ערעור על "הפיכת" נכות קבועה לנכות זמנית כללי 1. בפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995, על החלטת וועדה רפואית לעררים (להלן: "הועדה") מיום 27.1.14, אשר קבעה כי נכות צמיתה שנקבעה למערערת ע"י ועדה מדרג ראשון בשיעור 15%, תהפוך לנכות זמנית בשיעור 20% מיום 1.1.14 ועד 31.5.14. ואלה העובדות הצריכות לעניין 2. למערערת נקבעו בוועדה מדרג ראשון 15% נכות צמיתה לפי סעיף 41(4)(ב) מיום 1.1.14. 3. המערערת הגישה ערעור על גובה הנכות, וטענה, כי יש לקבוע לה נכות צמיתה בשיעור 25%. 4. בהחלטת הוועדה נקבע, כי לדעתה, אין מקום לקביעת נכות צמיתה 9 חודשים לאחר שבר וקרע פנימי בכתף, כאשר המערערת ממשיכה עדיין במאמצי שיקום, פיזיותרפיה והידרותרפיה. הוועדה קבעה לפיכך נכות זמנית עד ליום 31.5.14, בשיעור 20%. טענות המערערת 3. לטענת המערערת, נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה משלא הזהירה אותה על הכוונה להפוך את הנכות הצמיתה - לנכות זמנית. לו מוזהרת הייתה המערערת, יכולה הייתה למשוך את ערעורה או לשכנע את הוועדה אחרת, טרם גיבוש החלטתה הסופית. 4. לטענתה, הפיכת נכות צמיתה לזמנית הינה הרעה במצבה שכן, בסיום תקופת הזמניות עליה לעמוד בשנית בפני וועדה רפואית, וקביעת נכותה בהמשך מוטלת בספק. מכאן, כי היה על הוועדה להזהירה טרם מתן החלטתה הסופית. 5. המערערת מפנה לב"ל (חיפה) 12893-11-12 רימאן מוראד נ' המל"ל, שם קבעה כב' השופטת רש כי יש צורך באזהרת המערערת בעת שינוי נכותה הנפשית מצמיתה לזמנית. 6. עוד מפנה המערערת לבר"ע 17781-12-13 אולג בידר נ' המל"ל, שם הוגש ערעור על פסק דינו של ביה"ד האיזורי בחיפה (ב"ל 5288-09-13) אשר קבע, כי אין חובה על הוועדה להזהיר את המערער טרם שינוי הנכות מצמיתה לזמנית, בנסיבות דומות לענייננו, בהן נקבעה ע"י הועדה לעררים נכות זמנית גבוהה יותר. לטענת המערערת, במסגרת הערעור הוסכם על ביטול פסק הדין של ביה"ד האיזורי, ביטול הערר שהוגש על החלטת הוועדה מדרג ראשון (שקבעה נכות צמיתה) והותרת החלטת הוועדה מדרג ראשון והנכות הצמיתה שנקבעה בה - על כנה. הסכמה זו באה, לטענת המערערת, על רקע העמדה שהביע ביה"ד הארצי בעניין זה. 7. המערערת טוענת, כי זכויותיה עלולות להיפגע ולפיכך על הוועדה להזהירה שכן, ולשם הדוגמא, על פי קביעת הועדה הרפואית לעררים תהא זכאית עתה למענק בגין 20% נכות זמנית למשך כחצי שנה, סכום הנופל בשיעורו מסכום המענק בגין 15% נכות צמיתה לו זכאית עפ"י החלטת הוועדה מדרג ראשון. זאת ועוד, וככל שתופחת הנכות בהמשך ל - 5%, למשל, לא תהא המערערת זכאית למענק ויגרם לה הפסד של עשרות אלפי שקלים. המדובר, לטענתה, בפגיעה בזכות הקיימת לה כעת למענק, מכוח החלטת הוועדה מדרג ראשון, ואין מדובר רק "בספקולציה עתידית". טענות המשיב 8. לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים. לטענתו, חובה אזהרה קיימת במקום בו עלולה להיפגע זכות של המערער. על פי הפסיקה, חובת האזהרה הוחלה במקרה בו בכוונת הוועדה הרפואית לעררים להפחית אחוזי נכות קבועה שנקבעו בידי וועדה מדרג ראשון. במקרה שבפנינו, אין מדובר בפגיעה בזכות קיימת אלא בספקולציה על זכות עתידית. 9. בנוגע לעניין אולג בידר, טוען המשיב, כי במסגרת הערעור התברר, כי עובדות פסה"ד האזורי היו שגויות שכן, הן הוועדה מדרג ראשון והן הוועדה לעררים קבעו נכויות זמניות ולפיכך, הוועדה לעררים כלל לא שינתה נכות מנכות צמיתה לנכות זמנית. באותו מקרה, משקבעה הוועדה מדרג ראשון נכות צמיתה מתום הזמניות בה נקבעה ממילא נכות זמנית ע"י הוועדה לעררים, לא הייתה מניעה להסכים לביטול החלטת הוועדה והותרת החלטת הוועדה מדרג ראשון על כנה. ההסכמה לא באה על רקע או משום אי קיומה של חובת אזהרה, שלטענת המשיב כלל לא קיימת במקרה כזה. 10. בתגובה לטענה אחרונה זו בעניין אולג בידר, טענה המערערת בתשובה שהוגשה מטעמה ביום 29.6.14, כי במועד החלטת הוועדה הרפואית לעררים - ביום 29.7.13 - כבר נקבעה ע"י הוועדה מדרג ראשון (בתום הזמניות שאכן נקבעה על ידה תחילה) נכות צמיתה החל מיום 1.9.12, בעוד שהוועדה לעררים שהתכנסה מאוחר יותר ב - 29.7.13, קבעה נכות זמנית גם מעבר למועד זה - עד ליום 31.12.13, היינו, גם לתקופת הנכות הצמיתה שנקבעה ע"י הוועדה מדרג ראשון. הכרעה 11. בעניינו, אין מחלוקת בשאלת סמכותה של הוועדה הרפואית לעררים לקבוע נכות זמנית, אף אם נקבעה ע"י הוועדה מדרג ראשון נכות צמיתה. אלא, המחלוקת הינה, האם במקרה כזה, על הוועדה להזהיר את הנפגע כי בכוונתה לעשות כן, על מנת שישקול צעדיו, לרבות משיכת עררו שהוגש לוועדה. 