1.התובע הגיש תביעה כנגד החלטת הנתבע (להלן: המוסד) לדחות את תביעתו להכיר בטנטון ממנו הוא סובל לטענתו כפגיעה בעבודה מכוח סעיף 84א(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק), מן הטעם שהוא אינו ממלא אחר התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 84א(ב) לחוק. 2.התובע יליד 1953, עובד במפעלי ים המלח למעלה מ-30 שנה. 3.במסגרת עבודתו עבד התובע בסביבת רעש מזיק. 4.המוסד הכיר בירידה בשמיעה של התובע כפגיעה בעבודה. 5.המוסד דחה את תביעת התובע להכיר בטנטון ממנו הוא סובל לטענתו כפגיעה בעבודה. לטענת המוסד, אין לתובע "תלונות חוזרות ונשנות" על טנטון לפני הגשת התביעה למוסד. בנוסף, ישנה בדיקת שמיעה אשר קובעת במפורש כי התובע אינו חש בטנטון. 6.התובע טען כי כפי העולה מן המסמכים הרפואיים שהגיש, קיים תיעוד על שתי תלונות נפרדות לשני רופאים שונים ביחס לטנטון, טרם הגשת התביעה. אמנם מדובר בתלונות שנעשו באותו יום ממש, ואף בסמוך למועד הגשת התביעה למוסד, אך לטענתו אין בחוק הגדרה של תקופת מינימום בין התלונות לבין הגשת התביעה, ולפיכך יש לנקוט פרשנות מקלה עם המבוטחים בעניין זה. 7. המסגרת הנורמטיבית סעיף 84א(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובע: 84א. (ב) רעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" - תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה; (2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; (3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית. 8. בענייננו, הצדדים חלוקים בשאלה האם מילא התובע אחר התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3). בעניין גנאים (עב"ל (ארצי) 31583-06-10 המוסד לביטוח לאומי - גנאים פהד, (27.6.2012)) קבע בית הדין הארצי את הדרך בה יש לבחון אם התקיים התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) ובעניין כהן (עב"ל (ארצי) 39707-03-12 אמיל כהן - המוסד לביטוח לאומי (25.2.14)) סיכם בית הדין הארצי את ההלכות בעניין זה: "יש לקבוע ככלל כי עצם התלונה על טנטון מעיד על פגיעה בתפקוד, ואין צורך שברשומות הרפואיות יינתן ביטוי מילולי ומפורש להפרעה בתפקוד. תכלית התנאי "פניות חוזרות ונשנות" היא לוודא אותנטיות תלונת הטנטון, וזאת לאחר שנקבע שליקוי השמיעה הוכר כפגיעה בעבודה, לאחר שכושר השמיעה פחת בשיעור של 25 דציבל בתדירויות הגבוהות, ולאחר שהטנטון תועד לראשונה לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק. לאור תכלית התנאי והעובדה שהתנאי נבדק לאחר שהמבוטח עמד בתנאים האחרים הקבועים בחוק, יש לקבוע מבחן גמיש ולא מבחן קשיח, מונחה על פי אמות המידה הבאות: מפניות חוזרות ונשנות לרופא בתלונת טנטון, סמוך לפני הגשת התביעה למוסד להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה - עולה חשש לגבי אותנטיות הפניות, שמא התביעה למוסד היא הורתן. מאותו טעם, ככלל, אין להתחשב בפניות לרופא בקשר לטנטון לאחר הגשת התביעה למוסד להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה. ככלל, פניית מבוטח לרופא בתלונת הטנטון, ביצוע בדיקה במכון שמיעה עקב כך וחזרה עם תוצאות הבדיקה לרופא ראויה להיחשב כפנייה אחת לטיפול בטינטון ולא "לפניות החוזרות ונשנות". עם זאת, די בשתי פניות בלתי תלויות זו בזו עקב תלונת הטינטון כדי שמבוטח ייחשב כמי שעמד בדרישות הסעיף. אין לקבוע מראש כלל לגבי פרקי הזמן שהחל מהם יעמוד או לא יעמוד המבוטח בתנאי הפניות החוזרות ונשנות הן ביחס למועד הגשת התביעה למוסד והן ביחס לפרק הזמן בין פנייה אחת לשנייה. מרחק הזמן בין פניית טנטון אחת לשנייה ובין שתיהן למועד הגשת התביעה אינו בהכרח מעיד על אותנטיות התלונה ואינו מאבחן בהכרח בין תלונת אמת להתחזות. ראוי שהמוסד יברר עם מגיש התביעה את הסיבה להגשתה במועדה ונסיבות הפניות הקודמות למומחים בעטיה, ולא ידחה תביעה שכזו על הסף ללא בירורה. ככל שנדחתה התביעה על ידי המוסד, על בית הדין לשקול לקיים דיון הוכחות לעניין עמידה בתנאי של פניות חוזרות ונשנות, וככל שהוא מתקשה להשיב לשאלת אותנטיות הפניות עליו לשקול מינוי מומחה יועץ רפואי לבירור דעתו המקצועית בעניין הקשר הסיבתי בין הטנטון לבין החשיפה לרעש מזיק. לא מן הנמנע, שבתשובת המומחה יהיה כדי להשליך על בחינת מילוי התנאי בדבר אותנטיות הפניות." 