זכויות אסיר לשיקום

זכויות אסיר לשיקום ברע"ב 3969/07 מדינת ישראל נ' אבו רביע, פד' נא (5) 470 היה הדיון ביחס לבקשה לשינוי סיווג כדי לאפשר שיבוץ האסיר, שאינו תושב ישראל, בעבודות שיקום פרטני ולאפשר לו ליהנות מחופשות ללא צורך באישור לכל חופשה. בית המשפט העליון התייחס לזכות אסיר לשיקום וקבע כי זכות זו אינה מוקנית והענקתה ואופן הענקתה נתונים לשיקול דעתו של הנציב. כך קובע בית המשפט העליון בהלכה ברע"ב 3969/97, שם, בעמ' 477-8: "אכן, קיימות זכויות בסיסיות, כמו הזכות לחיים ולכבוד, אשר אין לפגוע בהן או לשלול אותן גם ממי שאינו אזרח או תושב המדינה. לא כזו היא הזכות לשיקום האסיר. זכות זו אינה זכות מוקנית; זוהי זכות שעצם הענקתה ואופן הענקתה נתונים לשיקול-דעתו של הנציב. זוהי זכות בעלת גוון סוציאלי שאינטרסים ציבוריים מובהקים משמשים בהענקתה. זוהי זכות המוענקת לשם השגת תכליות מסוימות, באמצעים מסוימים, המאפשרים הענקתה או שלילתה בהתאם לנסיבות. מובן שהענקתה לאחד ושלילתה מאחר אינן יכולות להיעשות באופן שרירותי על-ידי הפליה בין שווים, אולם ניתן להעניקה לאחד ולשוללה מאחר, על בסיס הבחנה בין שונים. שיקול-הדעת של הרשות חייב להיות מופעל בהגינות, מטעמים ענייניים, הוגנים, רלוונטיים, צודקים, וללא הפליה פסולה (בג"ץ 637/89 הנ"ל [5])" בית סוהר / כלאאסירים