פיצויים מהקבלן בגין אי יציקת תקרה מבטון ובנייתה מקונסטרוקציית ברזל

פיצויים מהקבלן בגין אי יציקת תקרה מבטון ובנייתה מקונסטרוקציית ברזל 1. בפני ערעורים מאוחדים על פסה"ד שניתן ב- 3.7.13 בת"א 10762-10-11 בימ"ש שלום חיפה (כב' השופטת נאות-פרי). א. מבוא 2. המערערים בע"א 38940-09-13 [הרוכשים] תבעו את המערערת בע"א 34276-09-13 [החברה] בגין ליקויי בניה, אי התאמות ונזקים עקיפים נוספים בסך 170,000 ₪. החברה הגישה תביעה שכנגד, לתשלום עבור עבודות נוספות שלטענתה, לא שולמו לה ע"י הרוכשים. בפסה"ד נשוא הערעור חויבה החברה לשלם לרוכשים פיצויים בסך 64,750 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד חוו"ד מומחה ביהמ"ש ועד פסה"ד ובצירוף מע"מ, 7,500 ₪ עבור עוגמת נפש וכן החזר אגרות והוצאות לפי הפירוט הבא: 14,000 ₪ שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ), החזר חלקי של האגרה בסך 2,500 ₪, החזר כל הסכומים שהרוכשים שילמו למומחה ביהמ"ש והחזר בסך 2,500 ₪ בגין שכ"ט כל אחד מהמומחים מטעמם. התביעה שכנגד התקבלה בחלקה. נקבע כי הרוכשים ישלמו לחברה 2,490 ₪ בצירוף מע"מ והסכום קוזז מהכספים שנפסקו לטובתם. 3. מכאן לערעורים שבפניי. בתחילה הוגש ערעור החברה, בעיקר על חיובה בפסה"ד בפיצויים בסך 30,000 ₪, בגין אי יציקת התקרה של הקומה השלישית מבטון ובנייתה מקונסטרוקציית ברזל וחומרים נוספים. לאחר מכן הוגש ערעור מטעם הרוכשים, בו השיגו על דחיית חלק מטענותיהם ובפרט על כך שהפיצוי שנפסק להם בעניין התקרה, הוא כמחצית מהסכום שתבעו ושלטעמם, לא נסתר. כמו כן מונחת בפניי בקשת הרוכשים להגיש ראיה חדשה בערעור, המאששת לטעמם את טענתם בדבר הערכת סכום הפיצוי בנושא בניית תקרת הקומה השלישית. ב. רקע עובדתי 4. ב- 22.4.08 נחתם הסכם מכר בין הצדדים, לפיו בתמורה לסך 1,190,000 ₪ (כולל מע"מ) קנו הרוכשים דירת קוטג' דו-משפחתית, כולל מחסן וחניה. הדירה נמסרה ב- 27.3.09 וב- 5.10.11 הוגשה לבימ"ש קמא התביעה, שעילותיה כאמור ליקויי בניה, אי התאמות בין הדירה למוסכם ונזקים נוספים. 5. מטעם הרוכשים הוגשה חוו"ד אינג' יוסף ליברמן מיום 12.4.10 [ליברמן] וחוו"ד משלימה של ד"ר אינג' אברהם בן עזרא מיום 18.6.10 [בן עזרא]. עלות תיקון הליקויים עפ"י חווה"ד עומדת על 128,740 ₪, בתוספת 10% עלות פיקוח הנדסי ומע"מ ובסה"כ: כ- 167,000 ₪, בצירוף עוד כ- 47,000 ₪ בגין ירידת ערך, דיור חלופי בתקופת השיפוץ ועוגמת נפש. לצורכי אגרה, הועמדה התביעה ע"ס 170,000 ₪. מטעם החברה הוגשו שתי חוו"ד של אינג' רפאל גיל. האחת מיום 3.3.11 והשנייה מיום 8.3.11 (בהתייחס לחוו"ד נוספת שהגיש הצד השני, מיום 18.6.10) [גיל]. בימ"ש קמא מינה כמומחה (מוסכם) מטעמו את המהנדס ושמאי המקרקעין דן ברלינר [ברלינר או מומחה ביהמ"ש], שב- 6.12.12 ערך ביקור בדירה וחוות דעתו היא מיום 18.12.12. 