אנמיה כרונית - אחוזי נכות (ביטוח לאומי) 1. הוועדה הרפואית לעררים (קביעת דרגת אי כושר) מיום 4.4.13, קבעה כי המערערת לא איבדה לפחות 50% מכושרה לתפקד במשק הבית (להלן: "הוועדה"). רקע עובדתי 2. המערערת עקרת בית, ילידת שנת 1969, הגישה תביעה במסגרת ענף נכות כללית. 3. ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה לדון בעניינה של המערערת ביום 20.2.13 קבעה למערערת נכות רפואית משוכללת בשיעור 56% החל מיום 9.10.12 בגין אנמיה כרונית (10%), פיברומיאלגיה וכאבי שלד (30%), חדות ראייה (30%) ועין יבשה (0%). 4. ועדה לקביעת דרגת אי כושר מדרג ראשון אשר התכנסה לדון בעניינה של המערערת ביום 9.12.12 קבעה כי המערערת לא איבדה לפחות 50% מכושרה לתפקד במשק הבית. 5. המערערת הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון. 6. ועדה לעררים (קביעת דרגת אי כושר) אשר התכנסה לדון בעניינה של המערערת ביום 4.4.13 דחתה את הערר ושבה וקבעה כי המערערת לא איבדה לפחות 50% מכושרה לתפקד במשק הבית. על החלטה זו הוגש הערעור. 7. עיקר טענות המערערת א. הוועדה לא ישבה בהרכב מתאים היות והיא לא כללה בהרכבה מומחה רפואי בתחום המומחיות של הליקויים מהם סובלת המערערת בתחום האורתופדי או בתחום העיניים. העובדה שישב בוועדה רופא שיקומי אינה ראויה היות ואין באפשרותו לשקול את שיקולי המערערת. ב. יש לפרש את תקנה 26 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") באופן שיש למנות מומחה בתחום הפגימות מהם סובל המבוטח בנוסף על המומחה מתחום השיקום. ג. ההשלכות התקציביות של הוספת מומחה בתחום הליקוי ממנו סובל המערערת בוועדה לעניין קביעת דרגת אי כושר אינן צריכות לפגוע פגיעה אישית במערערת ולמנוע ממנה לממש את זכויותיה. ד. טענת המשיב כי מומחה בתחום הליקוי ממנו סובלת המערערת נותן חוות דעת גם לעניין כושר תיפקוד בטרם התכנסות הוועדה, מחזקת את טענת המערערת לפיה יש מקום כי המומחה הרפואי בתחום הליקוי האמור, ישב כמומחה בוועדה לקביעת דרגת אי כושר עצמה וכי חוות דעתו לא תינתן "במחתרת". ה. רוב נכותה, מגבלותיה ואי כושרה כעקרת בית של המערערת הינם בתחום האורתופדיה ועל כן, היה מקום לצרף לוועדה מומחה בתחום זה. ו. יש לבדוק את עניינה של המערערת בהתאם למגזר הבדואי אליו היא משתייכת. בשים לב לכך כי עקרת בית במגזר הבדואי נדרשת לרעות צאן, יש לבחון האם נפגע כושר תפקודה גם בתחום זה. כמו כן, עקרת בית במגזר הבדואי נדרשת לאפות פיתות על טאבון מעשן. נוכח הליקוי ממנו סובלת המערערת בעיניה היא אינה יכולה לאפות פיתות על הטאבון ועל כן, יש לבחון האם נפגע כושר תפקודה של המערערת כעקרת בית עקב חוסר יכולתה לבצע את הפעולה הבסיסית של הכנת הלחם. 8. עיקר טענות המשיב א. ועדת עררים לעניין קביעת דרגת אי כושר הינה ועדה הדנה בתחום השיקומי- מקצועי ועל כן נכון וראוי כי בהרכבה ישבו מומחים בעלי רקע והכשרה בתחום השיקום. ועדת אי הכושר אינה בוחנת את ההיבט הרפואי גרידא של תלונות המבוטח ועל כן, אין מקום כי בוועדה לקביעת דרגת אי הכושר ישב מומחה בעל תחום ההתמחות הרלבנטית לפגימות מהם סובל המבוטח בנוסף על המומחה השיקומי. ב. אימוץ הצעתה של המערערת כי בוועדת אי הכושר ישב גם מומחה רפואי בתחום הליקוי הרפואי ממנו סובל המבוטח, מייתרת את קיום הצורך בוועדה הרפואית או לחילופין משמעה בחינה כפולה ומיותרת של שאלת המוגבלויות