bmi עודף משקל - אחוזי נכות (ביטוח לאומי)

bmi עודף משקל - אחוזי נכות (ביטוח לאומי) 1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 3.10.13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 0% נכות צמיתה מתאריך 1.7.10 (להלן: ההחלטה). 2. טענות המערער: 2.1 לענין הקביעה בתחום הנפשי - הוועדה לא שקלה כראוי את האמור בחוות הדעת של ד"ר דורסט לענין מצבו הנפשי של המערער. 2.2. לענין הקביעה בתחום האורטופדי - הוועדה מצאה הגבלה בצוואר אולם על אף הממצאים שמצאה לא קבעה למערער נכות כלשהי. הוועדה קושרת את מצבו של המערער לעודף משקל ולחוסר שיתוף פעולה וטוענת להאדרה אולם הוועדה נמנעה מלהזהיר את המערער ואינה מבהירה בקביעתה מה כוונתה כי המערער סובל מעודף משקל בלי לפרט מהו עודף המשקל ואיזה BMI יש למערער. 2.3 הוועדה מציינת כי חוות הדעת של ד"ר ספרן הוגנת אולם היא אינה מתמודדת עם הטענות המפורטות בה. 3. טענות המשיב: 3.1 לאור קביעת הוועדה כי חל שיפור מאז חוות הדעת של ד"ר דורסט במצבו של המערער בעוד שגם בחוות דעתה של ד"ר דורסט מצויין כי המערער חזר לעבודתו לאחר 3 ימים וכן צויין כי הוא אינו מקבל טיפול או מעקב פסיכיאטרי מאז 7/10, מוסכם כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית באותו הרכב על מנת שתתן דעתה לענין זה ותשקול האם יש בו כדי לשנות מקביעותיה. 3.2 לגבי הטענות במישור האורטופדי - הועדה התכנסה בשני מועדים, בבדיקתה מ- 25.4.13 מצאה כי המערער מתנייד בכבדות בשל משקלו, הועדה אומנם מצאה כי המערער נמנע מלבצע תנועת כיפוף אך ביצע אותה בהסח הדעת באופן מלא. לאור האמור אין מדובר בחוסר שיתוף פעולה ובנסיבות אלה קביעת הוועדה בדבר האדרה אינה מחייבת אזהרה שכן הלכה היא כי על הוועדה להזהיר מבוטח בדבר חשד לחוסר שיתוף פעולה רק מקום בו יש חוסר כזה הלכה למעשה ולא במקרה בו המבוטח משתף פעולה עם הוועדה גם אם מגזים בפעולותיו וראה לענין זה עב"ל 15185/10/11 קגנובסקי נ. המוסד. 3.3 עוד בבדיקתה מציינת הוועדה כי קיים עיבוי של הרקמה הרכה בצוואר הנובע מעודף משקל שהוא המקשה על התנועות הסיבוביות. בנוסף מציינת הוועדה כי תנועות היישור והכיפוף נמצאו מלאות. בפרוטוקול המסכם הוועדה מתייחסת לחוות הדעת ומציינת הסתייגותיה ממנה באופן מפורט. הוועדה קובעת: כי לא נמצא עדות לנזק נוירולוגי. כי אין קשר סיבתי עת היא מציינת את נושא עודף המשקל וכן את טווח התנועות המלאה שנמצא בהיסח הדעת והשיפור הניכר בתנועותיו הן בצוואר והן בגב, צילומי רנטגן תקינים. לפיכך קובעת הוועדה בנוסף כי אין קשר סיבתי בין המצב הנטען לבין התאונה. קביעתה מנומקת ומבוססת על ממצאים רפואיים ובדיקתה הקלינית. 3.4 באשר לחוסר המשקל - המערער מאובחן מסובל OBESYTY עוד משנת 2006 . מסיכום האשפוז מצויין נתון משקל של 93 ק"ג המהווה BMI 30 ואני מגישה מסמך מתיקו של המערער התומך באמור. הועדה בפרוטוקול מציינת כממצא כי המערער סובל ממבנה גוף גדול והוא מתנייד בכבדות. סוג הבדיקה שעל הוועדה לבצע כדי להגיע למסקנותיה גם לגבי עודף משקל הוא ענין רפואי המסור לשיקול דעתה הבלעדית. בנסיבות אלה, לא נפלה טעות בקביעת הוועדה ובהתייחסותה לטענה לנכות בתחום האורטופדי. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור כפי הסכמת המשיב שניתנה במסגרת הדיון שהתקיים בתיק בפני כב' הרשמת שגית דרוקר בתאריך 8.4.14. 