חולשה של EHL דו צדדי ופריצת דיסק מרכזית (אחוזי נכות)

חולשה של EHL דו צדדי ופריצת דיסק מרכזית (אחוזי נכות) בעקבות תאונת דרכים: השופטת רונית רוזנפלד 1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר; בל' 36879-03-13). בפסק הדין, דחה בית הדין האזורי את ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3.3.13 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה, כי חלה החמרה במצבו של המשיב וקבעה לו דרגת נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי לפי סעיף ליקוי 37(7)(א), בתחולה מיום 31.5.12. 2. במסגרת דיון "קדם ערעור" הודיעו הצדדים כי מוסכם עליהם שבקשת רשות הערעור תידון כערעור על פי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, על יסוד טענות הצדדים בכתב ובעל פה. לפיכך ובהתאם לסמכות הנתונה לנו לפי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, ולאחר שהצדדים פירטו את עמדותיהם במסגרת הבקשה והתגובה שניתנה, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. הרקע העובדתי 3. לפי העולה מן המסמכים שבתיק, המשיב, נהג אוטובוס, נפגע בתאונת דרכים ביום 22.10.92 בצווארו ובגבו, ופגיעתו הוכרה כתאונה בעבודה (להלן: התאונה). ביום 20.4.00 נקבעה למשיב דרגת נכות יציבה בשיעור 0%. ביום 17.5.12 הגיש המשיב תביעה להחמרת מצב. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 4.9.12 כי "המגבלה, לדעת הפוסק, הקלה בתנועות ע"ש צוארי קשורה בניתוח וסקולרי אשר נעשה לא מזמן ואין החמרה כתוצאה מהתאונה הנדונה". על כך הגיש המשיב ערר לוועדה. ביום 16.12.12 התכנסה הוועדה בעניינו של המשיב. בסעיף ממצאים ונימוקים קבעה הוועדה, כדלקמן: "בבדיקה משתף פעולה עצבי גולגולת תקינים, החזרים גידיים ירודים. דלדול שרירי חגורת כתפיים, דלטואיד משמאל, ביצפס משמאל כח גס בידיים ירוד, דלדול קל שריר אנטרסואי I דו צדדי, ירידה ביכולת לפיתה, החזרי פיקות הופקו מהקרסוליים ירודים, חולשה של EHL דו צדדי, אין סימנים פרמדיליים ירידה בתחושה בגפיים הליכה עם צליעה נתמך במקל הליכה, מסוגל לעמוד על קצות האצבעות ולא בעקבים. MRI ע"ש צווארי מיום 27.8.10 - פריצת דיסק מרכזית עיסוי של הפלבים הגורם להיצרות קשה עם מוקד מלאמפטי שנראה בבדיקה קודמת מ 4/09 בגובה 5-6C ו-4-5C 3-4C פריצת דיסק מרכזית ללא שינוי מבדיקה קודמת שמראה גם שינויים ניווניים בדיסק ובחוליות ועיבוי מלווה בהתגרמות של הלגמטים המייצבים. בתנועות הצוואר בכיפוף מוגבל בצורה קלה." הוועדה אבחנה כי המשיב סובל מ"חבלת צוואר וגב". בפרק הסיכום והמסקנות ביקשה הוועדה תיעוד רפואי נוסף בעניינו של המשיב. ביום 3.3.13 התכנסה הוועדה לסכם את הדיון בעניינו של המשיב, ובסעיף ממצאים ונימוקים פירטה, כדלקמן: "המשך דיון מיום 16.12.12. בעיון בכרטיסו הרפואי ממאי תלונת 9.8.06 על נימול (פרסטזיות לאורך גפיים עליונות). בוצעו מספר בדיקות EMG לבירור תלונותיו. ברקע ידוע על סכרת לפי אישור רפואי 