הרפואיות של המבוטח (האחת, בוועדה הרפואית והשניה, בוועדת אי הכושר). ג. לדרישת המערערת כי ישב בוועדה גם מומחה בתחום הליקוי ממנו סובלת המערערת יש השלכות רוחב תקציביות שאין להתעלם מהן. ד. תקנה 26 לתקנות קובעת כי הוועדה לעררים תורכב ממומחים (להבדיל מרופאים) ב"מקצועות התעסוקה, השיקום והרפואה". יש לפרש את הסעיף באופן שעולה בקנה אחד עם תכלית החוק, דהיינו כי על הרכב הוועדה ימנו מומחים לתעסוקה ושיקום, היכולים להיות רופאים, פקידי שיקום או נציגי לשכת שירות התעסוקה. ה. טרם בחינת עניינה של המערערת בוועדת העררים לעניין קביעת דרגת אי כושר, בחן את עניינה של המערערת רופא הנותן חוות דעת לעניין כושר תיפקוד של עקרת בית. עניינה של המערערת נבחן על ידי מומחה לרפואת עיניים ביום 9.10.12 ועל ידי מומחה לשיקום ביום 2.12.12. ו. עבודות משק הבית הינן עבודות קבועות וסטנדרטיות ולא ניתן לקבוע שלגבי מגזר מסויים באוכלוסייה יחולו "עבודות משק בית" שונות אשר הדעת נותנת כי אינן נכללות בהגדרת "עבודות משק הבית", כגון רעיית צאן. מטרת גמלת הנכות הכללית לסייע בעבודות משק הבית, להבדיל ממגוון עבודות שאינן מקובלות כ"עבודות משק בית". ז. היענות לבקשת המערערת לבחון את עבודות משק הבית של עקרת הבית במגזר הבדואי בשונה מעבודות משק הבית במגזר היהודי, יהא בה כדי לגרום לפגיעה בשוויון בין המגזרים באוכלוסיית מדינת ישראל. בנסיבות אלה, משלא עולה טעות משפטית מהחלטת הוועדה, יש לדחות את הערעור. דיון הכרעה 9. הוועדה שמעה את המערערת ובא כוחה ורשמה את תלונותיה: "ע"וד: להתייחס להשפעת הפגימות על תפקוד של כעקרת בית, הדרישות של עקרת בית בדואית. הבישול נעשה על גבי מדורה טאבון, כתוצאה מהפגימה בעיניה העשן ממש מעוור אותה ולא רואה מה עושה ונזקקת לעזרתם של אחרים. אחד מתפקידיה לעזור במרעה ובשדה. הגברת מוגבלת בתנועותיה, הולכת עם חגורה אורטופדית, קשה לה להתכופף ולהרים משאות, הם גם שואבים מים ועובדות בשדה. התובעת: עושה כביסה ביד, מכינה אוכל, מאווררת את המצעים, מנקה את הבית, שוטפת. אין מי שיעשה את הפעולות הילדים מ- 171/2 ולמטה. כולם בבי"ס. הילדים עוזרים קצת. כשהיא מבשלת צריכה לצאת הרבה כי העשן משפיע עליה מאד. סובלת מיובש בעיניים. כואב לה הידיים והברכיים, לא רואה טוב, מבשלת כל מיני תבשילים. הבעל עוזר לה לסחוט, להרים דברים כבדים. בעיות של הגב והברכיים, גילו בעיות בחוליות". 10. בפרק דיוני הוועדה ונימוקיה, קבעה הוועדה: "מדובר בתובעת ילידת 1969 הסובלת מאנמיה כרונית 10%, פיברומיאלגיה וכאבי שלד 30%, ליקוי ראייה 30%. התובעת נכנסת בכוחות עצמה, מעברים חופשיים. בעת הריאיון מדווחת על תיפקוד מלא, ניהול ותפקוד במשק הבית, מבשלת, מכבסת, מנקה, למרות הכאבים תפקודה מלא. בהתייחס לאופי הליקויים שילובם והשפעתם במצבה יכולה לבצע את כל מטלות משק הבית למעט הקשות ביותר. הוועדה דוחה את הערר וחוזרת וקובעת כי לא איבדה 50% מכושרה לתפקד במשק הבית". 11. אני לא מקבל את טענת המערערת לפיה נפל פגם בהרכב הוועדה, משלא נמנה על חבריה מומחה בתחום הליקויים הרפואיים מהם היא סובלת (רופא עיניים או רופא אורתופד). על פי סעיף 208 לחוק הביטוח הלאומי [נמ], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק") הקביעה בדבר שיעור הנכות הרפואית נעשית על ידי "הרופא המוסמך", בעוד לפי סעיף 209 לחוק קביעת אי הכושר להשתכר נעשית על ידי פקיד התביעות. 