 28.12.05). משהחובה להוכיח כי עשתה את המוטל עליה על מנת להירשם כעצמאית אצל הנתבע רובצת לפתחה של התובעת, אין די בדבריה כי פנתה ליועץ מס לביצוע הרישום על מנת לעמוד בדרישות החוק לרישומה כעצמאית. 13. התובעת ביקשה להסתמך על פסק דין בעניין יצחק חג'ג' (בל (חי') 2416-0-11 יצחק חג'ג' - המוסד, ניתן ביום 9.7.12). בפרשת חג'ג, לאחר שנתקבלה אצל הנתבע שומת מס של התובע לשנת 2008, נדרש בחודש ינואר 2010 לפרט את הכנסותיו וכן לשלם תשלומי דמי ביטוח כעצמאי, תוך פירוט התשלומים שעליו לשלם. האירוע התאונתי בפרשת חג'ג' ארע בחודש אפריל 2010, היינו לאחר שהמוסד ידע שהעובד הוא עצמאי ואף דרש תשלומי דמי ביטוח לפני האירוע. אלא שאין הנדון דומה לראיה שכן בענייננו לא ידע הנתבע כלל לפני האירוע על עבודת התובעת כעצמאית, התובעת לא טרחה לעדכן את הנתבע על כך ואף לא הוכח כי טרחה לעדכן גורם מיסוי אחר. כמו כן, דרישת הנתבע לתשלום דמי ביטוח באופן רטרואקטיבי, דבר המקנה לתובעת זכויות נוספות מעבר לביטוח כנפגעת עבודה, אינה יכולה להקים לתובעת זכות לקיום ביטוח כנפגעת עבודה בטרם דיווחה על היותה עובדת עצמאית. לאור האמור, משלא הרימה התובעת את הנטל המוטל עליה להוכיח כי נרשמה כעצמאית, לא ניתן להכיר בה כמבוטחת במועד הפגיעה ובשל כך היה מקום לדחות תביעתה על הסף. לגופה של תביעה 14. הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי קובעות: " 'תאונת עבודה' - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו..." הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. ברור הוא, כי באין חבלה - אין תאונת עבודה, וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה. ככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה, צריך שהתובע יוכיח אותה.נ (ראו לעניין זה: דב"ע נג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד, פד"ע כ"ז 50; דב"ע נב/0-88 כאמל קופטי - המוסד, פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל, פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד, פד"ע ל"א 241). 15. לא מצאתי כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח את תביעתה אף לגופה. בחינת מכלול הראיות שהובאו בפני מעלה כי קיימות סתירות מהותיות בין גרסת התובעת כפי שנמסרה לחוקר הנתבע, לבין גרסתה בעדותה בפני בית הדין. כן עומדות הן בסתירה לגרסאות בנה של התובעת. ואפרט. א. באשר לזהות הנוכחים במעמד הנפילה סיפרה התובעת לחוקר הנתבע כי הבן חיים שראה שהיא מתקשה לסגור את דלתות החנות, יצא מהרכב ובא לסייע לה. בעדותה בפני, העידה התובעת כי בזמן הנפילה נכחו במקום בנה חיים ובעלה כאשר היא זזה לאחור על מנת לאפשר לבן לסגור את החנות ומעדה על המדרגה (עמ' 6 שורה 13 לפרוטוקל). לדבריה בעדותה, הבן ובעלה לקחו אותה הביתה, אך בהמשך עדותה לא ידעה לציין ברכבו של מי מהם נסעה (עמ' 6 שורה 19 לפרוטוקול). בהודעה שמסר בעלה של התובעת, מר שאול חדאד לחוקר הנתבע, סיפר כי הוא בא לסגור את החנות באותו הערב ואשתו שעמדה מאחוריו וצעדה צעד לאחור מעדה ונפלה. לדבריו, הגיע למקום עם חיים ולאחר הנפילה הוא זה שהמשיך לטפל בתובעת ואחר כך סייע לבן להרימה ולהכניסה לרכב שבו הוא נהג. משהוצגה בפני התובעת גרסתו של בעלה