האם הליך בוררות מפסיק את מירוץ ההתיישנות ? גדר המחלוקת 12. המבקשת טוענת כי יש להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, זאת משעילת התביעה התגבשה, כנטען בכתב התביעה, עוד ביום 27.3.1998. לשיטת המבקשת הליכי הבוררות שהתקיימו לאורך שנים ולא הסתיימו בהכרעה אינם מפסיקים את מרוץ ההתיישנות ואף אם "יקבע כי מרוץ ההתיישנות עוכב במהלך הבוררות, התיישנה התביעה כיוון שחלפו למעלה משבע שנים מאז צמיחת העילה בניכוי ימי הבוררות". 13. מנגד טוען המשיב כי עילת התביעה נולדה רק ביום 13.3.2013, עם מתן החלטתו של בית המשפט העליון לפיה לא ניתן לחלט את הערבות הבנקאית- "ביום 13.3.13 חל שינוי נסיבות קיצוני בתיק דנן, שהקים הלכה למעשה את עילת התביעה נשוא התיק שבכותרת. הלכה מושרשת ומבוססת, אשר אין חולקים עליה, הנה ההלכה בדבר עצמאותה של ערבות בנקאית אוטונומית וניתוקה מעסקת היסוד. משמעותו של עקרון זה הוא כי הזכות לחלט את הערבות קמה לפי התנאים המופיעים בכתב הערבות, ואין היא נזקקת להוכחת עילה מתחום עסקת היסוד. ... אמור מעתה, עד למועד בו ניתנה החלטת בית המשפט העליון, לא היה למגדל הזוהר כל אינטרס או סיבה להגשת תביעה בגין העילה החוזית. ההחלטה של בית המשפט העליון, שקבעה באופן סופי כי הערבות הבנקאית לא תחולט, היא שהקימה את עילת תביעה זו" (סעיף 12 לתגובת המשיב לבקשה) (ההדגשה במקור) דיון והכרעה 14. לאחר שנתתי דעתי למכלול כולו, לרבות לטיעוני הצדדים בכתב, להוראות הדין ולפסיקה הנוהגת, באתי לכלל דעה כי דין הבקשה להתקבל. 15. למקרא כתב התביעה נהיר הוא כי עניינה בחוב כספי נטען, אשר מקורו במערכת היחסים החוזית שבין הצדדים, אשר התגבש עוד ביום 27.3.1998 (סעיף 21 לכתב התביעה). "עילת התביעה" אינה אלא אותו חוב, אשר היה, בין היתר, נשוא הליכי בוררות שהתקיימו בין החברה למבקשת מראשית שנת 2001 ועד למחצית שנת 2006). 16. אין בידי לקבל טענת המשיב לפיה "עילת התביעה" נולדה עם מתן החלטתו של בית המשפט העליון בענין חילוט הערבות הבנקאית. 17. לשיטת המשיב כל עוד לא קבע בית המשפט העליון כי לא ניתן לחלט את הערבות לא היה לחברה "כל אינטרס או סיבה להגשת תביעה בגין העילה החוזית". 18. טענה זה יכול שמתארת אל נכון את שיקוליה של החברה, אך, לדידי, אין בה כדי לשקף את המצב המשפטי. המשיב עמד בטיעוניו על מאפייניה של הערבות הבנקאית האוטונומית, המנותקת מעסקת היסוד, אשר ככזו ניתן לעתור לחילוטה בכל מועד בו נתקיימו תנאיה, ללא כל קשר עם עסקת היסוד ומגבלת ההתיישנות הקבועה בדין ביחס לחיוב חוזי - כספי. מאפייניה אלה של הערבות הבנקאית האוטונומית עומדים בניגוד גמור לניסיונו של המשיב לקשור קשר בין חוב כספי נטען שמקורו בעסקת היסוד (תביעה חוזית) ובין אפשרות חילוטה של ערבות בנקאית אוטונומית, באופן שמקום בו לא ניתן לחלט את הערבות עדין ניתן יהיה לתבוע את החוב הכספי, הגם שחלפו למעלה משבע שנים מאז שהתגבש. 19. עמדת המשיב תוביל לטעמי לתוצאה קיצונית לפיה מניין תקופת ההתיישנות של חוב כספי שמקורו בעסקת היסוד (תביעה חוזית) כלל לא יחל כל עוד לא נתבקש חילוט הערבות הבנקאית ומשהוגשה בקשה לחילוט הערבות וזו נדחתה יחל המניין במועד זה (כך לשיטת המשיב המבקש לראות במועד בו ניתנה החלטת בית המשפט העליון בענין חילוט הערבות הבנקאית כמועד בו נולדה "עילת התביעה"). תוצאה זו חותרת תחת יסודותיה ומאפייניה של הערבות הבנקאית האוטונומית המנותקת כליל מעסקת היסוד בכל היבט "לטוב ולרע", כמו גם תחת הרציונאל המונח בבסיס דיני ההתיישנות ואין בידי לקבלה. הדברים יפים במשנה תוקף בנסיבות הענין שבפני, משמדובר בערבות בנקאית אוטונומית, אשר במועדים הרלוונטים החברה כלל לא היתה המוטב לה (ראה החלטת בית המשפט העליון בע"א 3713/12). 20. זאת ועוד. עמדת המשיב בבקשה זו אינה דרה בכפיפה אחת עם התנהלותה של החברה עצמה. בהליך הבוררות, עוד בשנת 2001, הגישה החברה תביעה, אשר עניינה בחוב הנתבע בתביעה שבפני. הדבר מלמד כאלף עדים כי לשיטת החברה "עילת התביעה" נולדה שנים רבות טרם מתן הכרעתו של בית המשפט העליון, עם התגבשותו של החוב הנטען. 21. למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי אין לקרוא את החלטת בית המשפט העליון כמתירה הגשתה של תביעה כספית אשר התיישנה, בבחינת מפיחה רוח חיים במת. כל שנקבע באותה החלטה הוא מנגנון להשבת הכספים שחולטו, תוך מתן אפשרות למשיב לנקוט בהליך משפטי "אם ... אכן סובר שמגיעים לחברה כספים" מהמבקשת. בקביעה זו אין לראות משום התייחסות לגופה של תביעה, ככל שתוגש, לרבות לנושא התיישנות החוב הנטען. 22. לאור כל האמור לעיל מוצאת אני לקבוע כי "עילת התביעה" נולדה ביום 27.3.1998 ולא כפי טענת המשיב. 23. עם זאת, דומה עלי כי במניין תקופת ההתיישנות אין להביא את פרק הזמן בו התנהלה בוררות בין החברה למבקשת, קרי; ממועד מינוי הבוררים בחודש ינואר 2001 (ראשית ינואר 2001 - ראה סעיף 15.3 לבקשה) ועד לאחר משלוח המכתב מיום 6.7.2006 בו יש לראות משום ניסיון אחרון להשלים את ההליך, אשר לא צלח. 24. בענין זה סבורה אני כי דינו של הליך בוררות שנוהל לאורך שנים והופסק טרם השלמתו כדין תובענה שהגיעה לקיצה במובן הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 - "הוגשה תובענה לפני בית המשפט, לרבות בית-דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגישה תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה" הוראת סעיף 15 הוחלה על הליכי בוררות (ראה: ע"א 522/77 איגוד עולמי של יוצאי ווהלין נ' פינקלשטיין ושות' בע"מ ואח', פ"ד לב(2) 17) וזכתה לפרשנות מרחיבה כך שחלה אף במקום בו הופסקה התובענה (ראה: רע"א 68/89 צור חברה לביטוח בע"מ נ' סרסור ג'ומעה מחמוד ואח', פ"ד מג(2) 624). יפה בענין זה קביעתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (כב' השופט אלטוביה) בת.א. (ת"א) 1805-04 פרופ' אברהם זקס נ' ידידים הולדינג וניהול (1984) בע"מ - "טענת המבקשים, כאילו בפסק הדין ברע"א 68/89 (ענין "צור" שלעיל - ש.י.) נקבע שהאמור אינו חל על הפסקת הליכי בוררות, אינה מקובלת עלי. לא מצאתי בפסק הדין ... אמירה מפורשת או משתמעת ממנה ניתן ללמוד שהאמור בפסק הדין אינו חל על הפסקת הליכי בוררות. ... ההלכה שנקבעה ברע"א 68/89 נסמכה על פרשנות תכליתית של הוראות חוק ההתיישנות. ממילא, ככל שהחלת ההלכה ... על הפסקת הליכי בוררות אינה פוגעת בתכליתו של חוק ההתיישנות, אינני רואה מניעה להחילה גם על הפסקת הליכי בוררות. לכך יש להוסיף, כי אין זה סביר שהמונח "נדחה" הנזכר בסעיף 15 לחוק ההתיישנות, יפורש באופן שונה ביחס להפסקת הליכי בוררות מקום שעל פי ההגדרות הקבועות בחוק ההתיישנות "בית משפט" כולל "בורר" (סעיף 1 לחוק), באופן שיפגע בזכות הגישה לערכאות של בעל דין אשר בחר להתדיין בבוררות אשר הופסקה ..." 25. לפיכך מוצאת אני לקבוע כי יש לנכות ממניין תקופת ההתיישנות תקופה של חמש שנים, ששה חודשים ושישה ימים, מיום 1.1.2001 (מועד מדויק של מינוי הבוררים לא הונח בפני) עד ליום 6.7.2006 (המועד בו נשלח המכתב האחרון בניסיון לתאם ישיבת בוררות נוספת). כך יוצא, איפוא, כי התביעה שבפני, אשר הוגשה ביום 5.5.2013 הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. 26. המשיב מבקש לראות את המבקשת כמשותקת מלטעון להתיישנות התביעה, זאת מאחר והגישה תביעת חוב במסגרת תיק הפירוק בעקבות ההחלטה על חילוט הערבות הבנקאית. טענה זו אין בידי לקבל משהוברר בתשובתה של המבקשת כי המדובר בהודעת קיזוז ולא בתביעת חוב עצמאית, אשר אף לשיטתה התיישנה - "אוליצקי (המבקשת - ש.י.) סברה בעבר וסבורה אף כיום, כי כשם שתביעתה של מגדל הזוהר (החברה - ש.י.) התיישנה וחלפה מן העולם, כך גם תביעתה הנגדית מכוח עסקה היסוד" אולם נוכח קביעת בית משפט של פירוק בהחלטתו על חילוט הערבות באשר לזכותה לטעון טענות קיזוז,"הגישה ... ביום 19.3.12 הודעת קיזוז ... כנגד סכום החילוט" (ההדגשה שלי - ש.י.). סוף דבר לאור כל האמור לעיל דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות להתקבל. אני מורה על דחיית התביעה, תוך חיוב קופת הפירוק בתשלום הוצאות המבקשת בסך כולל של 15,000 ₪. יישוב סכסוכיםשאלות משפטיותבוררותהתיישנות