הוועדה הרפואית בחרה לצטט באופן מגמתי את דברי הנבדק בפניה ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה שהתקבל המערער, יליד 1955, הוכר בגין מספר פגימות ונכותו הכוללת עומדת על 23% נכות. הערעור שבפניי נסב על קביעת וועדה רפואית עליונה מיום 5.8.13, שראתה לדחות את ערעורו בכל הטענות שהעלה בהן. ב"כ המערער טוען כי נפלו מספר פגמים בקביעת הוועדה אשר נופלים לשורשו ולמהותו של ההליך עד כי יש לבטל את הדיון ולהעביר את הדיון לכשיוחזר לוועדות לוועדה בהרכב אחר. ב"כ המערער מעלה את הטענות הבאות: הוועדה חרגה מסמכותה בעת שנדרשה לשאלת הקשר הסיבתי שבין התלונות האודיו לוגיות/נוירולוגיות לבין השרות בבחינת קשר גרימה, כאשר פגימה זו מוכרת למעלה מ-20 שנה. הוועדה הייתה צריכה להתמקד רק במה שהונח בפניה והיא השאלה, האם יש החמרה במצבו של המערער באתה נכות מוכרת. המערער מוכר בגין חבלה במנגנון השמע ולא בחבלה אקוסטית ומכאן שהדיון בוועדה לפיה עקומת השמיעה אינה מתאימה לחבלה אקוסטית וכי המערער מזמן אינו חשוף לרעש - אינה רלוונטית. הוועדה שגתה בכך שקבעה נכות לפי סעיף 29(6)1 בגין נוריטיס בדרגה קלה אך העמידה את הנכות על 0% ולא על 1%, כפי שכתוב במבחני הנכות. בדיקת הוועדה את נכותו הנוירולוגית של המערער הייתה שטחית ונעשתה באמצעות אטב ומכל מקום לא יכלה ללמד על הפגיעה בחוש הטעם. על הוועדה היה להפנות את המערער לבדיקה אובייקטיבית של EGM. הוועדה התנהגה באלימות ומשוא פנים כלפי המערער בכך שכינתה אותו במספר פעמים אידיוט או ג'ובניק והתעמתה איתו. חרף בקשת המערער ובא-כוחו לא נרשמו הדברים בפרוטוקול. הוועדה התעלמה מחוות דעתו של ד"ר פרט מטעם המערער בכל הנוגע לקשר הסיבתי שבין הניתוח שעבר המערער ב-1979 לבין הפגיעה בעצב הנוריטיס והירידה בשמיעה. הוועדה התייחסה באופן סלקטיבי לנכותו הנפשית ולתיאור ההחמרה במצבו כפי שתיאר המערער עצמו בפניה ואף התייחסותה לחוות הדעת של ד"ר טריפטו מטעמו של המערער הייתה מינימאלית. יש לציין כי ב"כ המערער פנה ליו"ר הוועדות הרפואיות מיד לאחר קבלת פרוטוקול הוועדה והעלה בפניו את עיקרי טענותיו להתנהלותה הלא ראויה של הוועדה. מעיון במכתבו של פרופ' הלפרין לב"כ המערער עולה, כי ראה לקבל את חלקן של התלונות ואף ציין כי העיר לוועדה על כך. יחד עם זאת, לא מצא לבטל את קביעת הוועדה, כפי שהתבקש ובכל זאת כמפורט במכתבו מיום 9.10.13. ב"כ המשיב טוענת מנגד כי אין כל מקום לקבל את הערעור: בית משפט אינו יכול להידרש לטענות המערער בכל הנוגע להתנהלות הוועדה שלא אושרה בידי חבריה. עניינים אלו לובנו על ידי יו"ר הוועדות. ככל שהמבקש המערער ובא-כוחו לקיים דיון באותן טענות, עליו להגיש הליך מנהלי שבו יוגשו תצהיר המערער ותינתן תגובת המשיב, לרבות עמדת הרופאים בוועדה. אין בהליך מכוח סעיף 12(א) לחוק הנכים אפשרות לדון בטענות אלה. בכל הנוגע לטענה להחמרת מצב בנכות הפסיכיאטרית, הוועדה ערכה בדיקה קלינית והגיעה לקביעתה באשר לדרגת הנכות המתאימה למערער, דרגת נכות שהיא מעבר לפגיעה הנפשית שכלולה בפגימה הפיזית וזאת בהתאם לסמכותה ושיקול דעתה ואין מקום להתערב. הוועדה לא נתנה החלטה הסותרת את קביעת ההכרה, אלא רק הביעה דעתה הרפואית ומכאן שמדובר בטענה