סעיף בהסכם יזמות: העברת מניות במקרה של פטירה 1. המרצת הפתיחה במסגרת המרצת הפתיחה ביקש המבקש כי בית המשפט יצהיר על זכותו להירשם כבעלים של המניות הרשומות כיום על שמו של המנוח ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר המשיבים 1-3 הם יורשיו החוקיים. עוד התבקש בית משפט להורות למשיבה 4 אסיינדה בגליל בע"מ (להלן: "החברה"), לתקן את מרשם בעלי המניות ולרשום על שם המבקש את כל המניות הרשומות כיום על שם המנוח. הבקשה התבססה על הסכמה נטענת בין המבקש לבין המנוח בסעיף 8.4.9 להסכם יזמות אשר נחתם בין המבקש למנוח ביום 1.1.97 (להלן: "ההסכם"), ובהתאם להערכת שווי מניות החברה. בבקשה נאמר כי בספטמבר 96' הקים המבקש את החברה במטרה לשכור ולנהל מלון בעיר מעלות תרחישא . המנוח ביקש להצטרף כמשקיע בחברה והתקשר כאמור בהסכם היזמות כמפורט לעיל. המבקש העביר למנוח במסגרת ההסכם 25% ממניות החברה. בנו של המנוח, חיים - המשיב 1 (להלן: "חיים"), מונה כמנהל המלון ובת זוגו של המנוח כמנהלת החשבונות של החברה. המבקש היפנה להוראות סעיף 8.4.9 להסכם בו נקבע כי במקרה של פטירה שמורה לצד השני הזכות לראות בפטירה הודעת מכירה של היורשים וכי יחולו כללי ההערכה על ידי רואה החשבון - או לראות ביורשיו בעלי מניות שיחתמו על ההסכם בשינויים המחויבים. רואה חשבון שוורץ ממשרד רואה חשבון זוהר מונה כרואה החשבון של החברה בהסכם היזמות. ביום 21.2.12 נפטר המנוח. המבקש פנה למשיבים, שהם כאמור יורשיו, להודיע להם כי הוא רואה בפטירת המנוח משום הודעת מכירה וכי הוא פונה לרואה החשבון של החברה כדי לבקש הערכת שווי. המבקש לא קיבל תשובה לפנייה. על פי חוות הדעת של רואה החשבון שווי הנכסים נטו של החברה הוא שלילי. החברה נקלעה למצב כספי עגום. אולם, כדי למנוע את פירוקה ולאפשר את תשלום חובותיה טען המבקש כי המשיך לבדו במשך 10 שנים לאחר סגירת המלון להזרים כספים לחברה, בין היתר, כדי לשלם לנושים כספים. כך הוזרמו על ידו נכון לסוף שנת 2011 כ- 4.1 מיליון ₪. המנוח סירב להשתתף בהחזר החובות ולא שיתף פעולה בניסיון לשלם את חובות החברה. כל שעניין את המנוח היה לקבל חזרה הלוואת בעלים שנתן לחברה. המבקש התייחס להליכי בוררות שהתקיימו בין הצדדים בשנת 2003. כמו כן, פורטו הליכים משפטיים נוספים אשר התנהלו בין הצדדים. המבקש טען כי על פי ההסכם זכותו שהמניות ירשמו על שמו, כאשר זכות זו נובעת מהסכמת הצדדים ומבחירתו של המבקש. 