עיקר השאלות שבמחלוקת השאלות העיקריות הדורשות הכרעה בבקשה שלפני הינן אלו: האם יש מקום לבצע הליך מכר חדש אשר במסגרתו יתאפשר למציעים חדשים להגיש הצעותיהם לרכישת נכסי חברות התמח"ת או מניותיהן, וזאת - לנוכח המידע החדש והעדכני הקיים כיום בנוגע לחברות ולנכסיהן? ככל שאין מקום לבצע הליך מכר חדש - האם החלופות שהוצעו ע"י נצבא לרכישת החברות או נכסיהן ופעילותן ראויות לאישורו של בית המשפט, ככל שמי מביניהן תאושרנה באסיפות של נושי החברות? דיון והכרעה האם יש לבצע הליך מכר חדש? לאחר שעיינתי בבקשותיה והודעותיה של נצבא, לרבות בטיוטת הסדר הנושים המוצע על ידה, וכן בתגובותיהם של הצדדים השונים להליך זה, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין יש מקום לבצע הליך מכר חדש אשר במסגרתו יתאפשר למציעים חדשים להגיש הצעותיהם לרכישת חברות התמח"ת או נכסיהן ופעילותן. בשלב מוקדם של הליכי הקפאת ההליכים של חברות התמח"ת פעלו הנאמנים לאיתור רוכש לחברות התמח"ת על בסיס המידע שהיה ברשותם של הנאמנים באותה עת בנוגע לחברות ולנכסיהן. ההצעה הממשית היחידה שהונחה בפני הנאמנים הייתה הצעתה מיום 27.2.13 של קבוצת נצבא (שהוגשה באמצעות חברת מפעלי תחנות). דא עקא, בדיון שהתנהל בבית המשפט ביום 15.9.13 בבקשתם של הנאמנים לאשר הצעה זו, ציין מותב זה כי קיימים ליקויים ופגמים מהותיים בהליך המכר כפי שבוצע אז, וכפועל יוצא מכך הצעתה המקורית של נצבא לא אושרה ע"י בית המשפט. בית המשפט הדגיש הצורך לפעול לפירוט טוב ומדויק יותר של הממכר; הצורך לעדכן את חוות הדעת השמאית שקיבלו הנאמנים בקשר עם נכסי התמח"ת לנוכח קשיים קנייניים ומשפטיים שונים והפקדת תוכנית ת"א/5000; והצורך להכריע בסוגיית מעמד החוב של נצבא והאפשרות להדחייתו. יצוין כי בהקשר זה העלה בית המשפט תהיות בנוגע להלוואה על סך של 193 מיליון ₪, אשר לוותה התמח"ת מבנק דיסקונט ואשר נרכשה על ידי ניפ מבנק דיסקונט תמורת סך של 138 מיליון ₪ בלבד, ובאופן שהותיר לניפ רווח בסך של 56 מיליון ₪. בית המשפט הקשה וביקש כי יובהר האם נבדקו על ידי הנאמנים, בקשר עם רכישת הלוואה זו, הנושאים הבאים: האם נבדקה טענתו של מנהל התמח"ת לשעבר, מר חיים אביגל, לפיה כמעט כל התנאים לפריסת החוב לתקופה נוספת של 5 שנים סוכמו על ידי התמח"ת עם בנק דיסקונט עוד לפני שניפ רכשה את ההלוואה מבנק דיסקונט? האם ההזדמנות העסקית הזו הובאה לשולחנו של דירקטוריון התמח"ת? האם בעלת השליטה, ניפ (מקבוצת נצבא), פעלה בתום לב? זאת לנוכח העובדה שמנכ"ל ניפ ומנכ"ל נצבא כיהן, ערב הקפאת ההליכים, כיו"ר התמח"ת; האם נשקלה ונבדקה האפשרות שחברת התמח"ת הייתה פונה לגורם מממן אחר לשם העמדת אשראי על סך של 138 מיליון ₪ לשם פירעון חוב לבנק דיסקונט המסתכם בסך של 193 מיליון ₪? האם בנסיבות האמורות אמור לחול האמור בסעיף 6.