פיטורים בגלל אי קבלת סמכות של הממונים על העובד רקע המבקשת הועסקה על ידי המשיבה מיום 1.9.06 בכפר הנוער קריית יערים שמופעל על ידי הסוכנות (להלן: "הכפר"), בתפקיד של מדריכה חינוכית בפנימיית הכפר. המבקשת הגישה מועמדות לתפקיד רכזת מרכזיה חינוכית בחודש יוני 2013 לתפקיד בכפר ולא התקבלה לתפקיד זה (נספח א' לתצהיר המבקשת). המבקשת פוטרה מעבודתה ביום 24.10.13. הלכה למעשה המבקשת אינה עובדת בכפר כבר מחודש יולי אוגוסט 2013 וזאת לאחר שסירבה להשתבץ, לקבוצה שיועדה לה, עם תחילת שנה"ל תשע"ד - בחודש ספטמבר 2013. הבקשה שלפנינו הוגשה ביום 27.10.13 והמבקשת ביקשה שיוצא צו מניעה שיאסור את פיטוריה. טענות הצדדים המבקשת בסיכומיה מיקדה טענותיה בכך שפיטוריה נעשו, לטעמה, על רקע תלונה שהגישה בראשית חודש אוגוסט 2013 (ת/1) (להלן: "התלונה") כנגד ההתנהלות בכפר. יצוין כי בסמוך לאחר מכן הוקמה ועדה שבדקה הטענות שהועלו. פיטוריה היו לטענתה על רקע תלונתה זו ויש להעניק לה את ההגנה הקבועה בדין בחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין) התשנ"ז - 1977 (להלן: "החוק"). המבקשת טענה כי פעלה רבות למען ילדי הכפר וכי התנכלו לה אך בשל עמידתה לצד החניכים שאת טובתם ביקשה. המשיבה טענה כי המבקשת פוטרה לאחר שנתגלו כשלים רבים בעבודתה ולאחר שכל הניסיונות לתקן את הטעון תיקון נכשלו, מאחר שהמבקשת סירבה לבצע את עבודתה ולמלא אחר הוראות שקיבלה. לאחר שהשיחות עמה לא הועילו פנו מנהלי הכפר לסוכנות האחראית על הכפר ובסופו של דבר נתקבלה החלטה בסוף חודש יולי 2013, לזמן את המבקשת לשימוע. השימוע נקבע לאחר החגים, לבקשת ארגון העובדים ומתוך התחשבות במבקשת. בזימון לשימוע שנמסר למבקשת, ביום 1.10.13, הופיעו שלושה עניינים אליהם התבקשה להתייחס: א. היעדרויות מהעבודה ללא אישור ותיאום, ב. דיווחי שעות לא תקינים ויציאה ללימודים ללא קבלת אישור בניגוד לנהלים, ג. חוסר קבלת סמכות הממונים עליה ופנייה לא ראויה למנהלת בכפר גב' נעמה כץ. בסופו של השימוע, אליו התייצבה המבקשת עם בעלה, שהוא עורך דין במקצועו, נתקבלה ההחלטה על פיטוריה שיכנסו לתוקף ביום 24.10.13, כאשר המשיבה ויתרה על עבודתה בתקופת ההודעה המוקדמת. השימוע היה מפורט וענייני וכל טענותיה של המבקשת נשקלו, אך בסופו של דבר נתקבלה החלטה על פיטוריה. להחלטה זו לא היה כל קשר לתלונה שהגישה. התלונה שהגישה, נשלחה למצער ביום 5.8.13 (בהתאם לרישום הפקס המופיע עליה בת/1) כאשר עליה מודפס התאריך 2.8.13 בשעה שההחלטה להביאה לשימוע בשל כשלים מצטברים וחוסר יכולת להמשיך לעבוד, נתקבלה קודם לכן לאחר מהלכים רבים שנעשו לפתרון הבעיות שנוצרו ולא צלחו. אין אפוא כל קשר בין התלונה לפיטוריה. לגופו של