2. תשובת המשיבים בתשובה נאמר כי ביום 29.9.03 ניתן לטובת המנוח פסק בורר אשר חייב את המבקש לשלם לו סכום של כ- 307,000 ₪ והמבקש נמנע מלשלם את חובו עד היום. התברר כי המבקש נהג בנכסי החברה כבשלו ורוקן את נכסיה. לאור זאת, הוגשה תביעה על ידי המנוח נגד המבקש בשנת 2007. תביעה זו הועברה להליכי בוררות, אשר נקטעו הן לאור החלטת וועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין בת"א בעניין ייצוג המבקש על ידי בא כוחה של החברה וכן לאור מותו של המנוח . נטען כי יש לסלק את המרצת הפתיחה על הסף שכן היא טרדנית וכי המבקש עושה שימוש לרעה בהליכי בית משפט כעניין שבשיטה. המבקש מנסה בכל דרך לבטל את הליך הבוררות. בעניין הוראות ההסכם - עומדות בפני המבקש שתי אפשרויות על פי נוסח הסעיף: לקנות את מניות המנוח או לראות במשיבים בעלי מניות ובלבד שיחתמו על הסכם המייסדים. אין מקום לטענתו של המבקש כי על פי ההסכם זכאי המבקש להעברת המניות על שמו, שכן הסעיף מדבר על מכירה או על הותרת המניות בבעלות היורשים. הטענה בדבר העברת המניות אינה אלא פירוש אבסורדי למילות הסעיף. אין זה סביר להניח כי המנוח התכוון להסכים להעברת המניות לאחר פטירתו, העברת סתם בשווי אפסי, שמשמעותה ויתור על זכויותיו בחברה. עוד נאמר כי אין זה פלא ששווים של נכסי החברה הוא שלילי, שכן המבקש פעל לריקון החברה מנכסיה. כמו כן נטען כי המבקש פעל בכל הזדמנות לדחוק את רגלו של המנוח מכל הקשור לניהול החברה. לחלופין, נטען כי יש לעכב את ההליך מחמת הליך תלוי ועומד שכן מתנהלת תביעה בהליך של בוררות. 3. דיון והחלטה א. פירוש הוראות ההסכם אינני רואה כל מקום לקבל את טענת המבקש על פיה יש לפרש את הוראות סעיף 8.4.9 כסעיף המדבר על העברת מניות ולא על מכירה. בתמיכה לטענתו בדבר העברת מניות במקרה של פטירה, היפנה המבקש להוראות סעיף 8.4.3 ו- 8.4.4 להסכם. סעיף 8.4 קובע כי צד המחזיק מניות בחברה לא יעניק זכות כלשהי במניותיו לצד שלישי אלא תוך מתן זכות סירוב ראשונה כמפורט בסעיפים 8.4.1 ו- 8.4.2. סעיף 8.4.3 דן במקרה בו צד מבקש למכור או להעביר את מניותיו בחברה וקובע כי עליו לפנות תחילה לצד השני בהודעה בכתב. אותו צד המבקש להעביר או למכור הוגדר בסעיף "המעביר". סעיף 8.4.4 קובע כי במקרה והצדדים לא יגיעו להסכמה בדבר מכירה או העברת המניות תוך 30 יום, יפנה המעביר לרואה חשבון של החברה על מנת שייקבע את שווי המניות לפי ערכה הרכושי של החברה. לאחר מכן ישנם סעיפי משנה נוספים הדנים בפנייה לצד שלישי, היה ולא יוסכם על העברת מניות בהתאם לקביעת רואה החשבון. המבקש טוען כי מאחר והמוכר או המעביר הוגדרו יחד "המעביר", הרי שיש לראות בהגדרה זו כרלוונטית גם לעניין הוראות סעיף 8.4.9. לטענה זו אין מקום, שכן הסעיף מציין במפורש כי במקרה של פטירת צד שמורה לצד השני לראות בפטירה "הודעת מכירה". מאחר ובהגדרת "המעביר" בסעיפים הקודמים נכללת הן העברה והן מכירה, הרי שעל פי פרשנות לשונית ברורה וחד משמעית של הסעיף המתייחס לפטירה, הנוקב במונח "מכירה" בלבד, אין מקום לטענה כי במקרה זה מדובר גם בהעברה. בהקשר זה יש להפנות לעדותו של עו"ד מושינסקי מטעם המבקש בחקירה הנגדית. בתצהירו, אשר תמך בהמרצת הפתיחה, העיד עו"ד מושינסקי כי הוא ערך את ההסכם עבור