6. להלן אתייחס לטענות הצדדים בכל אחד ואחד מהנושאים ואפרט את קביעת בימ"ש קמא. ההפניות לסעיפים המופיעים בסוגריים, אם לא נאמר אחרת, הן לפסק הדין של בימ"ש קמא. כבר עתה אציין שלא ראיתי מקום להתערב בקביעות בימ"ש קמא ודין הערעור והערעור שכנגד להידחות. ג. תקרת הקומה השלישית תחת גג הרעפים, לא נבנתה מבטון 7. בנושא זה ערערו שני הצדדים. החברה טוענת כי שגה ביהמ"ש בחייבו אותה לשלם לרוכשים פיצויים בסך 30,000 ₪ בגין כך שהתקרה נבנתה מקונסטרוקציית ברזל ולא מבטון. לטעמה, הבניה תואמת את התוכניות, את היתרי הבניה ואת המפרט הטכני. גם מומחה ביהמ"ש אישר שהתקרה נבנתה לפי המפרט הטכני וכי לא הייתה אמורה להיבנות מבטון. היא הפנתה לסע' 2.9 למפרט הטכני, שם נכתב: "ע"ג תקרת הבטון האחרונה יבנה גג רעפים" וטוענת כי תקרת הבטון האחרונה היא התקרה שבין הקומה השנייה לעליית הגג. תקרה, שהיא רצפת עליית הגג ועל גבה נבנה גג רעפים משופע. עוד טענה שבהתאמה - אם הערעור על הפיצוי שנפסק עבור התקרה, המהווה כמחצית מסכום פסה"ד כולו יתקבל - יהיה מקום להקטין את הפיצוי שנפסק בגין עוגמת נפש ועבור שכ"ט עו"ד. 8. הרוכשים טוענים שאין מקום להתערב בקביעת ביהמ"ש כי הבניה נעשתה בניגוד למפרט ולטענתם הם זכאים לפיצוי המלא, בסך 60,000 ₪, בהתאם לקביעת המומחה מטעמם. חוות דעתו המפורטת של ליברמן בעניין זה, לא נסתרה. לעניין עלות בניית תקרת בטון, ביקשו הרוכשים כאמור, לצרף כראיה חדשה בערעור את פרוטוקול חקירת ברלינר, מיום 13.3.14 בת"א 2283-08-12 לביא נ' י.ב. זיו נכסים וקבלנות בע"מ (בהליך שניהלו שכניהם, המתגוררים עימם באותו בית משותף). ברלינר נקב שם בעלות בסדר גודל של 50-60 אלף ₪ להחלפת התקרה, בעוד שבחקירתו בבימ"ש קמא בהליך דנן, הוא נמנע מלהעריך עלות זו! הרוכשים סבורים כי הדבר מאשש את נכונות הערכת המומחה מטעמם, שממילא לא נסתרה. עוד הם טוענים כי פסה"ד נשוא הערעור ניתן ב- 3.7.13 ואילו הפרוטוקול שהם מבקשים לצרף ניתן כ- 8 חודשים מאוחר יותר, טרם שמיעת הערעור. בתגובה לבקשה טענה החברה, כי יש מקום לדחותה. לטענתה הגם שמדובר בבית דו-משפחתי, אין עסקינן בדירות ובשטחי גג זהים, כך שקביעת המומחה שם אינה יכולה להשליך על העניין דנן. מה גם שבקביעת גובה הפיצוי התחשב בימ"ש קמא בין היתר, בכך שהמשיבים יכלו לראות ממה הגג עשוי ולכן הסכום שנפסק להם בסופו של דבר, היה מופחת. 9. בימ"ש קמא קבע כי תקרת הקומה השלישית אכן נבנתה בסטייה מהמפרט וקבע פיצוי בסך 30,000 ₪. לדבריו מדובר במחלוקת של פרשנות החוזה ולא בשאלה מקצועית שבמומחיות - "בית המשפט אינו כבול לחוות הדעת המקצועית של המומחה" (סעיף 11) ולכן דחה את עמדת המומחה ברלינר. עוד נפסק: "המפרט הטכני מתייחס לתקרות, בלשון רבים, ואינו מבחין בין תקרת הקומה השלישית לבין יתר התקרות בבית. בנוסף יש לראות כי גם לגבי גג הבניין, מציין המפרט הטכני חומר של בטון/צלעות, ומצוין כי על