28.3.12. EMG מיום 12.8.10 מצביעות על ... נוירופטיה פריפרית אשר קשורה קרוב לוודאי למחלת הסכרת אין לייחס הממצאים ב EMG וגם בבדיקה קלינית לאירוע הנדון." בסעיף סיכום ומסקנות קבעה הוועדה, כדלקמן: "הממצאים בבדיקת EMG ובבדיקה הקלינית בוועדה מיום 16.12.12 מצביעים על מצב תחלואתי ולא כתוצאה מהתאונה הנדונה. אין נכות מבחינה נוירולוגית כתוצאה מהתאונה. מבחינה אורטופדית נמצאו הגבלות קלות בתנועות הצוואר המזכות בנכות בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)א החל מיום 31.5.12." על החלטה זו הגיש המוסד לביטוח לאומי ערעור לבית הדין האזורי. 4. לפני בית הדין האזורי טען המוסד כי הוועדה לא דנה בקשר שבין ההחמרה שחלה במצבו של המשיב ובין הפגיעה שהוכרה כתאונה בעבודה. כמו כן, הוועדה לא התייחסה לכך שלמשיב בוצע ניתוח וסקולארי זמן לא רב קודם לכן, ללא קשר לתאונה, ולכך שהמגבלות הקלות מהן הוא סובל נובעות מאותו ניתוח, כפי שקבעה הוועדה מדרג ראשון. לפיכך ביקש המוסד כי עניינו של המשיב יוחזר לוועדה באותו הרכב, על מנת שתדון בטענות אלה. פסק הדין של בית הדין האזורי 5. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כדלקמן: "הועדה, כמפורט לעיל, דנה באופן מפורש בתלונות המערער בתחום הנוירולוגי והאורטופדי, כמו גם בשאלה האם יש לייחס את הממצאים השונים בתחומים אלה לפגיעה שהוכרה. עוד עולה מהפרוטוקול כי הועדה קבעה כי בתחום הנוירולוגי אין לייחס את ההחמרה לפגיעה שהוכרה אלא למצב תחלואי. לא כך הוא באשר לתחום האורטופדי, לגביו בחרה הועדה ליישם 10% נכות החל ממועד הגשת התביעה להחמרה בהתבסס על הממצאים שבפניה בדבר הגבלה קלה. בהעדר הסבר אחר לממצא של הגבלה קלה בעמוד השדרה הצוארי, ובשונה מהממצא בתחום הנוירולוגי לו מצאה הועדה הסבר חלופי בשל מצב הסכרת, פעלה הועדה כדין כאשר ייחסה את אותה החמרה לפגיעה שהוכרה. לפיכך אין לומר כי הועדה לא קיימה כל דיון בשאלת הקשר הסיבתי בין ההחמרה לפגיעה, ודין טענות המוסד בעניין זה - דחיה. ... באשר לניתוח וסקולרי -הועדה מדרג ראשון מיום 4.9.2012 קבעה כי המערער עבר ניתוח כלי דם בעורק הקרותיס משמאל "לא מזמן" וכי הדבר גורם לרגישות והגבלה יחסית בהנעת הצואר, אך אין לכך קשר עם התאונה הנדונה. הועדה לעררים נושא הערעור כאן לא הזכירה את הניתוח הנ"ל ואת השפעתו האפשרית על הגבלת התנועה. אלא שהועדה לעררים התכנסה מספר חודשים מאוחר יותר וערכה בדיקה מפורטת ואף עיינה במסמכים רפואיים. טענות המערער בעניין זה הינן רפואיות במובהק, שכן חזקה על הועדה כי ערכה את הבדיקות הרפואיות הנדרשות לפני שהגיע לכלל מסקנותיה המקצועיות-רפואיות - במיוחד שעה שקביעות הועדה בבדיקתה הקלינית כפי שפורטו לעיל בדבר הגבלה בתנועה נתמכות בממצאים נוספים לרבות אלה של בדיקת ה- MRI. ... אין מקום לקבל את טענת המערער כי על הועדה היה להשוות ממצאיה ומסקנתה עם אלו של הדרג הראשון - טענה שאינה מתיישבת עם הוראות תקנה 30 לתקנות הנכות מעבודה, הקובעת את סמכותה