האם די בהסכמת נאמנים בחברה להגשת תביעה נגזרת ? 1. הבקשה הנוכחית מתייחסת לשתי בקשות לאישור תביעה נגזרת בשמה של חברת איי.די.בי. חברה לאחזקות בע"מ (להלן: "החברה"). עניינן של שתי הבקשות (שיכונו להלן יחד: "בקשות האישור") בחלוקות דיבידנד בחברה, שהמבקשים טענו שהיו חלוקות אסורות. הבקשה בתנ"ג 45914-09-12 הוגשה נגד בעלי השליטה בחברה על ידי ה"ה אוהד דיין אהוד שיף, (והיא תכונה להלן: "תביעת בעלי השליטה"), והבקשה בתנ"ג 57201-07-13 הוגשה על ידי מר אהוד שיף, נגד הדירקטורים בחברה (והיא תכונה להלן: "תביעת הדירקטורים"). המבקשים הם מי שהחזיקו בניירות ערך (אג"ח) של החברה. בתביעת בעלי השליטה נדונה הבקשה לאישור התביעה כנגזרת, העדים והמומחים נחקרו, והצדדים הגישו סיכומים בכתב מטעמם. בתביעת הדירקטורים הוגשו כתבי הטענות העיקריים והתקיימו שתי ישיבות קדם משפט. 2. לאחר הגשת התביעות התנהלו הליכים שונים כנגד החברה בפני בית-המשפט לפירוק. במסגרת הליכים אלה, מונו לחברה נאמנים לביצוע הסדר נושים, שהם שהגישו את הבקשה הנוכחית. בבקשה הנוכחית ציינו הנאמנים כי ביום 15.6.14 הוגשה בקשה לבית-המשפט המחוזי בתל אביב בתיק פר"ק 11478-06-13, במסגרתה התבקש בית המשפט ליתן צו הצהרתי הקובע כי הנאמנים הם בגדר managers appointed by court of law בהתאם לס' 3.4 לפוליסת ביטוח אחריות מקצועית של הדירקטורים ונושאי המשרה של החברה, ועל כן הנאמנים רשאים להגיש תביעות בקשר עם עילות תביעה המכוסות על ידי חברת הביטוח במסגרת פוליסת הביטוח, ובכלל זה את התביעות דנן, ללא חשש לפגיעה בכיסוי הביטוחי של הפוליסה. ביום 17.6.14 החליט בית המשפט במסגרת פר"ק 11478-06-13 לקבל את בקשת הנאמנים כמבוקש בה. 3. הנאמנים טענו כי לאור החלטה זו, אין עוד צורך בהכרעה בבקשות האישור, וניתן לעבור לשלב הבא של בירור התביעות לגופן בפני בית המשפט. הנאמנים עתרו כי בית המשפט יקבע כי התביעות שצורפו לבקשות האישור ינוהלו בפניו, ויקצוב למשיבים פרק זמן של 30 ימים להגשת כתבי הגנה בתביעות. כן בקשו הנאמנים כי התביעות יידונו במאוחד. הנאמנים ציינו כי לצורך מינוי ב"כ המבקשים כמייצגי הנאמנים בתביעה, נדרש אישור הנושים ואישור בית המשפט לפירוק, ובקשה מתאימה תוגש לבית המשפט לפירוק בענין זה. 4. המבקשים הגיבו לבקשה, והצטרפו אליה. הם טענו כי עמדת הנאמנים בשמה של החברה מקבילה להלכה ולמעשה להחלטה שיפוטית המאשרת את הבקשות לניהול התובענות הנגזרות. לכן, יש לעבור לשלב הבא ולקיים את הדיון בתביעות לגופן בפני בית המשפט, תוך שהמבקשים שומרים על זכותם לפנות לבית המשפט ולבקש שיפסוק את הגמול ואת הוצאות המשפט בגין ניהול בקשות האישור עד השלב בו הן התנהלו עד כה. 5. המשיבים הגיבו אף הם לבקשה, והתנגדו לה. לגישתם, לא ניתן "לדלג" במסגרת ההליך של תביעה נגזרת על שלב בקשת האישור. לנאמנים אין זכות להגיש תביעה נגזרת בשם החברה, ואם הנאמנים מבקשים לעשות כן, עליהם להגיש תביעה חדשה בשמם שלהם. בקשה לאישור תביעה נגזרת היא הליך דיוני בו יש לחברה ולכל נתבע פוטנציאלי בהליך זכות