הודיית חוץ של נאשם: סעיף 10א לפקודת הראיות אמרה "מחוץ לביהמ"ש", כדרישת הוראות סעיף 10א לפקודת הראיות, קבילה, על אף היותה עדות שמיעה. סעיף 10א חל על הודיית עד במשפטו, וכי הודייה שכזאת "לא רק שאינה נופלת מאמרה בפני חוקר משטרה, אלא עולה עליה עשרת מונים שכן ניתן לבסס עליה בלבד הרשעה (באותו דיון) ללא צורך ב"חיזוק" ולא "בדבר מה"...". יחד עם זאת, גם נקבע, כי בכל הנוגע למשקלה של אותה "הודיית חוץ", אין לתת לה משקל של ממש כשהיא מוגשת כראייה במשפטו של אחר, ואין לקבוע ממצא מרשיע כנגד נאשם רק על בסיס אמרה זו. וכך ציין ביהמ"ש העליון: "ניסיון החיים מלמד, כי מעייניו של הנאשם, בעת שהוא מודה בעובדות שבכתב האישום, נתונים כולם לעובדות שיחרצו את גורלו הוא, וספק רב הוא אם מודע הוא אותה שעה להשלכות הודייתו אל מחוץ למסגרת הדיון, וכי ייעשה בעתיד שימוש בהודייתו כלפי אחרים. וכיוון שמרכז הכובד בהודייה, מבחינתו של הנאשם, בעובדות המביאות להרשעתו, ולא בטפל להן, שאין בהן להעלות או להוריד בעניינו, איני סבור שיש ליתן משקל של ממש לאמרה זו, כשהיא מוגשת במשפטו של אחר...". פקודת הראיותמשפט פליליראיות