נטען לרשלנות רפואית שהתבטאה בין היתר גם באי עדכון על מבנה הרחם והסכנות הפוטנציאליות שיכולות להתממש כתוצאה מכך. קשר בין תסמונת ACM לבין תסמונת רחם דו קרני: 1. בפני בקשה שהוגשה על ידי מדינת ישראל (להלן: "המבקשת") לפיה אורה על דחיית התביעה שהוגשה על ידי מ.ב., א.ב. ו- ר.ב. (להלן: "המשיבים") על הסף. לחילופין, עתרה המבקשת, כי אורה על חיוב המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת. 2. שירותי בריאות כללית (להלן: "המשיבה 4") הצטרפה לבקשת המבקשת ועתרה אף היא לסעדים אלה. 3. המבקשת נימקה את בקשתה בטענה כי עניינה של התביעה נוגע לנכויות מולדות מהן סובלת המשיבה 1, שנגרמו על פי הנטען בשל מבנה הרחם של אמה, המשיבה 2, שהינו רחם דו קרני. המשיבים טענו בכתב התביעה, כי המבקשת והמשיבה 4 התרשלו בכך שלא עדכנו את המשיבה 2 על מבנה רחמה, אף שהיו מודעות לכך וכי קיים קשר סיבתי בין התרשלות זו לבין הנכויות הקשות מהן סובלת המשיבה 1. לטענת המבקשת צרפו המשיבים זמן רב לאחר הגשת כתב התביעה את חוות דעתו של ד"ר דוד ב. וייס מומחה למיילדות ולגניקולוגיה אשר קבע בחוות דעתו, כי המשיבה 1 סובלת מ - Arthrogryposis Multiplex Congenital (ACM) אשר נגרם בשל מבנה הרחם הדו קרני של המשיבה 2. עוד טענה המבקשת, כי המשיבים הגישו מטעמם את חוות דעתו של ד"ר עמיחי ברזנר, מומחה לרפואת ילדים ושיקום, אשר בדק את המשיבה 1 וקבע, כי מצבה של המשיבה 1 מצביע על תמונה קלינית ברורה של תסמונת אופרקולרית על רקע אנומליה מבנית וסימטרית של המח באזורים האינסולו פריאטליים של שתי ההימספרות. 4. המבקשת והמשיבה 4 טוענות כי הגישו חוות דעת של מומחים בתחום הנוירולוגיה של הילד, שנערכו על ידי ד"ר טלי שגיא ופרופ' אלי היימן אשר קבעו בחוות דעתם כי אכן המשיבה 1 סובלת מתסמונת האופרקולום שהינה תסמונת מולדת התפתחותית שאינה מיוחסת להפרעות במבנה הרחם. זאת ועוד, לטענת המבקשת והמשיבה 4 פרופ' אברהם שטיינברג אשר מונה כמומחה על ידי בית המשפט כמומחה בתחום הנוירולוגי קבע בחוות דעתו בדומה לאמור בחוות הדעת של מומחי המבקשת והמשיבה 4 וכפי שאף קבע מומחה המשיבים פרופ' ברזנר, כי האבחנה הסבירה ביותר של התסמונת ממנה סובלת המשיבה 1 היא Operculum Syndrome מולד, כאשר אין כל תיאור בספרות המקצועית הקושר בין רחם דו קרני לבין התסמונת הנ"ל. לפיכך, ובשים לב לחוות הדעת שהוגשו לרבות חוות דעתו של מומחה בית המשפט טוענות המבקשת והמשיבה 4, כי ההליך הנוכחי הינו הליך סרק ויש להורות על דחיית התביעה על הסף ו/או לחילופין לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה. 5. המשיבים מתנגדים לבקשה. לעמדתם לא בנקל יורה בית המשפט על דחיית התביעה על הסף ואין זה המקרה הראוי להורות כאמור. עוד טוענים המשיבים, כי עילות התביעה כמפורט בכתב התביעה ובחוות דעתו של ד"ר וייס הינן רחבות בהרבה מהאופן בו נוסחו על ידי המבקשת. לטענתם תובענה זו הוגשה בשל טיפול רשלני של המבקשת והמשיבה 4 שהתבטא בין היתר גם באי עדכון המשיבה 2 על מבנה רחמה והסכנות הפוטנציאליות שיכולות להתממש כתוצאה מכך. לטענתם, התובענה