טען כי פוטר לאחר ש"התלונן" על הפחתה בהיקף שעות עבודתו 1. התובע עבד אצל הנתבעת, חברה שבבעלותה רשת חנויות מזון בגין תקופת עבודתו בסניף הנתבעת באשדוד, מיום 11.1.10 ועד תחילת חודש יוני 2012. התובע עותר לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 6,048 ₪; חלף הודעה מוקדמת בסך של 4,347 ₪; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 10,000 ₪; פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 25,000 ₪; דמי חגים בסך של 1,323 ₪ ודמי הבראה בסך של 1,478 ₪. 2. התובע טוען שעבודתו בנתבעת הופסקה לאלתר לאחר פגישה שהתקיימה במשרדי הנתבעת בו התריע על הפחתה בהיקף שעות עבודתו. לטענתו פוטר שלא כדין וללא הליך של שימוע. לטענתו, הנתבעת הזמינה משטרה באמתלת שווא כאילו השיג גבול, מה שפגע בשמו הטוב לכן הוא מבקש לקבל גם פיצוי בגין עגמת נפש. 3. הנתבעת טוענת שהתובע התפטר מהעבודה ולכן לא זכאי למאומה. התובעת טוענת שהתובע התפטר כדי לעבוד בעבודה אחרת וביקש לקבל מכתב פיטורים כדי לקבל גם פיצויי פיטורים. לטענתה לאחר התפטרותו, איים התובע שאם לא יקבל את כספי הפיצויים הוא ישבור דברים בחנות ולכן הוזמנה ניידת משטרה. התובעת הודתה בזכותו של התובע לקבל הפרש דמי הבראה בסך של 1,015 ₪ ודמי חגים בסך של 756 ₪ אולם טענה שהתובע קיבל ביתר ימי מחלה בסך של 7,465 ₪ כי הציג לטענתה, אישורי מחלה פיקטיביים לתקופה של חודשים מרס ואפריל 2012 ובאותם ימים עבד במקום עבודה אחר. 4. בדיון ההוכחות העידו התובע ומנהלת כח האדם בנתבעת, גב' חלי יוחננוף. 5. התובע העיד שמיום 1.7.12 עבד אצל מעסיק חדש, חברת טריידסמארטר. בדיון קדם המשפט הודה התובע שלקראת סוף התקופה בה עבד אצל הנתבעת כבר עבד בעבודה אחרת, לשאלת כב' הרשם אדרת בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 17.9.13 השיב: "זה היה בחודש יוני ולגבי חודש מאי אני לא זוכר בדיוק אני יכול לבדוק. אני נאצלתי למצוא עבודה שניה כי בחודש דצמבר 2011 נולד לי ילד ועקב הרעת התנאים נאלצתי למצוא פרנסה שניה." התובע הציג טיוטת הסכם עם חברת טריידסמארטר אין בו תאריך תחילת עבודה וכשנשאל על כך השיב שהעתק אבד לו. התובע לא ידע לתת הסבר מפני מה בתלוש השכר שלו מחודש יולי 2012 מחברת טריידסמארטר נכתב שיתרת ימי החופשה שלו היא 2.49 ויתרת ימי המחלה היא 4.5 ימים. 6. התובע נמנע מלהציג את הסכם העבודה שלו עם חברת טריידסמארטר ויחד עם דבריו בדיון המקדמי בפני הרשם אדרת הגעתי למסקנה שהתובע התחיל לעבוד בחברת טריידסמארטר עוד בתקופה שעבד אצל הנתבעת. 