9. מן המסמכים הרפואיים שהוגשו עולה התמונה הבאה: ביום 14.8.12 פנה התובע לראשונה לרופא המשפחה שלו ד"ר ברקובסקי, והתלונן על ירידה בכושר השמיעה בשתי אוזניו. הוא אף ציין כי הוא עובד בסביבה רועשת (נספח 1 לסיכומי התובע). רופא המשפחה הפנה את התובע לבדיקת שמיעה; ביום 2.10.12 נבדק התובע על ידי ד"ר ברנר, רופא אף אוזן גרון, בשל "ליקוי שמיעה וצפצופים באוזניים" (נספח 2 לסיכומים). ד"ר ברנר מצא ירידה בתדירויות הדיבור בשתי האוזניים וירידה של 50 דציבל בתדירות של 4000 מחזורים בשנייה, בשתי האוזניים. באותו יום, 2.10.12 שב התובע לרופא המשפחה שלו, אשר ציין כי הוא "נבדק על ידי ד"ר ברנר בעקבות צפצופים באוזניים וירידה בכושר שמיעה" (נספח 3 לסיכומים). רופא המשפחה המליץ על פניה לרופא תעסוקתי; ביום 23.10.12 הוציא רופא המשפחה לתובע "תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה" בה ציין שוב כי התובע "נבדק על ידי ד"ר ברנר בעקבות צפצופים באוזניים וירידה בכושר שמיעה" (נספח 4 לסיכומים). 10. ביום 8.11.12 הגיש התובע את התביעה כנגד המוסד (הוגש על ידי המוסד, נספח נ/1). שאר המסמכים הרפואיים שהוגשו הינם מאוחרים למועד הגשת התביעה. 11. בהתאם למבחנים שהתוו על ידי בית הדין הארצי, כפי שפורט לעיל, יש לראות את הפניה של התובע לרופא המשפחה (14.8.12), בה למעשה אין עדין תיעוד על תלונה על טנטון אך התובע הופנה לבדיקת שמיעה; ולאחריה את הפניה לרופא אף אוזן גרון (2.10.12); כמו גם החזרה אל רופא המשפחה עם תוצאות הבדיקה (2.10.12) - כפניה אחת (ראו עניין כהן, לעיל). השאלה היא האם יש לראות בתעודה הרפואית שהוציא רופא המשפחה לתובע ביום 23.10.12 כפניה נוספת, בלתי תלויה, על טנטון. התשובה לשאלה זו היא שלילית. בתעודה הרפואית אין אזכור כלשהו על כך שהתובע שב ומתלונן על טנטון. הטנטון שציין רופא המשפחה הוא אותו טנטון שתועד בבדיקה שנערכה לתובע על ידי ד"ר ברנר. לפיכך, לא ניתן לומר כי מדובר בתלונה נוספת, בלתי תלויה (והשוו לעניין כהן, שם נמצא תיעוד לתלונה נפרדת כאמור). התובע לא הגיש את סיכום הביקור אצל רופא המשפחה ביום 23.10.12, במסגרתו ניתנה לו התעודה הרפואית כאמור. לפיכך, לא ניתן להניח כי באותו ביקור קיים תיעוד נפרד על כך שהתובע התלונן על טנטון. התובע לא הגיש גם את סיכום הביקור שלו אצל הרופא התעסוקתי אליו הופנה (ככל שזה התקיים לפני מועד הגשת התביעה למוסד). 12. לאור כל האמור, משלא נמצאה במסמכים הרפואיים שהוגשו על ידי התובע ראיה ל"תלונות חוזרות ונשנות", דהיינו לפחות שתי תלונות נפרדות ובלתי תלויות ביחס לטנטון אשר קדמו להגשת התביעה, אין מנוס מדחיית התביעה, מן הטעם שהתובע לא עמד בתנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) לחוק. 13. להשלמת התמונה יצויין כי לא ניתן משקל כלשהו לאמור בבדיקת השמיעה שביצע התובע ביום 1.1.13. המוסד טען כי מן הבדיקה עולה כי התובע לא חש טנטון וגם משום כך יש לדחות את התביעה. דעתי היא כי מדובר בסוגיה רפואית ומכל מקום יתכן והיה מקום לבצע בדיקה נוספת ולהשאיר זאת במידת הצורך לשיקול הדעת של המומחה הרפואי. בניגוד לשאלה האם מילא התובע אחר התנאים שבסעיף 84א(ב)(3) לחוק - שהינה שאלה משפטית אשר בית הדין יכריע בה על סמך הראיות שהובאו לפניו - הרי שבשאלות רפואיות יש צורך בחוות דעת מומחה. לו נמצא שהתובע עומד בתנאי הסעיף כאמור, כי אז היה מקום למנות מומחה רפואי שיחווה דעתו, בין היתר, בשאלה זו ולצורך כך לשלוח את התובע לבדיקה נוספת. בענייננו, נוכח המסקנה אליה הגעתי, אין צורך במינוי מומחה רפואי כאמור. ראו לעניין זה את הדברים שנאמרו בעניין כהן: "... כאשר בית הדין מחליט למנות מומחה יועץ רפואי, מינוי המומחה הוא לשם קבלת חוות דעת בעניינים הרפואיים - אותנטיות התלונות מבחינה רפואית והקשר הסיבתי בין הטנטון לבין החשיפה לרעש מזיק - ואין להפנות אליו שאלה אם התובע עמד בתנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3). השאלה אם התובע עמד בתנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3), דהיינו "שהפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומה רפואית" היא שאלה משפטית, ועל בית הדין להכריע בשאלה זו על יסוד מכלול הראיות שבפניו - עדויות, מסמכים רפואיים וחוות דעתו של המומחה הרפואי (ככל שמונה מומחה רפואי) - ועל יסוד הכללים שנקבעו בפסיקה". 14. לאור כל האמור, התביעה נדחית. 15. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.טינטוןרופאיםרפואהשמיעה