הצדדים. נאמר על ידו בתצהיר כי הצדדים הסכימו שבעת פטירה זכות הצד האחד להחליט אם רצונו לקבל את מניותיו של הנפטר אם לאו. בחקירתו הנגדית העיד עו"ד מושניסקי כי המעביר בסעיף 8.4.9 הוא הצד שנפטר מעצם פטירתו. (עמ' 28 לפרוטוקול). עו"ד מושניסקי הופנה להוראות סעיף 8.4.4 ונשאל מי, על פי הוראות סעיף זה, צריך לפנות לרואה החשבון כדי לבקש את אותה הערכת שווי. תשובתו היתה "המעביר". (עמ' 28 לפרוטוקול). משנשאל אם הוא מסכים כי לאור תשובה זו המנוח או יורשיו הם אלה שצריכים לפנות לרואה החשבון כדי לבקש את ההערכה, היתה תשובתו "ממש לא". הסברו לכך היה כי סעיף 8.4.9 הוא "לקס ספציאליס". תשובתו זו מקובלת וסבירה אכן בהקשר לצד אשר אמור לפנות לרואה החשבון לשם קבלת ההערכה באשר לשווי המניות. ברור כי פנייה זו אמורה להתבצע על ידי מי שזכות הבחירה על פי הסעיף מצויה בידו, כמפורט לעיל. אולם, את אותה קביעה בדבר היותו של סעיף 8.4.9 בגדר "לקס ספציאליס" - יש להחיל על כל משמעות הסעיף. העובדה כי הסעיף מהווה דין מיוחד מסבירה גם את השימוש שנעשה במפורש במילה "מכירה" ולא במונח "המעביר" הכולל בתוכו הן מכירה והן העברה. כפי שציינה ב"כ המבקש בסיכומים, לקחו הצדדים בחשבון במסגרת סעיף 8.4.4 גם אפשרות כי אחד הצדדים ירצה לא רק למכור את מניותיו לצד ג' אלא להעבירם במתנה וללא תמורה לצד כלשהו - למשל לבניו של המנוח. אולם, אין דין דוגמא זו המדברת על העברה ללא תמורה בין בעל מניות חי לבין קרובי משפחתו - כדין העברה לבעל מניות אחד עם פטירתו של בעל המניות השני. כפי שטענו המשיבים, אין כל היגיון בהנחה כי צד שנפטר מעוניין להעביר לצד שכנגד את המניות אשר הוקנו ליורשיו - ללא תמורה. לכן מדובר בסעיף, שהוא בגדר הוראה ספציפית, על מכירה ולא על העברה. התוצאה מכל האמור לעיל היא כי אין לקבל את עמדת המבקש על פיה יש להעביר לידיו את המניות ללא כל קשר לשווי המניות. משדן הסעיף המתייחס לפטירה במכירת המניות, הרי שיש קשר חד משמעי בין המכירה לבין שווי המניות של החברה. לכן, אין גם כל מקום לקבל על פניה את טענת המבקש כי יש לבצע את העברת המניות המתבקשת, שכן על פי הערכת רואה החשבון של החברה שווי המניות הוא אפס. בעניין זה יש לדון עתה בהליכים הנוספים המתנהלים בין הצדדים באשר לשווין של המניות. ב. שאלת שווי המניות וההליכים התלויים ועומדים בין הצדדים אין ספק כי הסמכות לפרש את ההסכם באשר להעברת המניות, כפי שנעשה לעיל, מצויה בידי בית המשפט המחוזי. מקובלת עלי גם עמדת המבקש, כי הצד הרוכש את המניות הוא זה שיפנה לרואה החשבון של החברה על מנת לקבל הערכה ואין להמתין לפנייתם של היורשים. אינני רואה אף כל מקום לטענות הרבות אשר הועלו על ידי המשיבים באשר לזהות רואה החשבון, ולמסמך של רואה חשבון שוורץ אשר כונה "חוות דעת". בהסכם מונה רואה חשבון זוהר כרואה חשבון של החברה. משרד