רקע 1. בפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן: "הוועדה"), לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. 2. ביום 23.7.09, היתה המערערת, ילידת 1962, מעורבת בתאונה, שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה. 3. הוועדה התכנסה לדון בעניינה של המערערת ביום 16.12.12, וסיכמה את החלטתה ללא נוכחותה ביום 10.3.13, לאחר שקיבלה לעיונה חוות דעת יועץ חיצוני בתחום הפסיכיאטריה, ובתחום פה ולסת. 4. הועדה קבעה כי: "הוועדה עיינה בחוות דעתו של דר' ברוך יהודה פסיכיאטר מיום 15.1.13 ומקבלת את מסקנתו כי אין קשר סיבתי בין מצבה הנפשי והתאונה הנדונה מבחינת הראומטולוגיה כפי שצוין בוועדה מיום 16.12.12 ולמרות שהרושם שחלק גדול מתלונותיה הן נפשיות קיימת גם פיברומיאלגיה שאומנם אובחנה שנתיים לאחר התאונה אך היא קיימת. נכותה מתאימה ל- 10% לפי סעיף 35(1)(ב). מבחינת השיניים. הוועדה עיינה בחוות דעת פה ולסת דר' שטיאר מיום 30.1.11 אשר קבע כי לא חל החמרה הקשורה לתאונה. החלטה זו חלוטה כפי שנקבע בוועדה מיום 28.2.11. (סעיף 23 לפרוטוקול הוועדה מיום 10.3.13). באשר להפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות), קבעה הוועדה כי: "אין מקום להפעיל תקנה 15. יכולה להמשיך במקצועה והנכות אינה מונעת ממנה לעבוד". (סעיף 24 לפרוטוקול הוועדה מיום 10.3.13). 5. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. טיעוני הצדדים 6. המערערת הפנתה את בית הדין להחלטה מיום 16.6.11, במסגרתה העניקה לה הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) 10% נכות בגין כאבים בקרסול שמאל ובברכיים, לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות, החל ממועד התאונה - 23.7.09. לטענת המערערת, הוועדה נשוא הערעור, לא התייחסה לטענתה בעניין זה, והחלטתה אינה מתיישבת עם החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית). בנסיבות אלה, טענה המערערת כי יש להשיב את עניינה לוועדה. בדיון שהתקיים ביום 24.2.14 בפני כב' הרשמת חסון-זכריה, הוסיפה המערערת על הטיעונים שנטענו במסגרת הודעת הערעור וביקשה כי הוועדה תערוך בדיקה חוזרת של גבה, מאחר ולא ביצעה בדיקה שכזו עקב חוסר שיתוף פעולה מצידה, וביקשה למחוק את יתר נימוקי הערעור, נוכח המלצת בית הדין. 7. לטענת המשיב, אין מקום לבצע בדיקה חוזרת של קרסול שמאל, מאחר והוועדה מצאה כי "התנועות חופשיות והקרסול יציב" ומכאן שאין נכות בקרסולה של המערערת. המשיב הוסיף כי בפני הוועדה עמד פרטיכל הוועדה לעררים בנכות כללית, אולם אין המדובר בבדיקה זהה של הקרסול. באשר לבדיקה החוזרת של הגב התחתון, טען המשיב כי מאחר והוועדה שייכה את תלונותיה בתחום זה למחלת הפיברומאלגיה, הרי שאין מקום לבצע בדיקה חוזרת של גבה. דיון והכרעה 8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי כי דין הערעור להתקבל. 9. בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוגש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, בוחן בית הדין האם נפלה בהחלטת הוועדה טעות בשאלה שבחוק או אם נמצאו בהחלטה חריגה מסמכות, שיקולים זרים, או התעלמות מהוראה מחייבת (עבל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, מיום 28/04/99). 10. בדב"ע מג/1356 - 01 לביא נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130 נפסק לעניין חובת ההנמקה כי: "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק". 11. ומן הכלל אל הפרט. 12. בדיון שהתקיים בפני הוועדה ביום 16.12.12, הפנתה המערערת את הוועדה להחלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 16.6.11. המשיב לא חלק על העובדה כי פרוטוקול הוועדה לעררים (נכות כללית) עמד בפני הוועדה. 13. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית ורשמה את ממצאיה, כדלקמן: "...בבדיקה אורטופדית: בקרסול שמאל נפיחות, תנועות חופשיות, קרסול יציב, לא מאפשרת בדיקה בצואר ובגב תחתון אך בזמן פעולות ספונטניות אין הגבלה בתנועות הצוואר קדימה או לצדדים...." (ההדגשה אינה במקור סעיף 21 לפרוטוקול הוועדה מיום 16.12.12). 14. בסעיף המסקנות, קבעה הוועדה כי: "... מבחינה אורטופדית מבחינת הקרסול אין נכות מאחר והתנועות חופשיות והקרסול יציב. בנוגע לצוואר וגב תחתון מאחר והיו כאבים בכל נגיעה ולא אפשרה לבדוק את התנועות לדעת הוועדה תלונותיה בצוואר ובגב תחתון שייכות למחלת הפיברומאלגיה." (סעיף 23 לפרוטוקול הוועדה מיום 16.12.12). 15. הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), העניקה למערערת, כאמור, נכות בגין כאבים בקרסול שמאל וברכיים, החל ממועד התאונה, לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות. סעיף 35(1)(ב) קובע כדלקמן: "(1) ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר (א)... (ב) קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות 10%". 16. תכליתה של הוועדה הרפואית (נכות כללית) שונה מתכליתה של הוועדה הרפואית (נפגעי עבודה), ולפיכך, ככלל, מקובלת עליי טענת המשיב לפיה אין המדובר בבדיקה זהה של הקרסול. עם זאת, במקרה דנן, הוועדה הרפואית (נכות כללית), מצאה להעניק למערערת נכות בגין כאבים בקרסול שמאל החל ממועד התאונה. כמו כן, אף הוועדה נשוא ערעור זה מצאה כי המערערת סובלת מנפיחות בקרסול. בשים לב לנוסחו של סעיף 35 לתקנות, אין הכרח, כי תוענק נכות אך בגין מגבלה בתנועות, וניתן להעניק נכות אף בגין השפעה על כושר הפעולה הכללי. בנסיבות בהן נמצא כי המערערת סובלת מכאבים ומנפיחות בקרסול, יש מקום להשיב את עניינה לוועדה, על מנת שזו תשקול הענקת נכות בגין ממצאים אלה, תוך שתתן דעתה להחלטת הוועדה הרפואית (נכות כללית), שמצאה להעניק לה 10% נכות בגין הקרסול, החל ממועד התאונה, ומבלי שהחלטה זו מחייבת את הוועדה. 17. משעניינה של המערערת מוחזר לוועדה, ומשהוועדה לא ביצעה למערערת בדיקה של צוארה ושל גבה התחתון עקב היעדר שיתוף פעולה מצידה, תבצע הוועדה בדיקה נוספת של גבה התחתון וצווארה. ככל שהמערערת לא תאפשר בדיקתה פעם נוספת, תיוותר החלטת הוועדה מיום 10.3.13 על כנה, לפיה תלונותיה של המערערת בגין הצוואר והגב התחתון נובעות ממחלת הפיברומאלגיה ומקנות 10% נכות בלבד. 18. ככל שהוועדה תעלה את אחוזי הנכות שנקבעו למערערת על ידי הוועדה מיום 10.3.13, תשקול מחדש אף הפעלת תקנה 15. סוף דבר 19. הערעור מתקבל. עניינה של המערערת מוחזר לוועדה על מנת שזו תפעל כדלקמן: א. הוועדה תשקול הענקת נכות בגין כאבים ונפיחות בקרסול, תוך מתן דעתה לממצא לפיו המערערת סובלת מנפיחות בקרסול, ולהחלטת הוועדה הרפואית (נכות כללית) מיום 16.6.11, שמצאה להעניק לה 10% נכות בגין הקסול, החל ממועד התאונה. תשומת לב הוועדה כי סעיף 35(1)(ב) מאפשר הענקת נכות אף בגין השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי, ולאו דוקא בגין מגבלה בתנועות. ב. הוועדה תבצע הוועדה בדיקה נוספת של גבה התחתון וצווארה של המערערת. ככל שהמערערת לא תשתף פעולה פעם נוספת, תיוותר החלטת הוועדה באשר לנכות בגין הצוואר והגב התחתון על כנה. ג. ככל שהוועדה תעלה את אחוזי הנכות שנקבעו למערערת על ידי הוועדה מיום 10.3.13, תשקול מחדש אף הפעלת תקנה 15. ד. המערערת תוזמן לטעון בפני הוועדה. ה. החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת. 21. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. פיברומיאלגיה