נסובה גם על ההתנהלות הרשלנית של המבקשת והמשיבה 4 במעקב אחר הריונה של המשיבה 2, ההתעלמות מגורמי הסיכון, העדר הדיון בהם ואי קיום בדיקות חיוניות לזיהוי מומים אלה, אשר היה חובה לקיימם והעדר מתן יעוץ הולם והמלצה לבדיקות נוספות המתחייבות לאור נסיבות המקרה. עוד ובנוסף טוענים המשיבים, כי בסעיף 10 לכתב התביעה טענו הן להתרשלות המבקשת והמשיבה 4 באי ביצוע או אי הצעה לביצוע מעקב סונוגרפי על פיו ניתן היה לזהות פיגור התפתחותי חמור של היילוד וכך לטענתם אף בסעיף 13 לכתב התביעה. בנוסף, נטען על ידי המשיבים, כי אף הנזק הראייתי שגרמו המבקשת והמשיבה 4 בהעדר קיומו של תיעוד רפואי מלא ביחס להיריון עשוי להביא לקבלת התביעה או להעברת נטל השכנוע אל שכם המבקשת והמשיבה 4 ובאופן שתביעתם של המשיבים עשויה להתקבל. לעמדת המשיבים, חוות הדעת שהוגשו על ידם אינן סותרות. טענתו של פרופ' שטיינברג לפיה אין ספרות מקצועית התומכת בעמדתו של פרופ' וייס מוטעית, שכן זו צורפה לחוות דעתו של ד"ר וייס ובכל מקרה המומחה, פרופ' שטיינברג, יידרש לחקירה על חוות דעתו. אף להפקדת ערובה מתנגדים המשיבים בתגובתם כאשר לטענתם אין נסיבות המקרה ובכלל זה עוניים של המשיבים מצדיק קביעה בדבר הפקדת ערובה ו/או בא בגדר החריגים שנקבעו בפסיקה בעטיים מחויב תובע בהפקדת ערובה בערכאה ראשונה. לעמדת המשיבים, יש להעדיף את זכות גישתם של המשיבים לבית המשפט על פני הבטחת הוצאות המבקשת והמשיבה 4 בהיות זכותם מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. 6. בתשובה שהגישה המבקשת כפרה היא בטענות המשיבים אחת לאחת. זאת ועוד, לטענת המבקשת תגובת המשיבים מצביעה, כי הם זנחו את טענתם העיקרית ומודים, כי תביעתם הינה תביעת סרק. לעמדת המבקשת אין בתגובת המשיבים מענה לסתירה שעולה מחוות דעת המשיבים ששומטת את הבסיס תחת תביעתם. באשר לטענת המשיבים לפיה תביעתם מבוססת על עילה של "התרשלות כללית במעקב הריון" טוענת המבקשת, כי טענה זו לא נתמכה בחוות דעת המומחים הרפואיים מטעם המשיבים ועל כן דינה להידחות. עוד ובנוסף נטען על ידי המבקשת כי קיומו של נזק ראייתי הנטען על ידי המשיבים אינו מצדיק כשלעצמו את המשך בירור התביעה, הגם שזה מוכחש, ושעה שהמבקשת תוכל בנקל לסתור את טענת המשיבים להתרשלותה, שכן המומחים כולם מלבד ד"ר וייס שללו את הטענה כי המשיבה סובלת מ- ACM וקבעו כי היא סובלת מתסמונת אופרקולום נדירה ומולדת שאין לה כל קשר לרחם דו קרני. ולבסוף נטען על ידי המבקשת, כי לחילופין יש מקום להורות על הפקדת הערובה וזאת בהתחשב בעוניים של המשיבים, בסתירות שבין חוות דעת המשיבים והשיהוי הרב שבהגשת התביעה. דיון 7. בתאריך 04/01/2010 הגישו המשיבים כתב תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לטענת המשיבים למשיבה 1 כתוצאה מהתרשלות המבקשת והמשיבה 4 במעקב הריונה של המשיבה 1 אשר נולדה ביום 07/07/1986. בכתב התביעה צוין עברה המיילדותי של המשיבה 2, צוין כי המשיבה 2 סבלה מרחם אנומלי שהגביל את תנועות העובר וגרם לנוקשות המבנה השלדי של העובר, כי המשיבה עברה 2 ניתוחים קיסריים עובר להריונה של