התנגדות לבניית קומת עמודים נוספת מעל מרתף הערר שבפנינו הוגש כנגד החלטת המשיבה מס' 1 (להלן: "הוועדה המקומית") להתיר למשיב מס' 2 (להלן: "המשיב") בנייתו של בית מגורים על חלקות 138 ו-139 בגוש 10809 (להלן: "החלקות"), אשר מהוות, יחד עם חלקה 140 באותו הגוש, מגרש תכנוני אחד, על פי הוראות תכנית חפ/423. הבקשה אושרה עם הקלה של קומת עמודים, מעבר לשתי קומות המגורים, וכן קומת המרתף המשמשת לחניה הנמצאת כמעט כולה מתחת למפלס פני הקרקע הטבעית, אשר הינן מותרות על פי הוראות התכניות החלות על הקרקע. בנוסף הותרה הקלה בשטח הבנייה, המתירה תוספת של 6% לשטח הבנייה הקבוע בתכנית הרלוונטית, היא תכנית חפ/853א. העוררים, אשר הינם בעלי חלקה 140, העלו שלל טענות כנגד החלטת הוועדה המקומית. הם טענו כי אין להתיר קומת עמודים נוספת, מעל קומת המרתף, שכן תוספת קומת העמודים תגרום להם להסתרת הנוף. הם טענו כי יש לחייב את המשיבים להנמיך את גג הרעפים כך שגובהו לא יעלה על גובה סף חלונות הקומה הראשונה בביתם, וזאת על בסיס החלטת ועדת הערר בערר 238/98, אשר עסק בבקשת הבנייה של העוררים. הם מלינים על תוספת האחוזים שניתנה למשיב, על אף שאין להם כל נימוק מדוע הדבר פוגע בהם, וטוענים כי לא היה מקום לאפשר למשיב הקלה זו, על אף שגם להם ניתנה הקלה באחוזי הבנייה (גם אם הקלה פחותה). הם מוסיפים וטוענים כי קומת העמודים שאושרה הינה גדולה מהנטען, וכי זו עומדת על 81 מ"ר, ולא 58 מ"ר כפי שנטען. בנוסף טענו הם כי הבנייה אינה שומרת על המרווח הקבוע בתכנית חפ/718א, אשר הינו 8 מ', ועל כן יש לחייב את המשיב להרחיק את הבניין למרחק הקבוע בתכנית. המשיב הבהיר כי התכנון אותו ביצע אינו פוגע כלל בעוררים, מבחינת הגובה. תכנית חפ/853א מתירה בנייה של 8.5 מ' מפני הקרקע הטבעית במקום, אשר מעליה מותרת בנייתו של גג רעפים (אותו חובה להקים, על פי התכנית הנ"ל). הבנייה המוצעת אינה מגיעה כלל לגובה זה, כולל גג הרעפים, ועל כן אין לעוררים על מה להלין בנקודה זו. בנוסף טוען המשיב כי הבקשה תוכננה באופן ששיא גג הרעפים אינו עובר את גובה חלון הקומה הראשונה בבית העוררים. ככל שהדבר נוגע לעניין המרחק בין המבנים, הבהיר המשיב כי העוררים עצמם ביקשו וקיבלו הקלה במרחק בין המבנים, כאשר קיבלו את היתר הבנייה לביתם, שכן המבנה הקיים היום נמצא במרחק של 5.7 מ' בלבד מבית העוררים, ועל פי הבקשה אותה הגיש המשיב, צפוי המרחק בין הקירות החיצוניים של הבניין להיות מעל 6.6 מ' מבית העוררים. על כן, העוררים עצמם הם אלו אשר יצרו את המצב בו ביתם קרוב לבנייה הקיימת, והבנייה המוצעת רק משפרת את מצבם, מבחינת המרחק לבניין שיוקם על החלקות. בדיון שנערך בפנינו לא הצליחו העוררים להבהיר מהי הפגיעה התכנונית בהם. נהפוך הוא. בדיון התברר כי אכן המשיב עשה מאמצים ניכרים לצמצם כל פגיעה אשר עלולה להיגרם