מיסוי החברות הישן (עד שנות התשעים)

מיסוי החברות הישן (עד שנות התשעים) הסדר מיסוי החברות, שעמד ביסוד סעיף 163 לפקודה ואשר כלל הן "מס חברות" והן "מס הכנסה", נקבע בסעיפים 126 ו-127 לפקודה, לאמור: 126 (א) על הכנסתו החייבת של חבר-בני-אדם יוטל מס שייקרא "מס חברות" בשיעור של 28 אגורות על כל לירה. (ב) בחישוב ההכנסה החייבת לפי סעיף קטן (א) לא תיכלל הכנסה מדיבידנד או מחלוקת רווחים שנתקבלו במישרין או בעקיפין מחבר-בני-אדם אחר החייב במס חברות. 127 (א) נוסף על מס החברות יוטל על הכנסתו החייבת של חבר בני אדם מס הכנסה בשיעור של 25 אגורות לכל לירה. (ב) בחישוב ההכנסה החייבת לפי סעיף קטן (א) ינוכו: (1) מס חברות ששולם בשל אותה הכנסה; (2) בחבר-בני-אדם תושב ישראל - גם דיבידנד ששולם בשנת המס מתוך הכנסתו שהיתה חייבת במס הכנסה לפני תשלומו של הדיבידנד. (ג)...... תוצאת המס הסופית בהפעלת הסדר המיסוי האמור היתה, כי חברה שלא חילקה את רווחיה כדיבידנד שילמה מס בשיעור כולל של 46% (25%X72 + 28X100). אם החברה חילקה דיבידנד, נוכה סכום הדיבידנד מהכנסתה החייבת של החברה לצורך תשלום מס ההכנסה (אך לא מס חברות), כך שהמס ששולם על ידי החברה עמד על שיעור של 28% בלבד. עתה, עם חלוקת הדיבידנד, הועבר נטל המס לבעלי המניות שנדרשו לשלם מס על הכנסות הדיבידנד. שיעור מס זה היה בתחילה כשיעור המס השולי, לאחר מכן הוגבל לשיעור של 50%, בהמשך לשיעור של 45% ו-40% ולבסוף, החל משנת 1987 (ראה תיקון מס' 72, ס"ח התשמ"ז 89), לשיעור של 25%. החברה נדרשה לנכות מס במקור מהכנסת הדיבידנד וזאת בשיעור של 25% כאמור בסעיף 161(א) לפקודה. כמצוות סעיף 162 לפקודה, המס שנוכה במקור קוזז כנגד המס שהוטל על בעל המניות בשל קבלת הדיבידנד. יצוין כי גם בסעיף 162 לפקודה נאמר כי "מס" אינו כולל מס חברות, ולכך עוד נשוב בהמשך. במקביל לשינוי בשיעור המס החל על דיבידנד בידי בעלי המניות, חלו בהתאמה במרוצת השנים שינויים תכופים גם בשיעורי מס החברות ומס הכנסה החלים על החברה. כאמור, תחילה הוטל על החברה מס חברות בשיעור של 28% ומס הכנסה בשיעור של 25%. בהמשך הועלה שיעור מס החברות ל-30%, 35%, 38%, ו-42%. אז הופחת השיעור ל-40%. אשר למס ההכנסה, הרי ששיעורו עלה מ25% ל-30% ולאחר מכן ל-35%. בהמשך הופחת ל-8.33% (ראה תיקון מס' 72 הנ"ל). בשנת 1990, זו השנה האחרונה בה חל על חברה הסדר המיסוי הישן (למעט תקופת מעבר קצרה שסופה בשנת 1992 - ראה תיקון מס' 82 הנ"ל), נמצאנו, אפוא, בשיעור מס חברות של 40%, שיעור מס הכנסה של 8.33%, ומס המוטל על הכנסת דיבידנד של בעלי מניות בשיעור של 25%. משמע כי המס שהוטל על חברה שלא חילקה את רווחיה עמד באותה שנה על 45% (8.33%X60 + 40%X100), ואילו המס הכולל שהוטל על חברה ובעלי המניות לאחר חלוקת הדיבידנד עמד על 55% (25%X60 + 40%X100). יש לציין כי אף בעניין אחרון זה זכינו ל"סרח עודף" והפעם בדמות סעיף 94ב לפקודה שעד לתיקונו בשנת 2003 הטיל מס בשיעור 10% על "הריווחים הראויים לחלוקה" בחברה; כעולה מהתיאור דלעיל, השיעור האמור שיקף את ההפרש שהיה קיים עד לשנת 1990 בין המס המוטל על חברה שלא חילקה רווחים, לזה המוטל על חברה ובעלי מניותיה עם חלוקת הרווחים (על "התקלה החקיקתית" בקשר לכך ראה ע"א 1240/00 פקיד שומה תל-אביב 1 נ' יצחק סיוון, מיסים יט/1 (פברואר 2005) 57, וכן ע"מ (חיפה) 15918-09-09 צילומעתיק החזקות (1993) בע"מ ואח' נ' פקיד שומה חיפה ( 24.11.13)) כמצוות סעיף 126(א) לפקודה, דיבידנד שקיבלה חברה מחברה אחרת החייבת במס חברות (זו תהא בדרך כלל חברה תושבת ישראל), לא נכלל בהכנסתה לצורך מס החברות. כמצוות סעיף 127(ב)(2) לפקודה חברה שחילקה את ריווחיה לבעלי מניותיה, לא נדרשה לשלם מס הכנסה. עם זאת, האמור חל רק כאשר החברה המחלקת היא חברה תושבת ישראל. טעמו של סייג זה הוסבר בכך שבעוד שצפוי כי הכנסת בעלי מניותיה של חברה תושבת ישראל תהא כפופה למס הכנסה בישראל - אם במישרין ואם בדרך של ניכוי מס במקור - ולפיכך אין לחייב את החברה במס הכנסה (המהווה, כאמור, אך ורק מקדמה על חשבון מס הכנסה המשולם על ידי בעלי המניות), הרי שאין מקום לצפייה זו כשהחברה המחלקת אינה תושבת ישראל. כאן יש לחשוש כי לא יוטל מס בישראל על הכנסת בעלי המניות, שיש להניח כי הם תושבי חוץ בעצמם, ולפיכך "מקדמת מס ההכנסה" המשולמת על ידי החברה בגין המס הצפוי להיות מוטל על בעלי המניות, ראוי שתהפוך למס סופי. אלא שהנחה זו בדבר "זרותם" של בעלי מניותיה של חברה תושבת חוץ אינה אלא הנחה בלבד. אין זה מן הנמנע כי בין בעלי מניותיה של אותה חברה יהיו גם תושבי ישראל, הכפופים למס ישראלי. לשם כך נועד סעיף 163 לפקודה, המעניק לאותו בעל מניות זיכוי בגין מס ההכנסה ששילמה החברה ושממנו לא הופטרה למרות שחילקה את הדיבידנד (ראה ד' אלקינס מיסוי חברות ובעלי מניותיהן כרך א' 255 (התש"ע-2009)).מיסים