האם אפשר לבטל פיטורי צמצום ? 1. בפנינו בקשה (מ-30.4.14) למתן סעדים זמניים למניעת פיטוריה של המבקשת עד תום הדיון בתביעה העיקרית (שהוגשה, עפ"י החלטתנו, ב- 1.5.14), להצהיר כי הודעת המשיבה על פיטוריה (מ- 9.4.14) בטלה בהיותה שרירותית בלתי סבירה ולוקה בחות"ל (חוסר תום לב), וכן נתבקש צו למשיבות המורה להן למסור למבקשת הרשימה המקורית של המועמדים לפיטורין. המבקשת, ילידת 11.64, עובדת במכללה משנת 1998, בתחילה כמזכירת סגל בביה"ס לתקשורת (ביה"ס) ומ- 2001 כמזכירת דיקן בביה"ס ("התפקיד"). המכללה הינה חברה לתועלת הציבור, שנוסדה ע"י הסתדרות הפקידים בת"א. המשיבה 2 ("ההסתדרות") הינה הארגון היצוג, במסגרתו גם המשיב 3 ("הוועד"). בנוסף לתפקידה משמשת היא גם כמזכירתם של 2 ראשי מסלול בביה"ס ותפקידה כולל ניהול יומן, קשר עם אנשי ציבור ואקדמיה, ריכוז שאלוני בחינות, סיוע בארגון כנסים וארועים, שרותים שוטפים לסגל המרצים והמתרגלים, קשר עם סטודנטים המעוניינים להפגש עם הדיקן, טיפול בדואר נכנס של ביה"ס, ריכוז ועדות משמעת של סטודנטים וניהול קופה קטנה. לאורך כל שנות עבודתה המרובות היתה עובדת ללא כל דופי בהתנהגותה ועבודתה. היתה עובדת מסורה ומוערכת. ב- 6.3.14 הודיע יו"ר ועד עובדי המינהל (הגב' לאה דיסטניק; "יו"ר הועד") לעובדי הסגל המינהלי כי לאור מצב המכללה ולאחר מו"מ אינטנסיבי, מתפרסמת תוכנית פרישה מרצון, המאפשרת לעובד לבחור בפרישה מרצון עד 16.3.14 לפי התנאים שבתוכנית. אח"כ ידרשו צעדי התייעלות נוספים. ב-9.3.14 נשלח מכתב דומה ע"י המנכ"ל (מר רפי צרפתי) המודיע כי יחל בקרוב הליך פיטורים (תוך שהפנה אף הוא למסלול פרישה מרצון). בנקודת זמן זו - לא פנו אליה ולא נאמר לה כי פיטוריה עומדים על הפרק. משכך, היתה המבקשת משוכנעת כי אינה כלולה ברשימת מועמדים לפיטורים, בפרט נוכח שביעות הרצון המתמדת ממנה כל השנים, מסירותה, חריצותה ונעימוּתה ובלא שנשמעה ולו תלונה אחת עליה. ימים ספורים אח"כ פנה אליה במטבח חבר ועד (יורם מוטורין) והמליץ לה לפנות ליו"ר הועד. משפנתה אליה המבקשת, הזדעזעה לשמוע כי שמה נכלל ברשימת המועמדים לפיטורים. יו"ר הועד הסבירה כי התפקיד מתבטל והציעה לה לפרוש מרצון. המבקשת סרבה (כשהמענק המוצע לפורש מרצון הוא בעיניה "לעג לרש"). המבקשת פנתה לממונה עליה (פרופ' נוסק; "הממונה") שהבהיר כי הביע "אי הסכמה נחרצת" ופעל כנגד כך, אך דבריו נפלו על אזניים ערלות, ואף פנה ליו"ר הועד ולבעלי תפקידים נוספים אך ללא הועיל. המבקשת פנתה למנהלת משאבי אנוש (גב' מיכל נמש; "מנהלת מש"א") שהשיבה כי התפקיד מתבטל עקב "תכנית האיחוד" בין ביה"ס לביה"ס למיחשוב ושוב הומלץ לה להסכים לפרישה מרצון. למרות פניותיה למנכ"ל (מ- 12.3.14) - לא חזר אליה. המבקשת נרעשת והמומה לא רק מכך שהוברר לה כי מועמדת היא לפיטורים, אלא גם מהאופן בו הוחלט "לשרבב" את שמה, "מעל ראשה, באופן נמהר ונסתר כאחד, תוך התעלמות מופגנת מחוות הדעת המצוינות של ממוניה על עבודתה..." בהיותה רווקה המתקרבת לשנות ה-50, מתגוררת בגפה ומפרנסת עצמה. המבקשת פנתה