מבחן תלות (סיעוד) - האם הניקוד במבחן ה-ADL משקף את המצב ?

האם הניקוד במבחן ה-ADL משקף את המצב ? 1. בפני ערעור לפי סעיף 230ב לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק), על החלטת ועדת עררים בענף הסיעוד (להלן- הוועדה) מיום 21.11.2013 שקבעה שהמערער תלוי במידה רבה בעזרת הזולת בביצוע רוב פעולות היום יום או זקוק להשגחה חלקית. הערעור הוגש על ידי בנו של המערער. 2. לטענת המערער, הוא תלוי במידה רבה מאד בעזרת הזולת וזקוק להשגחה מלאה וזאת לנוכח ליקוייו הרפואיים ובפרט מצבו הקוגניטיבי. לטענתו, הניקוד שניתן לו במבחן ה-ADL אינו משקף את מצבו ואת מידת תלותו האמיתית בזולת. הצורך בהשגחה, שהינו מרכיב מרכזי בהערכת התלות של קשישים בעלי ליקויים קוגניטיביים, לא נבחן על-ידי המשיב כדבעי, אשר התעלם מהאבחון הקוגניטיבי המקיף שנערך למערער ביום 3.9.2013 על-ידי רופאה מומחית בתחום הנוירולוגיה הקוגניטיבית, ד"ר יהודית אהרון-פרץ. לטענתו, יש להעדיף את הערכת המומחה הרפואי על פני חוות דעת המעריכה מטעם המשיב. המערער מוסיף ומפנה לפסקי דין שניתנו בבתי הדין האזוריים לפיהם בית-הדין רשאי להתערב בשיקולים המקצועיים של המשיב לעניין הערכת התלות והניקוד שנקבע למבוטח. 3. לטענת המשיב לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה התייחסה לכל המסמכים שעמדו בפניה במועד כינוסה, ויש להותיר את החלטתה על כנה. דיון והכרעה 4. לעניין גמלת סיעוד סעיף 230ב לחוק קובע כי: "הרואה עצמו נפגע מהחלטת המוסד לעניין מצבו התפקודי רשאי לערור עליה לפני ועדה לעררים לעניין מצב תפקודי". עוד נקבע כי הוראות סעיף 213 יחולו לגבי החלטות הוועדה. לפיכך, הדיון בפני בית הדין בערעור על החלטת הועדה לעררים בענף הסיעוד מצטמצם ל"שאלה משפטית בלבד". במסגרת סמכותו מוטל על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת. יצוין כי פסקי-דין אליהם מפנה המערער ניתנו עובר לכניסתו לתוקף של סעיף 230ב לחוק (תיקון מס' 83- (הוראת שעה), התשס"ו - 2005, שיושם רק מחודש יולי 2009, לאחר הקמתן של הועדות לעררים). עד לתיקון לחוק, לא התקיים הליך של ערר על החלטת מעריך התלות, ועל כן, הערעור החלטת המעריך נידון בבית הדין לעבודה כתובענה רגילה במסגרתה בית הדין שמע גם עדויות. לאחר התיקון לחוק, ערר על החלטת המעריך נדון בפני הועדה לעררים לעניין מצב תפקודי ועל כן, הערעור בפני בית הדין הינו ערעור על החלטת הועדה לעררים המוגבל לשאלות משפטיות בלבד. 5. לעניין גמלת סיעוד נדונה בפרק י' לחוק. סעיף 223 לחוק מגדיר, בין היתר, "פעולות יום יום" ו"השגחה". סעיף 224 לחוק קובע את דרגות הזכאות לגמלת סיעוד בהתאם למידת התלות של המבוטח בעזרת הזולת לביצוע פעולות יום-יום או הצורך בהשגחה. אופן קביעת מידת התלות של המבוטח בעזרת הזולת נעשית בהתאם להסדרים שנקבעו בין המשיב לבין שירותי הבריאות ושירותי הרווחה כאמור בסעיף 224 (ג) לחוק). 6. בהתאם להסדרים הנ"ל ביום 9.10.2013 בוצעה למערער, הערכת תלות על-ידי אחות בריאות הציבור, גב' מזעל מחמוד (להלן- המעריכה). בבדיקה נכח בנו של המערער, מר אריה X. המעריכה פירטה את סביבת מגוריו של המערער ושמעה את תלונותיו. לאורך הבדיקה כולה השיב המערער לשאלות המעריכה, ובנו אישר את דבריו. ממצאי המעריכה נקבעו בהסתמך על בדיקת המערער בביצוע פעולות היום-יום (ניידות בתוך הבית, נפילות, הלבשה, רחצה, אכילה שתייה, הפרשות והשגחה). מפאת חשיבותם של ממצאים אלו, ולאור העובדה שהוועדה בהחלטתה הסתמכה על האמור בטופס