ערעור על החלטה להעביר למומחה הרפואי שאלת הבהרה

ערעור על החלטה להעביר למומחה הרפואי שאלת הבהרה. בהסכמת הצדדים, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות, וזאת בהתאם לקבוע בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. רקע: בבית הדין האזורי מתבררת תביעתו של המשיב להכיר בליקוי בגבו כפגיעה בעבודה, בעילת מיקרו- טראומה. במהלך דיון הוכחות הגיעו הצדדים להסכמה על מינוי מומחה רפואי, ועל העובדות שיובאו בפני המומחה הרפואי כמפורט להלן: התובע יליד 1954. התובע עובד משנת 1983 בתור נהג, כפי שיפורט להלן. משנת 83 ועד 2004 עבד התובע כנהג משאית פסולת על משאית ללא כיסא הידראולי או בולמי זעזועים (למעט בשנים 91 - 94, שיפורטו להלן). משנת 83 עד 85 עבד התובע כנהג משאית פסולת אשר אספה כ-400 פחי אשפה ביום. התובע היה יורד מהמשאית, רותם את הפח למשאית, מפעיל את המנוף, מרוקן את הפח, מחזיר את הפח, נוסע עוד 10 מטר לפח הבא, וכן הלאה 400 פחים ביום. כאשר המשאית היתה מתמלאת היה לוקח לרוקן אותה באתר ריקון הפסולת, כפי שיפורט להלן. משנת 87 - 91 עבד התובע כנהג משאית פסולת ורוקן מכולות אשפה כמתואר להלן: התובע נהג לפנות מכולות אשפה לאתר ריקון פסולת. התובע היה מגיע עם המשאית לאתר בו מרוכזות מכולות מלאות פסולות, היה מעמיס מכולה מלאה על המשאית באמצעות זרוע. לפני ההעמסה היה מכסה את המכולה בברזנט, ולשם כך היה מטפס עליה. אח"כ היה מרים את המכולה למשאית באמצעות הזרוע ההידראולית. אח"כ היה נוסע לאתר ריקון הפסולת תוך נסיעה על הכביש. בכניסה לאתר הפסולת היתה דרך עפר לאורך כמה מאות מטרים, שהיתה משובשת וגרמה לטלטולים של המשאית המלאה. כשהגיע לאתר הריקון היה התובע עולה על המכולה, מסיר את הברזנט, יורד למשאית, מפעיל מנוף שגורם לשיפוע, נוסע עם המשאית קדימה כדי לגרום לשפיכת הפסולת עד תומה, ואז מיישר את המכולה ונוסע. בזמן מהלכים אלה היתה נגרמת טלטלה למשאית. התובע היה מוביל כ-20 מכולות כאלה ביום. משנת 95 עד 2004 עבד התובע על משאית מסוג דחס אשר מרוקנת מכולות מסוג צפרדע. התובע עבד עם עוד אדם, שניהם רתמו מכולה למשאית, ע"י שרשראות כבדות, כל אחד קשר צד אחר. התובע היה יורד מהמשאית כדי לרתום את המכולה, חוזר למשאית, ונוהג עד למכולה הבאה. כאשר המשאית התמלאה היה נוסע לפנות אותה באתר ריקון הפסולת. סה"כ רוקן כ-20 מכולות כאלה ביום. במהלך עבודתו כנהג משאית פסולת, היה התובע יורד מהמשאית בקפיצה, מאחר והיו בה שתי מדרגות. במהלך יום עבודה עבד התובע בלחץ זמנים, מאחר ועבד בקבלנות. יום עבודה ארך 6 - 7 שעות, בלחץ גדול, מאחר ואחרת היה אורך פי שניים. משנת 91 עד שנת 94 עבד התובע כנהג אוטובוס, התובע הסיע נוסעים בכל רחבי הארץ באוטובוס מסוג מרצדס עם בולמי זעזועים וכיסא הידראולי. התובע עבד בתקופה זו גם 12 - 14 שעות ביום, אם כי עם הפסקות. משנת 2005 ועד 2008 עבד התובע כנהג מונית עצמאי, על מונית מסוג פולסווגן פסט חדשה. במסגרת זאת נהג התובע להרים ולהוריד מזוודות נוסעים, משקל כל מזוודה 15 - 20 קילו. משנת 2008 ועד היום עובד התובע כנהג מיניבוס מסוג היבקו. מדובר ברכב שאינו גמיש, וכל אימת שהוא עולה על בור או מהמורה מרגישים טלטלה. גם כאן, הרים והוריד מזוודות של