באיזו עיר מגישים תביעה נגד מקום עבודה עם סניפים ?

באיזו עיר מגישים תביעה נגד מקום עבודה עם סניפים ? השופטת לאה גליקסמן: לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה מיום 18.5.2014 (השופט אסף הראל; סע"ש 6435-12-13) במסגרתה קיבל בית הדין האזורי את בקשת המשיבה וקבע כי הסמכות המקומית לדון בתובענה מסורה לבית הדין האזורי בתל אביב. בהסכמת הצדדים, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות, וזאת בהתאם לקבוע בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. הרקע לערעור: המערער הגיש לבית הדין האזורי בחיפה תביעה כנגד המשיבה במסגרתה טען כי המשיבה הפרה את הסכם ההעסקה עמו, באופן המזכה אותו בזכויות שונות. המשיבה הגישה בקשה למחיקת התביעה ו/או העברתה לבית הדין בתל אביב. גם במסגרת כתב ההגנה טענה המשיבה כי הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לבית הדין האזורי בתל אביב. המשיבה טענה כי עיקר עבודתו של המערער, מאוקטובר 2004 ובמשך כשבע שנים בוצעה במשרדי המשיבה בתל אביב, ורק בשנת 2011 עבד בעיקר בצפון. כמו כן עיקר הלקוחות של המערער היו באזור שיפוטו של בית הדין האזורי בתל אביב. בנוסף נטען כי עיקר עבודת המערער בכל תקופת עבודתו הייתה באזור המרכז, שסמכות השיפוט לגביו נתונה לבית הדין האזורי בתל אביב. המערער התנגד לבקשה להעביר את התביעה לבית הדין האזורי בתל אביב. המערער טען כי עבר לעבוד בסניף החדש בקרית ביאליק בחודש מאי 2010, ועבד שם עד ספטמבר 2012, ועבודתו שם הייתה יום יומית. כמו כן, לקוחות חשובים שהביא המערער לחברה היו מהצפון. ביום 18.5.2014 קיים בית הדין האזורי דיון בבקשה. במסגרת הדיון הצדדים הודיעו על מוסכמות בעניין הסמכות המקומית, כמפורט להלן: המשרד הראשי של הנתבעת נמצא בתל אביב. תקופת העסקת התובע עליה אין מחלוקת היתה החל מחודש 10/04 ועד חודש 9/12. אין במוסכמה זו כדי לגרוע מטענות הצדדים המתייחסות לטענת התובע בדיון כי החל לעבוד בחודש 5/04. התובע עבד במשרד הנתבעת בתל אביב בין חודש 10/04 ועד חודש 5/10. לגרסת הנתבעת עבד במשרד בתל אביב עד 2011. התובע עבד במשרד הנתבעת בחיפה בין חודש 5/10 ועד חודש 9/12. לגרסת הנתבעת עבד במשרד בחיפה החל משנת 2011 ועד חודש 9/12. עבודת התובע היא עבודה משרדית. בהחלטה שניתנה במהלך הדיון ביום 18.5.2014, קבע בית הדין האזורי בחיפה כי יש לקבל את בקשת המשיבה, וכי הסמכות המקומית לדון בתובענה מסורה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. בית הדין האזורי קבע כי - "לא היתה מחלוקת כי משרדה הראשי של הנתבעת נמצא בתל אביב. מכאן יש לקבוע כי מקום העבודה הוא בתל אביב. באשר למקום ביצוע העבודה - הרי גם אם מקבלים את גרסת התובע בעניין המועדים בהם ביצע את עבודתו במשרד הנתבעת בתל אביב והמועדים בהם ביצע עבודתו בסניף הנתבעת בחיפה - ניתן להגיע למסקנה כי מקום ביצוע עיקר העבודה היה בתל אביב. זאת מאחר ולגרסת התובע בתקופה שמתחילת העסקתו - התובע טוען שהיתה בחודש 5/04 ולפי הנתבעת מדובר היה בחודש 10/04 - ועד חודש 5/10, ביצע את עבודתו ממשרד הנתבעת בתל אביב. מדובר בתקופה של כ-5.5 שנים. התקופה בה ביצע את העבודה במשרד הנתבעת בחיפה השתרעה, לגרסת התובע, החל מחודש 5/10 ועד סיום יחסי עובד מעביד בחודש 9/12. מדובר בתקופה של כשנתיים ושליש. המבחן לצורך קביעת מקום ביצוע העבודה הוא מקום ביצוע עיקר העבודה (דב"ע (ארצי) נה/3-106 שילוח חב' לביטוח בע"מ - אנייס, פד"ע כח' 237 (1995)). בענייננו מקום ביצוע עיקר העבודה היה במשרד הנתבעת בתל אביב. כאן יש להוסיף ולהטעים כי עפ"י המוסכמות בדיון עבודתו של התובע היא עבודה משרדית. מכאן, שמקום מושבם של הלקוחות בהם טיפל התובע אינה רלוונטית לסוגיית קביעת הסמכות המקומית במקרה דנן. משקבעתי כי הן מקום העבודה והן מקום ביצוע עיקר העבודה מצויים שניהם בתל אביב - הרי ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה חסר סמכות מקומית לדון בתובענה (תקנה 3(א)(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991). על סמכות מקומית זו לא ניתן להתנות. משכך, אני מורה על העברת התובענה לביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב, לו מסורה הסמכות המקומית לדון בתובענה. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בגין בקשתה, בסך כולל של 1,000 ₪ אשר ישולמו לידי הנתבעת תוך 30 ימים מהיום". החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפנינו. טענות הצדדים: בבקשת רשות הערעור טוען המערער כי בית הדין המוסמך לדון בתובענה הוא בית הדין האזורי לעבודה בחיפה; המערער אמנם עבד כ-5 שנים במשרדה הראשי של המשיבה בתל אביב, אולם מיום 4.5.2010 בו נחנך סניף החברה בקריון קריית ביאליק עבר המערער לעבוד רק שם, וזאת במשך כשנתיים וחמישה חודשים; שגה בית הדין האזורי ביישום הילכת שילוח [דב"ע (ארצי) נה/106 - 3 שילוח החברה לביטוח-אנייס פד"ע כח 237 (1995)]; במקרה הנדון, מקום "ביצוע העבודה" ו"מקום העבודה" חד הם במשך תקופה כה ארוכה, ובמיוחד נוכח העובדה שבעת מעברו של המבקש לחיפה, עברה איתו גם "האופרציה"; בית הדין האזורי לא הדריך את עצמו בהתאם ל"רציו" של פסק הדין שילוח ובמיוחד לא על פי האמור בסעיף 9 לפסק הדין ועל פיו נועדו החלופות "להקל על התובע". לפיכך, מוטעית היא פרשנות בית הדין האזורי אשר לא לקחה בחשבון את הכוונה להקל על התובע, ובענייננו המערער שמקום עבודתו היה בחיפה למעלה משנתיים; חישובו המתמטי של בית הדין האזורי בהשוואת תקופות העבודה הוא שגוי ואינו נדרש לבחינת הסמכות המקומית. בתגובה לבקשת רשות הערעור טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות; מתחילת העסקתו של המערער בשנת 2004 היה משרדו של המערער במשרדי המשיבה בתל אביב, ושם בוצע עיקר עבודתו במשך כשבע שנים. משנת 2011 ועד ספטמבר 2012 עבד המערער בעיקר בצפון; לכן, עיקר עבודתו של המערער בכל תקופת עבודתו היה באזור המרכז, המצוי בסמכות השיפוט של בית הדין האזורי בתל אביב; תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 מעניקה סמכות לבית הדין האזורי לעבודה אשר באזור שיפוטו מצוי מקום עבודתו של העובד או לחלופין שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה; "מקום ביצוע העבודה" הוא המקום בו בוצעה העבודה בפועל ו"מקום העבודה" יפורש תכליתית כדי לאפשר לעובד לממש את זכויותיו במקום העבודה; עם זאת, יש ו"מקום ביצוע העבודה" ו"מקום העבודה" חד הם, כמו בעניין שילוח; המערער הוא אשר לא פירש נכונה את ה"רציו" של פסק הדין בעניין שילוח; כפי שעולה מסעיף 9 לעניין שילוח, בית הדין הארצי ביקש לצמצם את השימוש בחלופות השיפוט שנקבעו בתקנות; אחת המוסכמות בבית הדין האזורי היא כי המשרד הראשי של המשיבה נמצא בתל אביב, ולכן צדק בית הדין האזורי בקובעו כי מקום העבודה הוא בתל אביב; בנוגע למקום ביצוע העבודה, בית הדין האזורי אימץ את מבחן ביצוע עיקר העבודה; בית הדין האזורי קבע בצדק כי מאחר שהמערער עבד לכל הפחות 5.5 שנים בתל אביב ולכל היותר כשנתיים ושליש בחיפה, מקום ביצוע עיקר העבודה היה בתל אביב; מאחר שאחת המוסכמות הייתה כי עבודתו של המערער הייתה משרדית, מקום מושבם של הלקוחות אינו רלוונטי לסוגיית הסמכות המקומית; התביעה במקרה הנדון מתייחסת גם לעבודתו של המערער בתל אביב ולכן ניתן להגישה רק בתל אביב. הכרעה: לאחר בחינת טענות המערער, תגובת המשיבה וכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. במקרה הנדון, גם לבית הדין האזורי בחיפה סמכות מקומית לדון בהליך, ולפיכך לא היה מקום להורות על העברת ההליך לבית הדין האזורי בתל אביב חרף התנגדותו של המערער. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן. כללו של דבר: ככל שאין חפיפה בין "מקום העבודה" לבין "מקום ביצוע העבודה", רשאי התובע לבחור את בית הדין האזורי אליו תוגש התביעה; ככל שמדובר במקרה בו העבודה בוצעה במספר אזורים, "מקום ביצוע העבודה" הוא המקום בו בוצעה עיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה; ככלל, הקובע את מקום סמכותו המקומית של בית הדין הוא מקום עבודתו האחרון עובר לסיום קשר העבודה. ומן הכלל אל הפרט: בית הדין האזורי קבע כי במקרה הנדון סמכות השיפוט מוקנית לבית הדין האזורי בתל אביב, כי עיקר עבודתו בוצע בתל אביב, וזאת על יסוד הנפסק בעניין שילוח. אולם, נסיבות המקרה בעניין שילוח שונות מנסיבות המקרה הנדון. הקביעה כי מקום ביצוע העבודה הוא מקום בו בוצע עיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה, ולא חלק מהעבודה, מתייחסת למקרים בהם במסגרת עבודתו ותפקידו, באותו פרק זמן מבצע העובד את עבודתו במקומות שונים. אין מדובר במצבים בהם למשל לאחר פרק זמן כלשהו העובד עובר לעבוד מסניף אחד לסניף אחר אצל מעסיקתו. בשונה מעניין שילוח, במקרה הנדון המערער לא עבד במסגרת עבודתו אצל המשיבה בשני המקומות באותו פרק זמן, אלא עבר לעבוד מסניף אחד של המשיבה לסניף אחר. המערער עבד בתל אביב מחודש אוקטובר 2004 עד אפריל 2010 (לגרסת המערער) או 2011 (לגרסת המשיבה), ולאחר מכן עבד למעלה משנה או אף למעלה משנתיים במשרד המשיבה בחיפה, החל מחודש מאי 2010 (לגרסת המערער) או משנת 2011 (לגרסת המשיבה) ועד סיום קשר העבודה בחודש ספטמבר 2012. לפיכך, בנסיבות המקרה לא היה מקום לקבוע את "מקום ביצוע העבודה" על בסיס מבחן של ביצוע עיקר העבודה תוך בחינה והשוואה של מספר שנות עבודתו של המערער בכל אחד מסניפי המשיבה. נוכח העובדה שמקום העבודה האחרון היה במשרדי המשיבה בחיפה, קמה לבית הדין האזורי בחיפה סמכות מקומית לדון בתביעתו, כפי שנפסק בעניין נובש. בנוסף, נוכח העובדה שמשרדה הראשי של המשיבה נמצא בתל אביב, ובהתאם לפסיקה בעניין נומיקוב (ראו גם בר"ע 36623-11-13 דב מרכוס - סולאר פרופיט ישראל בע"מ (4.2.2014); בר"ע 8040-03-14 מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה ובתי ספר בתי יעקב - הדסה רדנר (18.5.2014)), גם לבית הדין האזורי בתל אביב מוקנית סמכות מקומית בנסיבות המקרה הנדון. העולה מהאמור לעיל כי הן לבית הדין האזורי בחיפה והן לבית הדין האזורי בתל אביב יש סמכות מקומית לדון בתביעתו של המערער. בהתאם לפסיקה בעניין נומיקוב ואנטון חורי למערער, התובע בבית הדין האזורי, הזכות לבחור לאיזה בית דין אזורי להגיש את תביעתו, וכאמור הוא בחר להגישה בבית הדין האזורי בחיפה. נוכח זכות הבחירה של המערער, לא היה מקום להעביר את ההליך לבית הדין האזורי בתל אביב בניגוד לרצונו. סוף דבר - הערעור מתקבל, כך שלבית הדין האזורי לעבודה בחיפה מוקנית סמכות מקומית לדון בתובענה, והתיק יוחזר אליו מבית הדין האזורי בתל אביב. הוצאות - החיוב בהוצאות שהוטל על המערער בהחלטת בית הדין האזורי, בטל. נוסף על כך, המשיבה תשלם למערער בגין הליך זה שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪, וזאת בתוך שלושים יום מהמועד בו יומצא לה פסק הדין. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים וכן לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה ולבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. סמכות מקומיתשאלות משפטיות