נטען כי הוועדה הרפואית לא התייחסה לצלקות המכערות ביד 1. המערער נפגע ביום 19.03.02 באצבעות כף ידו השמאלית (חתך באצבע I-II יד שמאל), ופגיעתו הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה. המערער ביקש לקבוע את נכותו בגין פגיעתו הנ"ל, וועדה רפואית בדרג ראשון קבעה לו 0% נכות יציבה החל מהתאריך 15.06.02. המערער הגיש ערר על קביעת הדרג הראשון, וועדה רפואית לעררים (להלן: "הוועדה") דנה בו ביום 28.07.13 קיבלה את הערר, וקבעה כי למערער 5% נכות יציבה החל מיום 15.06.02 בהתאם לפריט ליקוי 31(5)אII לרשימת הליקויים שבתוספות לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"). מכאן הערעור שבפני. 2. במעמד הדיון שנערך בפני בית הדין, הבהיר ב"כ המערער את טיעוניו, שבעיקרם התמקדו בשלושה נושאים שלהשקפתו נפלו בהתייחס אליהם פגמים משפטיים בדרך התנהלות הוועדה - א. הוועדה כלל לא התייחסה לעניין הצלקות המכערות ביד, כאשר היה עליה לקבוע למערער נכות בהקשר זה. ב. הוועדה לא נימקה מדוע לא היה מקום להפעיל את תקנה 15 לתקנות, וזאת בהתחשב בכך שנטען על ידי המערער כי הנכות מגבילה את תפקודו ביד ובשל כך אינו יכול לעבוד. ג. המערער סובל הן מבעיה תפקודית - מוטורית והן מבעיה עצבית, ועל כן היה על הוועדה לקבוע נכות נפרדת בגין כל בעיה, וזאת כפי שנפסק בבגץ 1634/09 בן ציון פנקס - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 07.03.11 (להלן: "עניין פנקס"). 3. ב"כ המשיב מנגד, התנגדה להחזרת עניינו של המערער לוועדה, משלגישתה לא נפל כל פגם משפטי בדרך פעולותיה. לטענתה, הוועדה התייחסה לעניין הצלקות, ובכל הנוגע להפעלת תקנה 15 לתקנות מצאה כי המערער מסוגל לחזור לעבודתו. אשר לטענה לפיה היה על הוועדה להעניק למערער נכות בגין כל פגימה בנפרד, משמצאה ממצא יחיד בעצב האולנרי היא העניקה נכות בגין אותו ממצא, ועל כן גם בעניין זה לא נפל פגם משפטי בקביעתה. 4. החלטת הוועדה מושא הערעור: (א) עיון בפרוטוקול הוועדה בישיבתה מראה שרשמה מפי המערער את התלונות הבאות - "לא יכול לעבוד עם היד, מרגיש חולשה ביד שמאל. זרם חשמל באזור החתך, קשה לי בעבודה ונאלץ להפסיק לעבוד. ימני דומיננטי, החלשות". (ב) באותה ישיבה, הוועדה בדקה את המערער, ורשמה את ממצאיה, בדברים הבאים - "תמונה פתאלוגית המתאימה לפגיעה אקסונלית קלה בעצב האולנרי השמאלי פרוקסימלי לעצבים של FDI, ודיסטלי לעצבוב של FCU ללא סימני דנרבציה פעילה. לא נצפתה עדות חשמלית לפגיעה שורשית C5 T1 משמאל. קמיצת אגרוף פינץ ואיפננציה תקינים. אין דלדול שרירים בטנר אינטרטנר ו..., אין ירידה בכוח הגס בזמן אבדוקציה ואדוקציה של כף היד וכן בתנועות העדינות של שרירי כף היד. ובאצבעות יש רגישות בניקוש בצד אולנרי של שורש כף היד בגובה 2 ס"מ מעל כפל שורש כף היד ללא חסר סנסורי קבוע. צלקת רוחבית עדינה כמעט בלתי נראית". (ג) בפרק "סיכום ומסקנות" נרשמו הדברים הבאים: "למרות הזמן הרב שעבר