הפעלת תקנה 15 למרות העדר ירידה בהכנסות לאחר התאונה 1. זהו ערעור כנגד החלטת ועדה רפואית לעררים (להלן: "הוועדה"), שקבעה כי נכותו הרפואית של המשיב מתאונת עבודה בה נפגע ביום 18.03.11 עומדת על 15%, והחליטה להפעיל את תקנה 15 בעניינו, תוך שהיא מגדילה את נכותו ברבע. כך שלמשיב נקבעה דרגת נכות יציבה בשיעור של 18.75% בתחולה מיום 01.02.12. ערעורו של המל"ל מתייחס רק לעניין החלטת הועדה להפעיל את תקנה 15. 2. לטענת ב"כ המערער, טעתה הוועדה אשר הפעילה בעניינו של המשיב את תקנה 15, וזאת מבלי לבחון את התנאים הנדרשים להפעלת התקנה, לרבות בעניין הירידה בהכנסה. בפני הוועדה הוצג חישוב הכנסות המשיב לפיו חלה ירידה של 12% בלבד, חישוב שלפיו לא חלה ירידה בהכנסות לאחר הפגיעה. 3. ב"כ המשיב, לעומת זאת, ביקשה לדחות את הערעור, באשר לגישתה הוועדה לא טעתה בהחלטתה. לטענתה, הירידה של 12% בשכר אינה משקפת את הירידה האמיתית בהכנסות. שכרו של המשיב מושפע משעות נוספות, מדמי קדימה ששולמו ומרכיבים נוספים שאינם שכר עבודה. הוועדה אינה חותמת גומי והיא נימקה את החלטתה תוך שימוש במילה "עקב סוג עבודתו", "עקב" היא מילת הנמקה. במידה ויוחלט על השבת עניינו של המשיב לוועדה, הרי שיש להפנות את תשומת לבה לנתונים העולים מתלושי השכר ולפיהן השכר של המשיב מושפע מתוספות למיניהן. דיון והכרעה 4. עיון בפרוטוקול הוועדה בישיבתה מיום 16.06.13, מראה כי הוועדה ציינה את הממצאים שדלקמן - "הועדה שמעה את השגות בא כוח הנפגע וקראה שוב את ממצאי הועדה בבדיקה מ 5/8/12, בהן התברר כי ישנה רק הגבלה קלה באבדוקציה במצב כזה אין הגבלה בתפקוד היד מלבד בעבודה בהרמת יד כמו צבעות וחשמלאות שלא התקיים אצל התובע שהוא מפעיל אמבטיית...אין בעבודתו צורך בהרמת היד מעל גובה הכתף. מאחר ועו"ד ציין בפני הועדה שהנפגע עובד שעות נוספות רבות כלומר עובד הרבה מעבר לשעות הרגילות מאחר ועוד ציין כי ההנחיות הינן שלא לקחת בחשבון שעות נוספות מבקשת הוועדה בדיקת הנושא ע"י פקיד תביעות ואם יש צורך חישוב מחדש של הירידה בהכנסות. עם קבלת המבוקש יסוכם בהעדר". 5. הועדה התכנסה בשנית ביום 17.11.13, וציינה, לעניין הפעלת תקנה 15 את הדברים הבאים - "הועדה עיינה בפרוטוקול ועדת ערר מיום 5.8.12 כמו כן עיינה בבדיקת חישוב ירידה בהכנסותיו ע"י פקיד תביעות מיום 16.10.13. עקב סוג עבודתו הועדה מפעילה תקנה 15 ב 1/4. הנכות הצמיתה היא בשיעור 15% לפי סעיף 41(4)ב' בגין כתף ימין מיום 1.2.12. נכות 15% 1/4 ת' 15 3.75, סה"כ 18.75 מיום 1.2.12" 6. תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 (להלן ולעיל: "תקנה 15"), קובעת כמפורט להלן: "(א) הוועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31 (ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ- 20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%. (ב) הוועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. (ג) (נמחקה) (ד) הוועדה תקבע את דרגת הנכות לפי תקנה זו רק לגבי אותן הפגימות הנובעות מהפגיעה בעבודה שבקשר אתה נקבעה דרגת הנכות, ולאחר שנוכו פגימות שאינן קשורות באותה פגיעה בעבודה". עינינו הרואות, אם כן, כי על מנת שתופעל תקנה 15, יש צורך בקביעה בדבר קיומם של שני תנאים מצטברים - ראשית - שהנפגע אינו יכול לחזור לעבודתו או עיסוקו. שנית - שהפגיעה הביאה לירידה ניכרת, ולא לזמן מוגבל, בהכנסותיו. (וראה את שנפסק בעבל 180/09 המוסד לביטוח לאומי - שמריה בן אלטא, ניתן ביום 11.11.10). 7. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי החלטת הוועדה להפעיל בעניינו של המערער את תקנה 15 אינה מנומקת דיה ולא ניתן להבין מלשונה מדוע החליטה להפעיל את התקנה רק לכדי רבע הנכות שנקבעה. במיוחד אמורים הדברים בהינתן העובדה שכל שניתן היה להבין מדברי הוועדה הוא כי נכותו של המשיב אין בה כדי להשפיע על כושר עבודתו: "התברר כי ישנה רק הגבלה קלה באבדוקציה במצב כזה אין הגבלה בתפקוד היד מלבד בעבודה בהרמת יד כמו צבעות וחשמלאות שלא התקיים אצל התובע שהוא מפעיל אמבטיית...אין בעבודתו צורך בהרמת היד מעל גובה הכתף". הדברים עולים גם כן, וביתר שאת, מפרוטוקול וועדה הרשות לעניין תקנה 15 שהתכנסה ביום 04.01.13, וציינה כי "פגיעתו בכתף לא תמנע ממנו מלחזור לעבודה, מאחר והמוגבלות הינה מינימלית מבחינה תפקודית...". באשר לירידה בהכנסות, הרי שקיימת מחלוקת בנוגע לשיעור הירידה בהכנסתו של המשיב בתקופה הרלוונטית, כאשר מעיון בהחלטת הוועדה לא עולה באופן ברור החלטתה בעניין זה. על הוועדה היה לבחון אם חלה ירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו של המשיב, והאם קיים קשר בין הנכות לבין הירידה בהכנסות, וזאת לא עשתה. עם זאת, מקבלת אני טענת ב"כ המשיב, לפיה בכל הנוגע לבחינת השינוי בהכנסות המשיב אין מובאות בחשבון תוספות להכנסות כגון הכנסות משעות נוספות ומרכיבים אחרים שאינם שכר עבודה. ברי שאין מדובר בחישוב נומינלי גרידא של ההכנסות, אלא בבחינה מהותית, היינו האם חל שינוי בהשפעה של נכותו של המשיב על הכנסתו. ויפים לעניינו, בשינויים המחויבים, הדברים שהובאו בפסק הדין שניתן בבל 1662/07 אברהם אבו קסיס - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 31.12.07), ולאמור - "כך למשל צמצום בפער ההשתכרות בעקבות עבודה בשעות נוספות, אותן לא נדרש הנפגע לבצע עובר לפגיעה, אינו יכול להחשב כצמצום המצדיק הפעלתה של תקנה 17, שהרי מידת ההשפעה של הפגיעה לא השתנתה. גידול בהשתכרות בעקבות עבודה נוספת מלמד דווקא כי הנפגע עושה מאמצים על מנת להעלות את רמת השתכרותו, מאחר ומידת ההשפעה של הפגיעה נותרה בעינה.... מקבלים אנו את עמדתו של התובע כי היה על ועדת הרשות להתחשב, ולבחון את הפרמטרים השונים שנפגעו בעקבות פגיעתו, וכי אין די בבדיקה כמותית של ההשתכרות לפני ואחרי הפגיעה". עוד יש לציין, כי בנסיבות העניין, משדרגת נכותו הרפואית של המשיב נמוכה מ - 20%, הרי שבהתאם לתקנה 16א לתקנות אין חובה מצד הוועדה להתייעץ עם וועדת הרשות והבחירה בהקשר זה נתונה לה (ראה לעניין זה את שנפסק בדב"ע נו/01-42 המוסד לביטוח לאומי - עדה פנץ, פד"ע ל 321). 8. אשר על כן, הערעור מתקבל באופן זה שעניינו של המשיב יוחזר לוועדה על מנת שזו תדון מחדש בנושא הפעלת תקנה 15, ורשאית היא, ככל שתמצא לנכון, להיוועץ עם וועדת רשות לעניין זה. המשיב יוזמן לדיון בפני הוועדה ויוכל לטעון טענותיו בעניין זה. החלטת הוועדה בנושא הירידה בהכנסות תהיה מפורטת ומנומקת תוך שהיא לוקחת בחשבון את ההערות שהובאו לעיל. 9. בנסיבות העניין, לא יינתן צו להוצאות. 10. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. תקנה 15 (ביטוח לאומי)