רואה חשבון זוהר התאחד עם משרד דלוויט בריטמן אלמגור זוהר ושות', ורואה חשבון שוורץ מטפל בפועל בחברה מזה 16 שנה. על פי עדותו, שהיתה אמינה עלי, נכח רואה חשבון שוורץ בישיבות ובאסיפות כלליות של החברה בהן השתתף המנוח. אין כל מקום לטענה כי על רואה חשבון זוהר עצמו לתת את הערכת שווי המניות לפי ערכה הרכושי של החברה. אין גם מקום בנסיבות העניין לטענות בדבר ניגוד עניינים, שכן המכתב שכתב רואה חשבון שוורץ, אשר אומנם כונה בנספח ד' כ"חוות דעת", איננו מתיימר להיות חוות דעת. כל מה שיש בו הוא דיווח כי שווי הנכסים נטו של החברה הוא שלילי. רואה חשבון שוורץ הסביר בחקירתו כי לא נתן חוות דעת וכי כתב מכתב בו הוא מאשר נתונים מתוך דוחות כספיים (עמ' 9 לפרוטוקול). רואה חשבון שוורץ חזר ואמר "אני נתתי נייר שבסך הכל מצטט נתונים מתוך דוחות כספיים" (עמ' 10 לפרוטוקול). רואה חשבון שוורץ גם אישר כי אם היה מוכח שנגנבו כספים מהחברה היה משנה את הנייר שלו. העד גם אישר מספר פעמים כי אותו מכתב אינו מהווה הערכת שווי מניות. לגופו של עניין, כדי לבצע את המכירה של המניות למבקש, אשר בחר בדרך זו מתוך שתי האפשרויות העומדות לו על פי הוראות סעיף 8.4.9, יש רלוונטיות לשאלת השווי האמיתי של החברה וכתוצאה מכך של מניותיה. בעניין זה מתנהלים הליכים רבים ומתמשכים בין הצדדים. לא ניתן יהיה לבצע את המכירה אלא בסיומם של אותם הליכים משיתבררו כל הטענות בהקשר זה. מבלי להידרש לטענות לגופן יש להבהיר את אותם הליכים: בשנת 2003 התקיימה בוררות בין הצדדים במסגרתה קבע הבורר, בין היתר, כי החברה נותרה חייבת למנוח את מלוא יתרת הלוואת הבעלים שלא נפרעה על ידה, בצירוף הלוואת הבעלים שהוונה להון מניות ללא אישור מפורש מהמנוח. הסכום שנקבע היה בסך של כ- 307,000 ₪. בשנת 2007 הגיש המנוח בקשה לאישור פסק הבורר, אשר נמחקה ביום 4.2.09. עם זאת, הוגשה על ידי המנוח תביעה במסגרת ת.א 61455/07 בבית משפט שלום בתל-אביב. המבקש טען לפניי כי מדובר בתביעה הממחזרת טענות אשר נדונו והוכרעו בבוררות משנת 2003. עוד נטען כי אין להליכים אלה כל משמעות לסוגיית העברת המניות. לטענות אלה אין מקום - לא בעניין המחזור, ולא בעניין העדר המשמעות לסוגיית מכירת המניות. (ולא העברתן כטענת המבקש, כפי שכבר קבעתי לעיל). אותה תביעה שהוגשה בשנת 2007, מתייחסת ברובה לטענות אשר העלה המנוח באשר להתנהלותו של המבקש לאחר מתן פסק הבורר בשנת 2003. התביעה אשר צורפה כנספח 3 לתשובת המשיבים להמרצת הפתיחה, מפרטת אומנם את האירועים אשר קדמו למתן פסק הבוררות. אולם, בתביעה נטען כי במהלך שנת 2004 רוקן המבקש את החברה מתוכן ומכר את האחזקה בבית המלון ואת הציוד שבו, כאשר המכירה הוסתרה מהמנוח. עוד נאמר כי המבקש לא העביר לידי המנוח את חלקו בכספי המכירה בסך 100,000 דולר והתחמק פעם נוספת מקיום התחייבויותיו. נטען