הזדמנות סבירה להתגונן מהות הדרישה למתן הזדמנות סבירה להתגונן כתנאי להרשעה בעבירות הנובעות מעובדות שלא נטענו - היא: "התכלית העומדת בבסיס דרישת ההזדמנות הסבירה להתגונן הנה הבטחת יכולתו של הנאשם להתמודד עם הקושי הנובע מחסרונו של טיעון עובדתי בכתב האישום. גלומה בה ההכרה בכך שזכותו של הנאשם לנהל את הגנתו עשויה להיפגם בנסיבות שבהן הוא לא הועמד, במועד הגשת כתב האישום, על מכלול העובדות שבגינן נמצא, בסופו של הליך, חייב בדין. אכן, תנאי יסודי ליכולתו של נאשם לגבש ולהציג קו הגנה הוא ידיעה בדבר האישומים המיוחסים לו, שהרי אין אדם יכול להתגונן אם אין הוא יודע מפני מה... הלכה עמנו כי המבחן לבחינת קיומה או היעדרה של הזדמנות סבירה להתגונן הוא מבחן כפול. ראשיתו בבחינה טכנית-פרוצדורלית, שעיקרה בשאלה אם ניתנה לנאשם הזדמנות סבירה לחקור עדים, להביא ראיות מטעמו וכדומה, וסופו בבחינה מהותית, שעיקרה בשאלה אם ניתנה לנאשם הזדמנות סבירה לגבש ולהציג קו הגנה בנוגע לעבירה שעובדותיה לא נטענו בכתב האישום..." (ע"פ 9256/04 יוסף נוי נ' מדינת ישראל, פ"ד ס (2) 172, 182 (2005) וההפניות שם) הדגש בכל הנוגע לאפשרות הפעלתו של סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי ולבדיקת האפשרות להתגונן נסב על העובדות: "ליבת ההגנה הקנויה לנאשם במסגרת סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי היא במישור העובדתי. משמע, על בית המשפט לוודא כי הנאשם יכול היה להביא ראיות ועדים הנוגעים לעבירה הנוספת, שלא צויינה בכתב האישום, והתבססה על ראיות עובדתיות שנתגלו לאחר תחילת המשפט." (ע"פ 7725/11 פלוני נ' מדינת ישראל (24.1.2013) פסקה 20, ההדגשה במקור - א.ד.) זאת ועוד, גם אם ניתנה לנאשם הזדמנות להתגונן, אין משמעות הדבר הפעלה אוטומטית של סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי. הוראה זו שמורה למקרים חריגים ויוצאי דופן: "סעיף 184 אינו בא אלא לענות על מצבים מיוחדים, יוצאים מן הכלל, ובוודאי אין לנהוג בו בדרך של שיגרה; ובמלים אחרות, אפילו נצא מן ההנחה, כי במקרה זה או אחר ניתנה (במהלך המשפט) הזדמנות סבירה לנאשם להתגונן, עדיין נתונה בידי השופט ההכרעה, על-פי שיקול-דעתו ונוכח נסיבות העניין, אם להרשיע את הנאשם על סמך העובדות החדשות.... אומר על כך השופט, כתוארו אז, חשין בע"פ 154/52..., כי "אין חולק על כך, כי על בית המשפט לנהוג זהירות רבה, וכי במקום שיש צל של חשש שמא קופחה זכותו של הנאשם והאפשרות נשללה ממנו להתגונן כראוי בפני האישום החדש, לא יעשה בית המשפט שימוש בסמכות אשר הוענקה לו..." (אריה, 572-575, וכן ר' דנ"פ 4603/97 אהרן משולם נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(3) 160, 200 (1998)).הזכות להליך הוגן / עיוות דין