האם יש אחוזי נכות על פגיעה בסעיף התחושתי של העצב הרדיאלי ? 1. הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) קבעה למערער ביום 12.9.13 דרגת נכות רפואית צמיתה בשיעור 19% החל מיום 1.10.12 (להלן: "הוועדה"). רקע עובדתי 2. המערער הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום תגמול נכות בגין פגיעה מיום 29.11.11, אשר הוכרה כתאונת עבודה. 3. ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 29.4.14 קבעה למערער נכויות זמניות כדלקמן: נכות זמנית בשיעור 100% לתקופה שמיום 28.2.12 עד ליום 31.3.12. נכות זמנית בשיעור 50% לתקופה שמיום 1.4.12 ועד ליום 28.4.12. נכות זמנית בשיעור 30% לתקופה שמיום 29.4.12 ועד ליום 30.9.12. 4. ביום 18.10.12, בתום תקופת הנכויות הזמניות, התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון לדון בעניינו של המערער. הוועדה מדרג ראשון קבעה למערער נכות רפואית צמיתה בשיעור 19% (10% בגין צלקת לפי סעיף ליקוי 75 (1) (ב) ו- 10% בגין השפעה על כושר התנועה לפי סעיף ליקוי 35 (1) (ב)) החל מיום 1.10.12. 5. על החלטת הוועדה מדרג ראשון הגיש המערער ערר לוועדה רפואית לעררים. 6. ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 28.2.13 דחתה את הערר וקבעה כי הנכויות שנקבעו בוועדה מדרג ראשון משקפות את נכותו (19% נכות צמיתה החל מיום 7.6.12). 7. על החלטת הוועדה מיום 28.2.13 הגיש המערער ערעור לבית הדין בתיק ב"ל 19324-04-13. בדיון שהתקיים ביום 26.6.13 13 הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין (להלן: "פסק הדין") לפיה: "עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שהוועדה תשקול הענקת נכויות נפרדות (נכות נוירולוגית ונכות בגין הצלקת). הוועדה תזמן את המערער ובא כוחו לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון טענותיהם בעניין זה". 8. בהתאם להנחיות שבפסק הדין, התכנסה הוועדה ביום 12.9.13 לדון בעניינו של המערער. הוועדה קבעה כי היא חוזרת על קביעתה לפיה נכותו של המערער היא בשיעור 19%. על החלטה זו הוגש הערעור. טענות הצדדים 9. עיקר טענות המערער א. הוועדה טעתה משהתעלמה מהפגיעה בסעיף התחושתי של העצב הרדיאלי. הוועדה לא נתנה משקל לממצאים הרפואיים שהיא עצמה מצאה בדבר ירידה בתחושה סביב הצלקת. העובדה כי הוועדה מייחסת את הירידה בתחושה לצלקת הינה מוטעית שכן, סעיף ליקוי 75 (1) (ב) אשר דן בצלקת קובע כי הנכות תינתן בגין צלקת מכאיבה ומכערת בלבד. בנסיבות אלה, משהוועדה מצאה כי קיימת ירידה בתחושה, היה עליה להעניק נכות נפרדת בגין הפגיעה התחושתית. ב. הוועדה דחתה את האמור בחוות דעתו של ד"ר ליאור פז, מומחה בכירורגיית היד, אשר עמדה בפניה מהטעם שלא צוין בה "עצב ספציפי". המדובר בקביעה מוטעית היות ובחוות הדעת צוין כי המדובר בירידה בתחושה באזור הדורסאלי. משהוועדה לא התייחסה לחוות הדעת הרפואית שבפניה באופן ענייני ומנומק, הרי שנפל פגם משפטי בהחלטתה המצדיק החזרת עניינו של המערער לוועדה. ג. קיימות סתירות פנימיות בין ממצאי הוועדה ומסקנותיה, כדלקמן: הוועדה קבעה מחד כי אין ממצאים המעידים