עיון בחומר חקירה סודי שלא הועבר לסנגוריה בתי המשפט נדרשו בעבר לשאלת יכולתו של בהמ"ש הדן בבקשה למעצר עד תום ההליכים לעיין בחומר סודי-חסוי, דהיינו - בחומר חקירה אשר לא הועבר לידי הסניגוריה. נקבע לא אחת, כי קיים הבדל בין בקשות המעצר לימים לפני הגשת כתב אישום (שם ניתן לעיין בחומר סודי וחסוי במעמד צד אחד) לבין הבקשות למעצר עד תום ההליכים שמוגשות אחרי שמוגש כתב האישום. בשלב של הדיון בבקשות למעצר עד תום ההליכים, כל חומר החקירה אמור להיות בידי הסניגור (למעט חומר אשר לגביו הוצאה תעודת חיסיון), ולכן, עקרונית, המידע שניתן להציג לבהמ"ש מטעם המדינה, במטרה לשכנע בדבר קיומן של ראיות לכאורה ובדבר החובה להורות על המעצר - הינו רק מידע שהועבר לעיון ההגנה. עם זאת, ההלכה היא שגם לגבי עקרון זה, קיימים חריגים וכי יש להבדיל בין שני סוגי מידע, השונים זה מזה לאור מטרת הגשתם. ככל שהמדובר במידע שאמור לבסס ראיות לכאורה, כלומר מידע שקשור לעובדות האישום הנטען עצמו - לא ניתן להציגו לעיון השופט במעמד צד אחד ללא שהסניגור יכול לראותו. מנגד, ככל שהמדובר במידע שמתייחס רק לעילת המעצר (כגון, מידע לגבי רף המסוכנות או לגבי חשש משיבוש הליכים והשפעה על עדים או חשש להמלטות מהדין), אזי שבמקרים חריגים ומתאימים, ניתן להציגו לעיון השופט אף שההגנה לא קיבלה העתק הימנו לעיונה ולא יכולה "לתקוף" אותו ולנסות להפריכו. במקרים כאלו, נקבע כי שומה על בית המשפט לבצע בעצמו את הביקורת על טיב המידע ונפקותו - כאשר הוא מייחס משקל לעובדה שהמידע לא נמצא בידי ההגנה ולא עמד לביקורת הסניגור (בש"פ 597/93 מדינת ישראל נ' צ'רלי אבוטבול, פ"ד מז(1) 340 (1993), 344; בש"פ 7554/00 הירבווי נ' מדינת ישראל (25.10.2000); בש"פ 2587/01 מוגרבי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 826 (2001); בש"פ 6552/05 עבידאת נ' מדינת ישראל (17.8.2005) בפסקה 7; בש"פ 5672/08 מדינת ישראל נ' אברהם סטואר (13.07.2008);בש"פ 58/10 מדינת ישראל נ' פלוני (8.1.2010); בש"פ 748/10 איסקוב נ' מדינת ישראל (18.2.2010); בש"פ 6184/10 מדינת ישראל נ' דוד אברהם (31.08.2010); בש"פ 5179/14 אדיר כהן נ' מדינת ישראל (27.08.2014)).סודיותמסמכיםסניגורחומר חקירהעיון בחומר חקירה