הערכת התלות (להלן- טופס ההערכה) נפרט בתמצית את מסקנות המעריכה כדלקמן: ניידות בתוך הבית: המערער קם לבדו לאחר שנתמך בדופן המיטה, נעמד לבד, נטל מקל, צעד לאט כשגופו נוטה קדימה, הליכתו איטית, צעדים קטנים ומדודים, נכנס לסלון, התמצא בבית חזר והתיישב לבדו. המערער נמצא כמי שמתנייד באופן עצמאי בתוך ביתו באמצעות מקל. נפילות: מדברי המערער ובנו נפל ברחוב בסוף החודש. עוברי אורח עזרו לו לקום ופנה לקופ"ח. לא נחבל ולא נזקק לטיפול. ביום 31.8 נפל בבית בלילה והמשיך לשכב על הרצפה עד הבוקר. בבוקר זחל והתקשר לבן, מאחר והדלת הייתה נעולה, הדלת נפרצה והמערער פונה לבי"ח באמבולנס. לפני כשבועיים נפל אצל הבן, אך לא נזקק לטיפול רפואי. המערער נמצא כמי שנופל בתדירות נמוכה ואינו מסוגל לקום בכוחות עצמו. הלבשה: המערער הניע ידיו בפלג גופו העליון ומסר שהוא לובש סוודר או חולצה בעצמו. מסר שהוא לובש תחתון לבד. המערער גרב ופשט גרביים. חלץ ונעל נעלי בית פתוחות. המערער נמצא כמי שמתלבש ללא עזרה. רחצה: המערער רחץ ידיים ופנים בעצמו. המערער הגיע לאברי גופו המרכזיים, כולל לכפות רגליו ותנועות ידיו טובות. ואולם, בשל הנפילות בעבר והחשש ליפול נמצא המערער כמי שזקוק לסיוע מועט ברחצה לצורך השגחה. אכילה ושתייה: המערער עצמאי בפעולות האכילה והשתייה. המטלה לא נבדקה במטבח, מאחר שלמערער הפרעות זיכרון לטווח קצר. נמסר כי לפני חודשיים המערער שכח טוסטר דולק, ושכנתו היא שכיבתה אותו. מאז המערער מנוע מלהיכנס למטבח. לאור בעיות הזיכרון. בפועל מסתייע המערער בשכנות ומטפלת להכנת והגשת האוכל והתרופות, אך אוכל בעצמו. המערער נמצא כמי שזקוק לסיוע מועט באכילה ו/או אינו מסוגל ליטול תרופות בעצמו. הפרשות: המערער שולט על סוגר הצואה ביום ובלילה, מגיע לשירותים בעצמו, מסתדר בהלבשה, מתנקה לבד. סובל מבריחות שתן קלות ומחליף בגדיו לבד בלילה. בשל קושי בניידות ומחשש ליפול השכנות מחתלות אותו לסירוגין. לאור האמור נמצא המערער כמי שמשתמש בשירותים ו/או באביזרים אך זקוק לסיוט מועט. הצורך בהשגחה בתוך הבית: המעריכה ציינה כי קיימת עדות במסמכים רפואיים לירידה קוגניטיבית. המעריכה שמעה את דברי בנו של המערער לפיהם המערער מתמצא בזמן ובמקום אך שוכח דברים בטווח הקצר, נוטה לאבד ולא תמיד יודע מהו היום בשבוע. בבדיקה שערכה המעריכה מצאה כי הקשיש ידע מה היום, ידע את גילו, שם רופאו המטפל, שם אשתו ז"ל, כתובת מגוריו, סדר יומו ואף ידע לבטא את מגבלותיו. המערער לא התמצא בתרופותיו. המערער ענה לעניין והבין היטב את המדובר אליו. בסיכומו של דבר מצאה המעריכה כי המערער אינו מסכן את עצמו או אחרים כאשר נשאר לבדו ולכן אינו נזקק להשגחה. יוטעם כי, לאורך הדו"ח כולו, ציינה המעריכה כי קיימת הלימה בין דברי המערער ובנו לבין ממצאיה. 7. המעריכה התייחסה לממצאים הרפואיים וציינה שהמערער אובחן כסובל מאלצהיימר החל משנת 2013 והוא מקבל טיפול תרופתי בגין כך. המעריכה לא פירטה הערות נוספות הנוגעות לחומר הרפואי, אלא כתבה בתמצית כי קיימת הלימה בין ההמלצות העולות מהמסמכים הרפואיים לבין ממצאיה. עיון בפרק הדיון והמסקנות בחוות הדעת מלמד כי לא כך הדבר וכי על-פי חוות הדעת המערער זקוק להשגחה במשך כל שעות היממה. וכך נכתב בחוות הדעת: "מר X בן 80. אלמן, מתגורר בגפו בקומה שלישית ללא מעלית. בניו מדווחים על ירידה גופנית תפקודית וקוגניטיבית בחודשים האחרונים, עד כי אינו מסוגל לנהל עוד את ענייני ביתו ולדאוג לניקיונו, למזונו ולטיפולו התרופתי. הבדיקה הנוכחית תומכת בתלונות אלו ומדגימה ליקויים בולטים בזיכרון ובתפקודים הניהוליים. הרקע לליקויים קרוב לוודאי מעורב, וסקולארי ודגנרטיבי- מחלת אלצהיימר. חומרת הדמנציה בינונית. מבחינה תפקודית מר X זקוק לעזרה והשגחה 24 שעות ביממה כיוון שהוא מסכן את עצמו: אינו מסוגל לדאוג למזונו וניקיונו, אינו מסוגל לדאוג לטיפול התרופתי ובנוסף הליכתו אינה יציבה והוא עלול ליפול" (ההדגשות אינן במקור- א.