להתנגד לבקשה. לכן, הסכמת הנאמנים אינה יכולה לרפא את אי-ההסכמה של המשיבים - שלהם מעמד עצמאי בהליך, ולא ניתן אם כן לדלג על שלב האישור רק לאור הסכמת הנאמנים. עוד נטען כי אם מבקשים הנאמנים לקחת לידיהם את "מושכות" ניהול ההליך, הרי שאין להם מעמד לכך. תביעה נגזרת יכולה להיות מוגשת על ידי בעל מניה, דירקטור בחברה, או על ידי נושה שלה - ולא על ידי החברה עצמה. סעיף 205 לחוק החברות אף קובע כי לא תוגש תביעה נגזרת בשמה של חברה שמונה לה מפרק, והדברים יפים גם לנאמנים שהם מעין מפרקים של החברה. ההיגיון מאחורי הכלל הזה הוא כי אין עוד צורך במנגנון של תביעה נגזרת מקום בו הוקנו זכויות התביעה לבעל תפקיד. 6. המשיבים הוסיפו וטענו כי הנאמנים אינם יכולים "לאמץ" תביעה קיימת בלי לקבל את אישור בית המשפט בהסדר הנושים. על הנאמנים להציג לבית המשפט לפירוק את נוסח התביעה ולבקש את רשותו להגשתה. מעבר לכך, מהודעה שהגישו הנאמנים בהליך הנוכחי, עולה כי הנאמנים העריכו כי התקבול הצפוי בהליך זה יחד עם הליכים נוספים עומד על סכום של 200 מיליון ₪, סכום מתוכו שולם כבר סך של 55 מיליון ₪ במסגרת פשרה. אולם, סכום התביעות עולה על סכום זה פי שבעה או שמונה, נתון המעמיד באור בעייתי את עמדת הנאמנים. כלומר - כך נטען - המהלך המבוקש של הנאמנים מתיימר לאיין את הביקורת השיפוטית המופעלת כאשר בית המשפט לפירוק נדרש להחליט אם לאשר הגשת תביעה על ידי בעל תפקיד אם לאו. 7. הנאמנים השיבו לתשובת המשיבים. הם טענו כי הטענה לפיה לנאמנים אין סמכות לפעול בשם החברה היא טענה שהיה מקום להעלותה - אם בכלל - בפני בית המשפט לפירוק, שהוא בית המשפט אשר מינה את הנאמנים, והעניק להם זכויות וסמכויות, לרבות בכל הקשור לניהול תובענות נגד צדדים שלישיים ובכלל זה המשיבים בתביעות דנן. עוד ציינו הנאמנים כי בהתאם לסעיף 17 להסדר הנושים שאושר על ידי בית המשפט לפירוק, כל זכויות התביעה בשם החברה יומחו לנאמן להסדר. בית המשפט לפירוק אף קבע כאמור כי הנאמנים הם managers appointed by court of law. הנאמנים פעלו בהתאם להוראותיו של בית המשפט לפירוק, והם יוסיפו לעשות כן גם בעתיד. 8. הנאמנים התנגדו גם לטענה הנוספת של המשיבים, לפיה אין לנאמנים סמכות לקחת לידיהם את "מושכות" התביעה. הנאמנים טענו כי חברה שנגדה הוגשה תביעה נגזרת רשאית ליטול את הסמכות לידיה ולהגיש את התביעה בעצמה. הנאמנים, מתוקף סמכותם כמקבלי ההחלטות בחברה, פנו לבית המשפט בבקשה לברר את התביעות הנגזרות לגופן, ובכך ממששת החברה להלכה ולמעשה את זכויות התביעה שלה נגד המשיבים, ופועלת בהתאם לבקשת התובע הנגזר כקבוע בחוק החברות. משהחברה הסירה את התנגדותה להגשת התביעות הנגזרות תוך נטילת המושכות לידיה, אין עוד צורך אפוא בניהול הליך האישור של התביעות הנגזרות, ויש לראות את התביעה כתביעה של החברה נגד המשיבים. 