7. הנתבעת טענה שהתובע ניצל את כל ימי המחלה שנותרו לו בחודש מרס ואפריל 2012 כדי לעבוד בחברת טריידסמארטר. היא התבססה על כך שבדו"ח החודשי לעובד (נ/3) התובע שהה בחופשת מחלה מ-1.4.12 ועד 12.4.12, כאשר 13-14.4.12 היו שישי שבת בהם התובע לא היה בחופשת מחלה, ביום 15.4.12 הוא נטל יום חופש ומה-16-26.4.12 הוא היה שוב בחופשת מחלה. התובע הסביר את הנתונים הללו בכך שביום החופש היה צריך לעסוק במשהו חשוב וחשב שהכאבים עברו, אולם משלא עברו הכאבים לקח שוב חופשת מחלה. התובע הכחיש שעבד בחופשת המחלה בחברת טריידסמארטר. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין זה לא השתכנעתי שהתובע עבד בימים הללו במקום אחר לכן יש לראות בימים הללו כימי מחלה. 8. ביום 9.5.02 שלחה הנתבעת מכתב התראה לתובע, בו כתבה: "הינך עובד בחברתינו כשנתיים וחצי במחלקת חומרי ניקוי בסניף אשדוד, לאחרונה פנית אל מנהל הסניף בבקשה שיפטר אותך, מאחר ונענית בשלילה הינך עושה ככל העולה על רוחך ונמצא כי היום מזלזל בעבודה ואף מתבטל במהלך המשמרת. ראוי לציין כי זוהי הפרת משמעת חמורה ביותר, איננו נוהגים לפטר עובדים אשר דורשים זאת, אם הינך מעוניין לעזוב אתה רשאי לעשות זאת בצורה מכובדת וראויה." התובע חתם שאישר את קבלת מכתב ההתראה ולא טען שתוכנו לא משקף את מה שנאמר לו בשיחה עם מנהל הסניף על מכתב ההתראה. 9. ביום 3.6.12 פנה התובע לגב' יוחננוף מנהלת משאבי אנוש וביקש לשוחח עמה. היוזמה של השיחה היתה של התובע (ר' עדות גב' יוחננוף, עמ' 18 ש' 18-19; סעיף 7ד לתצהיר התובע, עדות התובע עמ' 12 ש' 28-29 לפרוטוקול מיום10.3.14) . באותם ימים התובע "בא בלי חשק" לעבודה... כפי שציין הוא בעצמו בעדותו (עמ' 15 ש' 6 לפרוטוקול מיום 10.3.14). גב' יוחננוף ערכה תרשומת של השיחה ורשמה: "ניימרק אלכס. התייצב במשרדי החברה בתאריך 3.6.12 במטרה לבקש שיפטרו אותו מהעבודה, כי אינו מעוניין לעבוד יותר בעקבות מספר תרחישים שגרמו לו לתחושה לא טובה שהתבררו כחוסר הבנה ולובנו. הובהר והוסבר לאלכס כי החברה אינה נוהגת לפטר עובדים ללא סיבה וכמובן על פי בקשתם, אלכס הסביר כי החל לעבוד בעבודה אחרת, ולכן מגיע ללא חשק למשמרות, תפוקתו נמוכה ואין לו רצון לעבוד ביוחננוף. נאמר לאלכס כי אף אחד לא "מחזיק אותו בכוח" וכי אם מעוניין להתפטר, הוא רשאי לעשות זאת אך בתגובה אמר שלא יפסיד את כספי הפיצויים שלו והוא רוצה שיפטרו אותו. " התובע צירף את המכתב לכתב התביעה. התובע העיד כי קרא את המסמך בזמן כתיבתו וסירב לחתום עליו (עמ' 14, ש' 27-29 לפרוטוקול מיום 10.3.14) אך אישר שכתב את שמו ואת מספר הנייד שלו בתחתית המכתב. בסעיף 7 לתצהירו הוא התייחס לאותה פגישה וכתב כי "גב' יוחננוף העלתה את הדברים על כתב ובסיומה יצאתי בתחושה כי מצאתי אוזן קשבת אצלה". מסקנתי היא שהתובע רשם את מספר הטלפון שלו על גבי אותו התרשמות כדי שגב' יוחננוף תחזור אליו בקשר לבקשתו לקבל פיצויי פיטורים. 