דרישת סעד כספי במסווה של צו עשה

הנתבעת, מדינת ישראל (להלן: "המבקשת") עתרה לבית המשפט להורות על סילוק על הסף של התובענה ב-ת.א 38431-06-13 (להלן: "בקשת הסילוק") בהתאם לתקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") וזאת, מחמת דרישת סעד כספי במסווה של צו עשה, העדר עילה, התיישנות ואי בירור מוקדם בפני הממונה. כן עתרה הנתבעת לחיוב התובעת (להלן: "המשיבה") בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. בנוסף, ביקשה המבקשת כי בית המשפט יאריך המועד להגשת כתב הגנה מטעמה, ככל שהגשתו תידרש, בשלושים ימים ממועד מתן ההחלטה בבקשה זו. במסגרת תביעתה ביקשה המשיבה צו עשה מיידי, לפיו, ינותק קו הביוב שהותקן בשנת 1997 לקו הביוב המאסף שלה, ולהעתקתו לקו ביוב חדש, אשר יחובר לקו הביוב המאסף בנקודה אשר תתאפשר, מבחינה הנדסית. כן ביקשה המשיבה להורות למבקשת לבצע את כל הפעולות הדרושות לשם הסרת המפגע התברואתי ו/או הסביבתי הקיים. סעד כספי במסווה של צו עשה המשיבה בתביעתה ביקשה לנתק את החיבור שביצעה המבקשת לקו הביוב המאסף של המשיבה, ולהעתקתו לקו ביוב חדש, אשר יוכל להתחבר לקו הביוב המאסף של המשיבה במקום ראוי ובהתאם לבחינה הנדסית. להבנתי, דרישה זו מגלמת ומבטאת צו עשה ובוודאי שאין לומר כי ניסוח הסעד באופן האמור, הינו מלאכותי ונועד לשם התחמקות מתשלום הפרש אגרה. המבקשת בבקשתה אינה חולקת כלל על הצורך בבניית מקטע אחרון לקו המאסף, זאת נוכח מצוקת ספיגה, של קו הביוב הקיים. משכך, הדרישה הממונית, ככל שקיימת, הינה משנית לתביעה, שהלוא דרישתה העיקרית של המשיבה הינה הפסקה לאלתר של הזרמת שפכים בקו הנוכחי, זאת נוכח הסיכון לתושבי הסביבה. למותר לציין כי מהפן הענייני, נראה כי אין חולק שעלות התקנת קווי ביוב חלופיים באם יידרשו, נאמדת ביותר מ-2.5 מיליון ₪ וברי, כי סעד מעין זה, דינו להתברר בבית המשפט המחוזי. אשר על כן, לנוכח המפורט מעלה, מצאתי כי יש לדחות טענות הסף שבפי המבקשת. צוויםצו עשה