יישור יתר בצוואר: אחוזי נכות בביטוח לאומי בגין תאונת דרכים הרקע העובדתי 3. לפי העולה מן התיק, המשיבה, מבשלת במקצועה, נפגעה בתאונת דרכים ביום 16.1.11 ופגיעתה הוכרה כתאונה בעבודה (להלן: התאונה). ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למשיבה שיעורי נכות זמנית כמפורט להלן: 30% מיום 4.2.11 ועד ליום 13.3.11; 30% מיום 7.4.11 ועד ליום 31.8.11; 20% מיום 1.9.11 ועד ליום 30.4.12; 10% מיום 1.5.12 ועד ליום 31.10.12. על כך הגישה המשיבה ערר לוועדה, במסגרתו ביקשה להתייחס לבדיקת C.T. שנערכה לה וכן לחוות דעתו של דר' סלטי שהוגשה מטעמה. ביום 27.11.12 עמדה המשיבה לפני ועדה רפואית לעררים, אשר קבעה בסעיף ממצאים ונימוקים, כדלקמן: "אין ספזם בשרירי הצוואר. אין רגישות ממוקמת בחוליות הצוואריות. תנועות צוואר: יישור יתר ?40 כיפוף עם נגיעת הסנטר בבית החזה. סיבוב לצדדים ?80 בכל צד. הטיה לצדדים ?30 לכל צד. C.T. עמ"ש צווארי מתאריך 13.5.12 בלט דיסק 6C-5C שינויים ניווניים ובלט דיסק 7C-6C. EMG מיום 7.3.12 תמונה נוירופיזיולוגית המתאימה לפגיעה שורשית 6C-5C מימין וללא סימני דנרבציה פעילה. בבדיקה נוירולוגית: ללא חולשה ... בגפיים העליונות ההחזרים הופקו שווים ותקינים שוני בתחושה בגפה ימנית עליונה בצורת כפפה." הוועדה אבחנה כי המשיבה סובלת מ"חבלה בצוואר". בפרק הסיכום והמסקנות פירטה הוועדה, כדלקמן: "הועדה לא מצאה הגבלה בתנועות הצוואר וגם לא סימני גירוי שורשי. הועדה עיינה בחוות דעתו של דר' סלטי מתאריך 25.11.12 ולא מצאה מגבלות בצוואר וסימני גירוי שורשי ולכן לא מקבלת את מסקנתו לגבי נכות בצוואר. ולכן אין נכות בתחום הנוירולוגי והאורטופדי. הוועדה דוחה את הערר ומאשרת את מסקנות ועדה מדרג I." על החלטה זו הגישה המשיבה ערעור לבית הדין האזורי. 4. לפני בית הדין האזורי טענה המשיבה, כי מעיון בפרוטוקול הוועדה עולים ממצאים ברורים המעידים על כך שהיא סובלת מהגבלות בתנועות הצוואר. חרף ממצאים אלה, לא יישמה הוועדה סעיף ליקוי מתאים בעניינה. הוועדה לא התייחסה לקביעותיו של דר' סלטי ולטווחי התנועה שפירט בחוות דעתו, למרות שבבדיקת המשיבה נמצא כי טווחי התנועה ביישור הצוואר מוגבלים יותר ממה שמצא דר' סלטי. משכך, היה על הוועדה ליישם את סעיף ליקוי 37(5) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, שעניינו הגבלת התנועות בעמוד השדרה הצווארי. לעניין קביעות הוועדה בתחום הנוירולוגי טענה המשיבה, כי לא ברור כיצד קבעה הוועדה שאין סימני גירוי שורשי נוכח חוות דעתו של דר' סלטי וממצאי בדיקת ה-EMG שעמדה לפניה. כמו כן, קביעת הוועדה אינה עולה בקנה אחד עם קביעתה לפיה קיים שוני בתחושה בגפה הימנית העליונה. עוד טענה המשיבה כי הוועדה לא התייחסה לטענותיה בעניין שיעורי הנכות הזמנית שיש לקבוע לה בהתאם לחוות דעתו של דר' סלטי או לטענתה כי יש לקבוע לה דרגת נכות יציבה. לפיכך ביקשה המשיבה כי עניינה יוחזר לוועדה בהרכב אחר. פסק הדין של בית הדין האזורי 5. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כדלקמן: "הוועדה מציינת כאמור, כי מצאה יישור יתר 400 כיפוף עם נגיעת הסנטר בבית החזה וכן שוני בתחושה בגפה ימנית עליונה בצורת כפפה. בצד אלה קובעת הוועדה כי היא לא מצאה הגבלות בתנועה ואף לא סימני גירוי שורשי אך אינה מבהירה מה משמעות ממצאים אלה שמצאה בהתייחס ליישור ייתר בפרט לאור קביעתה המסכמת כי לא מצאה הגבלה בתנועות ומה משמעות של שוני בתחושה ביחס לקביעתה כי לא נמצאו סימני גירוי שורשי וביחס לנכויות הזמניות שקבעה באופן שיאפשר התחקות אחר קביעתה המסכמת וזאת בפרט בשים לב לעובדה כי המערער ביקש לערער על גובה הנכויות הזמניות שנקבעו לו כאמור מפי המערער בסעיפים 19-20 לפרוטוקול. כן יש לציין, כי אף ב"כ המשיב עצמו ציין במסגרת הדיון שהתקיים בתיק, כי לא ברור אם מדובר ביישור תקין אם לאו ביחס לממצאי הוועדה אם לאו אך יש לדידו להתייחס לקביעה הכוללת של הוועדה. כדי לבחון קביעתה הכוללת של הוועדה יש להתחקות אחר שלבי קבלת ההחלטה באופן שיובהרו שלבים אלה גם ביחס לממצאים שכן נמצאו על ידי הוועדה. ... לאור האמור לעיל - הערעור מתקבל חלקית בלבד. על אף שהערעור התקבל חלקית (שכן הוועדה כן מבהירה חלק מהחלטתה לפיה לא מצאה סימני גירוי שורשי ביחס לבלטים שנמצאו לגביהם לא נמצאה דנרבציה פעילה וזאת בניגוד לטענת ב"כ המשיב), הרי שלאור מספר האמרות של הוועדה, לפיה על אף הממצאים אליהם הופנתה הוועדה, לא ניתנה התייחסות במסגרת הקביעה המסכמת הרי, שבנסיבות אלו, קיים חשש, כי הוועדה תהיה נעולה בדעתה לקביעתה המסכמת. בנסיבות אלה אני מורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה בהרכב שונה, אשר תדון בערר שהוגש על ידו מלכתחילה. פרוטוקול הוועדה נשוא הערעור לא יונח בפניה ויוצא מהתיק" [ההדגשות במקור, ר.ר.]. בקשת רשות הערעור 6. המוסד לביטוח לאומי טוען בבקשתו, בין היתר, כי לא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הוועדה. הוועדה נימקה את החלטתה, ממנה עולה באופן ברור כי לא נותרה למשיבה כל נכות בתחום הנוירולוגי או בתחום האורטופדי. עוד טוען המוסד כי בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי הוועדה הבהירה חלק מהחלטתה. על אף קביעה זו הורה בית הדין להשיב את עניינה של המשיבה לוועדה בהרכב אחר. לגישתו, היה מקום להשיב את עניינה של המשיבה לוועדה באותו הרכב ולהורות לה לנמק את החלטתה כדבעי. 7. בתגובתה טוענת המשיבה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה בדקה את המשיבה ומצאה כי טווח תנועות צווארה מוגבל יותר מן הטווח שאותו ציין דר' סלטי בחוות דעתו. החלטת הוועדה לעניין זה אינה מנומקת. נוסף על כך לא נימקה הוועדה את קביעתה בעניין שיעור הנכויות הזמניות, ולא התייחסה כדבעי לחוות דעתו של דר' סלטי. נוכח זאת, "מקביעתה של הוועדה 'זועקת' מגמתיות המחייבת השבת עניינה של המשיבה לדיון בפני וועדה בהרכב אחר". הכרעה 8. לאחר שעיינו בבקשה על