גבי תקרת הבטון האחרונה יבנה גג רעפים משופע. אין במפרט כל התייחסות לכך כי התקרה האופקית שבקומה השלישית איננה 'תקרה' רגילה, ואיננה נכללת במונח 'תקרות' המופיע במפרט או כי אין לראות בה את 'תקרת הבטון האחרונה'. מעבר לכך, כל ספק פרשני בנוגע להבדל שבין המונח 'תקרות' לבין 'תקרת הבטון האחרונה' או בין המונח 'גג הבניין' לבין 'גג רעפים משופע' - יפעל לחובת הנתבעת, מנסחת המפרט והחוזה" (סעיף 13, ההדגשה בקו במקור. להלן, מקום שלא יצוין שההדגשה בקו במקור, היא הוספה על ידי - ח.ה.). 10. בימ"ש קמא, בקובעו פיצוי בשיעור מחצית מעלות התיקון שהוערכה על ידי המומחה ליברמן, קבע כעובדה שהרוכשים ידעו על אופן בניית התקרה, עובר לתיקונים שבוצעו בגג אך בחרו משיקוליהם, שלא לעורר את הטענה, וכי "...תהא לכך השלכה רק לגבי הפיצוי שיש לשיטתי להעניק לתובעים לגבי רכיב זה" (סעיף 18). "...לו הטענה היתה עולה אז - העלויות של התיקון היו נמוכות יותר באופן משמעותי" (סעיף 22). עוד קבעה השופטת קמא כי "הערכתו של ליברמן כללית, לא ברור על מה היא סומכת, הוא אינו מציע פירוט..., עולה שההערכה מתייחסת ליציקת בטון של שתי הפאות המשופעות שעליהן יבנה מחדש גג הרעפים. לא שוכנעתי כי את שתי הפאות חייבים לצקת מבטון ודומה כי כוונת המפרט לבנות מבטון רק את החלקים שמשמשים כגג מעל ראשם של הדיירים, ולא את הקירות. יתכן מאוד וניתן להסתפק בכך שהתקרה האופקית של החדרים בקומה השלישית תהא מבטון או עם צלעות בטון... ". עם זאת בימ"ש קמא מציין, במאמר מוסגר, כי מדובר בליקוי תיאורטי כיוון שניתן להניח שהרוכשים לא באמת יפרקו את גג הרעפים והתקרה ויצקו אותה מחדש; ולכן אפשר שראוי היה יותר לקבוע פיצוי בגין ירידת ערך הדירה ולא תחת רכיב שהוא תיאורטי. יש להניח שבימ"ש קמא התחשב גם בנקודה זו, בקביעת גובה הפיצוי. 11. לא ראיתי מקום להתערב בקביעות בימ"ש קמא ודין ערעורי שני הצדדים להידחות. כפי שקבעה השופטת קמא, מצד אחד, מדובר בשאלה פרשנית וספק בניסוח המפרט פועל לטובת הרוכשים - לכן רשאית הייתה לדחות את קביעת המומחה מטעם ביהמ"ש, שאין מדובר בסטייה מהמפרט ואף צדקה בפירושה את המפרט. מצד שני, בקביעת סכום הפיצויים, היא איזנה כראוי בין העובדה שהרוכשים ידעו עוד בשלבים המוקדמים, כיצד נבנתה התקרה השלישית ובעת שהחברה פירקה ובנתה מחדש את גג הרעפים, לא העלו שום טענה לגבי כך וכי אם היו עושים כן, העלויות היו קטנות בהרבה. הדבר אף מחזק את קביעתה, כי מדובר בירידת ערך ופיצוי בגין אי התאמה במפרט ולא בליקוי שביצועו נדרש ו/או יבוצע. מעבר לכך שספק אם יש הצדקה דיונית לאפשר הגשת ראיה חדשה בשלב ערעור, נוכח האמור לעיל, אין שום נפקות להערכת ברלינר לגבי עלות פירוק ויציקת גג בטון בדירה אחרת ודי בטעם זה כדי לדחות את הבקשה. 