שלפיה הוא זה שבא לסגור את העסק והוא שנוכח בעת הנפילה, ציינה כי אינה זוכרת כי הוא נכח במקום בעת הנפילה. בהודעה שמסר הבן חיים לחוקר הנתבע, ציין חיים, כי הוא הגיע לסייע לתובעת לסגור את החנות וכאשר נכנס פנימה לעשות סיבוב אחרון לפני הסגירה, שמע צעקה, רץ לאמו וראה אותה מונחת על הרצפה והיא סיפרה כי צעדה לאחור, מעדה ונפלה. לדבריו, רק באותו הזמן הגיע אביו מחזית החנות, הוא הרים את אמו לרכב של אביו והוא עצמו נסע ברכבו שלו לבית הוריו. בעדותו בבית הדין, סיפר חיים כי גם האב נכח בזמן הנפילה. ואולם בעדותו בפני ציין חיים כי אביו הוא שבא לסגור את הדלת ובשל כך צעדה אמו צעד לאחור ונפלה. גרסה נוספת מופיעה בתביעת התובעת למוסד (נ/1) שבו ציינה כי נפילתה אירעה בעת שהיא רצתה לסגור את דלת החנות. כך גם ציינה בתחילה בהודעתה לחוקר (שורה 67-68 להודעה) גרסה זו אינה עולה מעדותו של איש. מכאן, כי טענת התובעת כי הבן חיים בא לסגור את הדלת ובשל כך היא צעדה לאחור ונפלה אינה עולה בקנה אחד הן עם גרסת בעלה שסיפר כי הוא בא לסגור את הדלת, הן עם עדות הבן כי איש מהם (הוא או אביו) לא נכח במקום בעת הנפילה עצמה. ב. באשר למי הכניס את התובעת לרכב ולאיזה רכב סיפרה התובעת לחוקר הנתבע כי חיים הרים אותה, הושיב אותה על כיסא שהיה בחנות, הביא את הרכב סמוך אליה, היא עלתה לאוטו וחיים לקח אותה לביתה וכאשר הגיעו לבית, הבנים חיים ושמעון הושיבו אותה על כיסא פלסטיק לבן ונשאו אותה לביתה. התובעת לא ידעה לציין באיזה רכב נסעה. לעומת זאת חיים ציין בפני החוקר כי הכניס את אמו לרכב של אביו ואולם בעדותו סיפר כי הכניס את אמו לרכבו שלו (עמ' 10 שורה 15 לפרוטוקול). 16. זאת ועוד, הלכה פסוקה היא: "כי יש משקל מיוחד לאנמנזה, שכן יש להניח כי חולה מאושפז בבית החולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון". וכן: "ההזקקות לרישומי בית החולים באה מתוך הידיעה, פרי הניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים". (דב"ע מ"ב/0-160 אבו ערב עלי - המוסד, פד"ע טו, 281 וכן דב"ע מ"ט/23-0 המל"ל - הירשהורן, פד"ע כ 349). כעולה מהלכת הירשהורן, לרישומים הרפואיים חשיבות רבה שכן יכולים הם להעיד על אירוע שהתרחש ללא נוכחות אחרים. 17. אלא מאי? - ברישום הרפואי בעת קבלת התובעת לחדר המיון לא בא זכרו של אירוע הנפילה בחנות (נ/2). הטענה בדבר היות האירוע פגיעה בעבודה מופיעה לראשונה בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה אך ביום 13.2.12 (נ/3), כחודש וחצי לאחר אשפוזה של התובעת והאירוע הנטען. משהתרחש האירוע הנטען ללא נוכחות אדם אחר, הנטל המוטל על הטוען להתרחשותו הוא כבד יותר. משאין הרישום הרפואי תומך בגרסת התובעת ובהצטרף הדבר לסתירות בגרסאות התובעת ובנה, לא מצאתי כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח גרסתה. אחרית דבר 18. משלא ניתן לראות בתובעת כמבוטחת בעת האירוע, משעלו סתירות בגרסאות התובעת הפוגעות במהימנות גרסתה, ומשלא ניתן לקבל את גרסתה כי אכן אירע לה אירוע תאונתי בעבודתה - דין התביעה להדחות. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות. זכות ערעור לשני הצדדים תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. עצמאיםתאונת עבודהביטוח לאומי