ג בחוק החברות, אם לאו? (ראו פרוטוקול הדיון מיום 15.9.13, ע' 40, ש' 13-1). בהמשך להחלטת בית המשפט מיום 15.9.13, פעלו הנאמנים לתיקון הנדרש, וכפועל יוצא מכך הוגשו על ידם לבית המשפט המסמכים הבאים: ביום 19.2.14 הנאמנים פרסמו תשריט עדכני של התחנה וכן טבלת נתונים לגבי כל הנכסים השייכים לפרויקט התחנה. במסמכים אלה נמצא, בין היתר, פרוט לגבי אותם נכסים הנמצאים בבעלות של רוכשים שונים או בבעלות התמח"ת, כל זאת - על מנת לאפשר לטוענים לזכויות בנכסים אלה להשיג בפני הנאמנים על הנתונים שפורסמו. בהקשר זה יצוין כי אומנם הוגשו לנאמנים תביעות חוב שונות בגדרן נטען כי גודל השטחים שצוינו כשטחי הרוכשים אינם תואמים את השטחים שהובטחו להם, לטענתם, על פי הסכמי הרכישה שנקשרו עמם, אך לעניין זה נקבע על ידי הנאמנים כי מדובר בטענות חוזיות לפיהן שטח הנכסים שנבנה בפועל קטן מזה שסוכם עליו בהסכמי המכר. מטעם זה הגיעו הנאמנים למסקנה כי לא קיימת בפועל מחלוקת בנוגע להגדרת הנכסים הנמכרים; ביום 15.12.13 הגישו שניים מבין הנאמנים (עו"ד יוסף בנקל ורו"ח עליזה שרון) חוות דעת משפטית בנוגע לסוגיית נשייתה של ניפ, וכן חוות דעת בסוגיית הנדל"ן של התמח"ת; ביום 23.6.14 הוגשה לבית המשפט חוות דעת שמאית משלימה אשר הוכנה ע"י שמאי המקרקעין מר אהוד המאירי לבקשת הנאמנים, ובגדרה נקבע כי יש להביא בחשבון את ערך הפוטנציאל התכנוני של מקרקעי התחנה הנובע מהפקדת תוכנית תא/5000. על פי חוות דעת זו הוערך שווי השוק של נכסי המקרקעין של התחנה בסך של 267 מיליון ₪, להבדיל מחוות הדעת השמאית הקודמת (מיום 13.6.12), על פיה הוערך שווי השוק של נכסים אלה בסך של 243 מיליון ₪; ביום 8.7.14 הגישו שלושת הנאמנים לבית המשפט הכרעתם הסופית בתביעות החוב של קבוצת נצבא (הכרעה אשר התקבלה בדעת רוב, בהתבסס על חוות הדעת החולקות שהוגשו על ידם לבית המשפט ביום 26.3.14 בסוגיה זו). הנאמנים עו"ד יוסף בנקל ורו"ח עליזה שרון הכריעו, בדעת רוב, כנגד דעתו החולקת של הנאמן רו"ח חיים קמיל, כי לקבוצת נצבא חוב מובטח בסך של 123,702,009 ₪, חוב רגיל בסך של 6,680,041 ₪, וחוב נדחה בסך של 155,219,608 ₪ (סעיף 7 בנספח 3 להודעת הנאמנים מיום 8.7.14); ביום 6.8.14 הגישו שלושת הנאמנים לבית המשפט "הודעה בנוגע סיום הליך ההכרעה בתביעות החוב לצורך הצבעה" ובו פירוט תביעות החוב שאושרו על ידי הנאמנים - על פי סוגיהן (חובות מובטחים, בדין קדימה, בדין רגיל וחובות נדחים); ביום 14.8.14 הגיש הנאמן עו"ד בנקל חוות דעת משלימה בסוגיית הנדל"ן של התמח"ת ובגדרה נקבע כי "השווי הכולל של זכויות התמח"ת בשבעת הנכסים המצויים מחוץ למתחם התחנה, בהנחה שהנכסים ריקים ופנויים ממחזיקים ומיטלטלין, והזכויות בהם חופשיות מכל חוב או שיעבוד, הינו בסכום כולל שבגבולות 17,320,000 ₪" (סעיף 19). בהסתמך על פרוט הדברים המובא לעיל ועל המסמכים הנוספים