לבעלי תפקידים שונים והציגה המלצותיהם. המבקשת זומנה לשימוע שנתקיים ב- 2.4.14 (לאחר שנדחה לבקשתה) ולוותה בב"כ. סמוך לפני השימוע נשלחה המבקשת לראיון לתפקיד "מזכירת סטודנטים" בביה"ס לעיצוב פנים, אז הוברר כי נדרש ידע טכני ספציפי על תוכנות מחשב והגם שהביעה רצונה ללמוד - נענתה כי אין זמן ללמדה. היה זה מהלך למראית עין בלבד. תמצית טיעוניה בשימוע: פיטורי צמצום אינם בשרירות ובחות"ל. לא מובן איזה דיון נערך בעניינה, כשעובדים בתחום המזכירות וללא המלצות ותשבחות כשֶלה - לא פוטרו. הנהלת ביה"ס ובראשה פרופ' נוסק התנגדו חריפות למועמדותה - הכיצד הסכים הועד? הדרך בה נודע לה כי היא ברשימה - אקראית, פסולה, לא ראויה. היבטים אישיים שלה שלא נלקחו בחשבון. בהעדר דופי בעבודתה עדיפה היא על עובדים אחרים בסגולותיה. הסדר הפרישה מקומם בדלותו. שכרה פחוּת מ- 10,000 ₪ אינו מצדיק "צמצומה". התפקיד רחב ומגוון, "בלתי הגיוני" לחלקו בין מספר עובדים. לא הוצעו חלופות ממשיות. לסיכום, אמות המידה לגיבוש הרשימה בלתי סבירות, בלתי ענייניות, חסרות תו"ל "ונבעו משיקולים זרים ובלתי לגיטימיים". עד כאן בתמצית טענות המבקשת. 2. ההסתדרות בתגובתה (מ-4.5.14) עתרה לדחיית הבקשה, משהמבקשת לא העלתה כנגדה איזשהי טענה ולא עתרה לסעד. פיטוריה נעשו על רקע מצב כלכלי קשה של המכללה, בהסכמת הצדדים ליחסים הקיבוציים, ללא מניעים שרירותיים/זרים ואין מקום להתערבות בהסכמה קיבוצית. ב- 31.12.12 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין המכללה להסתדרות ולוועד, הסכם שהחליף הסכם קיבוצי קודם, ולאחר הליך גישור. במקביל הוסכם על פיטורי 25 עובדים נוספים וצמצום משרות ל-9 נוספים (ה"ההסכם"), הסכם שהושג לאחר שנציגות העובדים קיבלה מהמכללה נתונים על המצב הכלכלי, בדקה ושוכנעה כי אין מנוס מפיטורי עובדים. כך, בחודשים האחרונים במו"מ ארוך ומואץ, גובשה רשימה מוסכמת לפיטורי צמצום, בהם נכללה המבקשת משהתפקיד בוטל עקב תוכנית האיחוד. המו"מ התנהל בתו"ל בהגינות, באחריות רבה מצד הועד, שבחן כל שם ושם שהגיע אליו, מהו התפקיד שהוא ממלא ומדוע הוחלט לשבץ אותו ברשימת המפוטרים. שם המבקשת נזכר ע"י המכללה לאורך כל הדרך. פרופ' נוסק יכול היה להחליף המבקשת בעובד אחר מביה"ס (שאז לא נדרשה עמדת הועד), אלא שלא כך ביקש. הועד פעל להוציא את שמה והציע לניידה לתפקיד אחר - גם על רקע נתוניה האישיים, אך ההצעה נדחתה. בהתאם, סוכם על תוכנית פרישה מרצון וכן סוכמה רשימת המועמדים הסופית לפיטורים. בהתאם שלחה יו"ר הועד ההודעה ובהמשך, המנכ"ל. משסרבה לפרוש מרצון, נערך לה שימוע ב- 2.4.14 בנוכחות יו"ר הועד; המבקשת, באמצעות ב"כ, העלתה טענותיה, יו"ר הועד הסבירה כי בוטל תפקידה ולא הוצע אחר תחתיה וב- 9.4.14 הודע למבקשת על פיטוריה. שבוע לפני כניסת הפיטורים לתוקף (30.4.14) הגישה הבקשה. 