בדיקת שמיעה: בתדר 1000 הרץ סף שמיעה נמוך מתדר 2000 הרץ (לא אופייני לנזק מחשיפה לרעש) 1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 20.3.13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 5% נכות (להלן: ההחלטה). 2. טענות המערער: 2.1 בפני הוועדה עמדו שלוש בדיקות שמיעה, אחת מ- 20/3/12, קרי כשנתיים לאחר שסיים התובע עבודתו ועוד שתי בדיקות נוספות האחת מ- 27/7/10 והשניה מ- 20/12/10. הוועדה התכנסה בעניינו של המערער בשתי ישיבות: ישיבה ראשונה מיום 6/2/13 במסגרתה ניתנה התייחסות של הוועדה רק לבדיקה המאוחרת יותר מיום 20/3/12 לאחר התייחסות לבדיקה הזו, הוועדה הייתה בדיעה כי הירידה בשמיעה הייתה תואמת את אחוזי הנכות שנקבעו על ידי הוועדה מדרג ראשון בשיעור 5%. מאחר והבדיקה נעשתה כשנתיים לאחר סיום העבודה, הוועדה החליטה להזמין את תיקו הרפואי של המערער מתיק הנכות הכללי בישיבתה השניה והמסכמת של הוועדה שהתקיימה ביום 20/3/13 הוועדה מציינת שיש בתיקו הרפואי אכן שתי בדיקות שבוצעו בשנת 2010 אך מאחר וקיים פער משמעותי בין שתי הבדיקות משנת 2010 היא העדיפה את הבדיקה מיום 27/7/10 על פני הבדיקה מיום ה- 20/12/10 והיא קבעה שוועדה מדרג ראשון בנכות כללית טעתה. החלטה זו של הוועדה ניתנה ללא כל הנמקה כאשרלא ברור מדוע העדיפה הוועדה בדיקה אחת על פני רעותה ומדוע עת הטילה דופי בתוצאות לא הפנתה המערער לביצוע בדיקה נוספת. 2.2 בידי המערער חוו"ד מאוחרת למועד התכנסות הוועדה של ד"ר חניפס מומחה א.א.ג שבדק את המערער וקבע לו נכות בגין טנטון בשיעור 10% ונכות בשיעור 15% בגין לקות שמיעה. 2.3 הנימוק הקלאסי היה שיש הפרש לא משמעותי ולא מוסבר בין שתי הבדיקות משנת 2010 אין בכך כדי להוות הנמקה ראויה ויש לתהות מדוע לא הפנתה כאמור הוועדה את המערערת לבדיקה נוספת לאימות השערותיה. 3. טענות המשיב: 3.1 בטענות ב"כ המערער נפלו טעויות:- ראשית, בניגוד לאמירה כי הוועדה הרפואית בהתכנסותה מיום 20.3.13 סברה כי מצבו מצדיק נכות בשיעור 5% הרי שלא כך הדבר. הוועדה מציינת באופן מפורש בשורה השביעית בסעיף 21 לפרוטוקול כי מצבו הרפואי בהתאם לבדיקה מיום 28.7.10 אינו מקנה אפילו 0% נכות. 3.2 זאת ועוד, באשר להעדפת הבדיקה בפרוטוקול המסכם הקביעה מנומקת ומוסברת כך שהפער בין הבדיקה מיום 28.7.10 לבין הבדיקה מיום 20.12.10 אינו יכול להיות מוסבר מכוח חשיפה לרעש. ולא תיתכן ירידה כה דרסטית במשך פרק זמן כה קצר. זאת באשר לאי הדיוקים בהתייחסה לכל הבדיקות שעמדו בפניה, הוועדה מסבירה את העדפתה את הבדיקה הראשונה מיום 28/7/10 כיוון ומועד זה סמוך להפסקת עבודתו בחשיפה לרעש. 3.3 הוועדה מוסיפה ומסבירה כי הבדיקה מיום 20/3/12 אינה מתאימה לנזק כתוצאה מחשיפה לרעש. הוועדה הוסיפה והתייחסה לנכויות שנקבעו במסגרת התביעה לנכות כללית. הוועדה ניתחה את קביעתה הצביעה על שנראה בעיניה כטעות, תוך שהיא מתבססת על ממצאי הבדיקות, כך למשל מסבירה היא כי במסגרת התביעה לנכות כללית היועץ התעלם מבדיקת שמיעה מיום 28/7/10, בדיקה אותה הסבירה עוד לפני כן כי היא החשובה בעיניה. הוועדה גם מתייחסת לנכות בגין הטנטון שנקבעה בנכות כללית היא המסבירה כיוון ומדובר בתלונה סובייקטיבית קיימת חשיבות רבה לאמינות. 3.4 הוועדה מפנה לתוצאות הבדיקה מיום 20/3/12 המעידה על חוסר עקביות ובנוסף על פער בין בדיקת צליל הטהור לבין בדיקת סף השמיעה בדיבור. בנסיבות אלה קביעתה הינה מנומקת, מפורטת, התייחסה לכל הבדיקות הרלוונטיות, הסבירה העדפתה ולא נפל פגם משפטי בהחלטתה. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בבדיקות שמיעה שונות שהונחו בפניה ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר ניתוחן של הבדיקה שעמדו בפניה תוך התייחסותה הרפואית לכל אחת מהבדיקות והנמקת קביעתה הרפואית באשר להעדפתה ביחס לאותן בדיקות ותוך התייחסותה לתלונת הטנטון שהעלה המערער. 8. הוועדה התכנסה בעניינו של המערער בשתי ישיבות. בישיבתה הראשונה ביום ה- 6.2.13 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין כי הוא קיבל 10% נכות בגין טנטון תמידי במסגרת וועדה לנכות כללית, אינו שומע טוב מזה שלוש שנים, שומע רעשים כל הזמן ובזמן הרעשים אינו שומע את הזמזום. 9. הוועדה ביצעה למערערת בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "הוועדה הקשיבה בתשומת לב רבה לדברי התובע ועברה על המסמכים שבתיקו כולל מכתב ערר של עו"ד אמיר סויד מ- 22/1//12. 1. לגבי ליקויי שמיעה התובע זוכה בנכות בשיעור 5% בגין ליקוי שמיעה בתדרי הדיבור על פי בדיקה שנערכה ב- 20/3/12 בתקופה זו התובע לא עבד ולפיכך נכון היה להתייחס לבדיקת שמיעה שמוקדמת יותר שנערכה סמוך להפסקת עבודתו ב- 28/7/10, אשר לפיה סף שמיעה ממוצע בתדירי הבנת הדיבור אינו מקנה אפילו 0% נכות. יש לציין שבדיקת שמיעה 20.3.12 מציגה עקומת שמיעה שאיננה אופיינית לנזק מחשיפה לרעש כיוון שבתדר 1000 הרץ סף שמיעה נמוך מסף שמיעה בתדר 2000 הרץ, בנוסף כותבת הבודקת על הבדיקה שהתובע איננו עקבי בתגובותיו וזאת לאור השוני בין סף שמיעה בצליל טהור לסף שמיעה לדיבור. מכל האמור לעיל לדעת הוועדה הנכות שנקבע בגין ליקוי שמיעה איננה תואמת מצבו. 2. באשר לתלונת הטנטון התובע מתלונן על טנטון הנשמע לדבריו כל הזמן בכל עת שנמצא בסביבה שקטה. בבדיקות שמיעה שבתיקו קיימות שתי בדיקות אשר אינן משקפות נאמנה את מצב שמיעתו. בבדיקה מ- 12.10 קיים סף שמיעה... בתדירי הדיבור ואילו... שנערכה רק שלושה חודשים קודם לכן. לכן בנוסף נערך לתובע מאפייני טנטון ביום 20.3.12 אשר הצביע על חוסר התאמה של מדדים שונים אשר יכולים לתמוך בתלונות הטנטון הקבוע". (ההדגשות הוספו א.ק.). 10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה כי היא מבקש את תיק הנכות הכללית בטרם תסכם דיוניה. 11. הוועדה מתכנסת לישיבתה המסכמת בתאריך 20.3.13 לאחר קבלת תיק הנכות הכללית ובפרק סיכום ומסקנות (סעיף 10 לפרוטוקול) ומציינת כדלקמן: "הוועדה קיבלה לידיה תיק נכות כללית של התובע בתיק זה שתי בדיקות שמיעה 27.7.10 וחמשה חודשים בלבד לאחר מכן ב- 20.12.10. בין שתי הבדיקות קיים פער בלתי סביר באשר לסף השמיעה בתדירי הדיבור פער זה אינו מוסבר על ידי חשיפה לרעש שכן לא תיתכן ירידה דרסטית כזאת בשמיעה במשך 5 חודשים גם בעקבות חשיפה לרעש. היועץ בחן תיק נכות כללית התעלם מבדיקת השמיעה מה- 27.7.10 וקבע את הנכות על פי בדיקת השמיעה מיום 20.12.10 ולדעת הוועדה שגה בקביעה זו. תלונת טנטון הינה תלונה סוביקטיבית שקבלתה או דחייתה תלויים באמינות הנבדק במיוחד כפי שבאה לידי ביטוי בבדיקות השמיעה לאור העובדה ... לעיל באשר לסף השמיעה לא היה מקום גם בתיק נכות כללית להעניק נכות בגין טנטון. בבדיקת שמיעה שנערכה לתובע בעקבות החשיפה לרעש בעבודתו מיום ה- 20.3.12 מציינת הבודקת שהתובע לא עקבי בתשובותיו וקיים פער בין סף השמיעה בבדיקה בצליל טהור לסף השמיעה בבדיקת SRT (סף שמיעה לדיבור). לאור עובדה זו ולאור ההתייחסות לתיק נכות כללית אין מקום להעניק נכות בגין טנטון תמידי." (ההדגשות הוספו א.ק.). 12. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 13. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 14. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). במקרה הוועדה הוועדה מנמקת קביעתה לעניין קביעתה באשר לליקוי השמיעה והטנטון. הוועדה במקרה דנא, מבהירה כי הבדיקה שהונחה בפניה מחודש 7/10 מהימנה עליה ומשקפת נכונה את ליקוי השמיעה בשים לב לעובדה כי זו סמוכה למועד בו הפסיק עבודתו ואילו הבדיקה המאוחרת שנערכה ב-20.3.12 תקופה בה לא עבד התובע כאשר עקומת השמיעה בבדיקה מאוחרת זו אינה אופיינית לנזק מחשיפה לרעש תוך שהוועד מפנה לתוצאות שהתקבלו במסגרת בדיקה זו - קביעתה זו של הוועדה הינה רפואית ועל כן היא מסורה לשיקול דעתה הבלעדי והרפואי של הוועדה וביה"ד לא יתערב בה. החלטת הוועדה הינה נהירה ומאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה לעניין העדפתה את הבדיקה המוקדמת הסמוכה למועד בו הפסיק המערער עבודתו. גם קביעת הוועדה לעניין הטנטון והעובדה כי הבדיקות בענין האמור שהונחו בפניה אינן משקפות את מצב השמיעה תוך ניתוח הבדיקות ובנוסף הפנייה לבדיקת מאפייני טנטון והצבעתה על חוסר התאמה בבדיקות - הינה קביעה רפואית מובהקת אשר ביה"ד לא יתערב בה כאשר קביעתה לעניין האמור הינה נהירה ומאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה של הוועדה. 15. לציין, כי בניגוד לטענת ב"כ המערער לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה עת ציינה זו כי היא אינה מקבלת קביעות הוועדה בנכות כללית. הלכה פסוקה היא כי אין מניעה שוועדה לנכות בעבודה תעריך מחדש קביעה של הוועדה לעררים בנכות כללית, ובלבד שנתנה הנמקה סבירה ומספקת. (דב"ע נג/ 01-25 נאדר גזמאוי נ' המל"ל פד"ע כז עמ' 70. מכאן שכל עוד הוועדה נימקה קביעתה לעניין שלילת קביעתה הוועדה לנכות כללית כפי שעשתה הוועדה בעניינו של המערער - לא נפל פגם בקביעתה. הלכה פסוקה היא שייתכן בהחלט מצב שבו שתי וועדות רפואיות שהרכבן שונה יגיע למסקנות שונות. זאת ועוד, הלכה פסוקה נוספת היא כי החלטת וועדה בנכות כללית לעניין דרגת נכות, אינה מחייבת את הוועדה הרפואית הדנה בפגיעה בעבודה, באשר הוועדות פועלות במישורים שונים. ועל כן קיימת אפשרות ששתי וועדות רפואיות שונות יגיעו למסקנות שונות דב"ע נא/ 122-99 חיים רייזלר נ' המל"ל, עבודה ארצי, כרך ד [2] 71. 16. באשר לטענת המערער לפיה היה על הוועדה לשלוח המערער לבדיקות עדכניות עת מצאה הוועדה העדר התאמה בין הבדיקות- אזי הלכה פסוקה היא כי בסמכות הוועדה לקבוע את סוגי הבדיקות שהיא נדרשת להם לצורך קביעת מסקנותיה ואין לבית-הדין הסמכות להתערב בכך בפרט כאשר הוועדה מנמקת קביעותיה הרפואיות. 17. זאת ועוד, אף הכרעת הוועדה לעניין הטנטון הינה קביעה רפואית שנומקה על ידי הוועדה. הכרעה בעניין קיומו של טנטון תמידי מתבססת על מבחן סובייקטיבי ואמינות המבוטח הטוען כך. לכן, לא רק שבסמכות הוועדה לבחון מהימנות המבוטח שבפניה, אלא מחובתה להתרשם ממהימנות תיאורו. 18. הוועדה, שבין חבריה היה מומחה בתחום א.א.ג, ניתחה את הממצאים שבפניה והגיעה לקביעות מתחום הרפואה, כאשר היא מנמקת על יסוד מה הגיעה למסקנתה - תוך התבססות על המסמכים הרפואיים שהיו בפניה, לרבות צילומי שלוש בדיקות שמיעה מתאריכים שונים וכן, בהתבסס על תלונות המערער לעניין הטנטון בפניה משכך, לא זו בלבד שהוועדה מילאה את חובתה על פי דין, אלא גם לא מצאתי שנפל כל פגם משפטי בפעולתה. 19. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות על הצורך בניתוח הבדיקות שהיו בפני הוועדה - שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס לבדיקות אלה בהשוואה אל מול תלונות הטנטון של המערער - מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה. 20. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - הערעור נדחה בזאת. 21. אין צו להוצאות. 22. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים.חשיפה לרעששמיעהמטרד רעש