שהוגשו לבית המשפט ע"י הנאמנים הנני קובע בזאת כדלקמן: ראשית, בעת ניהול הליך המכר הראשוני, חסר לנאמנים, כמו גם למציעים פוטנציאליים אחרים, מידע מהותי ביותר המתייחס, בין היתר, הן לעצם הגדרתו של הממכר והן לשוויו של הממכר. בנסיבות אלה, ברי כי מציעים פוטנציאליים רבים נמנעו מלהציע הצעותיהם לרכישת חברות התמח"ת ונכסיהן; שנית, מטבע הדברים, לקבוצת נצבא, כבעלת שליטה בחברות התמח"ת, הייתה נגישות רבה יותר למידע החסר בכל הנוגע למצבן של חברות התמח"ת, ובכלל זה גם למידע החסר הנוגע לנכסיהן ולכדאיות העסקה נושא המכרז שפרסמו הנאמנים. בנסיבות אלה נהנתה נצבא מיתרון ועדיפות על פני מציעים פוטנציאליים אחרים אשר מבחינתם אי חשיפת המידע הנדרש בפניהם היוותה מכשול מהותי וממשי אשר מנע מהם מלהגיש הצעות לרכישת החברות או נכסיהן; באופן כזה נמנעה הזדמנות הוגנת ושווה למציעים פוטנציאליים להשתתף במכרז שפורסם, ונמנעה תחרות מצד גורמים נוספים אשר יתכן והיו מגישים הצעות בסכומים גבוהים מאלה שהוצעו ע"י נצבא; שלישית, הצעתה הקודמת של קבוצת נצבא התבססה על הנחת יסוד של שני הנאמנים דאז, רו"ח שרון וקמיל, לפיה חברת ניפ (מקבוצת נצבא) הינה בעלת חוב מובטח בסך של 254 מיליון ₪ כלפי התמח"ת. על בסיס הנחת יסוד זו ביקשו הנאמנים לאשר את ההצעה, אשר כללה קיזוז בפועל של סכום של כ- 200 מיליון ₪ מתוך חוב זה. דא עקא, בהכרעתם המעודכנת של הנאמנים (מיום 8.7.14) נקבע כי לקבוצת נצבא חוב מובטח כלפי התמח"ת בסך של 123,702,009 ₪ בלבד, וכי יתר החובות של התמח"ת לקבוצת נצבא הינם רגילים או נדחים. במסגרת הבקשה טענה נצבא כי כיום, לאחר שהליקויים והפגמים אותם מנה בית המשפט בהחלטתו מיום 15.9.13 תוקנו, יש לאשר את הצעתה המתוקנת נושא בקשה זו, אשר אף משפרת ומיטיבה את מצבם של הנושים אל מול הצעתה הקודמת. אני סבור כי דין טענה זו להידחות. את הצעתה של נצבא אין לבחון מול הצעתה המקורית הקודמת אלא בהתייחס להצעות פוטנציאליות מתחרות אשר הגשתן נמנעה בשל הפגמים שנפלו בהליך זה, לרבות בשל המידע שלא נמסר בגדר המכרז. בשל כך, הונחה בפני הנאמנים הצעה אחת בלבד, דהיינו - הצעתה המקורית של נצבא (באמצעות מפעלי תחנות), אשר לא שיקפה תמורה ראויה לשווי החברות ונכסיהן, כשם שגם הצעתה החדשה והמשופרת של נצבא אינה עושה כן. הפגם שנפל בהליך המכר הקודם יורד לשורשו ופגם כזה ניתן לתיקון רק באמצעות מכרז חדש. אני סבור כי רק באמצעות הליך מכר חדש תיפתח הזדמנות הוגנת ושווה בפני מציעים פוטנציאליים חדשים להגיש הצעות ראויות לרכישת החברות או נכסיהן. בהקשר זה, מוצא אני לנכון לציין כי במהלך הדיון שהתקיים ביום 7.10.14 הודיעה רו"ח עליזה שרון, בשם הנאמנים, כי לפני חדשים אחדים פנו אליה "שתי קבוצות רציניות והביעו עניין בכל אחת משתי החלופות שהוצעו על ידי הנאמנים בהליך המכר הראשוני שפורסם" (ע' 69, ש' 