9. באשר לטענה לפיה המשיבים לא נתנו את הסכמתם לכך שבקשות האישור יתקבלו, נטען כי למשיבים יש מעמד בבקשה כל עוד מדובר בדיון בבקשה לאישור תביעה נגזרת. אולם, משעה שהנאמנים אימצו את הבקשה אין למשיבים עוד מעמד. דיון 10. טענתם הראשונה של המשיבים כנגד הבקשה הנוכחית, היתה כי לא ניתן "לדלג" על שלב בקשת האישור, וכי אין די בהסכמת הנאמנים לכך שהבקשה תתקבל. כן נטען כי הנאמנים אינם רשאים להיות מבקשים או תובעים בתביעה נגזרת, ואין להם לכן מעמד לנהל את הליכי בקשות האישור. 11. אינני מקבלת את הטענה. ס' 1 לחוק החברות התשנ"ט -1999 (להלן: "חוק החברות") מגדיר תביעה נגזרת כ"תביעה שהגיש תובע בשם החברה בשל עילת תביעה שלה". תביעה נגזרת איננה אם כן תביעה של מבקש האישור, אלא תביעה של החברה בשמה מגיש מבקש האישור את הבקשה. 12. בדרך כלל, שיקול הדעת אם להגיש תביעה בשם החברה הוא שיקול הדעת של מנהלי החברה (ר' פרופ' ברק, "היקף התערבותו של בעל המניה בניהול החברה על ידי מנהליה: כוחו של בעל מניה לתבוע על הפרת זכות על ידי מנהליה" הפרקליט כ"ה (תשנ"ט) 333, ופרופ' גרוס, חוק החברות החדש [2007], עמ' 328). ההליך של תביעה נגזרת הוא אם כן הליך חריג, משום שבמסגרתו ניתנת לבעל מניות בודד, לדירקטור או לנושה, האפשרות להגיש תובענה במקום החברה ועבורה, חרף החלטתו של הדירקטוריון שלא לעשות כן. מתן אפשרות כזו פוגע באחד מהעקרונות של דיני החברות - לפיו בעלי המניות אינם רשאים ככלל להתערב בהחלטות החברה. ההצדקה לחריגה מעיקרון זה היא שבדרך כלל הנתבעים בתביעה נגזרת הם המנהלים עצמם או בעלי השליטה - והם לא יגישו תביעה נגד עצמם (ר' ציפורה כהן, בעלי מניות בחברה: זכויות תביעה ותרופות (התשנ"א -1990) 483-486, ע"א 52/79 סולימאני נ' בראונר, פ"ד לה(3) 617). 13. במסגרת הדיון בבקשת אישורה של תביעה כתביעה נגזרת, ולאור העובדה כי מדובר בהליך חריג, בית המשפט בוחן האם "לכאורה התביעה וניהולה הן לטובת החברה" והאם "התובע אינו פועל בחוסר תום לב" (ר' ס' 198(א) לחוק החברות). כלומר, אישור של תביעה כתביעה נגזרת מחייב - בשונה מתביעה רגילה, בחינה מקדמית של סיכויי התביעה, ובחינה של התאמתו של מבקש הבקשה לפעול כאורגאן של החברה. מתן אפשרות למבקש הבקשה לפעול כאורגאן של החברה מקנה לו סמכות להגיש את התביעה מטעמה של החברה ולפעול בשמה - בניהול התביעה ובקבלתן של כל ההחלטות הכרוכות בכך (ובכלל זה החלטות ביחס לאופן ניהול התביעה, החלטות ביחס לפשרה אפשרית וכיו"ב). 14. לאור האמור לעיל, ומאחר שמדובר בתביעה של החברה שבעל מניות או נושה מבקש באופן חריג להגיש ולנהל בשמה של החברה - נדרש בדרך-כלל המבקש, כתנאי להגשת בקשת האישור, לפנות אל החברה בפנייה מוקדמת בדרישה כי היא "תמצה את זכויותיה בדרך של הגשת תובענה" (ס' 194 לחוק החברות. לכלל זה ישנם חריגים המוניים בס' 194(ד)). כאשר מוגשת לחברה בקשה להגיש תביעה נגד נתבעים פוטנציאליים, רשאית החברה לנקוט באחת משלוש דרכים: "(1) לבצע פעולה או לקבל החלטה אשר כתוצאה ממנה נשמטת עילת התביעה; (2) לדחות את דרישת התובע בנימוקים שיפורטו בהחלטה; (3) להחליט על הגשת תביעה" (ר' ס' 195 לחוק החברות). 