המשיבה 1. לנוכח אלה נטען, כי רשלנותן של המבקשת והמשיבה 4 נובעת מאי הפניית המשיבה 2 לבדיקת חלבון עוברי, לסקירה מורחבת ולמעקב סונוגרפי פשוט שהיה בו כדי לאבחן את מומה של המשיבה 1 ולהביא לסיום ההיריון. בכתב התביעה מייחסים המשיבים למבקשת ולמשיבה 4 קיומו של נזק ראייתי בהעדר הצגת בדיקות האולטרא סאונד ובשל חסרים ברישום בכרטיס מעקב ההיריון. לבסוף עתרו המשיבים למינוי מומחים מטעם בית המשפט בתחום הגניקולוגיה והמיילדות ובתחום השיקום. 8. בתאריך 07/06/2012, פרק זמן נכבד לאחר הגשת כתב התביעה, הגישו המשיבים את חוות דעתו של ד"ר וייס, מומחה למיילדות ולגניקולוגיה. בתמצית ניתן לומר כי ד"ר וייס, מבלי לבדוק את המשיבה 1 והגם שמומחיותו הינה בתחום הגניקולוגיה והמיילדות ולא בתחום רפואת ילדים או נוירולוגיה, ציין כי המשיבה 1 סובלת מתסמונת ACM, תוך שעולה מתוך חוות דעתו כי סוגיית האבחון ונכויות המשיבה 1 אינם בתחום מומחיותו הרפואית. עוד קבע ד"ר וייס בחוות דעתו, כי משהמשיבה 1 סובלת מ-ACM אשר נגרם בשל מבנה רחמי דו קרני של המשיבה 2, אשר היה ידוע לצוות הרפואי של המבקשת והמשיבה 4, התרשלו המבקשת והמשיבה 4 בכך שלא עדכנו את המשיבה 2 על מבנה רחמה. לעמדת ד"ר וייס, שומה היה על הצוותים הרפואיים שטיפלו במשיבה 2 ליידעה בדבר מבנה רחמה על כל המשתמע מכך וכן בדבר האפשרויות האחרות העלולות לנבוע ממבנה רחמה כגון התרחשות לידה מוקדמת וכו'. כן טען ד"ר וייס בחוות דעתו כי בהיעדר מתן המידע המפורט בדבר מבנה רחמה האנומלי של המשיבה 2 ובדבר כל האמצעים שהיו בידי הרפואה, לרבות התייחסות לתנועות העובר, נמנע אבחונה של תסמונת ה- ACM,בה לוקה המשיבה 1, וכן קבלת ייעוץ בדבר סיום ההיריון ובדבר הריונות עוקבים. ולבסוף מציין ד"ר וייס בחוות דעתו כדלקמן: "אי התייחסות הצוותות הרפואיים שערכו את מעקב ההיריון למבנה רחמה של גב' ב. הביאו לכך שלא בוצעו בה בדיקות עזר אבחנתיות לעוברה, שהיו בנמצא- ככל שהיו בנמצא - עובר לתקופת הריונה הנדון, שהיו מצביעות על היות עוברה לוקה ב- ACM בהריון הנדון" יצוין כי כל יתר הטענות אשר נטענו בכתב התביעה של המשיבים ואשר כונו על ידם בתגובתם כ- "התרשלות כללית במעקב ההיריון" לא נתמכו בחוות דעתו של ד"ר וייס ו/או באמצעות חוות דעת רפואית אחרת מטעם המשיבים וממילא משהמדובר בתביעה בגין רשלנות רפואית, כל עניין שברפואה שאינו נתמך על ידי חוות דעת רפואית לא קמה לגביו עילת תביעה. ראה רע"א 2237/12 שירותי בריאות כללית נ' פלוני, (פרסום נבו) 14/06/2012. על כן, ושעה שהטענות המפורטות בחוות דעתו של ד"ר וייס מתמקדות במבנה הדו קרני של רחמה של המשיבה 2 והסכנות הפוטנציאליות שיכולות לנבוע מסיכון זה, הרי שעילת התביעה של המשיבים נוגעת להפרת חובת הגילוי ו/או אי מיצוי האמצעים האבחנתיים בזיקה למבנה רחמה של המשיבה 2 ולתסמונת ACM ממנה סובלת המשיבה 1 לטענת ד"ר וייס. 9. במקביל להגשת חוות דעתו של ד"ר וייס הגישו המשיבים את חוות דעתו של פרופ' ברזנר שהינו מומחה לרפואת ילדים ושיקום ילדים. פרופ' ברזנר אשר בדק את המשיבה 1 קבע, כי המשיבה 1 לוקה בתסמונת אופרקולרית על רקע אנומליה מבנית וסימטרית של המוח באזורים האינסולו פריאטליים של שתי ההמיספרות, אבחנה שונה בתכלית מאבחנתו של ד"ר וייס. למותר לציין, כי אין בחוות דעת פרופ' ברזנר המתייחסת בעיקרה לנכותה של המשיבה 1 כל התייחסות לקשר שבין התסמונת שאובחנה על ידו אצל המשיבה 1 לתסמונת הרחם הדו קרני ממנה סובלת המשיבה 2 ולהתהוות התסמונת האופרקולרית המולדת אצל המשיבה 1. 