בכתב התביעה כי המבקש הסתיר ומסתיר עובדות מהותיות מאת המנוח, כאשר המסכת העובדתית עליה מבוססת התביעה מתייחסת בעיקרה לשנת 2004. במסגרת תביעה זו נטען גם כי יש להרים את מסך ההתאגדות, בין היתר, בגין עירוב בין נכסים פרטיים על ידי המבקש לבין נכסי החברה. התביעה התייחסה גם להעברת דמי ניהול כאשר המבקש מצהיר עליהם כהכנסות בדוחות החברה, המרת 170,000 ₪ מהלוואות בעלים אשר הועמדו על ידי המנוח, וכאמור מכירת נכסי החברה. בפרק המתייחס לעילות התביעה - חזר המנוח ותיאר את הפרת ההסכם בין הצדדים ואת הברחת נכסי החברה לאחר מתן פסק הבורר. במסגרת אותה תביעה ביקש המנוח למנות רואה חשבון חוקר, שיבדוק את פעילות החברה מיום הקמתה ויחווה דעתו לעניין הסכומים המגיעים למנוח בגין קיפוח. מכאן עולה כי אין מקום לטענת המבקש בדבר מחזור טענות לגביהם ניתן פסק הבורר. יתרה מזאת, המבקש כבר הגיש בקשה בהקשר לתביעה זו, בה ביקש למחוק את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין הנובע מפסק הבוררות. בהחלטת כב' השופטת דליה אבי גיא במסגרת ת.א 61455/07 נידונה בקשתו של המבקש שלפניי והחברה, למחוק את תביעתו של המנוח על הסף בגין מעשה בית דין, הליך תלוי ועומד, ולחלופין לעכב את ההליכים בגין קיומו של הסכם בוררות. בית המשפט קבע בהחלטה מיום 2.9.09 כי מאחר ודין התובענה להיות מעוכבת, תוך העברת הסכסוך לבוררות, לא מצא לנכון להתייחס לכל יתר טענות הצדדים. כפי שעולה מהחלטה מאוחרת יותר של כב' השופטת אבי גיא, מיום 10.12.13, הביעו הצדדים את הסכמתם להעביר את הסכסוך להכרעת בורר מוסכם. ביוני 2010 החלו הצדדים בניהול בוררות בפני עו"ד ורו"ח שפירא, אשר הודיע לאחר זמן קצר, כי אינו רואה טעם בהמשך הליך הבוררות על רקע חילוקי דעות בית הצדדים בנוגע לניהול ההליך. לאחר שהצדדים והביעו את הסכמתם להעברת הסכסוך להכרעת בורר, חודש הליך הבוררות בפני עו"ד ורו"ח אהרוני. בישיבה שהתקיימה בבית משפט שלום ביום 25.10.11 - העלה ב"כ הנתבעים (החברה והמבקש שלפניי) את הטענה כי המנוח הוא פסול דין ולכן לא ניתן להמשיך בהליך הבוררות. בפברואר 2012, בטרם ניתן פסק הבורר, נפטר המנוח. המבקש הגיש בקשה למחיקת התביעה המתנהלת בבית משפט שלום בהעדר עילה ויריבות, לאור פטירת המנוח והעדר הסמכה לייצוגו מעת שהפך לפסול דין. המשיב 3 הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה בבית המשפט השלום על דרך צירופו כבעל דין חלף אביו המנוח. עוד התבקש בית המשפט על ידי המבקש להכריז על הבוררות כבטלה מעיקרה בשל היותו של המנוח, בעת קיומה של הבוררות, חסר כושר משפטי. ביום 22.5.13 נדחתה בקשה אחרונה זו מאחר ולא ניתנה החלטה שיפוטית המכריזה על המנוח כפסול דין. על החלטה זו הגיש המבקש בר"ע לבית המשפט המחוזי. בהחלטת כב' השופטת שיצר ברע"א 44113-06-13 נקבע כי יש להחזיר את הדיון לבית משפט