מהחבלה ועד להופעת הסימנים המצוינים בדוח הבדיקה, מחליטה הועדה לראות בהסתמנות הקלינית של החבלה ... מענה העצב האולנרי והאצבעות .... שיעור הנכות, בהעדר הסתמנות מוטורית או סנסורית קבועה וברת משמעות תפקודית הינה 5% לפי סעיף: 31(5)א' II 15/6/02". ד) מהאמור לעיל עולה שהוועדה ערכה למערער בדיקה רפואית וממצאי הבדיקה פורטו בדו"ח הוועדה. על פי אותה בדיקה קלינית, ולאור מכלול הנתונים, מצאה הוועדה כי אין למערער "הסתמנות מוטורית או סנסורית קבועה וברת משמעות תפקודית", וזאת מלבד פגימה בעצב אולנרי תחושתי: "יש רגישות בניקוש בצד אולנרי של שורש כף היד בגובה 2 סמ' מעל כפל שורש כף היד ללא חסר סנסורי קבוע". בהתאם לכך, הוועדה קבעה כי נכותו של המערער מתאונת העבודה הינה 5% לצמיתות, וזאת בהתאם לפריט ליקוי 31(5)א'2 לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות. אותו פריט ליקוי, שעניינו שיתוק עצב אולנרי בצורה קלה, קובע שיעור נכות בשיעור של 5% בגין אותו ממצא. עינינו רואות, אם כן, שפריט הליקוי שבחרה הוועדה ליישם, תואם את ממצאיה. לא מצאתי מקום לקבל את טענות ב"כ המערער, המבקש להקיש מפסק הדין שניתן בעניין פנקס על המקרה שלפנינו. אותו פסק דין עסק בפרשנות פריט ליקוי 37(10)(ב) לרשימת הליקויים שבתקנות, לפיהן בתסמונת של בקע דיסק - כשקיימות הפרעות, יקבע אחוזי הנכות בהתאם להגבלת בתנועות בקטע של עמוד השדרה המתאים, או בהתאם לממצא הנוירולוגי. מכל מקום, ושלא כנטען על ידי ב"כ המערער, הרי שגם אינני מוצאת פגם בבחירת הוועדה שלא ליישם בעניינו של המערער פריט ליקוי אחר, היות ולא נמצא כי המערער סובל מפגיעה "מוטורית או סנסורית קבועה וברת משמעות תפקודית". אשר על כן, בעניין זה לא נפלה כל טעות משפטית מצד הוועדה. (ה) אשר לעניין הצלקות, ובניגוד לטענות ב"כ המערער, הוועדה התייחסה באופן ברור , וציינה "צלקת רוחבית עדינה כמעט בלתי נראית". ברורה אם כן החלטת הוועדה שלא העניקה למערער נכות באותו עניין. (ו) אשר להפעלת תקנה 15 לתקנות, ירידה בהכנסות הינה אחד משני תנאים מצטברים בהם על מבוטח לעמוד, על מנת שניתן יהיה להכניסו בשערי תקנה 15 לתקנות. התנאי השני המצטבר הינו מסוגלות מבוטח לחזור לעבודתו. הוועדה בעניינינו התרשמה כי נכותו של המערער אינה מונעת ממנו לחזור לעבודתו "אין מקום להפעלת תקנה מסוגל לעבודתו". ויש לזכור, שבנסיבות העניין, משדרגת נכותו הרפואית של המערער נמוכה מ - 20%, הרי שבהתאם לתקנה 16א לתקנות לא הייתה חובה מצד הוועדה להתייעץ עם וועדת הרשות והבחירה בהקשר זה נתונה רק לה (ראה לעניין זה את שנפסק בדב"ע נו/01-42 המוסד לביטוח לאומי - עדה פנץ, פד"ע ל 321). 5. סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הערעור. בנסיבות העניין ומאחר ומדובר בערעור מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. 6. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. רפואהצלקתידייםועדה רפואית