10. המבקשת והמשיבה 4 הגישו את חוות הדעת של המומחים בנוירולוגית ילדים, ד"ר טלי שגיא ופרופ' אלי היימן. שני המומחים קבעו בחוות הדעת שהוגשו על ידם, כי המשיבה 1 סובלת מתסמונת האופרקולום, שהינה תסמונת מולדת התפתחותית ייחודית המאופיינת בשיתוק שרירי הפנים, הלוע, הלעיסה, ברפיון ובפיגור בדרגות שונות. מומחים אלה ציינו בחוות הדעת כי תסמונת זו מעולם לא יוחסה להפרעות במבנה הרחם. 11. לאור המחלוקת שנתגלעו בין חוות דעת המומחים מונה פרופ' אברהם שטיינברג כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי. במסגרת החלטת מינוי המומחה נתבקש פרופ' שטיינברג לחוות דעתו בשאלה מהם הליקויים מהם סובלת המשיבה 1, ממה הם נובעים והאם קיים קשר בינם לבין מבנה רחם דו קרני. 12. בחוות דעתו קובע פרופ' שטיינברג כי האבחנה הסבירה ביותר של התסמונת ממנה סובלת המשיבה 1 הינה Operculum Syndrome מולדת. פרופ' שטיינברג ציין בחוות דעת מפורשות כי אין כל תיאור בספרות המקצועית לקשר שבין רחם דו קרני לבין התסמונת הנ"ל ואף אין כל היגיון רפואי לקשר ביניהן שכן בצורה המולדת של התסמונת, הגורם לה הוא ככל הנראה גנטי או ואסקולרי, ובוודאי שאין כל משמעות לרחם דו קרני כגורם, אפילו תיאורטי, לפגיעה חמורה הספציפית באזור האופרקולום, במיוחד לאור העובדה שהמשיבה 2 ילדה עוד שלושה ילדים בריאים עם הרחם הדו קרני, בלא שאלה סובלים מהממצאים הקליניים בהם לוקה המשיבה 1. פרופ' שטיינברג הוסיף וציין בחוות דעתו, כי התביעה נסובה על קביעתו של ד"ר וייס לפיה סובלת המשיבה 1 מתסמונת ACM ואולם לעמדתו קביעה זו היא בלתי סבירה, הן משום שהיא מתעלמת ממכלול הבעיות הנוירולוגיות הקליניות וההדמתיות של המשיבה 1 ומתייחסת לעיוותים ברגל ימין כממצא מבודד והן משום שגם כממצא מבודד אין העיוות ברגל ימין תואם את תסמונת ACM אלא מתאים ל - Operculum Syndromeולפיכך אין לדעתו קשר סיבתי להיווצרותו בגין רחם דו קרני. פרופ' שטיינברג המשיך והסביר בחוות דעתו כי בתסמונת ACM הפגיעה השלדית היא לרוב דו צדדית סימטרית ומערבת לא רק את הגפיים התחתונות אלא גם את הגפיים העליונות ואף מטעם זה אבחנתו של ד"ר וייס מוטעית. ולבסוף ציין פרופ' שטיינברג בחוות דעתו, כי קיים ספק רב אם בכלל תואר קשר בין תסמונת ACM לבין תסמונת רחם דו קרני וגם אז כאמור מדובר רק בצורה המבודדת של התסמונת ולא כאשר יש אבחנה כוללת אחרת, ברורה ותואמת את הספרות המקצועית. מסקנתו הסופית של פרופ' שטיינברג הינה, אפוא: "הנני סבור כי נכותה הנוירולוגית של התובעת היא תוצאה של פגם מולד במבנה המוח המתאים לתסמונת האופרקולום הפתוח, ואין לו כל קשר סיבתי עם מבנה הרחם של האם". 