מה משך הזמן הסביר להתקשרות צרכן ללא אפשרות יציאה ? משך הזמן הסביר להתקשרות ללא אפשרות יציאה הוא עניין התלוי בטיב השירות בו מדובר, ובמכלול נסיבות העניין. בעניין המכרז של המדינה ציין בית הדין לחוזים אחידים, כדוגמה למצב בו ראוי לפסול מודל עסקי המנצל פערי אינפורמציה והטיות קוגניטיביות של לקוחות, את המקרה בו עסקינן: "כך, למשל, ניסיון לקשור את הצרכן לתקופת התקשרות ארוכה באמצעות מתן הטבה בהווה חשוד בניצול הטיות קוגניטיביות של הלקוחות, וככזה עשוי להיפסל כתניה מקפחת בחוזה אחיד" (שם, שם). עמדה עקרונית דומה עולה גם מפסק דינה של השופטת מיכל נד"ב בעניין הולמס פלייס. ודוק, באותו עניין נדחתה אומנם הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, משנקבע כי "הגבלה כמו בענייננו לשנה אחת ולשנה נוספת עם תחנת יציאה באמצע (כאשר הבחירה בין ההתקשרות לשנה או לשנתיים עמדה למבקשת והיא בחרה בשנתיים), מצויה לטעמי במתחם הסבירות". יחד עם זאת השופטת נד"ב ציינה באופן ברור כי במקרים קיצוניים יותר הייתה רואה מקום להתערב: "לו היה מדובר במנוי למכון כושר ללא אפשרות ביטול לתקופה של שלוש שנים - נוטים היינו לומר כי מדובר בהגבלה שאיננה סבירה" (פסקה 11 לפסק הדין בעניין הולמס פלייס).שאלות משפטיותצרכנות