הוכחת הקשר הסיבתי בתביעה ייצוגית חרף הריכוך וההגמשה המסוימים בדרישת הוכחת הקשר הסיבתי בתביעה ייצוגית בעילת הטעיה, אין ולא תיתכן מחלוקת שדרישה זו לא התייתרה מיניה וביה ועודנה עומדת על תילה. זאת, אף בנסיבות של הטעיה במחדל כפי שניתן להסיק מההלכה שנפסקה בע"א 458/06 שטנדל נ' חברת בזק בינלאומי בע"מ (6/5/2009) (להלן: "עניין שטנדל"). בפסק דין זה כבוד השופט ס' ג'ובראן אימץ למעשה את דעת הרוב בהלכת ברזני, וקבע כי דוקטרינת הקשר הסיבתי מחייבת כל אחד מהטוען לפגיעה כתוצאה מהפרסום להראות כי ההטעיה היא הסיבה או אחת הסיבות לנזק שנגרם לו; שכן מטרת חוק הגנת הצרכן היא להעניק פיצויים רק למי שהסתמך על הפרסום המטעה והסתמכות זו הסבה לו נזק. עוד נפסק בעניין שטנדל כי על התובע המייצג להציג, כבר בשלב הבקשה לאישור, "הצעות מעשיות ומשביעות רצון למנגנון, על פיו ניתן יהיה לקבוע או לכל הפחות להעריך אלו צרכנים הושפעו מן הפרסום ומה מידת הנזק שנגרמה לתובעים בשל הפרסום"; זאת להבדיל מחברי הקבוצה הנטענת שהתנהגותם לא הושפעה מההטעיה. לנוכח ההלכה שנקבעה בעניין שטנדל, שומה על התובע המייצג להציג לכל הפחות הצעות מעשיות ומשביעות רצון למנגנון שיאפשר את איתור הצרכנים שהושפעו מהפרסום, וזאת כבר בשלב של הבקשה לאישור. בפסק דין שניתן על ידי לאחרונה - אף הוא במסגרת בקשות לאישור תובענות כייצוגיות נגד מפעל הפיס - נסקרה פסיקת בית המשפט העליון בשאלת הקשר הסיבתי בתובענות ייצוגיות צרכניות ובסוגיית הנטל המוטל בהקשר זה על התובע המייצג כבר בשלב הבקשה לאישור [ראו ת"צ (ת"א) 2023/09 מאיה בן עדי נ' מפעל הפיס (10/4/2014), להלן: "עניין מאיה"]. כפי שצוין בעניין מאיה, בעילת ההטעיה בהקשר הייצוגי כרוכה בעייתיות אינהרנטית. כך משעה שדבקות פורמליסטית בהוכחת כל רכיבי העילה לגבי כלל חברי הקבוצה תצמצם מאוד ואולי אף תאיין את האפשרות להגיש תובענה ייצוגית בעילה זו; שכן קשה עד מאוד, אם בכלל, לברר מה סבר כל אחד מחברי הקבוצה כאשר נחשף להטעיה ומי מהם הסתמך עליה וניזוק עקב כך. נראה כי בעייתיות זו הביאה לריכוך מסוים בדרישה של הוכחת הקשר הסיבתי בתביעה ייצוגית שעילתה הטעיה כפי שגובשה בדעת הרוב בהלכת ברזני. ריכוך זה בא לידי ביטוי בעיקר בפתרונות שונים שהוצעו בפסיקת בית המשפט העליון, בין בגדר דעת מיעוט ובין כאמרת אגב. כך למשל בהלכת ברזני סברה כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן, בדעת מיעוט, כי ראוי לאמץ "חזקת הסתמכות"; לפי חזקה זו, כאשר עוסק יוצר מצג העלול להטעות צרכן ומצג זה פורסם באופן נרחב במטרה להגיע לציבור צרכנים, יש לראות בצרכן שרכש את המוצר נושא המצג כמי שנחשף לו ופעל על פיו (להלן: "חזקת ההסתמכות"). בעניין אחר, הציע כבוד המשנה לנשיאה (כתוארו אז) א' ריבלין פתרון שונה לבחינת אפשרות קיומו של "קשר סיבתי קבוצתי". יוער כי דבריו אלה נאמרו למעלה מן הצורך, שכן נקבע שעילת ההטעיה לא מתקיימת כלל בנסיבות המקרה[ע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, ההנהלה הראשית (11/12/2008)]. מפסקי דין נוספים שיצאו מלפני בית המשפט העליון נראה כי שאלת ריכוכה של הדרישה להוכחת הקשר הסיבתי עולה בעיקר בנסיבות של הטעיה במחדל (ראו ע"א 9590/05 לידיה רחמן נוני נ' בנק לאומי לישראל בע"מ; וכן בפסקה 36 לפסק דינה של כב' השופטת א' חיות בעניין תנובה]. קשר סיבתיתביעה ייצוגית