נספחיה, בפסקי הדין של בית הדין האזורי, בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 27.11.12 ובכלל המסמכים שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו. 9. מעיון בפרוטוקול הוועדה נמצא כי הוועדה אכן לא נימקה את קביעותיה הן לעניין משמעות הממצאים על הגבלות בתנועה והן לעניין שיעור הנכויות הזמניות. על כן צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי יש לקבל את ערעור המשיבה ככל שהוא נוגע לסוגיות אלה. משכך, אין לקבל את טענות המוסד ולפיהן נימקה הוועדה את החלטתה כדבעי. 10. עם זאת, נפסק לא אחת כי דרך המלך בקשר להחזרת עניין לוועדה רפואית היא החזרתו לוועדה באותו הרכב. רק במקרים חריגים בהם עולה חשש של ממש כי הוועדה תהא "נעולה" על החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות, או במקרים חריגים אחרים, מועבר העניין לוועדה בהרכב אחר (ראו עב"ל 778/08 מיכאל דהן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 19.10.09 בפסקה 7; עב"ל 231/09 ד"ר אריה קופפרברג - המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.10.09, בפסקה 8 וההפניות שם בר"ע 270/10 דורון צאלי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 1.7.10). מבחינת כלל המסמכים שבתיק נראה כי לא התקיימו בעניינה של המשיבה נסיבות חריגות המצדיקות את החזרת הדיון בעניינה לוועדה בהרכב אחר. מבחינת פרוטוקול הוועדה לא מצאנו כי הוכחה טענת המשיבה כי מקביעתה של הוועדה עולה 'מגמתיות'. עוד יצוין כי הוועדה התכנסה בהרכבה הנוכחי פעם אחת, ומשום שלא נימקה את החלטתה כדבעי עליה להשלים מלאכתה. אין כל סיבה להכריע מראש, כי הוועדה תיוותר בדעתה לאחר שתשמע את טענות המשיבה ובא כוחה לעניין הצורך בנימוק ההחלטה, ותהא נעולה בהחלטתה הקודמת. 11. משכך, עניינה של המשיבה יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב. הוועדה תשוב ותידרש לטענות שהועלו בערר שהגישה המשיבה. בהקשר זה תבהיר הוועדה מה משמעות הממצאים שמצאה בבדיקה הקלינית בהתייחס למצבה של המשיבה בעמוד השדרה הצווארי, ותתייחס באופן מפורט ומנומק לחוות דעתו של דר' סלטי ולטווחי התנועה שפורטו שם. לאור הממצאים שמצא דר' סלטי בחוות דעתו ולאור הממצאים שמצאה הוועדה בבדיקה הקלינית שערכה למשיבה, תתבקש הוועדה להתייחס לשאלה האם יש מקום לקבוע למשיבה דרגת נכות יציבה, ואם כן, לפי איזה סעיף ליקוי. בהקשר זה, תתייחס הוועדה לטענות המשיבה שהועלו בעררה בקשר לשיעורי הנכות הזמנית והיציבה שיש לקבוע לה. נוסף על כך, תתבקש הוועדה להתייחס פעם נוספת לממצאי בדיקת ה-EMG שעמדה לפניה כמו גם לקביעתה לפיה בבדיקה הנוירולוגית של המשיבה נמצא "שוני בתחושה בגפה ימנית עליונה בצורת כפפה", ולנמק האם יש בכך כדי לקבוע למשיבה דרגת נכות זמנית או יציבה, ואם כן, לפי איזה סעיף ליקוי. 12. סוף דבר ערעור המוסד מתקבל בחלקו כאמור בפסקה 11. אין צו להוצאות. נכותצווארתאונת דרכיםאחוזי נכותביטוח לאומי