12. "הוועדה הרפואית לעררים פועלת על פי תקנה 30(א) לתקנות. בית המשפט העליון נדרש לפרשנות התקנה ולגבולות סמכות הוועדה וקבע כי ועדה רפואית לעררים אינה יושבת כערכאת ערעור על הוועדה הרפואית מדרג ראשון, אלא משמשת ערכאה מקצועית עליונה. ככזו "מסורות מלוא הסמכויות הנתונות לוועדה הרפואית כערכאה ראשונה. בעניין זה קיים דמיון בין סמכויותיה של הוועדה לעררים ובין בית משפט רגיל שלערעור הדן בעניינים אזרחיים" (בג"צ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז (4) 443,462) בקשר למאפיינה המיוחדים של הוועדה הרפואית לעררים לפי תקנות נפגעי עבודה נקבע: "אין איפה מקום להשקיף על הוועדה לעררים כאל ערכאת ערעור טיפוסית, שכל תפקידה מתמצה בקיום ביקורת על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. אדרבה, ההליך בפני הועדה לעררים על פי הסמכויות הרחבות שהוענקו לוועדה זו, מחייב כניסה מחדש לעובי הקורה וקביעת ממצאים עדכניים, על פי מכלול הנתונים המובאים בפניה ועל פי הבדיקות שהיא מקיימת. אכן לועדה מוקנות כל הסמכויות המוענקות לוועדה הרפואית והיא מוסמכת לבדוק מחדש את מצבו של הנכה". הנה כי כן, בעת שהועדה הרפואית לעררים דנה בערר על החלטת הדרג הראשון, עליה לדון בעניינו של המערער מחדש ולעמוד על מצבו הרפואי במעמד הבדיקה." (ב"ל (ת"א) 8424-03-13 יוסף אגמון נ' המל"ל) 13. עם זאת, ועל פי הפסיקה, על המשיב חלה חובת תום לב מוגברת, להבהיר למבוטח מהן זכויותיו ולוודא שהוא מודע להשלכות העשויות לנבוע מפנייתו לוועדה הרפואית לעררים. יפה לענייננו קביעת בית הדין הארצי לעבודה בעניין מסעודה יוסף (מלול) נ' מד"י (ע"ע 300/03) אשר התייחסה אמנם לחובת יידוע המבוטח בדבר האפשרות להפחית את שיעור נכותו, אולם, הרציונל העומד מאחוריה יפה אף לעניינו, באשר להבנת המערערת את ההשלכות העשויות לנבוע מהפיכת הנכות הצמיתה, לזמנית: "...על הועדה הרפואית לעררים להביא לידיעת העורר את השלכות הפנייה לועדה הרפואית ולמיצוי זכויותיו ולוודא כי הוא אכן מבין את הסמכויות שיש בידי הועדה הרפואית לעררים לשנות ובתוך כך גם להפחית את שיעור הנכות אשר נקבע בהחלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון. לא כל מבוטח מודע ובר יכולת להבין מהטפסים את השלכות פנייתו לוועדה הרפואית לעררים... השלכות הגשת ערר צריכות להיות נהירות למבוטח. צריך להיות נהיר לו שהועדה רשאית להפחית מהאחוזים וזאת גם אם לא הוגש ערר על ידי המדינה, שהועדה רשאית לדון גם במומים עליהם לא הוגש ערר על ידי העורר. זכויותיו של המבוטח על כל השלכותיהן צריכות להיות נהירות לו וברורות לעורר על מנת שהוא יוכל לבדקם ולשקול את האופציות, את הסיכונים והסיכויים וכן לדאוג להמצאת מסמכים ואישורים רפואיים אם רצונו בכך. חובה זו חלה על הועדה הרפואית לעררים מכוח חובות הגילוי ותום הלב המוגברות החלות ביחסים בין הצדדים..." עוד קבע שם בית הדין, כי חובת הגילוי יכול שתשתנה ממקרה למקרה, לפי הנסיבות. 14. בענייננו, שעה שמבקשת הוועדה הרפואית לעררים לשנות מקביעת נכות צמיתה שנקבעה למערערת ע"י הוועדה מדרג ראשון, סבורים אנו כי מכוח חובת הגילוי ותום הלב החלה על הועדה, היה על הוועדה להעמיד את המערערת על כוונתה, על מנת לאפשר לה לבחון את משמעות הדבר, את האפשרויות העומדות בפניה, לשקול אפשרות להמציא לוועדה טיעונים / מסמכים נוספים או לשקול האם עומדת היא על הערר. משלא פעלה כן הוועדה בענייננו, נפל פגם משפטי בהחלטתה. 15. אשר על כן, הערעור מתקבל. החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 27/1/14, מבוטלת. המערערת תודיע למשיב תוך 15 יום האם עומדת היא על הערר. ככל שכן, תזומן המערערת לוועדה הרפואית לעררים לדיון מחודש בעררה. 16. המשיב ישלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ תוך 30 יום מהיום. 17. באפשרות הצדדים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך המועדים כקבוע בחוק. נכות זמניתנכות צמיתהערעורנכות