של הועדה לעררים לבדוק את המערער מחדש ולהגיע למסקנות באופן עצמאי מזו של הועדה מדרג ראשון." בקשת רשות הערעור 6. המוסד לביטוח לאומי חוזר על טענותיו כפי שנטענו לפני בית הדין האזורי. המוסד מדגיש כי הוועדה לא דנה בקשר הסיבתי בין ההחמרה במצבו של המשיב ובין התאונה, ולא הוכח קשר כאמור. הוועדה אף קבעה כי הממצאים שנמצאו בבדיקת ה-EMG ובבדיקה הקלינית שביצעה למשיב מצביעים על מצב תחלואי. חרף זאת קבעה הוועדה כי חלה החמרה במצבו של המשיב וקבעה לו דרגת נכות אורטופדית. לפיכך, לא היה מקום לקבוע כי בהיעדר הסבר לממצא של הגבלה קלה בעמוד השדרה הצווארי, פעלה הוועדה כדין כאשר ייחסה את אותה החמרה לפגיעה שהוכרה. המוסד טוען עוד כי היה מקום להתייחס לטענה כי המגבלות הקלות בתנועות עמוד השדרה הצווארי מהן סובל המשיב נובעות מן הניתוח הוסקולארי שעבר. לפיכך, יש מקום להשיב את עניינו של המשיב לוועדה באותו הרכב על מנת שתדון בטענות אלה ולהורות לה לנמק את החלטתה כדבעי. 7. בתגובתו טוען המשיב כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי. טענות המוסד קיבלו מענה מפורט בפסק דינו של בית הדין האזורי ויש להותירו על כנו. הכרעה 8. לאחר שעיינו בבקשה על נספחיה, בפסקי הדין של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 16.12.12 ומיום 3.3.13 ובכלל המסמכים שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. 9. תפקיד הוועדה שדנה בעניינו של מבוטח לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 הוא לדון בהחמרת מצבו של המבוטח עקב התאונה (ע"ע 563/06 יורי גוסב - קופת חולים מאוחדת, מיום 24.9.07 בפסקה 11 וההפניות שם). מעיון בפרוטוקול הוועדה נמצא כי הוועדה לא דנה בשאלת הקשר הסיבתי בין הממצאים שנמצאו בבדיקתו הקלינית של המשיב כפי שפורטה לפרוטוקול הוועדה מיום 16.12.12 ובין התאונה. אי התייחסות זו בולטת במיוחד נוכח העובדה שהמשיב עבר ניתוח וסקולארי, אשר לדעת הוועדה הרפואית מדרג ראשון הוא הגורם להגבלה הקלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי. חרף זאת, לא התייחסה הוועדה לגורם זה או להשפעתו האפשרית על הגבלת התנועה. יובהר כי קביעת הוועדה כי חלה החמרה במצבו של המשיב הייתה טעונה הנמקה גם נוכח קביעתה כי אין שינוי בממצאי בדיקות הדימות שנערכו למשיב. 10. משכך, עניינו של המשיב יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתידרש לטענות המוסד על יסוד כלל הממצאים בתיקו הרפואי של המשיב. בהקשר זה תדון הוועדה בשאלה האם חלה החמרה במצבו של המשיב, והאם הממצאים שמצאה בבדיקה הקלינית בהתייחס למצבו של המשיב בעמוד השדרה הצווארי קשורים לתאונה זו. כמו כן תידרש הוועדה לשאלה האם הממצאים אלה קשורים לניתוח הוסקולארי שעבר, אם לאו. הוועדה תפרט ותנמק את החלטה באופן שגם מי שאין מקצועו בתחום הרפואה יוכל לרדת לסוף דעתה. 11. סוף דבר דין ערעור המוסד להתקבל כאמור בפסקה 10. אין צו להוצאות. נכותעמוד השדרהאחוזי נכותפריצת דיסק