3-2). במסגרת תשובתה לתגובותיהם של הצדדים לבקשה, חזרה בה נצבא, למעשה, מטענתה הקודמת לפיה הבקשה דנן לאישור הסדר הנושים הינה המשך להליך המכרזי הקודם והלקוי (לאחר שהפגמים שמנה בו בית המשפט תוקנו). כעת טוענת נצבא כי הסדר הנושים המוצע נושא בקשה זו הינו פרי יוזמה עצמאית שלה, מבלי שקדם לו הליך מכרזי של הנאמנים. אלא שלגרסתה של נצבא אין בכך כל פסול שכן סעיף 350(א) בחוק החברות ופסיקת בתי המשפט תומכים בטענה לפיה אין צורך בקיומו של הליך מכרזי לשם אישור הסדר בין חברה לבין נושיה. לשיטתה של נצבא, "גם היום רשאי כל גורם נוסף להציע הסדר נושים אחר (מתחרה), ולבקש מבית המשפט לכנס אסיפות נושים לאישורו (בהתאם להוראות הדין)" (סעיף 6.1 לתשובת נצבא). אין בידי לקבל טיעון זה. לעמדת הנושים אכן מוקנה משקל רב בהליכי חדלות פירעון בכלל, ובהליכי הקפאת הליכים בפרט, שכן הליכים אלו נועדו, בין היתר, לאפשר לנושים לקבל את נשייתם או חלק מירבי ממנה. אולם, ראוי לזכור כי חברה המצויה בהקפאת הליכים מנוהלת על ידי הנאמנים, כחליפיהם של בעלי המניות וכשלוחי בית המשפט - המפקח על ההליך כולו במטרה להשיא לנושים תמורה מרבית. משניתן צו להקפאת הליכים על ידי בית המשפט, ומשהורה בית המשפט על אופן ניהול ההליך - יש לקיים החלטותיו בנושאים אלה. במקרה הנוכחי בית משפט זה כבר קבע כי הצעת הרכש תבוצע ותיבחן באמצעות הליך מכרזי שייערך על ידי הנאמנים. לפיכך, ניסיונה הנוכחי של נצבא לגבש הסדר נושים ללא הליך מכרזי מנוגד למעשה להחלטות בית המשפט, ומהווה ניסיון פסול לעקפן. באשר לטענת נצבא כי יש לקבל הצעתה החדשה לכינוס אסיפת נושים לנוכח הנזק ההולך ומצטבר לחברות התמח"ת ולנכסיהן כתוצאה מהליכי הקפאת ההליכים המתמשכים (הגורם, לטענת נצבא, לשחיקת הבטוחה לחובן של חברות התמח"ת כלפי נצבא) - הרי שגם דין טענה זו להידחות. אכן, אין מחלוקת כי הליך הקפאת ההליכים הנוכחי ממושך מהרגיל. דא עקא, הדבר נובע מהנסיבות המיוחדות והמורכבות יוצאות הדופן של פרויקט התמח"ת, אשר כרוכות באופיו, מורכבותו, נחיצותו, מחדלי עבר בניהולו ובתחזוקתו במשך שנים ארוכות אשר הותירו את התחנה ללא רישיון עסק, ללא פתרונות הולמים שנדרשו ע"י רשויות כיבוי אש, בהתחשב בחריגות בניה, בעיות בטיחות בחדר החשמל, סכסוכים מורכבים עם רוכשי היחידות שבפרויקט, ובעיות משפטיות לרבות בנושא רישום הזכויות ובקשר לסכסוכים שבין בעלי היחידות לחברת הניהול, ובעיות אחרות. לכך יש להוסיף את הצורך בהמשך תפקודם של מקרקעי התחנה כמרכז התחבורתי העירוני המטרופוליטני הפעיל הגדול בגוש דן. יתרה מזו: בהתאם להוראת בית המשפט ביצעו הנאמנים שורה של פעולות שנדרשו לצורך הגדרת הממכר, זיהוי בעלי הזכויות בממכר, עדכון שוויו של הממכר, וכן פעולות שונות ומגוונות אשר נדרשו לצורך ייצוב ותחזוקת התמח"ת ועסקיה (כגון: פריסת מערך ספרינקלרים). כל