תסמונת לכידה אולנרית במרפק: נכות מביטוח לאומי ? 1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 3.11.13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער. (להלן: ההחלטה). 2. טענות המערער: 2.1 בפני הוועדה עמד פרוטוקול ועדה מחוזית מתאריך 20.9.10 כאשר על פי פסק הדין מכוחו התכנסה. בפסק הדין נקבע כי פרוטוקולי ועדות רפואיות לא יונחו בפני הוועדה לכשתתכנס לאחר פסק הדין - בכך נפל פגם בהחלטת הוועדה משזו עיינה בפרוטוקול וועדה מחוזית שהועמדה בפניה. 2.2 התייחסות הוועדה לחוות דעתו של ד"ר ברוסקין אינה מספקת ואינה עומדת בדרישות הפסיקה בכל הקשור לבחינת חוות דעת. לא ברור מדוע ממצאי בדיקתו של ד"ר ברוסקין אינם מקובלים על הוועדה לרבות מסקנותיו. 2.3 הוועדה אינה מבהירה מדוע ממצאים שנמצאו בשתי בדיקות MRI (המצביעים על פריצות דיסק בחוליות C5 ו- C4 ופגיעה בחוליה 7C) אינם מצביעים על ליקוי רפואי כלשהו המזכה בנכות וזאת גם בהתייחס לבדיקת EMG אשר ממצאיה מצדיקים נכות בעמוד שדרה צווארי. 3. טענות המשיב: 3.1 המערער נפגע בתאונת דרכים בשנת 2003. בעבר נקבע שנכותו דרגה 0 ובשנת 2010 הגיש בקשה לעיון מחדש שהיא בתחום האורטופדי בהתבסס על טענה שחלה החמרה בתחום זה. הוועדה בדקה את המערער בצורה יסודית כאשר מציינת שאיברי הגוף שנפגעו בתאונה הם הגב והצוואר כאמור בסעיף 6 לפרוטוקול. הוועדה התייחסה כנדרש לחוות דעת ד"ר ברוסקין מ- 29.5.11. יצויין כי ד"ר ברוסקין מתייחס אך ורק לתלונה בנושא הגב וטוען לתחולתו של פריט ליקוי 37(ב)(5) ואין הוא מציין כל פגיעה אחרת שהוא מאבחן אותה כך שהוועדה מציינת שהממצאים הקלינים שלה הינם תקינים ובכל הקשור לתנועות עמוד שדרה הוועדה לא מצאה הגבלות כנטען וגם בתחום הנוירולוגי הוועדה שכללה במסגרתה רופא נוירולוג מציינת שהבדיקה הנוירולוגית שונה מזאת של ד"ר ברוסקין. 3.2 הוועדה אמנם מתייחסת לטענה בדבר תסמונת לכידה אולנרית אך זה למעשה אמרת אגב שאינה נדרשת מאחר שהיא לא הוכרה ואינה קשורה לתאונה. אין לה קשר לאיברים שנפגעו בתאונה ובשים לב לכך שמדובר בתאונה מ- 2003 כאשר אנחנו למעלה מ- 10 שנים לאחר מכן, ברי כי הוועדה נמצאת במסגרת דיונים מוגדרת ואין לראות באמירה זו עילה להתערבות או להחזרה שכן אין בה פגם משפטי אלא לכל היותר ציון ממצא שאינו קשור בשום צורה לתאונה נשוא ההליכים שכיום הם הליכי החמרה. למיטב זכרוני הטענה הזאת לא מופיעה בנימוקי הערעור לכשעצמה על כן מבוקש לדחות את הערעור. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחה מטעם המערער ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו. 8. הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות פסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת רש בתיק בל 38568-12-12 שנתנה תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים במסגרתו נקבע כי: "...עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש אשר תדון בערר מראשיתו. כל פרוטוקולי הוועדות הרפואיות לעררים שהיו לאחר הגשת הערר לא יונחו בפני הוועדה..." 9. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי בניגוד לטענת המערער לא נקבע במסגרת פסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה כי לא יונחו בפני הוועדה לעררים שתתכנס לאחר פסק הדין פרוטוקולים של כל ועדה באשר היא בלי לערוך אבחנה בין ועדה מחוזית לועדה לעררים. שכן נקבע במסגרת פסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה שרק פרוטוקולי ועדות לעררים לא יונחו בפני הוועדה נשוא הערעור שכן הוועדה לעררים מתכנסת כערעור על החלטה של ועדה מחוזית ועל כן בדין הונחה בפני הוועדה נשוא הערעור החלטתה של אותה ועדה מחוזית שעליה בקש המערער להשיג. 10. במסגרת ישיבתה מיום ה- 3.11.13, שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין כי לפני התאונה לא היו לו סימפטומים וכי כעת הוא סובל מכאבים והגבלות בצוואר בהטיה לצד שמאל, בהרמת הראש למעלה ונימול בידיים בעיקר ביד שמאל. כמו כן ציין המערער כי הוא סובל מכאבי ראש וסחרחורות, מתקשה בהרמת משאות ובישיבה מול מחשב יותר זמן ממושך. 11. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "ימני דומיננטי. בכפיפת הסנטר מגיע למרחק 2 ס"מ מבית החזה ישור הצוואר °70, סיבוב לימין °70, לשמאל °80, הטיה °45 דו"צ בשיחה המקדימה לבדיקה הקלינית נצפו תנועות אקטיביות טובות אף מאלו שנצפו כעת. לורדוזיס צוואר שמור אין ספזם... אין דלדול במסת שרירי השכמה ו/או חגורת הכתפיים, MRI ע"ש צווארי 8.5.11 C4 -C5 פרוטוזיה דיסקלית גבולית בעיקר שמאלית עם לחץ על קדמת השק ועל קדמת החוט משמאל, ממצאי הבדיקה דומים לאלו המודגמים בצילום MRI מ- 28.9.07 אם כי קיים רושם להחמרה מסוימת. EMG גפיים עליונות 11.7.11 תסמונת לכידה אולנרית במפרק דו צדדי ותמונה מתאימה לפגיעה שורשית שמאלית בגובה 7C ללא סימני דנרבציה פעילה. בהכרה משתף פעולה מתמצא עצבי גולגולת תקינים החזרים הופקו ערים ושווים אין סימנים פורמידלים כח גס שמור, תחושה שמורה שטחית ועמוקה וכאב אין סימני פגיעה..." (ההדגשות הוספו א.ק.). 12. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "ממצאי הבדיקה הקלינית האורטופדית והניורולוגית נמצאו תקינים. ממצאי MRI אינם שונים במהותם מאלו שבוצעו ב- 9/07 ואינם באים לידי ביטוי קליני בבדיקה הפיזקלית וממצאי ה- EMG מ- 7/11 מתארים תסמונת לכידה אולנרית במרפק שאינה קשורה לפגיעה שורשית ל- C7 שאף היא שונה מאלו שנמצאו ב- MRI ואינה באה לידי ביטוי קליני. הוועדה עיינה בחוות דעת ד"ר ברוסקין 29.5.11 ממצאי בדיקת הוועדה בכל הקשור לתנועות הצוואר והבדיקה הנוירולוגית המתוארת בחוות דעתו שונים מאלה שנמצאו על ידו כפי שפורטו בפרק הבדיקה של הוועדה ולפיכך אין הוועדה מקבלת את מסקנותיו הערר נדחה." (ההדגשות הוספו א.ק). 13. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 14. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 15. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). 16. אין לקבל את טענת המערער בכל הקשור להחלטתה לדחיית האמור בחוות הדעת של ד"ר ברוסקין, שכן החלטה זו נתנה לאור העובדה כי הממצאים הקליניים שנמצאו ע"י הוועדה לא תאמו את ממצאיו של ד"ר ברוסקין, וכי מצבו כיום של המערער אינו מצדיק קביעת אחוזי נכות כלשהם. 17. לעניין זה נקבע כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הוועדה שונים מאלה ששימוש תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות". מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת (דב"ע נא / 122-99 חיים רייזלר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג 169). 18. הוועדה במקרה דנא מבהירה כי אומנם בממצאי בדיקות ה-MRI דומים במהותם אולם קיימת על פי הם החמרה מסויימת אולם הוועדה בבדיקתה הקלינית את המערער לא מצאה מגבלה כלשהי ועל כן היא אינה נסמכת בקביעתה על בדיקות הדימות כי אם על ממצאי הבדיקה הקלינית האורטופדית והנוירולוגית כדבריה .הוועדה פעלה בהתאם להלכה פסוקה לפיה עדיפה בדיקה קלינית על פני ממצאי הדמייתיים (ראה: בר"ע 1355/01 הלן נחמיאס נגד המוסד לביטוח לאומי). כך גם לעניין הפגיעה הצווארית וכך גם לעניין תסמונת הלכידה האולנרית במרפק לגביה מציינת הוועדה כי אין סימני דנרבציה פעילה וכי הממצאים בבדיקת E.M.G אינם באים לידי ביטוי באופן קליני כאשר הוועדה סומכת קביעתה לעניין העדר ההחמרה על סמך בדיקתה הקלינית שנמצאה כאמור תקינה ולא על סמך הממצאים ההדמייתיים. 19. יש לציין כי על אף שהוועדה מציינת בפרק הסיכום ומסקנות כי "ממצאי E.M.G מ-7/11 מתארים תסמונת לכידה אולנרית במרפק שאינה קשורה לתאונה מבלי שהיא מבהירה קביעתה זו הרי שאף שבכל מקרה קובעת הוועדה כי לא נמצא ביטוי קליני לתסמונת ועל כן אי ההבהרה באשר להעדר קשר סיבתי אינו עולה כדי פגם משפטי כי אם נאמר בהערת אגב לקביעת הוועדה. 20. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות על הצורך בניתוח הצילומים שהיו בפני הוועדה - שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס לצילומים אלה בהשוואה אל מול ממצאי הבדיקה הקלינית שנמצאה תקינה - מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה. 21. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - הערעור נדחה בזאת. 22. אין צו להוצאות. 23. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים.נכותמרפקרפואהביטוח לאומי