12. לעניין הרכב הוועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר קובעת תקנה 26 (א) לתקנותן: "26 (א) ועדה לעררים תורכב משניים או משלושה מומחים במקצועות השונים בהתאם להחלטת מנהל ענף ביטוח נכות במוסד או מי שהוא הסמיך לכך, אותם יבחר מרשימה של מומחים במקצועות התעסוקה, השיקום והרפואה שקבע שר העבודה והרווחה ושפורסמה ברשומות" (ההדגשה הוספה- צ"פ). משמדובר בוועדה לקביעת דרגת אי כושר תפקוד, להבדיל מוועדה לקביעת אחוזי הנכות הרפואיים, מקובלת עליי טענת המשיב לפיה יש לפרש את הסעיף כי על הרכב הוועדה ימנו מומחים לתעסוקה ושיקום אשר הינם בעלי מומחיות לקביעת כושר עבודה ולא רופאים מומחים בתחום הליקויים הרפואיים מהם סובל המבוטח. 13. בשים לב לכך כי הליקוי הרפואי נבחן על ידי מומחה רלוונטי בתחום הפגימה במסגרת קביעת אחוזי הנכות הרפואית, הרי שאין הכרח כי במסגרת הוועדה לקביעת כושר העבודה ישב מומחה בתחום הליקוי הרפואי ממנו סובלת המערערת. 14. הוועדה בהרכבה הנוכחי, מסוגלת להתייחס לפגימה האורטופדית והפגימה העינית (לאחר שכבר נקבעה הנכות הרפואית בעניינם) ולבחון האם כתוצאה מאותם ליקויים נפגעה מסוגלותה של המערערת לתפקד במשק הבית. על הרכב הוועדה נמנו הן רופא מומחה לרפואה פיזקלית ושיקום, הן פקידת שיקום והן מרפאה בעיסוק אשר הינם בעלי מומחיות לבדוק את כושרה של המערערת להשתכר בהתאם לליקוייה הרפואיים. 15. לא מצאתי ממש בטענת המערערת לפיה היה על הוועדה לבדוק את שאלת כושרה לתפקד במשק הבית בהתאם למגזר הבדואי אליו היא משתייכת ובהתאם לכך לבחון את כושרה לרעות את הצאן. סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק") מגדיר "עקרת בית נכה", כדלקמן; "עקרת בית נכה" - מבוטחת שהיא עקרת בית ושכתוצאה מליקוי אין לה כושר לבצע פעולות שמקובל לבצע במשק בית רגיל, או שכושרה כאמור צומצם עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב- 50% או יותר". ההדגשה הוספה- צ"פ). פעולה של רעיית צאן אינה פעולה שמקובל לבצע במשק בית רגיל כנדרש בהגדרת "עקרת בית נכה" שבסעיף 195 לחוק. פעולת רעיית הצאן, אינה פעולה שעושה עקרת הבית במסגרת "פעולות משק ביתה", אלא פעולה שהינה חורגת מתחום משק הבית המשפחתי זאת גם אם המערערת רועה את הצאן בעת היותה עקרת בית. פעולה של רעיית צאן אינה יכולה להיחשב כפעולה של משק הבית. "רועה צאן" הינו בגדר מקצוע ולא פעולה המבוצעת לצרכים השוטפים של הבית. בנסיבות אלה, אינני נדרש לדיון בסוגיית השוויון וההפליה שהעלו הצדדים בסיכומיהם שכן, אין המדובר בפעולה של משק בית רגיל בכל המגזרים. 16. באשר לטענת המערערת לפיה כעקרת בית במגזר הבדואי היא נדרשת לאפות פיתות על טאבון מעשן וכי נוכח הליקוי ממנו היא סובלת בעיניה היא אינה יכולה לאפות פיתות על הטאבון, הרי שהוועדה בחנה את כושר תפקודה של המערערת גם ביחס לפעולת הבישול וציינה כי המערערת מדווחת על ניהול ותפקוד מלא במשק הבית כולל פעולת הבישול, למרות הכאבים. 17. לאור האמור, משלא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה דין הערעור להידחות. 18. משמדובר בערעור מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 19. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, לסגניתו או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיא. אחוזי נכותנכותביטוח לאומי