12. מכאן ואילך, מדובר בטענות בערעור הרוכשים. ד. דלתות לא מתאימות בשירותים ובאמבטיה 13. הרוכשים טוענים כי בימ"ש קמא טעה כשקבע (בסעיף 30), שאין מניעה להתקין גם בשטחים שבהם יש רטיבות מתמדת דלתות, שהיצרן הגדיר וקבע שאינן יכולות לבוא במגע עם מים. לטענתם מגיע להם פיצוי בסך 3,600 ₪ שנקבע ע"י בן עזרא ולא נסתר ע"י מי מהמומחים האחרים. 14. החברה טוענת שאין שום ליקוי בדלתות. התקנה שהרוכשים מצטטים אינה רלבנטית ועוסקת באיטום משטחי ריצוף. 15. אכן יש טעם בקביעת השופטת קמא, לפיה "העובדה כי חדר מסוים הוא חדר בו נעשה שימוש מסוים במים, אין משמעה כי הדלת עצמה תהא חשופה באופן ישיר וקבוע למים, במסגרת שימוש סביר והגיוני" (סעיף 30). לא מצאתי עילה להתערב בקביעת בימ"ש קמא, שאימץ את עמדת ברלינר, שלא מצא שום ליקוי בדלתות. הגם שהמערערים משיגים בין השאר, על קביעת בימ"ש קמא כי במומחה מוסכם עסקינן, הרי שמדובר במומחה שמונה מטעם ביהמ"ש. מקצועיותו והניטרליות שלו אינן במחלוקת. כלל הוא כי בימ"ש ייתן משקל ממשי לקביעת המומחה שמונה מטעמו. ודאי שאין מקום שבימ"ש לערעורים יתערב בנושאי העדפת מומחה זה על פני אחר, בפרט לאחר שהמומחה העיד ונחקר בפני ביהמ"ש, מקום בו לא עולות טענות משמעותיות ויוצאות דופן. דברים אלו יפים גם לעניין הנושאים להלן, לגביהם אימצה השופטת קמא את עמדת המומחה מטעם ביהמ"ש. ה. הרעפים 16. הרוכשים מלינים על כך שבימ"ש קמא לא פסק להם פיצוי בגין ליקוי ברעפים וטענו כי תיקון זה אינו חלק מהחלפת התקרה השלישית הקלה, בתיקרת בטון יצוקה. לטעמם היה מקום לפסוק להם בגין כך 4000 ₪, כפי שהעריך ברלינר. 17. בימ"ש קמא פסק כי "לא הוכח קיומו של ליקוי במבנה גג הרעפים, וממילא - כיוון שנפסק פיצוי לגבי הצורך לפרק את הגג ולבנותו מחדש, כולל גג הרעפים - הנזק 'נבלע'" (סעיף 28). בקביעתו אימץ בימ"ש את חוו"ד ברלינר, שלא מצא ליקוי במבנה גג הרעפים. כאמור, אין מקום להתערב בקביעה זו. ו. אוורור המחסן ומיקום הדלת למחסן 18. הרוכשים טוענים כי מן הראוי היה לפסוק להם 2,000 ₪, לביצוע אוורור המחסן ביחד עם העתקת דלת המחסן למיקומה הנכון, כפי שמופיע בהיתר הבניה. ביחס לסכום הם מסתמכים על הערכת ברלינר, בתשובה לשאלות הבהרה. עוד הם טוענים כי קביעת בימ"ש (בסעיף 32) כי לא הרימו הנטל להראות שהאוורור במחסן איננו מספק את הדרישות החוקיות לחדר שירות, איננה נכונה. הדבר נכתב בחוו"ד בן עזרא, שלא נחקר על כך וגם ע"י ברלינר (שכאמור, העריך עלות תיקון זה ב- 2,000 ₪). בימ"ש קמא טעה לשיטתם, כשלא קיבל את זה שמיקום הדלת שונה מהיתר הבניה ומאחר והדבר גורע במידת מסוימת מהיכולת לנצל את החלל באופן מיטבי, הרי שזהו ליקוי. 19. החברה לעומת זאת, טוענת כי לתפיסה הרואה במחסן מעין חדר שירות, אין שום אחיזה במציאות. מדובר במחסן חיצוני שאין לו כל חיבור לדירה. בימ"ש קמא קבע כי הרוכשים לא הרימו הנטל להוכיח כי האוורור במחסן אינו מספק ובכלל זה, לא הוצגה כל ראיה לקיומו של עובש, טחב או רטיבות, מהסיבה הפשוטה שהאוורור מספיק. עוד נטען כי קביעת ברלינר, נעשתה במענה תיאורטי לשאלה, מה היה עלות תיקונו של הליקוי, לו היה קיים ליקוי כזה. הוא הדין לגבי דלת המחסן. מומחה ביהמ"ש לא מצא ליקוי ובימ"ש קמא קבע כי הוא מעדיף בעניין זה את חוו"ד מומחה החברה, על זו של הרוכשים. 