15. אם מחליטה החברה לאחר פנייתו של המבקש, להגיש תביעה - והיא אכן עושה כן - אין עוד מקום כמובן להגשתה של התביעה הנגזרת ולדיון בה. זאת משום שאין עוד צורך בהליך החריג במסגרתו מי שמנהל את התביעה בשם החברה אינם האורגאנים המוסמכים שלה אלא בעל מניות או נושה בודד. יתרה מזאת - אם עותר מבקש האישור כי התביעה תוגש נגד צדדים שלישיים שאינם בעלי השליטה או הדירקטורים בחברה, והחברה מחליטה שלא לתבוע אותם, הרי בדרך כלל יכבד בית המשפט את ההחלטה הזאת מכוח הכלל של "שיקול הדעת העסקי" (ר' למשל תנ"ג 32489-02-12 אלטמן נ' אורמת תעשיות בע"מ, 3.10.2013). הטעם לכך הוא ששיקול הדעת ביחס להגשת תביעות וניהולן הוא שיקול דעתה של החברה באמצעות האורגאנים המוסמכים שלה, וככלל אין מקום לכך שבית המשפט יתערב בשיקול הדעת הזה אם הוא מופעל כדין וללא ניגוד עניינים. 16. חוק החברות אינו מתייחס באופן מפורש לאפשרות לפיה במהלך הדיון בבקשת האישור, מחליטה החברה לאמץ את ההליך ולתבוע את המשיבים בעצמה. יחד עם זאת, אני סבורה כי המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא כי אם החברה מבקשת לעשות כן, אין עוד טעם בדיון בבקשת אישורה של התביעה כתביעה נגזרת, ועל בית המשפט לאפשר לחברה ליטול לידיה את מושכות ניהולה של התביעה, ולנהל אותה באמצעות הגורמים המוסמכים בה, בהתאם לשיקול הדעת שלהם. 17. מסקנה זו נובעת מהעובדה שכפי שהובהר לעיל, תביעה נגזרת היא חריג, שמוצדק בכך שהחברה אינה פועלת כנדרש למיצוין של עילות תביעה שעומדות לה נגד צדדים שלישיים, בדרך כלל משום שאותם צדדים שלישיים הם בעלי השליטה או הדירקטורים בחברה, המוסמכים לקבל החלטות בשמה ביחס להגשת תביעות. ניגוד העניינים האינהרנטי הזה של מקבלי ההחלטות הוא המצדיק את נטילת כוח התביעה מהם, והעברתו באופן יוצא דופן לבעל מניות או נושה בודד. אולם, משעה שניגוד העניינים מוסר, משעה שהחברה מחליטה לפעול - כפי שמבקש האישור סבור היה כי עליה לעשות - אין עוד הצדקה בנקיטה במנגנון החריג, ויש לשוב ולאפשר לחברה לפעול בהתאם לכללים הרגילים, קרי - פעולה באמצעות הגופים המוסמכים שלה. 18. במקרה דנן, כאשר הוגשו בקשות האישור, הן הוגשו נגד מי שהיו באותו מועד בעלי השליטה והדירקטורים בחברה. זהו אחד המצבים האופיינים בהם - אם עומדת לחברה עילת תביעה - מן הראוי לאשר את הגשתה של התביעה כתביעה נגזרת, משום שהנתבעים הפוטנציאליים הם מקבלי ההחלטות בחברה, המצויים במצב של ניגוד עניינים שאינו מאפשר להם לקבל החלטה עניינית ביחס לאפשרות הגשת תביעה נגד עצמם. 20. אולם, לאחר הגשת בקשות האישור חל שינוי בחברה, והיום מי שהיו בעלי השליטה אינם שולטים בה עוד. הכוח לקבל החלטות ביחס להגשת תביעות בחברה, נמסר - כך עולה מהחלטתו של בית המשפט לפירוק - לידיהם של הנאמנים, שמונו כאמור כ- managers appointed by court of law להגשת תביעות החברה. משזהו המצב, הרציונל לדיון ובירור האפשרות של הגשת תביעה נגזרת, אינו חל עוד. החברה - באמצעות מי שהוא היום האורגאן המוסמך לכך, מבקשת היום לאמץ את התביעה. משאלה הם פני הדברים, אין עוד טעם לבחון את השאלה האם מן הראוי לאפשר למבקשים להגיש את התביעה בשמה של