מציאת נשק (סכין) תוך כדי חיפוש לא חוקי של שוטר

מציאת נשק (סכין) תוך כדי חיפוש לא חוקי של שוטר תפיסת סכין בכליו של מי שטען כי החיפוש שבוצע לגביו היה לא חוקי. אף שם התבקש מעצר עד תום ההליכים והחלטת בהמ"ש קמא (כבוד השופטת שלאעטה חלאילה) היתה כי למרות סימני שאלה לגבי חוקיות המעצר, יש ראיות לכאורה. בערר שהוגש באותו עניין (עמ"ת 25962-05-14 אבשלומוב נ' מדינת ישראל (20.5.2014) קבעתי כדלקמן, ואין לי אלא לחזור על הדברים: "ההלכה היא שכאשר בית המשפט מגיע למסקנה חד משמעית שהראיות שעליהן מבוסס כתב האישום אינן קבילות ולעולם לא תהאנה קבילות - אזי שהמסקנה הינה שאין ראיות לכאורה. בית המשפט אמור להעריך מהי רמת הסיכוי שראיה שקיימת לגביה בעיית קבילות תהפוך בסופו של דבר לראייה קבילה. אם על פי הדין וכללי הראיות ברור מראש כי מדובר בראיה שאינה קבילה, ואין סיכוי להכשיר את קבילותה, כי אז לא ניתן לבסס עליה ועליה בלבד מסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה (בש"פ 1572/05 זוארץ נ' מדינת ישראל (10.4.2005). מכאן, שעל בית המשפט לשקול בכובד ראש את טענות הצדדים, באשר לקבילותן של הראיות, גם בשלב של ההחלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים, והוא חייב לתת את דעתו לסוגיה זו. אלא שיש הבדל בין ניתוח הטענות, לבין החובה להגיע להחלטה חד משמעית בדבר קבילות או אי קבילות. כבר נפסק כי באופן עקרוני אם מתעוררת מחלוקת לגבי קבילותה של ראיה אשר הפגמים הנטענים לגביה ניתנים לריפוי במשפט גופו, מן הראוי לקבוע שקיימות ראיות לכאורה ועוד נקבע כי מקומן של טענות בעניין קבילות של ראיות הוא בדרך כלל בהליך העיקרי שכן בשלב שבו נמצאים אנו עתה, די שבית המשפט ישתכנע שהראיות מקימות לכאורה סיכוי סביר להרשעה, כלומר שהן "קבילות לכאורה" (בש"פ 4667/12 אזולאי נ' מדינת ישראל (28.6.2012); בש"פ 7947/10 פלוני נ' מדינת ישראל (3.11.2010). לכן, כבר בשלב הזה, אומר שלא מצאתי שנפל פגם בהתייחסותה של השופטת קמא לסוגיה, ובכך שהיא קבעה שלא זה השלב להגיע למסקנות חד משמעיות באשר לקבילות שכן אין עסקינן במצב שבו המדובר בראיה "בלתי קבילה בעליל" (וראו החלטה נוספת אשר בה נקבע שטענות באשר לקבילות אין בהן כדי לחייב את המסקנה שאין ראיות לכאורה במסגרת בש"פ 1636/13 קאניאוונג נ' מדינת ישראל (24.3.2013), פסקה י"ג). כבר נקבע כי לא כל ספק בדבר קבילות ראיה מונע הסתמכות עליה ושעה שקיים ספק, כמו במקרה דנן, מן הראוי לבחון את אותו ספק במסגרת ההליך העיקרי (בש"פ 1061/14 שחר נ' מדינת ישראל (18.2.2014); בש"פ 2514/09 מזרחי נ' מדינת ישראל (29.3.2009). עוד יש לזכור כי בפרשת בן חיים נקבע מה שנקבע במסגרת ערעור שהוגש בתיק העיקרי, ולא במסגרת הליכי המעצר של הנאשם שם. כלומר, שהמסקנה "הסופית" לגבי אי חוקיות החיפוש במקרה שם ניתנה בתיק העיקרי אחרי ליבון הסוגיות העובדתיות סביב נסיבות החיפוש. בהקשר זה אבקש להפנות גם לבש"פ 4533/12 סיף גבן נ' מדינת ישראל (20.6.2012), שם הועלתה טענה כי חיפוש שנערך במהלכו התגלה נשק, ובגינו הואשם הנאשם דשם גם בעבירה של החזקת נשק - היה שלא כדין, וביהמ"ש העליון ציין שם לאמור: "בטענותיו של המבקש בשאלת קבילותן של הראיות לעבירת החזקת הנשק לא מצאתי ממש. בקיצור רב אומר כי מקומן של טענות העורר בעניין קבילותן של הראיות הוא בהליך העיקרי ולא בשלב זה, בו די כי בית המשפט ישתכנע שהראיות לכאורה מקימות סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו וכי סביר שלא תמצאנה בלתי קבילות (בש"פ 9745/11 נימר בואב נ' מדינת ישראל (15.1.2012); בש"פ 8303/07 פלוני נ' מדינת ישראל (19.10.2007)). יתר על כן, מקובלים עלי נימוקי הערכאות הקודמות, לפיהם ממילא אין פגם של ממש באופן שבו הושגו הראיות על החזקת הנשק." וראו אף את בש"פ 1566/14 רבה נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (7.3.2014).משטרהסכיןנשקחיפוש לא חוקישוטר