10. ביום 5.6.12 שלחה הנתבעת מכתב לתובע (צורף כנספח ג' לכתב התביעה) בו נכתב: "הנדון: קבלת התפטרותך בתאריך 3.6.2012 הגעת אלי אל משרדי החברה לשיחה מיוזמתך, אשר בה הגשת את התפטרותך ופרטת את הסיבות לכך - שיחה אשר תועדה ונחתמה על ידך, בנוכחות חלי יוחננוף ואביטל אלינור. אנו מקבלים את התפטרותך. כמו כן, לשאלתך בעניין פיצויי הפיטורין, פוליסת הביטוח אשר במגדל תועבר לבעלותך וסכום פיצוי הפיטורין אשר נצבר שם יועבר לזכותך כמתחייב על פי החוק." מכתב זה מבהיר לתובע מהן זכויותיו לאור התפטרותו - שחרור פוליסת הביטוח וסכום פיצויי הפיטורים אשר נצבר שם. מנהלת משאבי אנוש של הנתבעת העידה שמכתב הגיע לידי התובע ביום 6.6.12 (עמ' 23 ש' 25-26 לפרוטוקול מיום 10.3.14). התובע בחקירתו התייחס למכתב מיום 5.6.12 ונשאל לגבי הכותרת "קבלת התפטרותך" הוא השיב שגב' יוחננוף לא נתנה לו תשובה אלא רק אמרה שהוא זכאי לחלק מהכסף שנמצא אבל לא לפיצויי פיטורים. כלומר התובע לא סתר את כותרת המכתב בעניין קבלת התפטרותו. 11. על פי דו"ח הנוכחות, ביום 6.6.12 התובע עבד מהשעה 9:06 עד השעה 12:39 ועל פי הדו"ח הזה היה יום העבודה האחרון שלו. ביום 7.6.12 התובע התייצב במקום העבודה מבלי להדפיס כרטיס. לטענת הנתבעת התובע השתולל וצעק בחנות, מה שאילץ אותה להזמין משטרה. על פי דו"ח הפעולה של משטרת ישראל האירוע התרחש ביום 7.6.12 בשעה 10:35, מה שמלמד שהתובע לא התייצב במקום העבודה על מנת לעבוד בתחילת יום העבודה. בסעיף 11 יא-יב לכתב התביעה טען התובע, כי האירוע במהלכו הוזמנה ניידת משטרה היה ביום 5.6.2012. כך גם עולה מסעיף 7 יא-יב לתצהירו. כאמור, לפי דו"ח הפעולה של המשטרה האירוע התרחש ביום 7.6.2012 בשעה 10:35. מעדותה של גב' יוחננוף עולה שיוזם הפניה אליה היה מנהלו הישיר של התובע, אשר התקשר אליה לנייד כאשר התובע ניצב לידו. התובע אינו מתייחס בתצהירו לאירוע זה. רק בעדותו, לאחר שנשאל האירועים ביום 7.6.2012, העיד: "ביום החמישי בשבוע שזה 7.6 עוד לפני שהחתמתי, בקשתי לדבר עם חלי, היות וזה לא היה בדיוק עבודה אז לא החתמתי כרטיס. התגלגלו העניינים והגיעו שוטרים" (עמ' 16 ש' 31 - עמ' 17 ש' 2 לפרוטוקול מיום 10.3.14). מנהל הסניף פנה אל גב' יוחננוף באמצעות הטלפון ואפשר לתובע לשוחח עם גב' יוחננוף, אשר אמרה לו שיקבל את הפיצויים מחברת 'מגדל' (עמ' 21 ש' 17-18 לפרוטוקול מיום 10.3.14). גב' יוחננוף העידה כי התובע השתולל וצעק בחנות וכי היא שמעה אותו דרך הטלפון (עמ' 21 ש' 29-32 לפרוטוקול