3. המכללה בתשובתה ("הראשונית": - 4.5.14) עתרה לדחיית הבקשה הנעדרת בסיס עובדתי או משפטי, ומשהיא לוקה בחות"ל ובחוסר נקיון כפיים, תוך העלמת עובדות רלוונטיות שבידיעת המבקשת. כך, למשל, המבקשת נטלה חלק בהליך לבדיקת נחיצות התפקיד עוד בדצמבר 2013 (קרי: לא למדה על ביטול התפקיד במרץ 2014). המבקשת מודעת להליכי צמצום והתייעלות במכללה, כש"גל" ראשון התקיים בראשית 2013, כשלמרבה הצער, גם הפיטורים הנוכחיים לא יספיקו. כל מהלכי ההתייעלות בוצעו בשיתוף ארגוני העובדים ועפ"י הסכמות קיבוציות. לפיטורי המבקשת ניתנה הסכמת הוועד וההסתדרות. שמה נכלל ברשימה, משבוטל התפקיד. שיקוליה האישיים נשקלו בטרם הכללה ברשימה ובמהלך השימוע - אך לא היטו הכף לאור ביטול התפקיד. המבקשת ביצעה תפקיד בלתי מקצועי, מרבית תפקידי ה"מזכירות" כוללים כישורים ומיומנויות, שהמבקשת נעדרת. נעשו נסיונות למצוא עבורה תפקיד חלופי - שלא צלחו. לאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים ולאחר שניתנה הסכמת נציגות העובדים - הוחלט לסיים העסקתה. הליך גיבוש המועמדים החל בבחירת המשרות שיבוטלו (שניתן להמשיך ולקיים הפעילות גם בלעדיהן, ולעתים, תוך תיקנוּן); אח"כ, גובשה רשימת עובדים תוך שנשקלו שיקולים אישיים (שביעות רצון, כישורים, יכולות, ותק, סוציו-אקונומי) - גם בהצעת המעסיק וגם בהסכמה עם הנציגות, כשברי כי מי שישאר ידרש ליותר מטלות, עומס (ומסוגלות). שיקוליה האישיים נשקלו, אלא שנעדרת המבקשת כישורים ומיומנויות לבצע מרבית תפקידי המזכירות. הנהלת ביה"ס לא הציעה ולו שם אחד תחתיה וגם לאור זאת יש לקרוא מכתבי ההמלצה שניתנו לה. ביום בו סיכמה עם נציגות העובדים - 6.3.14 - הודיעה יו"ר הוועד כאמור וכך, ב- 9.3.14 הודיע המנכ"ל. דוקא הודעת הוועד למבקשת, מלמדת על הגינות, שקיפות ותו"ל; ע"מ שתדע כי יכולה היא לבחור בפרישה מרצון תחת פיטורים בתנאים מיטיבים פחות (ובכך מניעת פגיעה). 4. הוועד עתר אף הוא לדחיית הבקשה בהנמקות שלהלן: פיטורי המבקשת במסגרת פיטורי צמצום לפי הסכמות שהושגו לאחר מו"מ ארוך ומורכב בין הצדדים על רקע מצבה הקשה של המכללה. שם המבקשת עלה ע"י המכללה, כמועמדת לפיטורין, מתחילת הדרך, ומעולם לא הוסר וכך הוצג שמה לוועד. תפקידה בוטל בשל תוכנית האיחוד. יו"ר הועד ביקשה לבדוק אפשרות לניוד (כפי שביקשה ביחס לעובדים אחרים) אלא שלא נמצא כזה המתאים לכישוריה. יו"ר הועד ביקשה, לאור נתוניה האישיים של המבקשת, לנסות למצוא עובדים אחרים לפיטורים - אך לא הוצע שם אחר ע"י המכללה (ע"י ממוני המבקשת). יו"ר הועד הודיעה לכל העובדים על הסכמות לתוכנית פרישה וכך מנכ"ל המכללה, ובהתאם אף פנה למבקשת חבר הוועד, המכירה אישית. בשיחה עם יו"ר הועד - סרבה המבקשת למלא תפקיד אחר, ואח"כ חזרה בה (אפשרות שממילא לא עלתה שוב, משלא הציעה המכללה שם אחר תחתיה). לאחר מכתב ב"כ המבקשת - נעשה נסיון לאתר לה תפקיד ולאחר ראיון עם ראש המינהל בביה"ס לעיצוב פנים - נפסלה מועמדותה. נתקיים שימוע, בו יוצגה המבקשת, ויו"ר הועד הבהירה העובדות דלעיל, וביום 9.4.14 הודיעה המכללה על סיום עבודתה. רק כחודש אח"כ הגישה הבקשה. הוועד טען טיעוניו המשפטיים (בעיקרם, כמשיבות האחרות, ולמען לא להאריך - לא נחזור עליהם). עוד נטען כי ראויה הטענה להפרת חובת ייצוג הולם - להדחות. טענה זו נתונה להכרעת רשות השיפוט, ויש לעכב ההליכים כנגד הוועד עפ"י סעיף 5 לחוק הבוררות. הוועד פעל בתו"ל וללא משוא, מתוך ראיית טובתם של כלל העובדים, בעידן צמצום והתייעלות, ללא אפליה. מאזן הנוחות נוטה בבירור לדחיית הבקשה. 