20. בימ"ש קמא קבע כי הפירוש הנכון למונח "חדר שירות" הוא שאלה משפטית באופיה ולא שאלה תכנונית, וגם אם מדובר בחדר שירות, הרוכשים לא הרימו "הנטל להראות כי האוורור אינו מספק מבחינת הדרישות החוקיות לגבי חדר שירות". אשר למיקום הדלת, בימ"ש קבע כי עדיפה בעיניו עמדת מומחה החברה גיל, על עמדת המומחה בן עזרא, ולמרות שהדלת אכן מרוחקת מעט מהקיר ולא צמודה אליו, "המיקום האמור אף מתיישב עם ההיגיון הפשוט, לפיו אם תוצמד הדלת לקיר לחלוטין, תיווצר מגבלה מסוימת בפתיחתה" (סעיף 32). גם בקביעה עניינית, נכונה, הגיונית ומבוססת זו של בימ"ש קמא, לא ראיתי טעם להתערב. ז. מיגון דלת הכניסה (נעילה ל- 3 כיוונים) 21. הרוכשים טוענים כי קביעת בימ"ש קמא (בסעיף 34), לפיה לא הוכח שמנגנון נעילה של 3 כיוונים אכן נופל מ- 4 כיוונים ואין צורך בבריח כלפי מטה, כך שאין ליקוי בדלת הכניסה, איננה יכולה לעמוד. הם מפנים לתקנה 2.92 לתקנות התוה"ב ולפסיקה ולפרשת בודנר (ע"א מחוזי-חי' 4661-03-09 בודנר ואח' נ' גורגה) בפרט, שם נפסק, לאחר שהתיק הוחזר לבימ"ש השלום, כי הפיצוי בגין ליקוי זה יעמוד על 1,400 ₪ והם מוסיפים כי גם המומחה דנן העריך ליקוי זה בסך 900 ₪. 22. לטענת החברה, אין שום הוראה בחוק המחייבת התקנה של בריח עליון או בריח בכיוון הרצפה. בימ"ש קמא והמומחה מטעמו לא מצאו ליקוי במנגון הנעילה של דלת הכניסה. מומחה ביהמ"ש אף טרח והסביר, כי בשנים האחרונות הלכה למעשה, נטשו את צורת הנעילה ברצפה כיוון שחור זה נוטה להיסתם ולגרום לבעיות. מה גם, שהמשיבים מלכתחילה לא היו מעוניינים בכך. 23. בימ"ש קמא קבע שלא הוכח קיומה של חובה חוקית להתקנת מנעול עליון בדלת הכניסה ביחד עם מנגנון נעילה מהסוג הנדון, תוך שציין כי אף מומחה הרוכשים, ליברמן, אינו מציין מהן אותן תקנות שכביכול הופרו ומכאן, שלא הוכח שום ליקוי. זאת ועוד, בימ"ש קמא (בסעיף 34) אימץ את הנימוקים המופיעים בחוו"ד גיל וברלינר, לפיהן אין הכרח לבריח תחתון דווקא. הנמקת בימ"ש קמא בעניין זה מקובלת עליי. אינני רואה נימוק להתערב באימוץ חוו"ד זו על פני האחרת ובמסקנות בימ"ש קמא. ח. מעקה מרפסת בקומה העליונה 24. הרוכשים טוענים כי מעקה המרפסת בקומה העליונה, בנוי בחלקו הפנימי של המעקה, במקום בחלקו החיצוני, בניגוד לתוכניות היתר הבניה וכי בימ"ש קמא היה צריך לפסוק להם 2,400 ₪, בהתאם להערכת ברלינר, בתשובות לשאלות הבהרה. עוד לטענתם, בימ"ש קמא לא נתן דעתו לפתרון הראוי שהוצע ע"י בן עזרא, מטעמם. 