7. לא מצאתי בשאר נימוקי הערעור, ככל שהם מתייחסים לקביעות הוועדה בתחום האורטופדי, כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחה מטעם המערער ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו. 8. הוועדה התכנסה בשתי ישיבות. בישיבתה הראשונה ביום ה- 25.4.13 שמעה הוועדה את תלונות המערער ובא כוחו (סעיפים 19-20 לפרוטוקול), אשר ציינו כי המערער סובל מחולשה בידיים ומתקשה בהליכה, טופל אצל פסיכיאטר, שוכח דברים, עצבני. 9. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "בדיקה פסיכאטרית נראה מסודר בהופעתו החיצונית ערני למתרחש סביבו. משתף פעולה, עונה לשאלות לענין. מוסר תלונות שנשמעות כביטוי למצוקה הסתגלותית, אין עדות לדכאון קליני ו/או תסמינים בתר חבלתיים, אפקט תואם, בוחן המציאות תקין. בבדיקה: נראה בעל מבנה גוף בריא, מלא מתנייד בכבדות בעת כניסה לחדר הבדיקה, מוסר שאינו יכול להתפשט נעזר לדבריו באישתו אך לא הגיעה עמה. לאחר הסבר וישיבה על כסא הצליח לפשוט בגדיו, כולל גרביים, מוריד חולצה כאשר ידיו למעלה ותנועות הכתפיים מלאות. לבקשת ביצוע כיפוף עמוד שדרה נמנע מכיפוף ומבצע כיפוף מינימלי בטענה לכאב. בתנועות סיבוביות התנועות נראות טובות. הן בסיבוב והן בהטיה לטרלית. בישיבה על מיטת הבדיקה מסוגל ליישר ברכיו, לבצע אקסטנציה של הבהונות כאשר גבו בכיפוף בשכיבה כח גס תקין בכפות רגליו. מוסר על ירידה בתחושה לאורך כל הגפה השמאלית בצורה דורקולרית כולל ירידה בתחושה בדופן הבטן השמאלית עד גובה הפטמות. אין דלדול בשרירים ואילו הרגל שלדבריו קיימת בה הקרנה ההיקף גדול ב- 2 ס"מ מאשר בצד הימני..." (ההדגשות הוספו א.ק.) 10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "הוועדה עיינה בחוות דעתה של ד"ר דורסט. ד"ר דורסט מתארת מצב עדכני לסוף 2012. לציין כי מאז החלו שינוי לטובה. התובע חזר לעבוד באופן מלא, אינו נמצא במעקב או טיפול קבוע מזה כשנתיים. לאור האמור לעיל הוועדה סבורה כי מצבו עונה לקריטריונים של סעיף 34(א)(1) - 0% דוחה הערעור מבחינה נפשית ומאשרת קביעת הוועדה המחוזית. המשך בדיקה אורטופדית: בבדיקת הצוואר התנועות טובות אמנם קשיים בעיבוי של הרקמה הרכה בצוואר אשר מקשה בעיקר על תנועות סיבוביות אך בכיפוף ויישור התנועות מלאות. כפות ידיו מיובלות במידה שווה, כח שרירים תקין וחזק. לצורך סיכום דיון יש צורך: צילומי שבוצעו ביום הפגיעה בבי"ח הלל יפה ב- 6/09. צילומים עדכניים של עמוד שדרה AP + LAT + 2 אלכסוני. עמוד שדרה צווארי APּ+LAT..." (ההדגשות הוספו א.ק). הוועדה מתכנסת לישיבתה המסכמת בתאריך 3.10.13 לאחר קבלת הצילומים שנתבקשו על ידה ומבהירה בפרק הממצאים הרפואיים (סעיף 21) כדלקמן: "בצילום מ- 7.6.09 צילום אגן תקין ללא שברים. ע"ש מותני ללא עקמת. צילומים מ- 13.5.13 ע"ש צווארי לורדוזיס שמורה. מרווחים בין חוליתיים תקינים ללא ממצא טראומתי בחוליות הצוואר עמוד שדרה מותני לורדוזיס שמורה ללא שברים. אוסטיאופיט קדמי בחוליה L3, L4. צילומי כתפיים ללא שברים ללא פרוזיס עמדה תקינה של ראש ההומרוס במפרק. עיון בתיק הרפואי מתאריך 13.12.06 נפגע בתאונת דרכים בתור נהג נחבל בצוואר בית חזה ורגל שמאל, צילומים ללא עדות לנזק חבלתי גרמי, ברישום יש תאונת דרכים מ- 7.5.09. ב- 5/03 רישום - מופנה לבדיקות עקב כאבי ברך שמאל ירך שמאל וכתף שמאל מצויין גם אז עודף משקל תיאור של BMI בסביבות ה- 30. אבחנות 10.6.07 - כאבי גב תחתון ופגיעות בדיסקים." (ההדגשות הוספו א.ק.). 