5. ביום 4.5.14 קיימנו דיון במעמד הצדדים. בכ"י המבקשת, המכללה, ההסתדרות והוועד חזרו על טענותיהם. בהתאם - ניתנת הכרעתנו בבקשה, בהקדם. 6. ולהכרעתנו - א. משעסקינן בהליך בו עתרה המבקשת למתן צו זמני - מצאנו ליתן החלטתנו בהקדם ובקציר האמר. ברי משכך כי הכרעותנו הן לכאוריות בלבד ולבקשה ואין בהן כדי לקבוע מסמרות בתביעה גופא. ב. נדמים טיעוני המבקשת כנטענים "מן השפה ולחוץ" - כך בטענותיה על "שיקולים זרים", חוסר תום לב, שרירות, כביכול, שמה "שורבב" לרשימת המועמדים, באופן "נמהר ונסתר" וכיוצ"ב טענות שנטענו בעלמא וללא איזשהו ביסוס ולו לכאורה! ג. המבקשת מילאה תפקידה במשך 16 שנה. אין היא העובדת היחידה שפוטרה/היתה מועמדת לפיטורים. לא שוכנענו, גם לא לכאורה, כי עד עתה לא ידעה המבקשת על תוכנית האיחוד או כי כך למדה רק עתה. לא שוכנענו כי הממליצים השונים הציעו פתרונות אחרים (חלופיים) לפיטורי המבקשת. לא שוכנענו, בלא למעט, חלילה, ממסירותה ונאמנותה של המבקשת - כי לא ניתן למלא התפקיד ע"י חלוקתו לעובדים אחרים. שוכנענו כי התפקיד התייתר לאור תוכנית האיחוד (כאמור, חודשים קודם לכן), כשככל הנראה מקורה נעוץ במצבה הכלכלי של המכללה. לא מצאנו פגם בפניית חבר הועד למבקשת, באופן חברי, אגבי (שמא, "רך") - המציעהּ לפנות ליו"ר הועד. לא מצאנו פגם לכאורה בהוספת שמה של המבקשת לרשימת המועמדים לפיטורים, ואי הסרתו בהמשך ההליך. הסברי המשיבים כולם, תשובותיהם ונימוקיהם סבירים ומקובלים ולא מצאנו פגם לכאורה בהתנהלות מי מהמשיבים בהקשר זה. משלא מצאנו מדוע נחליף שקול דעתנו בשק"ד המכללה או הצדדים להסכמה הקיבוצית - אין לנו אלא לדחות הבקשה. ד. לא נוכל לסיים דברינו בלא שנבהיר: מבינים אנו ללבּה של המבקשת. פיטורי עובד, לאחר 16 שנות עבודה - קשים הם מנשוא. ומנגד, קשים הם (ולוּ באופן שונה) למקבלי ההחלטות עצמם (במכללה, בנציגות העובדים). לא בנקל התקבלה ההחלטה דנא. עסקינן בהליך ארוך ומתמשך, שעם כל הצער, עדיין ממתין בפתח, גם בעתיד. בהתאם, משנשקלו השיקולים הענייניים בעבודה עצמה, בתפקיד, ביכולתה של המבקשת למלא תפקידים אחרים, כולל נתוניה האישיים- פרטיים - ומשנתקבלה ההחלטה לאחר שיקול דעת כוללני (ונזכיר נציגות העובדים נדרשת לא רק להתייחסות פרטנית, אלא גם לדאגה לכלל העובדים) ומשעסקינן בפיטורי צמצום שנעשו בהסכמה קבוצית סבירה ולאחר הליך שימוע (בו טענה המבקשת באמצעות ב"כ) - אין לנו אלא לדחות הבקשה. ה. אין צו להוצאות. ו. לא מצאנו להדרש לטענות לענין עיתוי הבקשה, מול ההליך - מחד ומול מועד הפיטורים - מאידך. כך, לא נדרש ל"דלוּת" ההצעה שבהסכם הפרישה מרצון - שאף הוא תוצאה, כך מובן, של המצב הכלכלי בו נתונה המכללה! הכרעתנו ניתנה לגופן של הטענות שבבקשה. שאלות משפטיותביטול פיטוריםפיטורים