עניין טענה המשיבה כי היו סיבות מוצדקות וטובות לפיטוריה כמפורט בפרוטוקול השימוע ובהחלטה שנתקבלה לאחריו. הסעד המבוקש הינו סעד של צו עשה, וזה לא יינתן אלא אם יוכח שיש למבקשת זכות ממשית וכזו אין לה. לא זו אף זו מדובר בסעד של אכיפת העסקה אישית ודרך המלך שאין לתת סעד כזה. ההליך לפנינו העידו המבקשת ומטעם המשיבה העידו גב' נעמה כץ וגב' שירלי קליין. נציין כי במהלך עדות המבקשת נכח בעלה באולם ומספר פעמים, חרף הערותינו, התערב בעדותה (פרוט' עמ' 13 ש' 15). לטענת ב"כ המשיב הבעל אף איים עליה (פרוט' עמ' 14 ש' 25). לאחר פרשת הראיות הוגשו סיכומים. הכרעה נקדים ונאמר כי החלטנו לדחות את הבקשה. העדפנו את עדויות עדות המשיבה, שעשו עלינו רושם מהימן. עדויותיהן היו קוהרנטיות, הן השלימו האחת את רעותה, ותאמו את המסמכים שהוגשו. לעומת זאת עדות המבקשת לא עשתה עלינו רושם מהימן והכל כפי שנפרט לקמן. עוד חשוב לומר בפתח דברינו כי כל האמור לעיל ולהלן הוא לכאורה ולצורך הסעד הזמני בלבד בשים לב למסגרת הדיון בסעד הזמני. מהראיות עולה כי היו כשלים ותקלות בעבודת המבקשת זמן רב קודם לתלונה שהגישה בראשית חודש אוגוסט 2013. הנהלת הכפר פנתה וביקשה את הסיוע של הסוכנות. כל המאמצים להביא לתיקון הכשלים לא צלחו. המבקשת המשיכה בשלה ולא קיבלה למעשה את הדרישות והכללים של הכפר והממונים עליה, הן לעניין שעות העבודה, הן לעניין דיווחים והן לעניין ההתנהגות מול הגורמים הממונים עליה בכפר. הנהלת הכפר בשלה - והמבקשת בשלה, מתנהלת לפי הבנתה תוך אי קבלת מרות הממונים עליה בעניינים רבים. המבקשת העלתה טענות רבות כלפי עובדי הכפר, באופן בוטה שאיננו מקובל ביחסי עבודה תקינים. תפיסתה של המבקשת מנוגדת לנורמות המקובלות של תרבות ארגונית וניהולית במקום עבודה ולא מאפשרת קיום מערך תקין של יחסי עבודה. חשוב לומר כי ההחלטה על הזמנת המבקשת לשימוע נתקבלה בסוף חודש יולי 2013 (נספח י' לתצהירי המשיבה) בתיאום עם נציגי ארגון העובדים. כאשר השימוע נדחה, לבקשת נציגי ארגון העובדים, עד לאחר החגים. תלונת המבקשת נתקבלה אצל המשיבה ביום 5.8.13 דהיינו לאחר שנתקבלה החלטה לזמנה לשימוע ובין השתיים אין קשר. דבר הכוונה לשלוח תלונה לא היה ידוע למי שהחליט לזמנה לשימוע. הכוונה לפטר את המבקשת בשל כשלים בעבודתה היתה כבר בשנה"ל תשע"ב, כאשר מנהל הכפר אותה עת, המליץ (במכתבו מיום 7.6.12 נספח א' לתצהירי המשיבה) להפסיק את עבודתה. לזכות המשיבה ייאמר כי לא אצה לה הדרך והמבקשת זומנה לפגישה עם נציגי הסוכנות וסוכם לתת לה הזדמנות בשנה"ל תשע"ג. עם תחילת שנה"ל תשע"ג פנה מנהל הפנימיה מר ארז לגב' נעמה כץ ולמנהל הכפר והודיע על סירובה של המבקשת לעבוד שני ערבים כנדרש (נספח