אלה היו בבחינת כורח בלתי נמנע. אציין כי חלק ניכר מאותם נזקים נטענים לא ניתן היה למנוע גם אם היה ניתן צו לפירוק החברות בנבדל מהליך של הקפאת הליכים (כך למשל בנוגע להוצאות הקשורות בהעסקתם של בעלי תפקיד מטעם בית המשפט; כך גם בנוגע להפחתת דמי הקיזוז שביצעו אגד ודן; וכך גם בנוגע לאי פירעון החובות של חברות התמח"ת לנצבא וכו'). מכאן שההחלטה להשאיר את החברות בהקפאת הליכים משך תקופה ארוכה, נוכח הנסיבות הייחודיות של מקרה זה, על מנת לאפשר השגת תשואה מכסימלית עבורן ועבור נושיהן במסגרת הליך ההבראה שהוצע ע"י הנאמנים ונתמך גם ע"י הכנ"ר - הגיונה עמה. משכך, אינני סבור כי די בטענת נצבא כדי לבסס היענות להצעת הרכש המתוקנת שהוגשה על ידה אשר מבוססת במידה רבה על ההצעה המקורית שניתנה על ידה במסגרת הליך מכר שנפלו בו פגמים וליקויים מהותיים. לאור כל האמור, אני קובע בזאת כי אין להיעתר לבקשתה של נצבא לכנס אסיפות נושים לשם אישורו של הסדר הנושים המוצע על ידה, הסדר אשר במרכזו ניצבת הצעתה של נצבא לרכישת חברות התמח"ת בהתבסס על הליך המכר הפגום שנוהל בעבר, אלא יש לקיים הליך מכר חדש, בגדרו של הליך מכרזי חדש, ולאפשר למציעים חדשים להגיש הצעותיהם לרכישת החברות או נכסיהן. על אף התוצאה אליה הגעתי מוצא אני לנכון, נוכח נסיבותיו המיוחדות והייחודיות של הליך זה, ובהתחשב גם בטענתה של נצבא בדבר העדר זכותם של בעלי מניות המיעוט, החברות "דן" ו"אגד", להביע התנגדותן להסדר המוצע - לדון בהצעתה של נצבא גם לגופה. האם החלופה הראשונה שהציעה נצבא לאישור הסדר נושים לרכישת החברות ונכסיהן ראויה לאישור בית המשפט? לאחר שבחנתי בעיון רב החלופה הראשונה שהציעה נצבא לאישור הסדר נושים אשר לפיה אמורה נצבא לרכוש את מניות החברות ולהפוך לבעלת המניות היחידה בחברות התמח"ת - הגעתי לכלל מסקנה כי הצעת רכישה זו אינה ראויה לאישורו של בית המשפט. אפרט להלן עיקר נימוקיי לקביעה זו: האם החלופה השניה שהציעה נצבא לרכישת נכסי חברות התמח"ת ראויה לאישור בית המשפט? כפי שצוין לעיל, ביום 21.9.14 הודיעה נצבא כי היא מאריכה אך ורק את תוקפה של החלופה הראשונה שבהצעתה, וכי אין היא מאריכה, בשלב זה, את תוקפה של החלופה השניה שבהצעתה. לפיכך, חלופה זו אינה תקפה לעת הזו. מכל מקום, מאחר שבהודעתה מיום 21.9.14 לא פסלה נצבא את האפשרות לחדש בעתיד תוקפה של הצעה זו, מוצא אני לנכון להתייחס גם אליה, ולו באופן תמציתי. לאחר שבחנתי בעיון את החלופה השניה שהציעה נצבא לרכישת נכסיהן ופעילותן של חברות התמח"ת - הגעתי לכלל מסקנה כי גם הצעת רכישה זו אינה ראויה לאישורו של בית המשפט. עיקר הנימוקים לכך הם אלה: תמורה בלתי הולמת - התמורה המוצעת על ידי נצבא עבור רכישת נכסי חברות התמח"ת ופעילותן על פי חלופה זו (השניה) זהה לתמורה המוצעת על ידה על פי התמורה הראשונה, בניכוי הסך של 25 