תיאורטית. הערעור לוועדה לא היה על הנכות המשמעתית וזו נזכרה רק לצורך הדיון בנכות הנפשית. יחד עם זאת טען כי קופח בעניין נכות זו, הוועדה בדקה ומצאה שאין החמרה. מדובר בקביעה רפואית שאין להתערב בה. בכל הנוגע לטענה לנכות הנוירולוגית - הוועדה בדקה וסברה שהנכות המתאימה היא 0% נכות וגם כאן מדובר בשיקול דעתה. ביצוע הבדיקה הנוירולוגית באמצעות אטב, אכן דרשה הסבר למערער עובר לבדיקה, אך לגופה של בדיקה הבדיקה היא נחוצה והוועדה מוסמכת להחליט על אופן הבדיקה. בעניין זה הפנתה לרע"א 1508/04 אילן אפריאט נ' קצין התגמולים. דיון למקרא פרוטוקול הוועדה ביחד עם התכתבות ב"כ המערער ויו"ר הוועדות הרפואיות, פרופ' הלפרין שנעשתה בסמוך לאחר הדיון, ניכר כי נפל פגם בהתנהלות הוועדה. איני סבורה כדעתה של בF המשיב שטענה באשר לאופן התנהלות הוועדה אינה ממן הטענות שרשאי מערער להעלות במסגרת ערעור מכוח החוק. אני מסכימה כי קיימת מגבלה בבדיקת הטענות, מקום שבית משפט במסגרת דיון בערעור הוועדה הרפואית העליונה אינו שומע ראיות וכל שיש בידו הוא התיק הרפואי ופרוטוקול הדיון. ראשית, אף אם הכחישו חברי הוועדה את השימוש בביטויים שנטען כי עשו בהם שימוש, הרי שאף אמירת "הדיוט" לנכה או לנבדק אינה במקומה וחזקה על רופאים שיבינו ששימוש בביטוי זה אין מקומו בעת בדיקת נכה. המילה הדיוט אינה שגורה בפי כל ועל כן אך סביר הוא שאם נבדק אינו ער להבדל שבין הדיוט לאידיוט הוא ישליך אוטומטית שהשימוש היה באותו כינוי גנאי. כך גם לא ברור כלל מה נחיצות הייתה בעת בדיקה רפואית לעשות שימוש בביטוי הדיוט שבא ללמד שאין מדובר באיש מקצוע אלא במה שנקרא "אדם מן הרחוב". שנית, אף יו"ר הוועדות הרפואיות מצא שחלקה של ההתנהלות ואף ההתעמתות של חברי הוועדה עם המערער הייתה התנהלות לא ראויה. בעניין זה אין לי אלא להצר על כך, כי יד המקרה הביאה לכך שביום ערעורים זה נדונים בפניי שני ערעורים שמעלים טענות כלפי התנהגות לא ראוי ולא מכבדת לפחות מצד אחד מחברי הוועדה באותם שני ערעורים, כאשר מדובר במקרים שונים, בנכים שונים ובבאי-כוח שונים. יתרה מזאת, מדובר במועדים שונים של התכנסות הוועדות, דבר שמקשה עלי לקבל כי היה גורם מיוחד באותו יום שהביא את אותו חבר וועדה להתנהלות מסוימת חד פעמית. נראה לי כי ראוי שיו"ר הוועדות הרפואיות וכן היועצת המשפטית לוועדות ואולי אף המשיב עצמו יביאו עניין זה לדיון ויסיקו מסקנות. שלישית, קריאה בפרוטוקול הדיון מלמדת כי הוועדה בחרה לצטט באופן מגמתי את דברי המערער בפניה. כך למשל, המערער תיאר כי תפקודו החברתי מועט וכי אינו נפגש עם חבריו אלא לכל היותר מצוי איתם בקשר טלפוני. הוא מסר כי אינו מדבר כמעט עם אף אחד בביתו ופעילותו מצמצמת ליציאה לעבודה וחזרה לביתו, תוך צפייה בטלוויזיה כאשר אף בסופי שבוע הוא מצוי בביתו ואינו יוצא. הוועדה מצאה לתרגם תיאור זה "תיאור תפקוד חברתי תקין". כך גם בכל הנוגע לתיאור אופי העבודה. הוועדה תארה כי המערער עובד במשך שעות רבות מידי יום ואילו המערער תאר שהוא מצוי בעבודה הרבה שעות אך הוא אפאתי ונרדם לעיתים ובפועל הוא עובד 6-7 שעות ורוב הזמן אינו עובד. הוועדה אף לא התייחסה לתיאור של המערער כי בעבר העסיק 22 עובדים ואילו כיום הוא עובד לבד. הוא