ב' לתצהירי המשיבה). לאחר מכן זומנה המבקשת לשיחה עם גב' נעמה כץ וגב' שירלי קליין ביום 5.3.13. אף לאחר אותן שיחות וניסיונות, לא השכילה המבקשת לעבוד בהתאם לשעות ולדרישות של הממונים עליה. רק אז ולאחר התייעצות הוחלט ל ערוך לה את השימוע, כאשר בסופו של דבר נתקבלה ההחלטה ביום 31.7.13, לערוך לה שימוע. תלונתה של המבקשת הוגשה רק בתחילת חודש אוגוסט. מדובר בתלונה בה היא מעלה דברים כלליים אודות המציאות בכפר ובעיקר מציינת דברים משנים קודמות. נציין כי בשולי התלונה היא נוקטת לשון מאיימת : ולפיה אם לא תערך בדיקה היא תפנה לתקשורת כדי להביא העניין לתודעה הציבורית. המבקשת העידה כי אילו קיבלה את התפקיד בו רצתה, מרכזת חינוכית (נספח א' לתצהירה) ייתכן שכלל לא היתה מגישה את התלונה (פרוט' עמ' 8 ש' 24-25). נדמה שהסיבה להגשת התלונה היתה ניסיון ליצור לעצמה חסינות מפני פיטורים או מחמת כעסה על אי קבלת התפקיד בו חפצה, ושאליו הגישה מועמדות ביוני 2013. המבקשת טענה שהתלוננה גם בעבר אך לא היתה יכולה להצביע על מכתב כלשהו או תלונה כלשהי למעט דברים בעלמא. נדמה שתלונתה של המבקשת נועדה ליצור לה הגנה ,יש מאין, מפיטורים לאחר שחשה כי כלתה אליה הרעה. מעין היאחזות ב"קרנות המזבח", כאשר אין במכתב דברים קונקרטיים עדכניים. אכן נכון שהיו כשלים בעבודת הכפר או כפי שצוין בדו"ח, כשלים מנהיגותיים שבעטיים אכן נעשו חילופי גברי כבר בשנה"ל תשע"ד ונבחר מנהל כפר חדש, מר רוני הרניק. אין מכתב התלונה מכניס את עניינה של המבקשת לגדרי אלה הזכאים להגנה מפני פיטורים לאחר שחשפו שחיתות. נהפוך הוא. המבקשת השתמשה בעניין זה באופן מקומם וכדי להינצל מהשימוע הצפוי לאחר שהגדישה את הסאה בהתנהגותה. לסיכום נקודה זו נאמר כי לא הוכח קשר בין ההחלטה לזמנה לשימוע לבין התלונה שהוגשה בסמוך לאחר שכבר נתקבלה ההחלטה לזמנה כאמור. הרקע להזמנתה לשימוע היה העילות המפורטות במכתב ההזמנה לשימוע (נספח יא לתצהירי המשיבה). מדובר בהזמנה לשימוע, ברורה ומפורטת ובה טענות קונקרטיות אליהן נתייחס לקמן. באשר להיעדרות משעות העבודה ללא אישור וללא תיאום, צוין כי המבקשת מאחרת בבוקר ומעירה את החניכים מאוחר, מה שפוגע בסדר היום המתוכנן. בצהריים, בזמן שהיא צריכה להיות נוכחת בארוחה היא נעדרת (מה שהוסבר בכך שהיא צריכה לקחת את ביתה מגן ילדים שנמצא בנווה אילן). היא נעדרת מהשעות שהיא צריכה להיות נוכחת בהן גם מחמת לימודים אקדמיים בכל יום רביעי , מבלי שיש לכך אישור. באחת מההיעדרויות אירע מקרה חמור ביום 24.6.13 וחניכה עליה היתה המבקשת אחראית נשכחה בכפר ולא יצאה עם ההסעה לבריכה. מדובר בחניכה שצריכה היתה השגחה מיוחדת ונשכחה בשעה שהמבקשת נסעה לחנות צילום (כדי לקנות מתנה לעובד