החברה. כאמור, החוק עצמו קובע כי חברה רשאית - לאחר שהיא מתבקשת לעשות כן על ידי מבקש האישור - להודיע כי היא מחליטה על הגשת התביעה בעצמה. במקרה כזה, לא תאושר כמובן הגשת תביעה נגזרת, משום שאין עוד צורך בכך שהתביעה תנוהל על ידי בעל מניות בודד. 21. כפי שהבהרתי, אותו רציונל עצמו חל לדעתי גם על מקרה בו החברה מחליטה בשלב כלשהו של ניהול בקשת האישור, לאמץ את התביעה. משעה שהיא עושה כן, אין עוד טעם לבחון את התביעה כתביעה נגזרת, ויש לאפשר לחברה - כתובעת האמיתית בתביעה, לנהל את התביעה באמצעות הגופים המוסמכים בה. ניהול כזה הוא הכלל, וניהול התביעה על ידי בעל מניות או נושה בודד הוא כאמור החריג. 22. אינני מקבלת לכן את טענות המשיבים לפיהן לנאמנים אין סמכות להגיש תביעה נגזרת. הודעת הנאמנים בבקשות האישור, אין פירושן כי הנאמנים מבקשים להגיש תביעה נגזרת בשמה של החברה, אלא כי הנאמנים - המשמשים היום מכוח החלטת בית המשפט לפירוק כאורגאנים המוסמכים של החברה להגשת תביעות, החליטו בשמה של החברה כי היא מבקשת להגיש את התביעה בעצמה - ולא כתביעה נגזרת. מטעמים דומים אין גם ממש בטענת המשיבים לפיה הם עצמם לא נתנו את הסכמתם לכך שבקשות האישור יתקבלו. הסכמה כזו אינה דרושה מקום בו התביעה אינה מתנהלת עוד כתביעה נגזרת, אלא היא מתנהלת כתביעה של החברה עצמה, כנגד המשיבים - שהופכים להיות נתבעים בה. 23. המשיבים הוסיפו וטענו גם כי על הנאמנים "להתכבד (אם זה רצונם) ולהגיש תביעה חדשה בשמם שלהם" (ס' 6 לתגובה). אינני מקבלת גם את הטענה הזאת. כאמור, תביעה נגזרת היא תביעה בשמה של החברה. כאשר החברה מחליטה לאמץ אותה, אין עוד צורך בבקשת האישור. אין לכן טעם להורות לחברה - באמצעות הנאמנים - להגיש תביעה נפרדת, מקום בו קיים הליך שהחברה מבקשת לאמצו, הליך שנועד מלכתחילה להיות הליך בשמה של החברה, ושהתנהל עד לשלב הנוכחי בשמה של החברה על ידי המבקשים. 24. כפי שצוין לעיל, טענה נוספת שהעלו המשיבים מתייחסת לשאלת סמכותם של הנאמנים לפעול בשמה של החברה ללא אישור ספציפי של בית המשפט לפירוק ביחס לבקשות האישור הנוכחיות. אני סבורה כי אין מקום לקבל את הטענה בשלב זה. על פני הדברים עולה מהחלטתו של בית המשפט לפירוק כי הנאמנים הוסמכו על ידיו להגיש תביעות בשם החברה. ככל שיש למשיבים טענות ביחס להגשת בקשות האישור דנן, הוא יוכל לפנות לבית המשפט לפירוק ולהעלותן. מעבר לכך וככל שיהיה בכך צורך, יתבררו טענות המשיבים ביחס לסמכות הנאמנים במסגרת הדיון בתביעה לגופה. 25. לכן, אני מקבלת את בקשת הנאמנים כמבוקש בה. משמעותה של קבלת הבקשה היא כי שתי בקשות האישור יידונו כתביעות של החברה, כמבוקש, וכי המשיבים שיהיו הנתבעים, יגישו כתבי הגנה. לאור העובדה כי שתי בקשות האישור מצויות לכן באותו שלב עצמו של הדיון - הגשת כתבי הגנה על די הנתבעים, ומאחר שהצדדים כולם עותרים כי הדיון בשתי בקשות האישור יאוחד - אני מורה כי הדיון בשתי התביעות יתנהל במאוחד. 26. המשיבים - הם הנתבעים - יגישו כתבי הגנה תוך 30 יום מהיום. שאלות משפטיותנאמנותתביעה נגזרת