האם תביעה בגין זכויות בניה היא "תביעה במקרקעין"? "הזכות במקרקעין קנתה לה מעמד מיוחד בין הזכויות הרכושיות של האדם. משכך, אף טבעי הוא כי יכולת מימוש הזכות במקרקעין תשתרע על פני תקופת התיישנות ארוכה יותר מזכות רכושית בעלת עוצמה פחותה" (שם, בפסקה 30 לפסק-הדין). בדומה הובהר בעניין גסר כי בבוא בית המשפט לבחון את תקופת ההתיישנות החלה מכוח סעיף 5 לחוק ההתיישנות, יש לתת משקל לרציונלים העומדים בבסיס האבחנה בין תביעות במקרקעין לתביעות אחרות וכי "ודאי שניזהר יותר מלראות בכך שאדם ישן על זכויותיו משום וויתור על זכותו במקרקעין, וזאת גם אם מדובר בתביעה למימוש זכות אובליגטורית ולא בהגנה על זכות קניינית קיימת" (הלכת גסר, בפסקה 6 לפסק-דינו של כבוד השופט הנדל). מכאן שנודעת חשיבות לטיב הזכות האובליגטורית כלפי המקרקעין, ושעה שמדובר בזכות אובליגטורית שלה זיקה ממשית לזכות במקרקעין - הנטייה תהיה לראות תביעה בגינה כ"תביעה במקרקעין" לעניין סעיף 5 לחוק ההתיישנות. כפי שהובהר לעיל, לזכויות הבניה זיקה משמעותית לזכות הבעלות. הן מגדירות את היקפה וניתן לראותן כקשורות לה בטבורה. מכאן שהכף נוטה למסקנה לפיה יש להחיל עליהן את אותם רציונלים שעמדו בבסיס תפיסתו של המחוקק לפיה יש להעניק הגנה מיוחדת לזכויות הנוגעות למקרקעין. בפרט כך הם הדברים שעה שמדובר בתובעת שרכשה את זכות הבעלות במקרקעין, זכות שזכויות הבנייה טפלות לה ומאפשרות את ניצולה. עוד יש לזכור כי ככלל קבלת טענת התיישנות פוגעת בזכות הגישה לערכאות, ואף אם לא ניתן עוד לטעון כיום כי קיימת בכורה דווקא לגישה המצמצמת בעניין פרשנות הוראות ההתיישנות, נראה שבמקרה של ספק של ממש מן הראוי לנקוט בגישה פרשנית המעניקה בכורה לזכות גישה לערכאות (לדרך הילוך דומה במקצת השוו דנ"א 1595/06 עזבון ארידור נ' עירית פתח תקוה, מיום 21.3.13, בפסקה 44 לפסק-דינה של המשנה לנשיא נאור; לגישה המצמצמת לפרשנות הוראות התיישנות ראו, בין היתר, ע"א 169/65 רשות הפיתוח נ' ירקוני, פ"ד יט(2) 595, 597 (1965); ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד לח(3) 673, 679 (1984); ע"א 288/95 לחאם נ' אל-זארובי, פ"ד נד(2) 598, 612, 623 (2000); ע"א 2242/03 אברהם נ' רשאד, מיום 18.7.05, בפסקה 13 לפסק-הדין; ע"א 2387/06 פלונית נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ, מיום 31.8.08, בפסקה 15 לפסק-הדין; לגישה לפיה חל הכלל הרגיל לפיו יש לפרש את החוק על פי תכליתו החברתית, כאשר זו מובילה פעמים לפרשנות מצמצמת ופעמים לפרשנות מרחיבה ראו ע"א 8301/98 אנואר נ' ש.א.פ. בע"מ, פ"ד נו (3) 345, 353, הנשיא ברק והשופט אור (2002); והשוו הילכת פתאל בעמ' 679ב; לגישת הביניים לפיה יש לפרש את הסדרי ההתיישנות באופן מצמצם נוכח חשיבות זכות הגישה לערכאות, אך זאת במקום בו היה הצדק סביר להשתהות בהגשת התביעה, לא נפגעה זכותו של הנתבע להתגונן ואין בכך פגיעה באינטרס הציבורי לסיים מחלוקות ראו רע"א 9041/03 עבדו בטחיש נ' מדינת ישראל-משרד הבטחון, מיום 16.8.05, בפסקה 7 לפסק-הדין). שאלות משפטיותבניהמקרקעיןזכויות בניה