25. החברה טוענת כי בפועל לא הוכחה אי התאמה בין תוכנית המכר לבנוי בפועל, כפי שאכן פסק בימ"ש קמא. הרוכשים מפנים להיתר הבניה, אך להיתר הבניה אין נפקות ביחסים שבינם לבין החברה. לשיטת החברה, הטענה שכעת לא ניתן לשבת על המעקה כספסל, מוזרה וקטנונית. 26. בימ"ש קמא דחה כאמור טענת הרוכשים לגבי מיקומו של מעקה המרפסת, בציינו כי לפי ברלינר לא נמצא שום פגם בעניין וכי "עם כל הכבוד לשיקול של הנחת אדניות על גבי המעקה, דומני כי השיקול הבטיחותי של שמירה על גובה 'תקין' של המעקה גובר. מעבר לכך לא הוכח כדבעי כי ישנה אי התאמה בין תוכנית המכר לבין ביצוע המעקה בפועל" (סעיף 36). משלא נמצאה אי התאמה בין המפרט ותוכנית המכר ומשהמעקה עומד בתנאי הבטיחות, איני רואה נימוק המצדיק להתערב בקביעת בימ"ש קמא. ט. דיפון אמבטיה 27. הרוכשים טוענים כי היה מקום לפסוק להם את הסך 900 ₪, שהוא עלות דיפונו של האמבט בדירתם, בהתאם לקביעת ברלינר, בתשובותיו לשאלות הבהרה; וכי בימ"ש קמא שגה כשקבע (בסעיף 44) שלא מגיע להם פיצוי. עוד הם טוענים כי ללא תלות בחומר ממנו עשוי האמבט, אמבט לא מדופן יוצר רעשים בשימוש ועלול להתבלות מהר יותר ולמרות שאין תקן מיוחד הקובע זאת, ישנם פסקי דין שקבעו, כי על הקבלן לבצע דיפון גם בהעדר תקן. 28. החברה טוענת כי מדובר באמבט אקרילי, שאין חובה לדפן אותו. עוד נטען כי גם לפי פסקי הדין שאליהם מפנים הרוכשים, קיימת חובה כזו רק כשמתעורר חשש לעיוות (כשנשמעים קולות חלולים) בעוד שבמקרה זה, מומחה ביהמ"ש בדק ולא מצא כל ליקוי באמבט, המצריך זאת. 29. בימ"ש קמא דחה טענת הרוכשים, בשים לב שלא הוכחה חובה לדפן את האמבטיה, כיוון שאף סוג האמבטיה לא הוכח. משמומחה ביהמ"ש לא מצא ליקוי באמבט הנדון, איני רואה עילה להתערב בקביעותיו של בימ"ש קמא, שלא ראה לנכון לאמץ את חוו"ד המומחה מטעם התובעים. י. חניה טורית 30. הרוכשים טוענים כי בימ"ש קמא נתפס לשגגה, משלא ראה לקבוע כי חניה טורית, היא חניה בלתי חוקית, המנוגדת לתקנות. לטענתם בהתאם לגודל דירתם, היו צריכים לקבל שתי חניות, אך למעשה, סופקה להם חניה אחת בלבד. לטענתם הם זכאים לפיצוי בסך 20,000 ₪, כסכום שהעריך ברלינר, בתשובה לשאלות הבהרה. 31. לטענת החברה, מומחה ביהמ"ש מצא שאין כל סתירה בין החניה הקיימת בפועל להסכם המכר. המצב הקיים אושר גם בוועדה המקומית לתו"ב ובהיתר הבניה. זאת ועוד, הרוכשים חתמו על תוכניות שבהן שורטטו החניות בבירור, חתמו על מפרט טכני המציין זאת ועל נספח נוסף להסכם, שגם בו הדבר מפורט ובאופן ברור. החברה מפנה לסע' 3.2 ו- 4.11 למפרט הטכני, לסע' 2 לנספח לחוזה (צורפו כנספחים א' ו- ב' לע"ט), כמו גם לתוכנית שעליה חתמו הרוכשים, בה שורטטו החניות בטור, אחת אחר השנייה. גם היתר הבניה, הועדה המקומית והרשות המקומית כאמור, מאפשרות חניות עוקבות. עוד לטעמה של החברה, עצם העמדת דרישה לפיצוי בעבור נושא שהרוכשים כאמור הסכימו לו ואינו בו כל סתירה לחוזה, משוללת תום לב. 32. בימ"ש