תביעה לקבל את החלק בשותפות במיזם לפניי בקשה לסילוק על הסף מחמת העדר יריבות והעדר עילה, אשר הוגשה ע"י כל הנתבעים. ביום 29.9.13, הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעים, וביקש לחייבם בתשלום הסך של 257,904 ₪ בגין הפרשי שכר, הלנת שכר, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, פנסיה ואובדן דמי אבטלה (להלן: "התביעה"), להם הוא זכאי בגין תקופת העסקתו שחלה, לטענתו, מחודש 5/2006 ועד חודש 7/2013 (להלן: "תקופת ההעסקה"). מתלושי השכר שצירף התובע לכתב התביעה, עולה, כי מחודש 5/2006 ועד חודש 12/2011, הועסק התובע ע"י הנתבעת מס' 1, חב' "מ.י. מאכלי הצפון" בע"מ (להלן: "מאכלי הצפון"), אשר מניותיה במלואן מוחזקות ע"י הנתבעים 3 ו-4, מר יהודה מלכה ומר רון מלכה (להלן: "בעלי המניות"); וכי מחודש 1/2012 ועד חודש 7/2013, הועסק התובע ע"י הנתבעת מס' 2, חב' "סנטו פרסנטו שירותי קפה" בע"מ (להלן: "סנטו"), אשר 51% ממניותיה מוחזקים ע"י מאכלי הצפון ו-49% ממניותיה מוחזקים ע"י התובע עצמו. ביום 25.11.13, הגישו הנתבעים כתב הגנה, ובד בבד בקשה לסילוק על הסף (להלן: "בקשת הסילוק"), במסגרתה טענו להעדר יחסי עובד מעביד בין התובע לבין מאכלי הצפון ולבין סנטו. כן טענו הנתבעים, כי התובע היה הלכה למעשה שותפם העסקי. ביחס לבעלי המניות, נטען, כי אין כל יריבות בין התובע לבעלי המניות, שהינם בעלי אישיות משפטית נפרדת, וכי התובע לא טען ולא ביקש להרים מסך, וכל שכן לא פירט את העובדות לקיום התנאים להרמת המסך. ביום 9.1.14, הגיש התובע תגובה לבקשת הסילוק, במסגרתה טען, בין היתר, כי התקיימו בינו לבין הנתבעים יחסי עובד מעביד, ובכלל זה הוא השתלב בעסקיה של מאכלי הצפון המהווה חלק מפעילות הרגילה שלה, שהוא פעל ועבד בשורות מאכלי הצפון, ועבודתו נעשתה בהוראת ובהנחיית בעלי המניות. התקבולים ששולמו ע"י הלקוחות שולמו לפקודת מאכלי הצפון. כן טען התובע, כי קיבל הוראות מבעלי המניות, ודיווח להם אודות עבודתו, והיה כפוף לנוהלי העבודה של מאכלי הצפון. כמו כן, מאכלי הצפון ו/או בעלי המניות העמידו לרשות התובע את האמצעים לביצוע עבודתו. במועדים בהם נעדר התובע מעבודתו סיבה כלשהי, הוא נדרש לדווח על כך לבעלי המניות, ולא היתה בידו הסמכות להעמיד עובד חלופי במקומו. זאת ועוד, הנתבעים דיווחו לרשויות המס והביטוח הלאומי, כי התובע הינו עובד שכיר. ביום 17.6.14, התקיים דיון בבקשת הסילוק, במסגרתו חזרו הצדדים על טענותיהם. טענות הצדדים מעין אלו, ככלל, דורשות בירור עובדתי מעמיק, וזאת בהתאם להלכה הפסוקה, כי סעד של מחיקה על הסף יינתן במשורה ובמקרים חריגים וכי בית הדין יעדיף בירור התובענה לגופה על פני סילוקה על הסף: "הסעד של מחיקה או דחייה על הסף של הליך אזרחי הוא סעד מרחיק לכת, ועל כן יש לנהוג לגביו זהירות יתרה ולהפעילו רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו..." (ר' דב"ע נב/ 217-3 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' נ' הבנק הבינלאומי ואח' פד"ע כז' 3, 14; דב"ע נא/ 31-3 חיפה כימיקלים בע"מ ואח' נ' אברהם רמי כלפון, פד"ע כב 518). מדיניות זו של בתי הדין, להשתמש בסעד של מחיקה על הסף ביד קמוצה ובמשורה צריכה להיות מופעלת ביתר שאת ביחס לסעד של דחייה על הסף, בהתחשב בעובדה שדחייה על הסף תהיה בדרך כלל "מעשה בית דין" (ראה י' לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה", הוצאות ניצן, מהדורה 2004, פרק 4). לטענת הנתבעים, התובע שימש כשותף בעסק הגם שאת הרווחים הפיק על דרך משכורת. התובע הגיש