הדין באשר לנסיעות לחו"ל. ניכר כי המערער נשאל מתי בפעם האחרונה היה בחו"ל והשיב לפני כ- 4-5 שנים בברלין. הוועדה ציטטה כביכול מדבריו כי "עד לאחרונה נסע לחו"ל", הגם שלא דובר על כל נסיעה אחרת זולת זו לברלין. רביעית, הוועדה מצאה להביא עמדה, לחלוטין שלא לצורך, ולפיה לכאורה קיבל המערער הכרה שלא כדין מן הפן הרפואי. כל אלה יחדיו מביאים לתחושה מאוד לא נוחה בהתייחסות הוועדה למערער וכאמור זאת מבלי שאביא בחשבון שהוועדה אכן עשתה שימוש באותן מילים שטען להן ב"כ המערער במכתבו ליו"ר הוועדות הרפואיות, אלא רק באותם דברים שעלו מתוך מכתבו של יו"ר הוועדות הרפואיות ומפרוטוקול הדיון. לכל אלה יש להוסיף שהוועדה ראתה לקבוע אפס אחוזי נכות בגין מצב אשר על פי מבחני הנכות מזכה בנכות בשיעור 1% וזאת ללא כל הנמקה מדוע היא סוטה מהמבחנים והכוונה היא לנכות בגין הפגיעה בעצב הנוריטיס מכוח סעיף 29(6)1. קביעה זו אינה מתיישבת עם ההלכה העקרונית שידועה היטב גם לוועדות הרפואיות כי בעת שהן דנות במצבו של נכה יש לפרש את חוקי הנכים ומבחני הנכות ברוחב לב ומקום שישנו ספק הוא יפעל לטובתו של המערער. זאת על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקביעה של נכות בשיעור 1%. הוועדה אף ראתה להתעלם שלבד מן העובדה שהמערער הוכר כמי שסובל מטנטון הוא מוכר גם בגין ליקוי שמיעה וזאת ללא כל קשר לחבלה אקוסטית. הוועדה כלל לא בדקה טענותיו, האם להחמרה בירידה בשמיעה יש קשר לפגימה המוכרת ולו באופן חלקי. עיון בדיונים הראשונים בשלב ההכרה מלמד שלבד מהטנטון אכן הוכר המערער בגין פגיעה בשמיעה. אף הדיון ביחס להפרעות התחושה בלשון אינו יכול לעמוד, שכן קביעת הוועדה כי המערער במשך 30 שנה לא התלונן על עקצוץ בלשון או הפרעות תחושה אינה נכונה. לו הייתה הוועדה מעיינת בדיונים שנעשו בבית המשפט למשל בתיק 303/91 וכן בוועדה מיום 24.12.91 שבה ישבו ד"ר סמואל, ד"ר דוידוביץ וד"ר דרזר הייתה מוצאת שנדונו תלונותיו של המערער על פגיעה בחוש הטעם ומכאן שלא ניתן לטעון שהמערער לא התלונן על כך. לאור התיאור הלא מדויק של תפקודו התעסוקתי והחברתי של המערער, גם קביעת הוועדה כי נכותו הנפשית אינה עולה על 5%, אינה יכולה לעמוד, שכן לא נעשה כל דיון של ממש בטענות המערער. לאור ההתנהלות כפי שתוארה לעיל והפגמים הרבים שמצאתי בקביעת הוועדה, נראה כי מראית פני הצדק מחייבת החזרת הדיון לוועדה. היא אף מחייבת החזרת הדיון לוועדה בהרכב אחר. בפני הוועדה בהרכבה החדש לא יוצגו פרוטוקול הדיון האחרון, נשוא הערעור שבפניי וכל ההתכתבות שבין ב"כ המערער ויו"ר הוועדות הרפואיות וזאת על מנת שהוועדה תוכל לדון בערעורו של המערער כלוח חלק ומבלי שמונחים בפניה אותם עניינים שעלו בדיון שאותו ראיתי לבטל. נוכח כל האמור לעיל ולאחר שהמשיב לא ראה להודיע בראשית הדיון כי הוא מסכים לקבלת הערעור והחזרת הדיון לוועדה בהרכב אחר, שכך היה עליו לעשות, יישא המשיב בהוצאות המערער בסך 2,500 ש"ח. עוד ראיתי לציין כי נכון יהיה שהמשיב והוועדות הרפואיות ישקלו האם לא נכון יהיה שפרוטוקולי הוועדות יוקלטו נוכח ריבוי הטענות לאחרונה באשר לאופן התנהלותם של הוועדות. התיק הרפואי מוחזר לידיה הנאמנות של עו"ד גב' ברקמן. רפואהועדה רפואית