לעוררים, ואף הקטין מאוד את הפגיעה הנופית שנגרמת להם, על ידי הנמכה משמעותית של הבנייה מתחת לגובה המותר על פי תכנית חפ/853א. המשיב הציג בפנינו חתכים המוכיחים, באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי ניתן היה לתכנן את הבניין, ללא כל הקלות שהן, בגובה רב יותר, אשר יוצר הסתרה רבה יותר לדירת העוררים, וחוסם, הלכה למעשה, את מרבית הקומה הראשונה. הוא הראה כיצד התכנון אותו הוא מציע אינו יוצר פגיעה דומה, וכיצד הוא מנמיך את הבית הקיים, על אף העלות הנוספת הכרוכה בכך, על מנת להקטין את נצפות ביתו מדירת העוררים. ככל שהדבר נוגע למרווח בין המבנים, הבהיר המשיב כי לנוכח העובדה כי בוצעה הפקעה בחזית החלקות (לטובת הרחבת הכביש), ובשל קווי הבניין, אין אפשרות מעשית לבצע תכנון סביר אשר יאפשר את יאפשר את השמירה על מרחק של 8 מ' מבית העוררים. הוא הבהיר כי אילו אלו היו שומרים על המרחק של 8 מ' מהבניין הקיים היום, ולא מבקשים להתקרב אליו למרחק של פחות מ-6 מ', לא הייתה כל בעיה לעמוד בהוראות התכנית חפ/718א, אלא שבשל העובדה כי העוררים אכן ביצעו את ההתקרבות הנ"ל, הם אינם יכולים להישמע היום בטענה כי הם נפגעים מהתכנון אותו הוא מציע. דין הערר להידחות. ראשית, מרבית טענות העוררים אכן הינן קנטרניות וחסרות בסיס. ככל שהדבר נוגע לגובה הבניין המוצע, הרי שזה אינו מתקרב אפילו לגובה אותו יכולים היו העוררים לנצל, אילו היו מעוניינים בכך (גם אם היה נשמר מרחק של 8 מ' בין הקירות החיצוניים של המבנים). ההסתרה שהייתה נגרמת לעוררים הייתה גדולה בהרבה ולא הייתה צומחת להם כל עילה להתנגד לכך. תוספת קומת העמודים אינה מעלה או מורידה מאומה בעניין זה, שכן אין תוספת גובה כלשהי בעטיה, כאשר קומת המסד (המרתף המשמש לחניה) נמצאת כמעט כולה מתחת לפני הקרקע הטבעית (על אף שלכאורה יכולה הייתה היא להיות בגובה עד 1.8 מ' מעל פני הקרקע הטבעית). הוועדה המקומית אף ציינה, כי לא פורסמה הקלה בגובה, שכן אין חריגה ממנו, ועל כן אין לעוררים מעמד בטענות הנוגעות לגובה. דברים אלו עולים, בין היתר, מהאמור בעת"מ (חי') 2429/04 מלכה מירון נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קריות, : "המסקנה העולה מהשתלשלות עניינים זו היא כי בניית המבנה על חלקה 100 נעשתה במרחק צידי של 2.70 מטר, (למעט העמודים התומכים שלא הוזזו מסיבה קונסטרוקטיבית), זאת בהתאם לתכניות ק/130 וק/131 הנ"ל. לאור זאת מתן ההרשאה לביצוע הבנייה בענייננו לא נחשב להקלה כמשמעותה בחוק ואינו מזכה את העותרות בזכות להגיש התנגדות לבנייה על חלקה 100." ככל שהדבר נוגע לטענת ה"אפליה" שנטענה כנגד ההחלטה, על בסיס הדברים שנאמרו בערר 238/98, הרי שאין לקבל טענה זו. מבלי להיכנס לשאלות הנוגעות לגבי נכונותה של ההחלטה הנ"ל (אליה אין אנו מחוייבים, שכן זו אינה מהווה תקדים עבורנו), הרי שעיון