בכפר) וכדי להוציא את בנותיה. נציין כי מהמיילים של מנהל הפנימיה מר ארז נתן (נספח ח' לתצהירי המשיבה) עולה כי פעמים רבות נעדרה המבקשת מהמקום בו צריכה היתה להיות בחודשים יוני - יולי. כל כמה שכיהו בה לא עזר. אף קודם לכן ניתן לראות שלמנהל הפנימיה היו טענות כלפי המבקשת, שסירבה לעבוד שני ערבים באמתלות שונות (כאמור בנספח ג' לתצהירי המשיבה). בחודש מרץ נערכה פגישה מיוחדת עם המבקשת ועם גב' נעמה כץ שהיא המנהלת החינוכית של הכפר וגב' שירלי קליין שהינה אחראית על כוח אדם מטעם הסוכנות בפנימיות וביניהן בכפר. מטרת הפגישה היתה לנסות ולהחזיר את המבקשת למסלול עבודה מקובל ובין היתר להביאה לבצע את עבודתה, בשעות המקובלות. אף באותה פגישה (שסיכומה צורף כנספח ד' לתצהיר המשיבה) צוין כי עליה לעבוד שני ערבים בשבוע. המבקשת קיבלה סיכום הפגישה מיום 5.3.13 בסמוך לאחריה, אך השיבה עליה רק ביום, 2.6.13 כאשר במכתבה (נספח ה' לתצהיר המשיבה) היא אינה מקבלת על עצמה את הדרישה לעבוד שתי לילות אלא טוענת בעלמא כי יש מקרים שבהם היא עובדת שלושה לילות. נציין כי המבקשת טענה כל העת שהיא דואגת לחניכים. טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שהלכה למעשה, המבקשת לא נמצאת עימם בזמן ובמקום שצריך. יש לזכור כי מדובר בחניכים שחלקם דורש טיפול מיוחד ותשומת לב מיוחדת. מנהל הפנימיה מציין (באחת התכתובות נספח ח', מיום 8.6.13) כי המבקשת נעדרה בשעות ארוחת הצהרים, באמתלה שהיא צריכה להביא את בנותיה מהגן, ובין החניכים שנותרו ללא השגחה כנדרש, היה אירוע אלימות. מדובר במקרים רבים שבהם המבקשת, במקום לעשות את עבודתה, עשתה לביתה והפקירה למעשה את חניכיה (וראה גם עדותה של גב' נעמה כץ, פרוט' עמ' 23 ש' 10 -11 ו- 30 וכן עמ' 21 ש' 20). גב' כץ העידה כי היה עם המבקשת ויכוח גדול על השעות כאשר המבקשת סירבה לבצע את העבודה, חרף פגישות ושיחות שהיו עמה (פרוט' עמ' 21 ש' 25). נציין כי בעדותה טענה המבקשת (דבר שלא נטען קודם לכן - בשימוע או בתצהיר) כי אושר לה לצאת ולהעדר בצהריים (כדי להוציא את בנותיה מהגן) על ידי גב' כץ. טענה כבושה זו, הוכחשה על ידי גב' כץ (פרוט' עמ' 23 ש' 31 עמ' 24 ש' 2-1) שעדותה כאמור עשתה עלינו רושם מהימן, ואילו עדות המבקשת, אף בעניין זה, לא מהימנה עלינו. טענה נוספת שהועלתה בשימוע הייתה דיווחי שעות לא תקינים ויציאה ללימודים אקדמיים ללא אישור כנדרש. המבקשת מאשרת שיצאה ללימודים אקדמיים. בעדותה טענה כי יש לה אישור והיא התחייבה להציגו (פרוט' עמ' 13 ש' 8-22) אישור כזה לא הוצג. אילו היה ברשותה אישור כזה בוודאי היתה מציגה אותו. נציין כי עניין זה עלה מפורשות אף בשיחה מיום 5.3.13 עם נעמה ושירלי, בה צוין כי מדובר