קמא דחה כאמור את הדרישה לפיצוי עבור חניה נוספת בקובעו (בסעיף 39), כי את פרשנותם של הרוכשים למונח "חניות עוקבות" כאילו הן חניות אחת ליד השנייה, אין לקבל ובמקרה זה, אין מדובר בסטייה מהסכם המכר או מחיקוקים רלבנטיים אחרים. בצדק נדחתה הטענה בבימ"ש קמא. ההסכמים בין הצדדים בעניין זה, עליהם חתמו הרוכשים, ברורים ומפורטים, ואף כוללים שרטוטים המלמדים על חניה טורית מוסכמת. העלאת הטענה שוב במסגרת ערעור אינה ראויה, בלשון המעטה. יא. מרווחים בחדרי השירותים 33. הרוכשים טוענים כי עבור תיקון הליקויים בכלים הסניטאריים, בימ"ש קמא קבע מצד אחד (בסע' 47), כי הוא מעדיף את המידות שמדד בן עזרא ושברלינר אישר, על המידות שקבע גיל מטעם החברה אך מצד שני, לא זיכה אותם בפיצוי בסך 2,800 ₪ ליחידה, שהעריך ברלינר (5,600 ₪ בסה"כ, עבור שתי יחידות). בנוסף, קביעת בימ"ש קמא כי שטח גישה של 73 ס"מ במקום 80 ס"מ הוא הבדל זניח ולא מהותי, בעייתית כלשעצמה, כשלטענתם "מדובר בהפרשים מהותיים ביותר במידות שטח גישה הפוגעים ברמת הנוחות של המשתמש ואין להכשיר מידות בסטייה כה גדולה מהוראות חוק". 34. החברה טוענת כי ההוראות למתקני תברואה (הלה"ת), אליהם הפנה מומחה הרוכשים, הותקנו לאחר שהוצא היתר הבניה לדירה ועל כן לא רלבנטיות. 35. לא ראיתי להתערב בקביעת בימ"ש קמא, אשר פסק כי "התובעים לא הוכיחו על סמך מה קבע בן עזרא את שקבע על מידות המינימום הנדרשות (80 ס"מ), לא התמודדו עם טענת גיל כי ההוראה האמורה הותקנה לאחר שהוצא היתר הבניה לבית ולא הראו כי הנתבעת התחייבה כלפיהם להתקנת האסלות במידות מינימום מסויימת. בנסיבות אלו, יש לקבוע כי לא הוכחה הטענה לקיומו של ליקוי" (סע' 48). יב. מסילות חלונות האלומיניום (ביציאה מהסלון למרפסת) אינן שקועות 36. הרוכשים טוענים כי בימ"ש קמא היה צריך לפסוק להם פיצוי בסך 3,600 ₪, כשברור שהתקנה שנעשתה על טיח שפריץ, בעייתית ומהווה מקום לחדירת רטיבות, גם אם בפועל טרם נגרמה רטיבות רק בשל העונה השחונה. (החשש מפני רטיבות תמיד קיים). הם טוענים כי גם לפי חוו"ד ברלינר, בסעיף 8 עמ' 2, עלות פירוק מסגרות התריסים והרכבתן מחדש (כך שתהיינה שקועות בטיח), עומדת על 3,000 ₪. 37. החברה טוענת כי טענה זו של הרוכשים איננה נסמכת על דבר, באשר אין תקן או התחייבות חוזית שלה לבצע התקנה שקועה של המסילות. 38. אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בקביעתו המנומקת והנכונה של בימ"ש קמא, לפיה "מעיון במפרט הטכני לא עולה כי במסגרת התחייבויותיה התחייבה הנתבעת להתקין את המסילות בהתקנה "שקועה" דווקא, על פני האופן בו הותקנו המסילות בפועל. לא הוכח כי קיים תקן או תקנה המחייבים לעשות כן. אינני סבורה כי ההתקנה שבוצעה היתה בלתי סבירה, ובן עזרא אף לא מצביע על המקור החוקי ממנו הוא דולה את המסקנה כי המדובר בליקוי. למעשה, כל שמפנה אליו המומחה הוא תרשים של אופן