תביעה לבית משפט המחוזי בחיפה (ולא פירט זאת בכתב התביעה בתיק דנן), במסגרת בת"א 42567-09-13, כנגד הנתבעים, שעניינה תביעה למתן חשבונות, ביטול הסכם ותשלום המגיע לו בגין חלקו ברווחי השותפות (50%), וכן למתן פסק דין הצהרתי לפיו התובע זכאי למחצית מן הכספים אשר יפסקו ו/או ישולמו למאכלי הצפון מכוח התובענה שהגישה האחרונה נגד חב' "מורג הצפון" בע"מ וכן מכוח תביעת הביטוח שהוגשה כנגד חב' הביטוח "הפניקס" בגין הציוד שנגנב (להלן: "תביעת השותפות"). לא ברור, אפוא, מדוע, אם היה התובע רק עובד שכיר, כטענתו, יתבע מתן חשבונות בגין התקופה בה הוא ובעלי המניות פעלו באמצעות מאכלי הצפון, ויתבע את הסכומים הכספיים, שמטיבם אינם נובעים מיחסי עובד מעביד, כי אם מכוח עסקים משותפים. יש לציין, כי בכתב ההגנה של הנתבעים בתביעת השותפות, חזרו הנתבעים על אותן הטענות שהועלו בתיק הנוכחי, כי התובע קיבל את חלקו ברווחי הפעילות המשותפת בדרך של הנפקת תלוש משכורת, אך מעולם לא היה עובד של מאכלי הצפון, אלא במעמד של שותף. התובע טען בכתב התביעה בתביעת השותפות, כי "הצדדים הינם שותפים עסקיים בתחום השווק וההפצה של מוצרי הקפה". כן טען התובע בכתב התביעה כדלקמן: "9. בתחילת שנת 2006, פנו אל התובע, בהיותו בעל עסק עצמאי, נציגי משרד הביטחון לצורך ביצוע פרוייקט לאספקת מוצרי קפה. באותה עת לא היה בבעלות התובע מספר ספק במשרד הביטחון, דבר שמנע ממנו את אפשרות מימוש הפרוייקט. 10. נוכח העובדה כי אותה עת היה בידי נתבעת 1 (הכוונה למאכלי הצפון) מספר ספק משרד הביטחון, פנה התובע אל הנתבעים 3 ו-4 (הכוונה לבעלי המניות) ויחדיו הסכימו הצדדים כי התובע יכנס לשותפות עם הנתבעים באופן זה שבפעילות שיווק מוצרי הקפה למשרד הביטחון ובכלל, תתבצע בשותפות שוות חלקים ובאמצעות הנתבעת 1 כחטיבה נפרדת בתוכה. 11. בהתאם לזאת סיכמו הצדדים כי התובע יהיה אמון על הטיפול בלקוחות, מכירות, השיווק וההפצה, רכישת הציוד ותיקונו והנתבעת 1 תהא אמונה על אכסנת הציוד ומימון ההוצאות של השותפות. באשר לחלוקת הרווחים הוסכם, כי אחת לרבעון יבוצע דוח רווח תפעולי ורווח נקי ולאחר הצגתו לצדדים יחולקו ביניהם הדיבידנדים בצורה שווה. עוד הוסכם כי כל ציוד החברה יהא בבעלות שווה בין הצדדים וכי לתובע ישולם שכר חודשי כעובד שכיר של הנתבעת 1, ללא כל תלות ברווחים והפסדים של השותפות (להלן: "הסכם א")". [ההדגשה אינה במקור - א.ק.]. לא הוצג בבית הדין " הסכם א' " האמור, או כל הסכם אחר משנת 2006. מן המצוטט לעיל עולה, כי התובע הוא אשר פנה אל הנתבעים, כשהוא בעל עסק עצמאי; מטרת פנייתו של התובע אל הנתבעים היתה לשם מימוש הצעת הפרוייקט שהוצעה לו ע"י משרד הביטחון בשל היותו עסק עצמאי לאספקת מוצרי קפה; הצדדים קבעו את אופן חלוקת התפקידים בשותפות; הוסכם על חלוקת דיבידנדים אחת לרבעון; כן הוסכם, כי ציוד של מאכלי הצפון יהיה בבעלות שווה עם התובע. סממנים הנ"ל אינם אופייניים ליחסי עובד מעביד, כי אם מובהקים ליחסים עסקיים שנועדו להפקת רווחים, ואין בעובדה שהתובע הבטיח לעצמו הכנסה שוטפת מהשותפות, בדמות של משכורת חודשית, כדי להקים יחסי עובד מעביד בינו לבין מאכלי הצפון. בהלכה הפסוקה נקבע לא אחת, כי הכרה ביחסי עובד-מעביד אינה נקבעת על ידי מי מהצדדים ולאו דווקא על פי רצונם. יחסי עובד-מעביד עשויים לבוא לידי ביטוי בצורות העסקה בלתי שגרתיות, ועל כן יש לבחון את מכלול הנסיבות והתנהגות הצדדים, והאם נהגו כ'מנהג שותפים' (ר' ע"ע (ארצי) 1304/02 אמירה אורן נ' דניאלה עובדיה והמקורות שם). התובע טען, כי הוסכם שהסך