בלימודים ללא אישור. בתגובת המבקשת מיום 2.6.13 (נספח ה' לתצהיר המשיבה) כתבה המבקשת שמיד לאחר יום לימודים היא חוזרת לעבודה (ס' 5 למכתב) והתחייבה לעתיד לבוא להגיש בקשה מסודרת. ברור אפוא כי לא ניתן לה כל אישור ללימודים, כנדרש בנוהל הלימודים הקיים אצל המשיבה (נספח ז'). נראה שאף כאן פעלה המבקשת כפי שהתאים לה מבלי לציית להוראות הדורשות אישור הממונים. נמצא אפוא כי דבריה אודות אישור שיש לה, אינם אמת ואף הם פוגעים במהימנותה. טענה נוספת שהופיעה בהזמנה לשימוע, היתה אי קבלת סמכות הממונים עליה ואי נכונות לקבל הדרישות שנדרשה. הדבר בא לידי ביטוי כאמור לעיל בכך שסירבה לעבוד באופן קבוע שני ערבים בשבוע ובאי התייצבותה לעבוד בשעות שנדרשה (בארוחת הצהריים). אך גם בעניין סירובה לקבל את השיבוץ החדש שניתן לה לשנה"ל תשע"ד לא קיבלה התובעת את מרות הממונים עליה וזאת מאחר שהעדיפה לעבוד עם קבוצה אחרת. המבקשת לא התייצבה לעבוד עם הקבוצה, בראשית חודש ספטמבר 2013, ועשתה דין לעצמה, אף הפעם באמתלות שווא. המבקשת טענה כי סירבה לעבוד עם המדריך ששובץ לאותה קבוצה הואיל ומדובר במי שהטריד מינית ובא שיכור לעבודה. נראה כי התובעת נתלתה בטענה לא מבוססת זו, כדי להצדיק סירובה לעזוב את הקבוצה אליה הורגלה. באשר לטענה לפיה המדריך האחר מגיע לעבודה שיכור ומטריד מינית הרי שמספר גורמים בדקו את הטענה ואכן נמצא כי המדריך האחר (קובי) אמר משפט שלא במקומו אך המפקחת על הפנימיה וגם הממונה על ההטרדה המינית, סברו שמדובר בעניין שלא הצדיק המשך הליכים נגד אותו מדריך. באשר לטענה כי הגיע שיכור לעבודתו, הרי שמדובר במקרה אחד שבו הגיע לעבודה לאחר שהשתתף באירוע שמחה בו שתה אלכוהול יתר על המידה. הוא דיווח על כך לממונה עליו והלך לחדרו. הצגת המדריך קובי, על ידי המבקשת, כאילו מדובר במטריד מינית ושיכור חוטאת לאמת. נדמה שמדובר באמתלת שווא כדי להצדיק את סירובה, להדריך את הקבוצה שנקבעה לה. אף אם נכון היה הדבר, הרי שהיה על המבקשת לנהל עם הגורמים המוסמכים במשיבה דיון ענייני ולשמוע הסבריהם בעניינו של המדריך חלף הסתמכות על שמועות, ואולי היתה משתכנעת כי אין דברים בגו, או שניתן היה למצוא לכך פתרון ולהעבירה לקבוצה עם מדריך אחר. אולם, המבקשת התמקדה ברצונה להישאר עם קבוצתה משנה קודמת ואי רצונה להדריך עם המדריך האחר לא היה העיקר. במקום עבודה יש חובת ציות ולמעביד יש פררוגטיבה לקבוע את נהלי העבודה. אמנם, על המעסיק לאפשר לעובדיו להעלות טענותיהם ועליו להיות פתוח לשמוע אותן ככל שהן מועלות בזמן אמת ובצורה ראויה וככל שניתן להתחשב בהן בהתאם לצורכי העבודה, אך בסופו של דבר "המילה האחרונה" שמורה למעסיק. בנסיבות אלו, חובתה היתה להתייצב לעבוד עם