נטל הראיה לפי פקודת מס ההכנסה סעיף 155 לפקודת מס הכנסה, קובע: "חובת הראיה כי השומה היא מופרזת תהיה על המערער, אולם אם המערער ניהל פנקסים קבילים, ובערעור על פי סעיף 130(ח) כאשר פנקסי החשבונות בוקרו על-ידי רואה חשבון וחוות דעתו על הדו"חות הכספיים על פיהם היתה ללא הסתייגות או בהסתייגות שלדעת בית המשפט אין לה נפקות לענין קבילות הפנקסים, חייבים פקיד השומה או המנהל, לפי הענין, להצדיק את החלטתם". משמעות ההוראה הינה כי בדרך כלל מוטל על הנישום הנטל לשכנע כי יש להתערב בשומה. עם זאת, הדין מבחין בין מצבים שונים; כאשר פנקסיו של המערער לא נפסלו, מוטלת על פקיד השומה, בהתאם לסיפא לסעיף 155, החובה ל"הצדיק את שומתו". העברת חובת ההצדקה לפקיד השומה אינה משנה את נטל השכנוע הנשאר על כתפי הנישום. חובת ההצדקה מעבירה לפקיד השומה רק את הנטל להבאת ראיות מצדיקות (ראו סקירה רחבה בע"א 6743/03 תחנת שירותי רכב רוממה חיפה בע"מ נ' פקיד שומה חיפה (28/7/05)). הבחנה זו בין מחלוקות פנקסיות למחלוקות "לבר פנקסיות" קנתה שבת בפסיקת בתי המשפט ומשמשת לקביעת נטלי הבאת הראיות. רק כאשר המחלוקת הינה בשאלה שהתשובה לה מצויה בספרי הנישום, עובר נטל ההצדקה לפקיד השומה (ראו למשל ע"א 2/81 שפירא נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד לח(2) 414 (1984); ע"א 468/01 חוטר ישי נ' פקיד שומה תל אביב 4, פ"ד נח(5) 326, 333 (2004); רע"א 8722/03 וולקן מצברים בע"מ נ' מנהל המכס, מס קנייה ומע"מ חיפה, פ"ד נט(1) 769 (2004)). לקביעה כי נטל השכנוע (להבדיל מנטל הבאת הראיות) מוטל תמיד על שכמי הנישום נקבע בפסיקה חריג. כאשר פקיד השומה מפעיל את סמכותו על פי סעיף 86 לפקודה ומתעלם מעסקה בשל היותה מלאכותית, עובר אליו נטל השכנוע (ראו ע"א 34/70 בנין נ' פקיד השומה תל אביב 4, פ"ד כד(2) 425 (1970)); ע"א 102/59 פקיד השומה ירושלים נ' "איסמר" חברה למסחר והשקעות בע"מ פ"ד יד 2165 (1960); ע"א 10666/03 שטרית נ' פקיד שומה תל אביב 4 (30/1/06), פסקה 18). קביעה כי עסקה הינה מלאכותית- כלומר סיווגה מחדש- נעשה לצרכי המס ותכליתו לשלול מהנישום את יתרון המס שהשיג (רע"א 11490/03 פקיד שומה ירושלים 1 נ' ועקנין (19/12/2005)). שאלה נפרדת הינה האם נטל השכנוע עובר לשכמי פקיד השומה גם כאשר פקיד השומה אינו פועל בגדרה של הוראת סעיף 86 לפקודה אלא מבקש לסווג באופן שונה את העסקה. ההבחנה בין סיווג שונה של עסקה - הסיווג כללי, לבין סיווג מחדש והתעלמות מעסקה מלאכותית - הסיווג המיסויי, אינה תמיד ברורה (ראו ע"א 3415/97 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' יואב רובינשטיין ושות', חברה לבניין פיתוח ומימון בע"מ, פ"ד נז(5) 915 (2003); פ' רובין ו-ד' פסרמן "הסיווג השונה הכללי והסיווג מחדש המיסויי" ספר אור 883 (עורכים א' ברק, ר' סוקול, ע' שחם, 2013); ד' גליקסברג "סמכות הסיווג מחדש והנורמות האנטיתכנוניות, העדפת התפיסה הפונקציונלית על פני התפיסה הקונספטואלית" משפטים ל 545 (תש"ס)). דומה שהגדרה טובה להבחנה בין הסיווג הכללי - הסיווג השונה של עסקה, לבין הסיווג המיסויי, כלומר התעלמות לצרכי המס מעסקה בשל היותה מלאכותית, פורטה במאמרו של פרופ' א' יורן, " "סיווג שונה" של עסקה לצורך מס ומיקומה הנכון של "העסקה המלאכותית" " משפטים כ 46, 45 (1970) באמרו: "על פי השיטה המקיפה לסווג שונה של עסקאות לצורך מס ניתן להגיע לתוצאת הסווג השונה בכמה דרכים שיש ללכת בהן על פי הסדר: ראשית, יש לבחון לפי כללי המשפט הפרטי האם הכינוי שנתנו הצדדים לעסקה הולם את תוכנה. כך ניתן, למשל, להגיע למסקנה, כי עסקה שהצדדים הציגו כמכר באשראי היא, לאמיתו של דבר, הלוואה ותוצאות המס ייקבעו לפי זה... רק אם הפעלתם של הגדרות המשפט האזרחי ודיני המס לגבי עובדות המס הרלבנטיות מביאה לתוצאה שלא ניתן לסווג עסקה אחרת מכפי שסווגה הנישום, עולה השאלה האם מותר לשלטונות המס להתעלם מסווג הנישום ולסווג את העסקה מחדש לצורך מס על ידי הפעלת הסמכות להתעלם מהעסקה המלאכותית. הווה אומר: הסמכות להתעלם מעסקה מלאכותית היא סמכות שיורית, מכשיר נוסף שניתן לשלטונות המס במלחמתם נגד תכנוני המס".מיסיםמס הכנסהנטל הראיה / נטל הבאת הראיות