קמא, על מנת שיתייחס לטענות אשר הובאו בפניו בעניין מצבו וכושרו של המנוח מייפה הכוח. הצדדים שבו וטענו בפני כב' השופט אבי גיא בכל הבקשות המפורטות לעיל, וביום 10.12.13 ניתנה על ידה החלטה. כב' השופטת אבי גיא קבעה כלהלן: אין מניעה לאשר את בקשתו של דורון X לתיקון כתב התביעה על דרך החלפת בעל דין. כתב תביעה מתוקן יוגש תוך 15 יום. יתר הסוגיות היו אמורות להיות מופנות לבורר. כל המחלוקות באשר לפרשנות ההסכם מצויות בסמכות הבורר והן תוכרענה במסגרת הבוררות. בית משפט ציין כי חזרתם של הצדדים להליך הבוררות משקפת את כוונתם המוצהרת לבירור התובענה בדרך זו. ההכרעה בדבר כשרותו המשפטית של המנוח נתונה לבית משפט לענייני משפחה. כל עוד אין קביעה אחרת של בית המשפט לענייני משפחה, חזקה כי למנוח היתה כשרות משפטית לנהל את ההליכים המשפטיים. בית המשפט ציין כי ראוי היה כי משהועלתה שאלת הכשרות המשפטית הן בפני הבורר והן בפני בית משפט - יפנו הצדדים בהליך מתאים לבירור הסוגיה, דבר אשר לא נעשה על ידי עד כה. גם על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור אשר טרם נידונה. מכל האמור לעיל, עולה כי מתנהלת, למעשה, בוררות בין הצדדים, אף כי המבקש פועל לשם ביטולה. הטענות בדבר הברחת נכסי החברה, קיפוח, עירוב נכסים והרמת מסך - קשורות באופן ישיר לשוויה של החברה ולשווי המניות כתוצאה מכך, ואף לכספים אשר ייתכן שהמבקש חייב למנוח. כל עוד לא הסתיים בירור טענות אלה, אין מקום לבצע את מכירת המניות. אין אף מקום לטענת המבקש בסיכומי התשובה כי יש לבצע כבר עתה את העברת המניות בהתאם לערכה הרכושי של החברה כפי שנקבע על ידי רואה החשבון שלה - כלומר, בשווי אפס. קביעה באשר לערכה הרכושי האמיתי של החברה כפופה באופן מהותי להכרעה בתביעתו של המנוח - בין בבוררות ובין במסגרת התביעה שהוגשה בשנת 2007. מדובר, למעשה, בעיכוב ביצוע הליך מכירת המניות על פי קביעת בית משפט זה בעניין פרשנותו של ההסכם - עד להכרעה בהליך התלוי ועומד בבית משפט השלום ובבוררות אליה היפנה בית משפט השלום את הצדדים. העובדה כי לא מדובר בעילות זהות אין בה כדי למנוע את העיכוב. די בכך כי בשני ההליכים נידונה סוגיה מהותית זהה אם כי אין דרישה לחפיפה מוחלטת בין כל העניינים הנדונים. ראה לעניין זה רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף. 4. סיכום התוצאה היא כי תביעת המבקש להעברת מניות בשווי אפס - נדחית. הפעולה האמורה להתבצע היא פעולה של מכירת מניות. השווי יהיה כפוף לתוצאה בהליכים התלויים ועומדים בין הצדדים ובהתאם למנגנון שנקבע בהסכם המייסדים. זאת מבלי שיהא צורך לחזור לבית משפט זה, אשר הכריע בשאלת פרשנות ההסכם - שהיא השאלה המצויה בסמכותו. המבקש יישא בהוצאות המשיבים, ביחד ולחוד, ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל. חוזהדיני חברותיזמותמניות