החזקה יחד על פי דברי ההסבר להצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 8), התשמ"ז-1987, ה"ח 1843, בו נוספה לחוק ניירות ערך הגדרת "החזקה יחד", הוספת הגדרה זו נועדה "כדי למנוע השתמטות ממילוי הוראות החוק על ידי פיצול פיקטיבי של ההחזקה בין מספר חברות או בין קרובי משפחה". מכאן עולה כי תכליתה המרכזית של הגדרת ה"החזקה יחד" הינה לבצע בחינה מהותית - משפטית ועובדתית, כאחד, על פי עניין תרו - של מצבת ההחזקות בחברה, וזאת בשים לב לאינטרס העשוי להיות לבעלי המניות להגדיר עצמם כ'מחזיקים יחד' או להימנע מהגדרה זו, באופן המאפשר את עקיפתן של הוראות החוק. לצד תכלית מרכזית זו, ניצב העיקרון הבסיסי עליו עמד בית המשפט העליון, הן בעניין תרו והן בעניין שפירא, ולפיו בעולם המשפט התאגידי ובשוק ההון קביעת כללים ודאיים ופשוטים הינה חיונית, יעילה ורצויה (ראו: עניין שפירא, בפסקה 21; עניין תרו, בפסק דינה של כב' השופטת (כתוארה אז) מ' נאור). הגדרתו של המונח "החזקה יחד" הינה, אפוא, פרי האיזון בין תכליתו המרכזית, קרי חשיפת הפיקציות ומניעת עקיפתן של הוראות החוק, ובין הצורך בוודאות משפטית, על מנת לאפשר את פעילותו היעילה של השוק. כך, למשל, בעניין שפירא ובהקשר של בחינת המונח "החזקה יחד" בידי רוכש שליטה, פסק בית המשפט העליון כי יש להעדיף את הוודאות המשפטית וקבע להלכה את הכלל הנ"ל לפיו, הרוכש חייב לבצע הצעת רכש מיוחדת, אלא אם דווח במפורש כי שניים או יותר מחזיקים יחד בלמעלה מ-25% או 45% ממניות החברה. בהתאם, הסביר בית המשפט העליון כי "כלל זה מקנה ודאות ויציבות לכל הצדדים הנוגעים בדבר - הן רוכש השליטה הן בעלי מניות המיעוט הזקוקים למידע נגיש ושקוף שיאפשר להם לדעת אם רכישת שליטה בחברה זו תיעשה בעתיד בדרך של הצעת רכש מיוחדת אם לאו"; ויחד עם זאת, הודגש כי "ודאי שדיווח ברור אינו תנאי הכרחי לקביעה המהותית כי בעלי מניות מחזיקים במשותף במניותיהם לשם החלתו של כל דין אחר, ובפרט ביחס לחובות שמוטלות בעלי המניות הללו". מן העבר השני, לא אחת מצאו בתי המשפט כי שניים יותר החזיקו יחד במניותיהם, חרף העובדה שמסרו דיווח שונה (וכוזב) לציבור המשקיעים (ראו למשל: ת"פ (מחוזי ת"א) 40213/05 מ.י. פרקליטות מחוז ת"א- מיסוי וכלכלה נ' גבעוני (26.12.2012)(להלן: "עניין פלד-גבעוני") בפסקאות 586-584).דיני חברותבעלי מניותמניות