13. התביעה כשלעצמה מבוססת על חוות דעתו של ד"ר וייס לפיה לוקה המשיבה 1 בתסמונת ACM אשר נגרמה בשל מבנה הרחם הדו קרני של המשיבה 2. אבחנה זו עומדת בניגוד לעמדתו של מומחה המשיבים בתחום רפואת הילדים והשיקום, פרופ' ברזנר, נדחתה על ידי ד"ר שגיא ופרופ' היימן מומחי המבקשת והמשיבה 4 וכן נשללה על ידי מומחה בית המשפט פרופ' שטיינברג. כל המומחים מלבד ד"ר וייס, לרבות מומחה המשיבים פרופ' ברזנר סבורים שהתסמונת ממנה לוקה המשיבה 1 הינה תסמונת אופרקולרית מולדת. מעבר לעובדה שאבחון התסמונת ממנה לוקה המשיבה 1 אינה בתחום מומחיותו של מומחה בתחום הגניקולוגיה והמיילדות, נקבעה האבחנה על ידי ד"ר וייס, מומחה מטעם המשיבים בתחום המיילדות והגניקולוגיה, בלא שבדק את המשיבה 1 ושעה שעולה מחוות דעתו של ד"ר וייס, כי האבחון אינו כשלעצמו בתחום מומחיותו. כדי להצליח בתביעה יהיה על המשיבים להוכיח, כי התסמונת ממנה סובלת המשיבה 1 הינה כנטען על ידי ד"ר וייס, תסמונת ACM. לצורך כך יהיה על המשיבים להוכיח לא רק כי מומחי המבקשת והמשיבה 4 ומומחה בית המשפט טועים, אלא גם להתגבר על הסתירה שבין שתי חוות הדעת שהגישו המשיבים ולסתור את קביעתו של פרופ' ברזנר מומחה המשיבים לעניין אבחנתו, שכן פרופ' ברזנר אישר בחוות דעתו אף הוא, כי המשיבה 1 לוקה בתסמונת אופרקולורית מולדת. על רקע העובדה שחוות דעתו של המומחה מטעם המשיבים מתמקדת באבחנה שלכאורה הינה שגויה וקובעת, כי קיים קשר סיבתי בין מבנה רחמה של המשיבה 2 ותסמונת ה ACM- ולא דנה בעילות אחרות הנזכרות בכתב התביעה ביחס לרשלנותן הנטענת של המבקשת והמשיבה 4 ובנוסף אין בחוות הדעת שהוגשו מטעם המשיבים תשתית רפואית לטענה, כי תסמונת אופרקולרית מולדת ניתנת הייתה לאבחון סב לידתי במועדים הרלבנטיים לתביעה עומדות בפני המשיבים מסוכות לא פשוטות לצורך ביסוס תביעתם. גם טענתם של המשיבים לנזק ראייתי אינה משנה את פני הדברים, וזאת מבלי להיכנס לגופה של הטענה, שכן לכל היותר משמעותה של הטענה הינה העברת הנטל לכתפי המבקשת והמשיבה 4 להוכיח שלא התרשלו. בנסיבות העניין ולנוכח עמדתם של 4 המומחים הסבורים שהמשיבה 1 אינה סובלת מתסמונת ACM בניגוד לעמדת מומחה המשיבים ד"ר וייס, אלא מתסמונת אופרקולום נדירה ומולדת ואשר הטענה לפיה אין קשר בינה לבין רחם דו קרני, לא נסתרה בהעדר התייחסות כלשהי בחוות דעת המשיבים לאפשרות שהמשיבה לוקה בתסמונת זו, ניתן להניח שהמבקשת והמשיבה 4 יעמדו בנטל הראייתי הדרוש. יחד עם זאת, ומשעה שמומחה בית המשפט, פרופ' שטיינברג, טרם נחקר על חוות דעתו הרי גם אם סיכוי הצלחת התביעה אינם גבוהים, על דרך המעטה, סבורני כי לא ניתן לקבוע בשלב זה כי תביעת המשיבים הינה חסרת כל סיכוי. 14. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט ישתמש בסמכותו לסילוק תביעה על הסף במקרים שבהם ברור, כי התובע אינו יכול לקבל על יסוד הטענות המבססות את תביעתו בכתב התביעה את הסעד לו עתר. ראה: ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ, (פרסום נבו) 04/06/07. זאת ועוד, בית המשפט ישתמש בסמכותו זו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן ומשממילא קיימת למשיבים הזכות לחקור את פרופ' שטיינברג על חוות דעתו והמומחה טרם נחקר, אינני סבורה כי ראוי להורות בשלב זה על דחיית התביעה על הסף. 15. עם זאת, סבורני כי יש בסיס לעתירתם החילופית של המבקשת והמשיבה 4 להורות על חיוב המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת כיסוי הוצאות המבקשת והמשיבה 4 ככל שהתביעה תידחה. 16. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") קובעת כדלקמן: "(א) בית המשפט או הרשם רשאי אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע. (ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תדחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן לו את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לעניין ערובה והוצאות". 17. מטרתה המרכזית של תקנה 519 לתקנות היא מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של נתבע כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה היא בעלת סיכויי הצלחה קלושים. ראה: רע"א 7543/01 ליסטר נ' ליסטר (פרסום נבו) 03.10.04. 18. בתי המשפט עמדו על שיקולים שונים אותם על בית המשפט לשקול בעת הכרעה בבקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה, בין השיקולים נמנו מצבו הכלכלי של התובע, סיכויי הצלחת התביעה, זכות הגישה של התובע לערכאות, מורכבות ההליך והמועד שבו הוגשה הבקשה. ראה: רע"א 5783/13 ססליה נ' שירותי בריאות בע"מ (פרסום נבו) 14.11.13. ע"א 1007/08 עזבון ג'אליה נ' מדינת ישראל (פרסום נבו) 31.01.10. ת"א 32570/01/10 גאנם נ' בית החולים רבקה זיו צפת ואח' (לא פורסם) (09/04/14). 19. כאשר מדובר בתביעת ניזוק, ככלל, מצבו הכלכלי הדחוק של התובע אינו יכול להיות שיקול בלעדי שכן אז עשויים בתי המשפט לחסום בירור של תביעות מוצדקות תוך פגיעה לא ראויה בזכויות הניזוקים. 20. ואולם בנסיבות ענייננו המקרה שונה: מעבר לעוניים של המשיבים חברו יחד מספר נימוקים: לכאורה, סיכויי התביעה אינם גבוהים אם לא קלושים; לא רק שמומחה בית המשפט שומט את הבסיס תחת חוות דעת המשיבים בתחום הגניקולוגי והמולדות, עת שהוא חולק על אבחונו של ד"ר וייס, אלא שקיימת סתירה בין שתי חוות הדעת שהגישו המשיבים ביחס לאבחון התסמונת שהמשיבה 1 לוקה בה. בפועל הן פרופ' ברזנר, מומחה המשיבים, הן מומחי המבקשת והמשיבה 4 והן מומחה בית המשפט פרופ' שטיינברג סבורים, כי המשיבה 1 לוקה בתסמונת שאינה קשורה למבנה הרחם הדו קרני. לכל אלה מתווסף שיקול נוסף והוא השיהוי שבהגשת התובענה, אשר הוגשה כאמור סמוך להתיישנותה, 24 שנים לאחר לידתה של המשיבה 1. סוף דבר 21. בשל מכלול הנימוקים שפורטו לעיל, יש מקום לחייב את המשיבים להפקיד ערבויות להבטחת הוצאות המבקשת והמשיבה 4. אשר על כן, אני מחייבת את המשיבים להפקיד תוך 21 יום עירבון כספי או ערבות בנקאית על סך של 15,000 ₪ לטובת כל אחד מהנתבעים, קרי, המבקשת והמשיבה 4. אם לא יופקד העירבון תוך המועד שנקצב לא יהיה מנוס מלהורות על סילוק התביעה. 22. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות רפואית (בהריון)