מיליון ₪ המיועד לטובת הנושים הרגילים אשר אינו מוצע על ידי נצבא על פי חלופה זו. מכאן שעל פי חלופה זו, התמורה שמציעה נצבא עבור החברות ונכסיהן מסתכמת בסך של כ- 130 מיליון ₪, בנוסף לחובתה להסדיר את רישום הזכויות בנכסי התחנה על שם רוכשיהן. ממילא ברור כי מדובר בתמורה הפחותה באופן משמעותי מהשווי הריאלי של נכסים אלה, המסתכם, כפי שפורט לעיל, בסך של כ- 300 מיליון ₪; היעדר בטוחה מספקת למקרה שפסק דין חלוט ידחה את מלוא תביעות נצבא לגבי החובות המובטחים - על פי החלופה השניה שבהצעתה של נצבא, אמורה נצבא להפקיד בקופת הנאמנים ערבויות בנקאיות בסכום מצטבר של כ- 50 מיליון ₪, וזאת כבטוחה למקרה בו ייקבע בפסק דין חלוט כי יש להדחות חלק מחובותיה המובטחים כנגד חברות התמח"ת. כן מתחייבת נצבא שלא לשעבד את נכסי חברות התמח"ת ולא להעבירם לצדדים שלישיים עד למתן פסק דין חלוט בקשר לכך. ברי כי הצעות אלה אינן מספקות: ראשית, בגדר הצעתה מציעה נצבא להמציא לנאמנים ערבויות בנקאיות בסכום של כ- 50 מיליון ₪ בלבד, תוך התעלמות מכך שההליך המשפטי לבירור סוגיית הדחיית החוב עוסק בכל החובות המובטחים הנטענים ע"י נצבא (נוכח ערעורים שהגישו אגד ודן על הכרעת הנאמנים לפיה רק חלק מהחובות הנטענים על ידי נצבא יחשבו כמימון דק וכחובות נדחים). בנסיבות אלה, מוטל היה על נצבא להמציא ערבות בנקאית על מלוא סכום החובות השנויים במחלוקת, דהיינו - על מלוא רכיב ה- 200 מיליון ₪ הכלול בהצעתה, המבוססת על קיזוז חובות מובטחים נטענים (לגביהם טרם ניתנה הכרעה שיפוטית חלוטה). ברי כי בנסיבות אלה, הצעתה של נצבא, המבוססת על ערבות בנקאית בסך של 50 מיליון ₪ בלבד, הינה פגומה באופן מהותי; שנית, אני סבור כי התחייבויותיה של נצבא לפיהן היא לא תשעבד ולא תעביר לצדדים שלישיים את נכסי חברות התמח"ת שיירכשו על ידה עד להכרעה חלוטה בסוגיית המימון הדק איננה מהווה המצאה של בטוחה מספקת המבטיחה את פירעון מלוא התמורה נושא הצעת הרכש. מועד התשלום מאוחר מדי - הצעתה של נצבא מתעלמת ממעמדה המשפטי של הכרעת הנאמנים לפיה יש להדחות חלק ניכר מחובותיה המובטחים ולהכיר, הלכה למעשה, בחוב מובטח של כ- 123 מיליון ₪ בלבד. על אף הכרעה זו של רוב הנאמנים מציעה נצבא, במסגרת חלופה זו, לשלם את עיקר התמורה עבור נכסי חברות התמח"ת באמצעות קיזוז של חובות מובטחים המסתכמים בסך של 200 מיליון ₪, ולפי הצעתה זו - רק אם פסק דין חלוט ידחה את הערעור שתגיש על הכרעת הנאמנים - תשלם את ההפרש, אשר הערבות הבנקאית שתינתן על ידה לשם הבטחת פירעונו תוגבל בסכום של עד 50 מיליון ₪. מאחר שהליכי הערעור עשויים להגיע אף לבית המשפט העליון ולהימשך זמן רב - משמעות הדבר הינה שחלק ניכר מהתמורה ישולם על ידי נצבא רק לאחר חלוף תקופה ממושכת ממועד הרכישה ומסירת החברות, פעילותן ונכסיהן לידיה. לאור כל האמור, אני קובע בזאת כי