ביצוע (טכני) של התקנה השקועה, מטעם אחד מיצרי [צ"ל: מיצרני] האלומיניום. עם כל הכבוד, בכך אין די" (סעיף 60). יג. פגם בכנף חלון אלומיניום בסלון 39. הרוכשים טוענים כי היה מקום לפסוק להם פיצוי בסך 700 ₪ בגין ליקוי זה ומפנים לפרוטוקול הסיור המקדים בדירה - לפני מסירת החזקה (נספח ה' לכתב התביעה), שם לדבריהם נטען בסע' 16, כי המשקוף של דלת היציאה למרפסת, עקום. 40. החברה לעומת זאת שבה וטוענת כי פגם זה לא נכלל בפרוטוקול המסירה, משמע שלא היה קיים אז. לטעמה, בצדק נדחתה הטענה, בשים לב שהורכשים לא הרימו את הנטל. 41. בימ"ש קמא קבע שאין למעשה מחלוקת בין המומחים על אודות קיומו של פגם בכנף החלון וכי הצדדים חלוקים ביניהם אך בשאלה, מתי נגרם ליקוי זה. בעוד שהרוכשים טענו כי החלון היה פגום כבר בעת ההתקנה, החברה נסמכת על כך שהדבר לא נרשם בפורטוקול המסירה, ללמדך שהפגם נגרם לאחר מסירת הדירה. בימ"ש קמא פסק כי בנסיבות, כשבפרוטוקול הסיור המקדים בדירה אכן הדבר לא מצוין ותיעוד לכך ניתן למצוא רק בפרוטוקול שנת הבדק מיום 27.1.10, אזי הרוכשים לא הרימו הנטל להראות, מהו מקור ליקוי זה ומתי נגרם ועל כן נדחתה דרישתם (בסעיף 61). אכן החברה איננה חייבת פיצוי בגין פגם שנוצר לאחר מסירת הדירה ושהיווצרו אינו קשור במעשה או מחדל של החברה. לא מצאתי עילה המצדיקה התערבות ערכאת ערעור בקביעתה העובדתית משפטית לעניין נטל ההוכחה ואי הרמתו. יד. נדבכי ראש שבוצעו ללא אפי מים, מעל לגדרות 42. לטענת הרוכשים, נדבכי הראש מעל לגדרות בהיקף המגרש, יצרו מוקדים של החתמת הקירות. הם משיגים על כך שלא נפסק להם בגין כך פיצוי בסך 5,000 ₪, עפ"י חוו"ד בן עזרא. 43. החברה טוענת כי טענת הרוכשים איננה מתבססת על כתמי רטיבות אלא על סברה תיאורטית, לפיה בעתיד עשויה להיגרם רטיבות ועל כך, נדחתה דרישתם ובצדק, כיוון שאין מדובר בליקוי. 44. השופטת קמא פסקה: "לשיטתי לא הוכח הצורך בביצוע אפי מים בנדבכי הראש, ולא הוכח כי אי ביצועם מהווה ליקוי. לא ניתן להסתמך על הטענה התיאורטית כי ייתכן וייווצרו סמני רטיבות על גבי קירות הגדרות, כדי לבסס טענה לליקוי" (סע' 67). עוד הובהר כי לא הובאה שום תמונה, בה נראים סמני רטיבות, או הפניה לתקנה או תקן כלשהו המחייבים זאת. בימ"ש קמא הסתמך על כך שהמומחה מטעמו לא מצא ליקוי כנטען. ברלינר אף לא נשאל על קביעה זו שלו במסגרת שאלות ההבהרה וגם לא נחקר על כך. כאמור אין מקום להתערב בהעדפת עמדת ברלינר. בדין נדחתה דרישת הרוכשים אשר אינה מגובה בראיות או בחובה שבדין. טו. לסיכום 45. כפי שציינתי לעיל, שני הערעורים נדחים. שקלתי אם על אף ששני הערעורים נדחו לא היה מקום להטיל על הרוכשים הוצאות, בגין חלק מטענות הסרק עליהן שבו וחזרו במסגרת הערעור. לא בלי היסוס, אינני עושה צו להוצאות. הפיקדון שהפקיד כל אחד מהמערערים יוחזר למפקיד, באמצעות בא כוחו. בניהפיצוייםתקרהקבלןברזל