12. בפרק סיכום ומסקנות מציינת הוועדה (סעיף 21) כדלקמן: "הוועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר אורי ספרן מ- 1/12, למעלה משנה טרם בדיקת הוועדה. יש לציין כי חוות הדעת נראית הוגנת קיימת התייחסות לתולדות עברו הרב בנושא כאבי הגב ותאונות קודמות אך הוועדה בבדיקתה לא מתרשמת: א. מנזק נוירולוגי אשר בא לידי ביטוי עקב חוסר התאמה מוחלט בין הפיזור האנטומי לבין בדיקתו שאינה תואמת. כמו כן תלונות באזור הבטן עד הפטמות. ב. לגבי תנועות ע"ש מדובר באדם גדול ממדים בעל BMI גבוה דבר המכביד על תנועותיו אשר בנוסף בעת הבדיקה הפורמלית נמנע מלהתכופף אך בעת הבדיקה בישיבה ובהיסח הדעת קיים שיפור ניכר בתנועותיו הן בצוואר והן בגב. ג. צילומי הרנטגן המראים על לורדוזיס שמורה הן בחוליות הצוואריות והן בחוליות המותניות אינם באזור הגב העליון. יש אוסטיופטים ליטרליים רבים. אין הוועדה יכולה לקשור את מצבו הרפואי כיום לתאונה הנדונה ועל כן קובעת כי בהקשר לתאונה הנדונה לא נותרה נכות הבאה לידי ביטוי באחוזים..." (ההדגשה הוספה א.ק.) 13. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 14. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 15. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). במקרה דנא, סבורה אני כי החלטת הוועדה ככל שהיא מתייחסת לקביעתה בתחום האורטופדי - הינה מפורטת דיה ומאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה וקביעותיה של הוועדה הינן בתחום הרפואה ונתונות לסמכותה הבלעדית. הוועדה מבהירה כי ביצעה למערער בדיקה אורטופדית מקיפה אומנם המערער הפגין כאב אולם לא נצפו הגבלות בתנועה תנועות הכתפיים המלאות, תנועות סיבוביות מלאות, מסוגל ליישר ברכיים וכוח גס תקין. הוועדה מבהירה כי תחילה סרב המערער לבצע פעולות כיפוף אך הוסבר למערער כי עליו לבצע פעולות אלה, ומוסיפה כי בהיסח הדעת נצפו על ידי הוועדה תנועות תקינות של המערער כאשר הקושי על פי דברי הוועדה בתנועות הסיבוביות נובע ככל הנראה מהיות המערער כבד משקל - אין מניעה כי הוועדה תסיק מסקנותיה על סמך ממצאים אלה וקביעתויה בעניין האמור הינן רפואיות וביה"ד לא יתערב בהן. הוועדה אף מוסיפה כי האמור בשילוב הצילומים ההדמייתיים אותם ביקשה אינם מצביעים על נזק חבלתי כלשהו שיכול להיות קשור לתאונה שהוכרה אלא שינויים ניווניים. גם קביעתה זו של הוועדה הינה רפואית ועל כן ביה"ד לא יתערב בה. הוועדה מבהיר בנוסף כי התנועות המלוות בכאב או התנגדות מצד המערער הם פועל יוצא מהיות המערער כבד גוף ובעניין האמור מפנה הוועדה למסמכים מתיקו של המערער. גם קביעות אלה של הוועדה הינן רפואיות המסורות לשיקול דעתה הבלעדי של הוועדה תוך שהוועדה מבהירה הסתייגותה מחוות הדעת של המומחה מטעם המערער באופן המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה של הוועדה וקביעותיה בעניין האמור. על כן לא נפל כל פגם בקביעותיה בתחום האורטופדי של הוועדה. 16. לאור המפורט לעיל - הערעור מתקבל כפי הסכמת המשיב. לאור קביעת הוועדה כי חל שיפור מאז חוות הדעת של ד"ר דורסט במצבו של המערער בעוד שגם בחוות דעתה של ד"ר דורסט מצויין כי המערער חזר לעבודתו לאחר 3 ימים וכן צויין כי הוא אינו מקבל טיפול או מעקב פסיכיאטרי מאז 7/10, עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית באותו הרכב על מנת שתתן דעתה לענין זה ותשקול האם יש בו כדי לשנות מקביעותיה בתחום הנפשי. 17. המשיב ישלם למערער סך של 2,500 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד תוך 30 יום מהיום. 18. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים.אחוזי נכותנכותביטוח לאומי