אין לאשר גם את הצעתה החלופית של נצבא. בשולי הדברים אוסיף ואציין כי לא נעלם מעיניי שאין זה כלל ועיקר מובטח שניתן יהיה לממש את השווי הריאלי של חברות התמח"ת או של נכסיהן ופעילותן במסגרת ההליך המכרזי החדש במחיר המצופה והמקווה. יחד עם זאת, אני סבור כי נוכח שווין הריאלי של חברות אלה ונכסיהן, והעובדה שעד עתה לא התקיים הליך מכר תקין - אין מנוס מלקיים הליך מכרזי חדש, תקין ושוויוני, אשר יעודד גורמים נוספים ליטול בו חלק. ככל שמימושו של ההליך המכרזי החדש לא יביא להבראת החברות - תישקל חלופת הפירוק. סוף דבר נוכח כל המפורט לעיל, ובכלל זאת - העובדה שהסדר הנושים המוצע ע"י נצבא, אשר במהותו הינו הצעת רכש של נצבא לרכישת חברות התמח"ת, הוגש לבית המשפט בהתבסס על הליך מכרזי קודם שנפלו בו פגמים מהותיים ויסודיים, וללא ביצוע הליך מכרזי חדש (תוך התעלמות מהחלטת בית המשפט בנושא זה); וכן לנוכח הפגמים המהותיים שבהצעתה של נצבא, על שתי חלופותיה, כמפורט בהרחבה בהחלטה זו - אני קובע כי מקרה זה נמנה על אותם מקרים בהם הוכח לפני בית המשפט קיומו של "פגם מהותי היורד לעצם שורשה של ההצעה, באורח שהופך את מנגנון הצעת הנושים לפלסתר" ובנסיבות אלה "יהיה מקום להתערב ולמנוע מראש קיום של אסיפות נושים" [כב' השופטת ו' אלשייך בפר"ק (ת"א) 42576-02-13 אלביט הדמיה בע"מ נ' משמרת - חברה לשירותי נאמנות בע"מ ( 2.7.2013)]. לפיכך, אני קובע בזאת כי במקרה דנן אין הצדקה לאשר כינוס אסיפת נושים לצורך אישור הסדר הנושים המוצע על ידי נצבא, בטרם יערך הליך מכרזי חדש ותקין, על פי החלטת בית המשפט. לאור כל האמור, הנני מורה בזאת כדלקמן: דין בקשת נצבא למתן הוראות לכינוס אסיפות נושים לצורך אישור הסדר הנושים המוצע על ידה - להידחות; הנאמנים ינסחו בתוך 10 ימים מהיום טיוטה של הזמנה חדשה להציע הצעות לרכישת נכסי החברות או מניותיהן במסגרת מכרז חדש שיפורסם על ידם. תנאי המכרז יובאו על ידי הנאמנים לאישורו של בית המשפט טרם פרסומו. בעת ניסוח תנאי המכרז יתנו הנאמנים דעתם גם לסוגיית תשלום תמורה באמצעות קיזוז של חובות חברות התמח"ת לנושיהן, כאשר מעמדם הסופי של חובות אלה טרם הוכרע; המכרז יפורסם על ידי הנאמנים בתוך 7 ימים ממועד קבלת אישורו של בית המשפט לנוסחו; הנאמנים יפעלו לכינוסן של אסיפות נושים בתוך 30 ימים מהיום לצורך עדכון הנושים לגבי הנושאים נושא החלטה זו; כפועל יוצא מהחלטתי זו הנני מאריך בזאת תוקפה של תקופת הקפאת ההליכים של חברות התמח"ת עד ליום 31.12.2014. המזכירות תמציא החלטה זו לנאמנים ולכנ"ר באמצעות הפקסימיליה, ואף תודיע להם טלפונית על כך. הנאמנים ימציאו החלטה זו לכל הצדדים להליך, לרבות הנושים המהותיים, בדוא"ל. בנסיבות העניין, ובהתחשב במספר סוגיות עקרוניות אשר נידונו בהחלטה זו - לא מצאתי לעשות צו להוצאות. דיני חברותהצעת רכשהסדר נושיםנושה