על פגיעה עצבית ומאידך, כי כל חתך עורי מלווה בפגיעה עצבית. משאין מחלוקת כי נגרם למערער חתך עורי משמעותי, לא ברורה קביעת הוועדה כי אין ממצאים בדבר פגיעה עצבית. הוועדה מציינת בסיכום מסקנותיה כי הסימפטומים מהם סובל המערער קשורים ישירות לצלקת ואילו בוועדה מיום 28.2.13 היא ציינה כי קיימת ירידה בתחושה סביב הצלקת. בנסיבות העניין, יש להורות על החזרת עניינו של המערער לוועדה רפואית בהרכב שונה, אשר תתייחס לחוות דעתו של ד"ר ליאור פז באופן מנומק ותקבע האם נותרה למערער נכות נוספת בגין ירידה בסעיף תחושתי דורסלי. 10. עיקר טענות המשיב א. הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין אשר מכוחו התכנסה. הוועדה פירטה על שום מה אין להעניק למערער נכות נוירולוגית. הוועדה הסבירה כי אין ממצאים המעידים על פגיעה עצבית והוסיפה כי כל חתך עורי מלווה בפגיעה בעצבוב תחושתי באזור החתך, אך לא כל חתך גורם לנכות על רקע עצבי. ב. הוועדה קבעה כי לא קיימת נכות בגין הירידה בתחושה ולא ניתן ללמוד מהאמור בפרוטוקול הוועדה מיום 28.2.13 כי קיימת נכות נפרדת בגין ירידה בתחושה. קביעה כי קיימת נכות בגין ירידה בתחושה הינה קביעה רפואית אשר הינה בסמכות הוועדה. ג. הוועדה פעלה בסמכות והפעילה את שיקול דעתה המקצועי רפואי באופן סביר ומתקבל על הדעת. בנסיבות הענין, משלא עולה כל טעות משפטית מהחלטת הוועדה, יש לדחות את הערעור. דיון 11. הוועדה שמעה את המערער וב"כ ורשמה את תלונותיו: "עו"ד אסור רועי- מפנה לפסק הדין מ 26/6/13, יש לקבוע נכות בתחום הנוירולוגי ובגין הצלקת. הפגיעה הנוירולוגית היא בגין עצב דורסלי של העצב הרדיאלי ומבקש לקבוע נכות בשיעור 10% לפי סעיף 29 (6) II. כמו כן, מבקש להפעיל תקנה 15 מאחר ולתובע ירידה בהכנסות מוכחת. בית הדין לא הבין מדוע אין לתת נכות בגין הצלקת וגם בגין פגיעה נוירולוגית. ד"ר פז מציין שהפגיעה הנוירולוגית רחקנית מהצלקת. הזרמים לאורך כל כף היד הימנית". 12. בפרק הסיכום והמסקנות קבעה הוועדה: "הוועדה התכנסה על פי פסק דין מ 26/613. הוועדה מציינת כי על פי הבדיקה הקלינית של הוועדה ב- 28/2/13 אין ממצאים המעידים על פגיעה עצבית, והסימפטומים קשורים ישירות לצלקת. התובע מתלונן על תחושת זרמים לכל אורך האמה הימנית, תלונות אשר אינן מתאימות לפגיעה בעצב רדיאלי שטחי. בנוסף הצלקות כלל אינן באזור מעבר העצבי הרדיאלי השטחי. כמו כן גובה החתך אינו מתאים לפגיעה בעצב רדיאלי שטחי. כמו כן אין עדות לפגיעה בעצבים דיגיטלים. בבדיקה קלינית- ירידה בתחושה על פני ראשי מסרקים 3 ו- 4 מיוחסת לחתך העורי ממנו סבל. כל חתך עורי מלווה בפגיעה בעצבוב תחושתי באזור החתך, אך לא כל חתך גורם לנכות על רקע עצבי. לאור האמור לעיל, הוועדה סבורה שאין לקבוע נכות נוירולוגית. הוועדה משאירה על כנה את החלטתה מ- 28/2/13". 13. בהתאם להלכה הפסוקה, משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו דב"ע נא/ 29-0, מנחם פרנקל נ' המל"ל, פד"ע כ"ד, 160). 