ר.) 8. ביום 21.11.2013 התכנסה הוועדה לדון בערר. בדיון נכח בנו של המערער בלבד. הבן תאר בפני הוועדה את מצבו הבריאותי של אביו, כלהלן: "אלמן בן 81, בחודשים אחרונים ירידה בתפקוד. קושי בהליכה, נפילות, מסתובב בבית עם הליכון. רוב הזמן במיטה, גר לבד. יש מישהו שנמצא מס' שעות ביום. מדדה לשירותים וחזרה. פעם אחרונה נפל לפני 3-4 שבועות, קם לשירותים בלילה ובמעבר נפל ולא הצליח להרים עצמו. השכנה באה לאחר שעה ופתחה לו הדלת ועזרו לו לקום. לא נחבל. ב-31/08 נפל ונחבל מאז לא יוצא מהבית, עוברי אורח הזמינו מונית. התלונן על כאבים ברגל וברך. באותו היום נפל 3 פעמים. מסוגל לשים עליו חלוק. בלהתפשט למקלחת זקוק לעזרה, גרביים לא יודע. נמצא עם חיתול ומסוגל לשים ולהוריד. כרגע המשפחה משלמת באופן פרטי לעזרה. לא ירד לדקויות של פרטי רחצה, לא יודע אם מסוגל לרחוץ גופו. אוכל בעצמו כשמגישים לו במגש. יש ימים שרעב למרות שאכל, לעיתים מגישים לו אוכל ולא אוכל. יש ריח של שתן בבית, לא חושב שיש לו מודעות/מוטיבציה לטפל בעצמו. יש ימים שצריך לדרבן ולריב איתו ויש שבועות שיותר טוב. נמצא כ-5-6 שעות לבד ביום. יש חוסר שקט בלילה". 9. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים המצויים בתיק בית-דין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי. 10. בהחלטתה, הסתמכה הוועדה על האמור טופס הערכת התלות וחזרה, ככלל, על הממצאים המצוינים בו. לעניין הנפילות, הוסיפה הוועדה כי לא תועדו נפילות נוספות בחודש שקדם למועד התכנסותה. לעניין ביצוע פעולות היום-יום בחנה הוועדה האם יש הלימה בין תיאור ביצוע הפעולות על-ידי המעריכה לבין מסקנותיה, ומסקנתה הייתה כי: "קיימת הלימה בין הערכת התלות לבין תפקודו, יחד עם זאת מוצאת שלאור הממצאים הרפואיים, דברי הבן ותפקודו זקוק להשגחה חלקית". לאור האמור, דחתה הוועדה את הערר. הוועדה לא התייחסה באופן מספק לחוות הדעת של ד"ר אהרון- פרץ לפיה המערער זקוק להשגחה מלאה 24 שעות ביממה, כיוון שהוא מסכן את עצמו ואינו מסוגל לדאוג למזונו ולטיפול תרופתי. הוועדה לא הסבירה מדוע חוות דעתה שונה מחוות הדעת הרפואית. יתר על כן, המעריכה מצאה שהמערער לא זקוק להשגחה כלל ולכן העניקה לו ניקוד 0 בקריטריון הנ"ל. לפיכך, גם לשיטת הוועדה עצמה, לפיה המערער זקוק להשגחה חלקית, היה מקום לקבל את הערר לעניין הצורך בהשגחה ולהעניק למערער את הניקוד המתאים בגין פעולת ההשגחה. 11. סוף דבר- עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתבחן פעם נוספת את שאלת היזקקותו של המערער להשגחה. ותקבע, בהתאם, את הניקוד המגיע לו בגין קריטריון זה. הוועדה תעיין בחוות הדעת שהוגשה מטעם המערער ותתייחס לממצאים העולים ממנה ככלל, ולעניין הצורך בהשגחה בפרט. ככל שתמצא הוועדה כי מסקנותיה שונות ממסקנות חוות הדעת, תפרט את נימוקי הכרעתה. 12. לאור העובדה שהמערער אינו מיוצג, אין צו להוצאות. הצדדים רשאים לפנות לבית-הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק-הדין בתוך 30 ימים מיום קבלתו.סיעודמבחן תלות (סיעוד)שאלות משפטיות