של 10,000 ₪ ישולם לו ללא כל תלות ברווחים או הפסדים של השותפות, ובאשר לרווחים "הוסכם, כי אחת לרבעון יבוצע דוח רווח תפעולי ורווח נקי ולאחר הצגתו לצדדים יחולקו ביניהם הדיבידנדים בצורה שווה". התובע לא פירט בכתבי בי דין מטעמו, על אילו תפקידים הוסכם לכאורה, כי ישולם לו הסך של 10,000 ₪ ומכוח מה הוא יקבל את הדיבידנדים, ונראה, כי התשואות, בין ע"י קבלת המשכורת ובין ע"י חלוקת הדיבידנדים, היוו מקשה אחת להפקת הרווחים מהשותפות, מכוח היותו של התובע שותף עסקי. כמו כן, הנתבעים הציגו את הסכם ב', שנכרת ביום 2.2.12, על-פיו הצדדים סיכמו לחסל את השותפות שהיתה קיימת קודם לכן, וסיכמו להקים חברה חדשה בבעלות משותפת, הנתבעת מס' 2, חב' סנטו ( להלן: "הסכם ב'"). במסגרת הסכם ב' סיכמו הצדדים, כי התובע יקבל את הסך של 200,000 ₪ מהרווחים, וזאת ככל שמצב החברה ותזרימיה מאפשרים זאת. נטל ההוכחה בדבר קיום יחסי עובד מעביד רובץ על הטוען. התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו, ובכלל זה לא הוכיח, כי לא נשא בהוצאות ובהפסדים של השותפות, נהפוך, הוא בהסכם ב' קיימת התייחסות לכך שהרווח יחולק בכפוף למצב החברה שיאפשר זאת. בנסיבות אלו, אני מוחקת את תביעת התובע כנגד מאכלי הצפון מחמת העדר עילה, שכן לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד, ואין לבית הדין סמכות לדון בתובענות שעניינן ביחסי שותפות. כפועל יוצא, אני מוחקת את התביעה גם כנגד בעלי המניות, הנתבעים 3 ו-4, ולפיכך, מתייתר הצורך לדון בשאלת העדר היריבות. באשר לנתבעת מס' 2, חב' סנטו, טען התובע בכתב התביעה בתביעת השותפות, כי סנטו הוקמה בבעלות המשותפת בחודש 2/2012, ולצורך הקמתה נערך הסכם נוסף, "הסכם ב", אשר למעשה היתה "המעסיקה הממשיכה". התובע החזיק ב-49% ממניות סנטו ומאכלי הצפון החזיקה ב-51%. הוסכם, כי אסור לבעלי רוב המניות להחליט החלטה שתפגע במיעוט. עוד הוסכם, כי שני הצדדים, התובע ומאכלי הצפון, יהיו מורשי החתימה בחשבון הבנק שתפתח סנטו. בין יתר התנאים, הסכימו הצדדים כדלקמן: "7. עמי יקבל מהרווחים סך ברוטו של 200,000 ₪, וזאת בתשלומים, ככל שמצב החברה ותזרים המזומנים בחברה, מאפשרים זאת. ... 8. הצדדים יערכו התחשבנות ביניהם אחת לשנה. ההתחשבנות תכלול את הכספים שקיבל עמי וכל התחשבנות אחרת, לרבות חלוקת דיבידנד. 9. בכפוך לאמור לעיל, בסעיף 7 להסכם, רווחי החברה יחולקו בין הצדדים שווה בשווה, לכ"א 50%". הסכם ב' שותק בכל הקשור למשכורת התובע, כמו גם בעניינים נוספים, ונראה, כי מהות ההסכם היה לשנות את צורת ההתקשרות של הצדדים שהייתה קודם לכן - לחברה בע"מ. בנסיבות אלו, הקביעה הנ"ל בדבר מחיקת התביעה כנגד מאכלי הצפון מחמת העדר עילה, רלוונטית גם כנגד הנתבעת מס' 2, חב' סנטו. עליי לציין, כי התנהלות התובע, מצטיירת כחסרת תום הלב וניצול הליכי משפט לרעה. התובע הגיש שתי תביעות נפרדות לשתי ערכאות שונות, כאשר בבסיסן מערכת התקשרות אחת. בתביעת השותפות מבקש התובע לזכות בתביעתו מכוח היותו שותף בעסק, ואילו בתביעה דנן מכוח היותו לכאורה עובד שכיר בעסק. סוף דבר, הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת בזאת. התובע יישא בהוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ לכל אחד מהנתבעים בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הסכום הנ"ל ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. התשלום לנתבעת מס' 2, חב' סנטו, ישולם לידי עו"ד ענבל בית הלחמי-ריבן, המשמשת מפרקת זמנית של חב' סנטו.דיני חברותיזמותשותפות