האם מותר לפרסם שמות חשודים בפלילים באינטרנט ?

התיקון לחוק בתי המשפט, המאפשר איסור פרסום שמו של חשוד בשל חשש לקיומו של נזק חמור, נדון בהרחבה בפרשת תורג'מן, שם קבע כב' המשנה לנשיא, השופט מ' חשין, כי אל מול זכותו של החשוד לפרטיות עומד העניין הציבורי המצדיק את פרסום שמו בשלב מוקדם כל כך בהליך המשפטי מהנימוקים הבאים: "ענין ציבורי מיוחד יכול שיתעורר, למשל, בשל מהות המעשים שהחשוד נחשד בעשייתם או בשל זהותו של החשוד, ולענין זה יש להבחין הבחן היטב בין פירסום שם שנועד להשביע רעבון של רכילות לבין פירסום שם שנועד להעמיד את הציבור על המישמר. כך, למשל, פירסום שמו של חשוד בביצוע עבירות מין עשוי להזהיר את הציבור להישמר לנפשו. דוגמה נוספת עשויה להימצא בפירסום שמו של איש ציבור. כך, למשל, איש ציבור שהעמיד עצמו לבחירה או למינוי לכהונה מסויימת, ופירסום שמו כחשוד עשוי להשפיע על קהל הבוחרים.... עניין ציבורי יכול שיתעורר אם יהא בו בפירסום כדי להביא לקידום החקירה ולגילוי האמת. כך, למשל, פירסום פרטי זהותו של חשוד בעבירות מין עשוי להביא לגילוי תקיפות מיניות נוספות של מתלוננות ולחיזוק הראיות בעבירות שנחשד בהן...". כב' השופט חשין מעלה מספר נימוקים לעניין הציבורי הקיים בפרסום שמו של חשוד בפלילים, ביניהם יצירת מודעות ציבורית לפעילות העבריינית; חשיפת עבירות או חשדות הנוגעות לאנשי ציבור; פרסום העשוי לתרום לחקירה וניקוי שמם של חשודים אחרים. רשימת השיקולים אותם מונה בית המשפט העליון בפרשת תורג'מן, אשר יבואו במניין שיקוליו של בית המשפט הדן בבקשה לאסור פרסום שמו של חשוד, יוצרים רף גבוה, הנובע, כדברי כב' השופט חשין, מלשון החוק: ואולם נאמנים לדבר-החוק לא נביא במניין שיקולינו אלא נזק שניתן להגדירו נזק "חמור"... מקום שהחשוד סובל מבעיות נפשיות קשות ביותר... אם עבודתו של החשוד כרוכה במגע עם אנשים... אם יש לו ילדים קטנים... עברו של החשוד... סוג העבירה וחומרתה... משקל לראיות שנאספו אל תיק המשטרה... מקצתם של שיקולים אלה יבואו במניין לא רק לעת בחינתה של חומרת הנזק אלא גם לעת שיפוט בהתמודדות בין האינטרסים המושכים לצדדים." גם החלטות שניתנו לאחר מכן הדגישו את העליונות של פומביות הדיון, ואת הצורך בצמצום בפרשנות החריגים (ראו עניין פלונית בפסקה 12; עניין פינטו בפסקה 10). מאחר שמדובר בתנאים מצטברים, הנדרשים לצורך החלתו של חריג לעקרון פומביות הדיון ולנוכח ההלכה שלפיה את החריגים לעקרון פומביות הדיון יש לפרש על דרך הצמצום, הרי שדי בכך שלא עלה בידי החשוד לשכנע כי מתקיים בעניינו אחד מהתנאים האמורים, כדי שבית המשפט יימנע מלאסור את פרסום שמו של החשוד, מכוח הוראת סעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט, וכפי שהבהיר כב' השופט ח' מלצר בעניין פינטו (שם, בפסקה 10): "אין הליך פלילי שלא כרוכה בו מעצם טיבו וטבעו פגיעה בכל מישורי חייו של מי שכנגדו מכוון ההליך הפלילי, לרבות: פגיעה בשמו הטוב, פגיעה במשפחתו ופגיעה בעבודתו ובמשלח ידו. לפיכך, על חשוד המבקש לפגוע בעקרון פומביות הדיון על דרך של איסור פרסום שמו, מוטל הנטל להראות כי עלול להיגרם לו "נזק חמור" מהרגיל באם יותר הפרסום - ונטל זה הוא משמעותי וכבד.. כדי שבית המשפט ישתכנע כי מוצדק לחרוג מכלל פומביות הדיון, על החשוד להראות, איפוא, כי באם יותר הפרסום, עלול להיגרם לו, במידה קרובה של וודאות, נזק המתאפיין בחומרה מיוחדת, יוצאת מגדר הרגיל - החורג בחומרתו מהפגיעה הטבעית העלולה להיגרם לכל אדם בעקבות פתיחתה של חקירה פלילית נגדו, והנלוות לה ולקשירתו שמו בה, מעצם טיבו וטבעו של ההליך הפלילי. משפט פלילימחשבים ואינטרנטחשודפרסום באינטרנטשאלות משפטיות