נוסעים. לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה הרפואי, עתר המשיב להעביר למומחה הרפואי שתי שאלות הבהרה. בית הדין נעתר לבקשה בחלקה, והחליט להעביר למומחה הרפואי שאלת הבהרה אחת מבין השתיים, כמפורט להלן: "האם יש בעובדה כי החל משנת 1983 - 2004 נאלץ התובע לנסוע אט אט, בדרך עפר משובשת לאורך כמה מאות מטרים שגרמה לטלטולים של המשאית המלאה, ללא כיסא הידראולי או בולמי זעזוע לא פחות מ- 20 פעם בכל יום עבודה כדי להשפיע על מצבו הרפואי של התובע?" בהחלטתו מושא הליך זה נימק בית הדין את החלטתו כך: "המדובר בשאלת הבהרה אשר יש בה כדי להוביל לבירור יעיל וממצה של המחלוקת. אמנם, בתשתית העובדתית לא נרשם ברחל בתך הקטנה כי בין השנים 1995 - 2004 הדרך לאתר ריקון הפסולת היתה משובשת, וכן לא צוין שמדובר באותו אתר פסולת לאורך שנות עבודתו, אך ברי כי אתר פסולת לא ממוקם בצמוד לכביש סלול בו עוברים רכבים ו/או משאיות, ואף לא מצוין בתשתית העובדתית כי מדובר באתר פסולת אחר". החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפניי. טענות הצדדים: המוסד לביטוח לאומי טען כי בבקשה להפניית שאלות הבהרה ניסה המשיב לשנות את התשתית העובדתית המוסכמת, כך שנסיעתו של המשיב בדרכי עפר משובשות נעשתה לאורך כל תקופת עבודתו, היינו בין השנים 1983 - 2004, וזאת חרף העובדה כי הוסכם על כך אך לגבי השנים 1987 - 1991. עוד נטען כי אין תיעוד בתיק לכך שהמשיב נאלץ לנסוע בנסיעה איטית בדרך עפר משובשת לאורך כמה מאות מטרים, שגרם לטלטולים של המשאית המלאה ללא כיסא הידראולי או בולמי זעזועים בתקופה נוספת מעבר לתקופה עליה הוסכם - 1987 עד 1991. המשיב טען כי על פי התשתית העובדתית המוסכמת עבד המשיב במועצה האזורית רמת הנגב בין השנים 1983 - 1985, ובחברת יראב בין השנים 1987 - 1991, ובשתי תקופות אלה נהג לרוקן את המשאית באופן זהה באותו אתר פסולת; מתצהירו של המשיב ומעדותו עולה כי בין השנים 1995 - 2004 חזר לעבוד כנהג לפינוי אשפה במועצה האזורית רמת הנגב, ומכאן ברי כי נדרש לרוקן את המשאית באותו אתר פסולת בה רוקן את המשאית בין השנים 1983 - 1985 ובין השנים 1987 - 1991, שכן לא קיים אתר ריקון פסולת אחר באזור. הדברים גם עולים מהודעת המעביד מועצה אזורית רמת הנגב שלפיה בשתי תקופות עבודתו במועצה האזורית רמת הנגב "בסיום יום העבודה היה צריך לרוקן את המשאית באתר הפסולת המרכזית של המועצה". הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אנו קובעים כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כמפורט להלן. על פי התשתית העובדתית המוסכמת: בין השנים 1983 - 2004 עבד המשיב כנהג משאית פסולת על משאית ללא כיסא הידראולי או בולמי זעזועים (למעט בשנים 1991 - 1994). בין השנים 1983 עד 1985 ובין השנים 1987 עד 1991 חלק מתפקידו של המשיב היה ריקון מכולות האשפה, כאשר על פי המוסכם "בכניסה לאתר הפסולת הייתה דרך עפר לאורך כמה מאות מטרים שהיתה משובשת וגרמה לטלטולים של המשאית המלאה" והוא רוקן כ- 20 מכולות כאלה ביום. בהקשר זה נציין כי במסגרת העובדות המוסכמות תיאור זה מופיע אמנם לאחר תיאור עבודתו של המשיב בין השנים 1987 - 1991, אולם בתיאור עבודתו של המשיב בשנים 1983 - 1985 נאמר "כאשר המשאית הייתה מתמלאת היה לוקח לרוקן אותה באתר ריקון הפסולת כפי שיפורט להלן", ולכן ברור שתיאור ריקון המשאית באתר הפסולת מתייחס לשתי התקופות - 1983 - 1985 ו- 1987 - 1991. על פי העובדות המוסכמות, בין השנים 1995 - 2004 עבד המשיב על משאית דחס אשר מרוקנת מכולות מסוג צפרדע. כן נקבע כי כאשר המשאית התמלאה היה נוסע לפנות אתה באתר ריקון הפסולת, וסך הכל רוקן כ- 20 מכולות כאלה ביום. על פי אישור המעסיק מועצה אזורית רמת הנגב, המשיב עבד במועצה האזורית בשתי תקופות - 1983 - 1985 ו- 1995 - 2004, כנהג משאית לפינוי אשפה, ובמסגרת עבודתו היה צריך "לרוקן את המשאית באתר הפסולת המרכזית של המועצה. הכניסה לאתר האשפה היא בדרך עפר" (נספח א' לתצהיר עדות ראשית של המשיב). מכאן, כי על פי אישור המועצה, בשתי תקופות העבודה במועצה רוקן המשיב את המשאית באותו אתר פסולת, אשר הכניסה אליו היא באותה דרך עפר. וכאמור, על פי התשתית העובדתית המוסכמת "היתה דרך העפר לאורך כמה מאות מטרים שהייתה משובשת וגרמה לטלטולים של המשאית המלאה". המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שלמרות שהדבר לא נקבע במפורש בתשתית העובדתית המוסכמת בהתייחס לשנים 1995 - 2004, תקופת העבודה השנייה במועצה האזורית רמת הנגב, הרי מהתשתית העובדתית המוסכמת ואישור המעסיק עולה שגם בתקופה זו נסע המשיב בדרך עפר משובשת שגרמה לטלטולים של המשאית המלאה. עוד יש לציין כי על פי התשתית העובדתית בכל תקופת העבודה (למעט בין השנים 1991 - 1994 בהן עבד כנהג אוטובוס) נהג המשיב על משאית ללא כיסא הידראולי או בולמי זעזועים. בשאלת ההבהרה שהפנה בית הדין האזורי למומחה הרפואי אכן היה חוסר דיוק בהתייחס לתקופת העבודה, שכן על פי התשתית העובדתית המוסכמת עבודתו של המשיב כנהג משאית שהיה עליו לרוקן אותה באתר הפסולת הייתה בין השנים 1983 - 1985, בין השנים 1987 - 1991 ובין השנים 1995 - 2004. בשאלת ההבהרה צוין כי עבודתו של המשיב באופן זה הייתה בין השנים 1983 - 2004. לפיכך, היה על בית הדין האזורי להפנות את שאלת ההבהרה למומחה הרפואי בתיקון התקופות כמפורט להלן: "האם יש בעובדה כי בין השנים 1983 - 1985, 1987 - 1991, ובין השנים 1995 - 2004 נאלץ התובע לנסוע אט אט, בדרך עפר משובשת לאורך כמה מאות מטרים שגרמה לטלטולים של המשאית המלאה, ללא כיסא הידראולי או בולמי זעזוע לא פחות מ- 20 פעם בכל יום עבודה כדי להשפיע על מצבו הרפואי של התובע?" נציין, כי המומחה הרפואי כבר השיב לשאלת ההבהרה בנוסח שנשלח אליו, ועל פי חוות דעתו ותשובתו לשאלות ההבהרה אין משמעות לעובדות שפורטו בשאלת ההבהרה. אולם, המוסד לביטוח לאומי עמד על הכרעה בבקשת רשות הערעור, נוכח בקשתו של המשיב למינוי מומחה רפואי נוסף, והתנגדות המוסד לביטוח לאומי לתיקון התשתית העובדתית, אם בית הדין האזורי יקבל את הבקשה למינוי מומחה נוסף. סוף דבר: הערעור מתקבל חלקית, כך שאנו קובעים שיש לתקן את שאלת ההבהרה בעניין תקופות העבודה, כמפורט בסעיף 15 לעיל. אם בית הדין האזורי יחליט למנות מומחה רפואי נוסף, בתשתית העובדתית שתישלח למומחה הרפואי הנוסף תיכלל העובדה שבשאלת ההבהרה בנוסח כמפורט בסעיף 15 לעיל. אין צו להוצאות. מומחהרפואהשאלות הבהרה למומחהערעורמומחה רפואי