14. הוועדה נדרשה לשקול להעניק למערער נכויות נפרדות (נכות נוירולוגית ונכות בגין הצלקת). הוועדה אמנם ערכה דיון בשאלה האם יש להעניק למערער נכות נוירולוגית נפרדת מהנכות בגין הצלקת ואולם, הוועדה טעתה טעות משפטית משקבעה כי הנכות בגין הירידה בתחושה כלולה בסעיף הליקוי שנקבע בגין הצלקת (סעיף ליקוי 75 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות")), ואסביר- סעיף ליקוי 75 (1) (ב) לתקנות, אשר דן בצלקת קובע כי הנכות תינתן בגין "צלקות בגוף מכאיבות או מכערות" (ההדגשה הוספה-צ"פ). סעיף זה, אינו דן בפגיעה עצבית אשר הינה תוצאה של הצלקת. בנסיבות אלה, משהוועדה מצאה כי קיימת ירידה בתחושה, היה עליה לערוך אבחנה בין הנכות בגין היות הצלקת "מכאיבה ומכערת" לבין הנכות בגין הפגיעה העצבית אשר הינה תוצאת הצלקת. 15. העובדה כי הוועדה סבורה כי הסימפטומים בגין ירידה בתחושה מהם סובל המערער קשורים ישירות לצלקת, אין בה לכשעצמה כדי למנוע קביעת נכות נוירולוגית נפרדת בגין אותה פגיעה עצבית, שכן, הנכות המוענקת בגין ה"צלקת" הינה בגין היותה מכאיבה או מכערת ולא בגין הסימפטומים העצביים להם היא גורמת. 16. עוד אוסיף, כי הוועדה בבדיקתה מיום 28.2.13 מצאה "ירידה בתחושה על פני ראש מסרקים 3-4..." ומכאן, שגם בהתאם לממצאיה, קיימת פגיעה עצבית. זאת ועוד, קביעת הוועדה לפיה "אין ממצאים המעידים על פגיעה עצבית" אינה עולה בקנה אחד עם קביעתה לפיה "כל חתך עורי מלווה בפגיעה בעצבוב תחושתי באזור החתך". משאין מחלוקת כי המערער סובל מחתך עורי, הרי שבהתאם לקביעת הוועדה הוא סובל גם מפגיעה בעצבוב תחושתי באזור החתך, ומכאן שמדובר בפגיעה עצבית ועל כן, לכאורה, לא ברורה קביעת הוועדה לפיה אין ממצאים המעידים על פגיעה עצבית. ויש להשיב עניין זה אל הוועדה. 17. באשר להרכב הוועדה, הכלל הוא כי דרך המלך להשבת עניינו של מבוטח לועדה רפואית היא החזרתו לוועדה המקורית שבדקה את המבוטח, ורק במקרים נדירים, שבהם עולה חשש של ממש כי הוועדה תהא 'נעולה' על החלטתה הקודמת או שהרכבה אינו נאות, מוחזר הענין לוועדה בהרכב אחר (ראו דב"ע (ארצי) לב/0-28 שלמה בוסקילה - המוסד לביטוח לאומי, פב"ל יב, 166; עב"ל (ארצי) 282/99 אבן חן - המוסד). בנסיבות העניין, שוכנעתי כי לא הועלה טעם בדין שיצדיק את החזרת הענין לוועדה בהרכב שונה. חזקה על הוועדה, שהיא בהרכב נאות, שתעשה מלאכתה נאמנה, ללא משוא פנים ותפעל על פי הנחיות של בית הדין. על כן, אין מקום לסטות מהכלל ולהורות על החלפת הרכב הוועדה. 18. לאור כל האמור לעיל, עניינו של המערער יוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתסביר האם יש להעניק למערער נכות נוירולוגית נפרדת בגין הירידה בתחושה ממנה הוא סובל. בענין זה יובהר לוועדה כי הנכות המוענקת לפי סעיף ליקוי 75 (1) (ב) לתקנות הינה בגין היות הצלקת "מכאיבה או מכערת" אם הוועדה סבורה שהירידה בתחושה שמצאה לא מצדיקה הענקת דרגת נכות נפרדת מסעיף 75 (1) (ב) עליה להסביר זאת. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת. המערער וב"כ יוזמנו לטעון טענותיהם בפני הוועדה. 19. משהערעור התקבל בחלקו - כל צד ישא בהוצאותיו. 20. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, לסגניתו או לשופט שנתמנה על ידי הנשיא. אחוזי נכותעצביםנכות