בבקשה מגלה כי גובה הגג המוצע אינו חורג מעבר לגובה החלון בקומה העליונה של העוררים. די בכך בכדי לקבוע כי הטענה הנ"ל אינה ראויה להישמע. יתר על כן, כאמור, הואיל ואין המדובר בהקלה כלשהי בגובה, לעוררים כלל לא עומדת זכות כי לא תהיה הסתרה של חלונות ביתם. העובדה כי זו אינה מבוצעת, הינה פרי רצונו הטוב של המשיב, ותו לא. ככל שהדבר נוגע לתוספת הזכויות בשיעור 6% שניתנה למשיב, הרי שמלבד העובדה כי אין בהקלה זו משום פגיעה כלשהי בעוררים, והינה טענה שנטענת בכוונת פגיעה במשיב בלבד, הרי שלנוכח הקטנת המגרש בשל הרחבת הכביש, אשר הביאה לכך כי השטחים המותרים לבנייה נגזרים ממגרש קטן יותר, וכן לנוכח הצורך בעידוד הריסתם של מבנים ישנים, אנו סבורים כי אכן הייתה הצדקה תכנונית למתן הקלה זו. ככל שהדבר נוגע לטענות לגבי גודלה של קומת העמודים, הרי שהמדובר בטענות בעלמא, אשר לא הוכחו, והן אינן יכולות לעמוד כנגד המדידה המקצועית שהוצגה על ידי המשיב. בכל מקרה, גם בעניין זה כלל לא ברור מהי הפגיעה בעוררים, שכן גם אם קומת העמודים הייתה גדולה יותר, כל עוד הדבר אינו משפיע על גובה הבניין בכללותו, אין לו כל השפעה על העוררים. הטענות לגבי המרחק בין הבניינים הן הטענות היחידות שיש להן יסוד משפטי או תכנוני כלשהו. אלא שגם כאן, אנו סבורים כי לא נפל כל דופי בהחלטתה של הוועדה המקומית. ראשית, צודק המשיב בטענתו כי המקור למרחקים הוא דווקא בקשת העוררים וההיתר שניתן להם, אשר לא שמר על מרחק של 8 מ' מהמבנה הקיים (הדבר נלמד מההיתר שניתן לעוררים, אשר הוצג על ידם במהלך הדיון בפנינו). הבנייה המוצעת דווקא מרחיקה את חלקי הבניין אליהם חשופים העוררים, מעבר לבניין הקיים כיום. על כן, מצבם של העוררים, מבחינה זו, דווקא משתפר. שנית, התכנית חפ/718א אכן קובעת מרחק של 8 מ' בין בניינים המוקמים על אותו המגרש. אלא שאין מניעה חוקית מלהתיר הקלה ממרחק זה. תקנות התכנון והבניה (סטיה ניכרת מתכנית), התשס"ב-2002 אינן קובעות מה תהווה סטיה ניכרת במרחק בין מבנים אותם מותר להקים במגרש אחד, אלא רק מרווחים הקיימים בגבולות המגרש. התקנות הנ"ל קובעות כי ניתן להקים מבנה נוסף מעבר למותר בתכנית, ובלבד שנשמר מרחק של 6 מ' לפחות מקירותיו החיצוניים של הבניין, והוועדה המקומית מתייחסת להוראה זו כאל הוראה סטנדרט (אותו מצאנו בעבר כסביר), ממנו אין לחרוג, הגם שבתכנית חפ/718א מותרת הקמת מבנה נוסף. אנו סבורים כי זהו המקרה שבו ראוי לתת את ההקלה במרווח, ובלבד שנשמר המרחק הנ"ל. הן בשל ההפקעה בחזית החלקות, והן בשל העובדה כי העוררים עצמם יצרו את המצב בו הבנייה של ביתם מרוחקת רק 5.7 מ' מהמבנה הקיים, מצדיקה את הגדלת המרחק בין המבנים, כפי שהוצעה על ידי המשיב. לאור כל אלו, לא מצאנו כל יסוד לקבל את הערר. אשר על כן, הערר נדחה, בנסיבות הללו, אין צו להוצאות.בניהמרתףהתנגדות לבניה