מיום 10.3.14). בהמשך העידה: "... ביקשתי את התובע לטלפון וביקשתי ממנו בצורה מכובדת שיעזוב את הסניף ושכל מה שמגיע לו על פי חוק, הוא יקבל. הוא אמר בתגובה שהוא לא מוכן לעזוב את הסניף ושיעשה מה שהוא רוצה, והוא צרח. אמרתי לו שאם הוא לא יעזוב את המקום מרצונו, אנו נאלץ לדאוג שיפנו אותו מהמקום. לכן כל נושא עוגמת נפש שהוא טוען, לא ברור. היתה לו אופציה לעזוב את המקום ולהגיע בצורה מסודרת למשרדים וליישב את המחלוקת. הוא נהג כבריון". (עמ' 21 ש' 4-9 לפרוטוקול מיום 10.3.14). ובהמשך: "יהודה התקשר אלי, עניתי לטלפון, בקשתי את התובע לטלפון, הבחור צעק והשתולל, אמר שהוא לא רוצה לפנות את המקום. מבחינתי, הוא התנהג באלימות גם בסגנון השיחה שלו וגם בבריונות שהוא הפגין. אמרתי שאם הוא לא יפנה, אנו נאלץ לפנות אותו. זה חלק מהזכויות שלי כמעסיק. בן אדם משתולל ויש לי הזכות לפנות אותו" (עמ' 22 ש' 23-27 לפרוטוקול 10.3.14). 13. הנתבעת בחרה לא להעיד את מנהל הסניף בקשר לאירוע שבגינו הוזמנה משטרה ומן הראוי היה שתזמן אותו להעיד, אולם די בעדות התובע כדי להבין שהוא לא הגיע באותו יום למקום העבודה על מנת לעבוד. 14. ביום 13.6.12 שלח התובע מכתב דרישה לנתבעת ובו ביקש לא להתייחס למכתב מיום 3.6.12 כמכתב התפטרות אלא ביקש לקבל פיצויי פיטורים. התובע כתב במכתבו: - "חלי שלום, בהמשך לשיחה שלנו אשר התקיימה במשרדך בתאריך ה- 3.6.2012 ובה הבהרתי לך שאין בכוונתי להתפטר, אני מבקש ממך לא להתייחס לסיכום השיחה אותו רשמת כאל מכתב התפטרות. הוכחה לכך היא שהמשכתי להתייצב למשמרת בימים שעברו מאז. אי לכך ובהתאם לזאת, אני מבקש ממך שישולם לי כחוק את דמי הבראה, ימי החופש אשר נותרו לי, את פיצויי הפיטורים להם אני זכאי, ואת כל הזכויות המגיעות לי כדין. בתקווה שתעני לבקשתי, אני מאחל לך כל טוב" 15. במכתב זה אין כל אזכור לסיום העבודה מאותו יום בו קיבל התובע את המכתב מיום 5.6.14 ואין התייחסות לאירוע מיום 7.6.12 בגינו תבע התובע פיצויים של עשרות אלפי שקלים. התובע הסביר זאת בכך שבאותו מועד לא ידע אודות הנזק שנגרם לו, התובע לא ידע להשיב אם באותו מועד כבר נעזר בייעוץ משפטי. 16. מניתוח הראיות הגעתי למסקנה שהתובע ביקש להתפטר והנתבעת קיבלה את בקשתו, רק לאחר שהבין שלא יקבל את פיצויי הפיטורים המלאים ביקש לחזור בו מבקשתו. התובע בסיכומיו זנח את הטענה כאילו היתה הרעה בתנאי עבודתו, טענה זו לא הוכחה וכאמור נזנחה ע"י התובע בסיכומיו, וממילא לא באה לידי ביטוי בחומר הראיות. כאמור קבעתי שהתובע התחיל לעבוד במקום עבודה האחר עוד לפני סיום עבודתו אצל הנתבעת, מה שמחזק את גרסת הנתבעת שהתובע ביקש לעזוב את עבודתו בנתבעת