הקבוצה שבה שובצה ולא עם קבוצה שאותה העדיפה מסיבות אישיות. אי קבלת מרות הממונים עליה ואי הבנה כיצד יש להתנהג במקום עבודה מתבטאת גם במסרון ששלחה למנהלת החינוכית - נעמה כץ - בו כתבה לה: "המינוי הלא מקצועי רק מוכיח את הקנוניה שיצרת בכפר. לא אתן לך או לאף אחד להמשיך לפגוע בצוות או בחניכים. אנחנו נפגש בקרוב ונוכיח מי מקצועי ומי לטובת החניכים". על כך השיבה לה נעמה: "מלי ערב טוב מצטערת שכך את חוות את הדברים שבת שלום". ועל כך השיבה המבקשת: "המשחק שלך נגמר". כשנשאלה על כך בשימוע השיבה המבקשת שהיא גאה במה שכתבה (ס' 31.4 לתצהיר גב' שירלי). נראה אפוא שהמבקשת מתקשה לקבל מרות ממונים עליה ולהפנים את התרבות הארגונית הדורשת משמעת במקום עבודה. לסיכום חלק זה נאמר כי שוכנענו שאכן התקיימו ההליכים הנכונים בעניינה של המבקשת וכי ההחלטה על פיטוריה נעשתה מטעמים מוצדקים ומסיבות ענייניות. נראה שאף מטעם זה יש לדחות את הבקשה להוציא צו זמני נגד החלטת הפיטורים. אף אם נבחן העניין מאספקלריה של צווי מניעה זמניים, הרי שכאן מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיבה. אכן היו בכפר כשלים של מנהיגות וכל איש הישר בעיניו עשה. המשיבה החליפה מנהל כפר ונבחר מר רוני הרניק בסמוך לשנה"ל תשע"ד. מר הרניק מנסה ליצור קבוצת עבודה ולהוביל את הכפר לתיפקוד נכון. בין היתר על ידי הנהגת העובדים וקביעת סדרי עבודה ומשמעת מתאימים. המבקשת כאמור מסרבת לקבל מרות ומסרבת להישמע להוראות הממונים עליה. היא אף מסרה דברים קשים על הממונים עליה כולל על מנהל הכפר (פרט' עמ' 18 ש' 24, ש' 2-1) ועל המנהלת החינוכית גב' נעמה כץ (פרוט' עמ' 5 ש' 17-19) וכך גם נגד עובדים אחרים (על מר ארז מסרה שהוא שקרן ,פרוט' עמ' 5 ש' 20- 21). לנוכח כל זאת ברור כי החזרתה לעבודה כעת תפגע בנסיון לשקם את הכפר לטובת חניכיו . החזרתה לעבודה עשויה לפגוע ביכולת לתקן את הצריך תיקון. היחסים שנוצרו קשים, או כפי שהיא עצמה אישרה "סיטואציה לא נעימה לי ולהם" (פרוט' עמ' 7 ש' 30). לנוכח זאת יש לומר כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיבה ויש לדחות הבקשה לצו עשה זמני. סוף דבר לא מצאנו קשר בין תלונת המבקשת לבין פיטוריה, שנעשו מסיבות מוצדקות, כמפורט בפרוטוקול השימוע ובהחלטה. אין מקום להוצאת צו מניעה זמני אף לנוכח מאזן הנוחות, הנוטה לטובת המשיבה. נשוב ונדגיש כי כל קביעותינו לעיל הינן לכאורה בלבד לצורך הסעד הזמני. ולפני סיום נודה לשני עורכי הדין שעשו עבודה טובה מאד . לאור כל האמור הבקשה נדחית. המבקשת תשלם הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪ תוך 30 יום. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום. פיטורים