ולקבל פיצויי פיטורים. עדות הצדדים יחד עם הראיות שהוצגו מובילות למסקנה שהתובע ביקש להתפטר והנתבעת קיבלה את התפטרותו ולכן אני דוחה את תביעת התובע להשלמת פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין. 17. לא מצאתי פסול בעובדה שהנתבעת הזמינה משטרה לאחר שהרגישה שהתובע מבקש לגרום לנזקים בחצרי הנתבעת ביום 7.6.12, ומשהוכח כי התובע באותו יום לא התייצב בחצרי הנתבעת במטרה לעבוד. 18. התובע בסיכומיו התייחס לעוגמת הנפש שנגרמה לו אך לא הוכיח טענה זו. כאמור במכתב מיום 13.6.13 התובע לא התייחס כלל לאותו אירוע ולא הזכיר עגמת נפש כלשהי. פסיקת פיצוי על עגמת נפש היא בבחינת היוצא מן הכלל ותעשה במקרים חריגים קיצוניים ויוצאי דופן. (ר' למשל ע"ע (ארצי) 480/05 ליאור בן שטרית נ' פלונית ( 8.7.2008). דב"ע נג/114, 3-99 משרד החינוך, מדינת ישראל - מצגר, פד"ע 563, 582 (1994); ע"ע (ארצי) 419/07 מדינת ישראל, משרד התעשייה והמסחר - חן, 3.11.08). 19. התביעה לדמי חגים- התובע טוען שהוא זכאי ל- 19 ימי חג בכל תקופת עבודתו, מתוכם קיבל 12 ימים בלבד. התובע טען שעל פי צו ההרחבה בענף רשתות שיווק ומזון הוא זכאי לדמי חגים החל מהחודש הראשון ולא רק כעבור שלושה חודשים. הנתבעת הודתה בזכאות התובע לארבעה ימי חג בלבד החל מהחודש השלישי לעבודתו והתעלמה מטענת התובע לגבי פרשנות הצו בעניין ימי חג, לכן אני מקבל את עמדת התובע לפיה הוא זכאי לשבעה ימי חג בסך של 1,323 ₪. 20. התביעה לדמי הבראה- הצדדים הסכימו שהתובע זכאי להפרש דמי הבראה בסך של 1,015 ₪. 21. אני דוחה את טענת התבעת לפיה התובע חב בתשלום חלף הודעה מוקדמת במכתב ששלחה הנתבעת ביום 5.6.12 אין אזכור לדרישת הנתבעת לדמי הודעה מוקדמת, מה עוד שהנתבעת לא ביקשה מהתובע לעבוד באותה תקופה. 22. למרות העובדה שהשתכנעתי שהתובע התחיל לעבוד במקום עבודה אחר כבר בזמן עבודתו אצל הנתבעת, אני דוחה את הטענה שבזמן ימי המחלה עבד במקום העבודה האחר, טענה זו לא הוכחה ולכן טענת הקיזוז בגין ימי המחלה נדחית. 23. סופו של דבר, על הנתבעת לשלם לתובע דמי הבראה בסך של 1,015 ₪ ודמי חגים בסך של 1,323 ₪. כאמור בסעיף 29 לסיכומי התובע, התובע קיבל סך של 6,071 ₪ מקרן הפנסיה בגין הפיצויים, סכום זה יישאר ברשותו של התובע. 24. משסכום התביעה עמד על למעלה מ-48,000 ₪ לאור התוצאה אליה הגעתי כל צד ישא בהוצאותיו. על הנתבעת לשלם הסכום שפסקתי בסעיף 23 תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 25. פסק הדין ניתן בדן יחיד לאור ההחלטה מיום 10.3.14. 26. זכות ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה. צמצום שעות העבודהפיטוריםשעות עבודה ומנוחה